ביוגרפיה של מאבקי כח" משפט וממשל א (תשנ"ג) 323, 332). היא כותבת כי עליונות חוק היסוד היא יחסית בלבד:
--- סוף עמוד 297 ---
"אין משמעותה שלילה מוחלטת של כוחו של המחוקק לגבור על חוק-היסוד ולתור אותו. כשם ששריון פורמלי אינו מגביל את המחוקק בתוכן חקיקתו, אלא בהליכי השינוי בלבד (דרישת רוב מיוחד), כך גם השריון המשתמע, יש בו כדי להגביל את המחוקק בפרוצדורה של השינוי בלבד, דהיינו, בתנאי של אמירת מחוקק מפורשת לעניין רצונו לגבור על חוק-היסוד" (שם, בעמ' 324; ההדגשה שלי – מ' ש').
לדעתה -
"מגלם חוק-היסוד פשרה: לבית-המשפט נתונה אמנם הסמכות לפסוק בדבר פסלותו של חוק. אולם סמכות זו מוגבלת ומסתיימת נוכח אמירה מפורשת של המחוקק בדבר רצונו לסטות מחוק-היסוד ..." (שם).
דברים אלה ישימים, על פניהם, גם למקרה של "פגיעה" בלבד. פרופ' ויסמן, אף הוא, מקבל את האפשרות השנייה כפרשנות הנכונה של תקפות הפגיעה החקוקה בחוק יסוד: "מכיוון שההוראה בסעיף 8(לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – מ' ש') אינה משורינת (כשם שלא שורינו יתר סעיפי חוק היסוד הזה) מסתבר כי אין הכנסת מנועה מלחוקק בעתיד חוקים שתוכנם לא יתיישב עם המגבלות שנקבעו בסעיף 8לחוק היסוד, ובלבד שהדבר ייעשה בצורה מפורשת, ותוך הבהרת הכוונה לכך" (י' ויסמן, דיני קניין (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע'ש הרי ומיכאל סאקר, תשנ"ג) 38; ההדגשה שלי – מ' ש').
האפשרות השלישית מכירה בעליונות של חוק יסוד בתור שכזה ומחזקת אותו. לפי אפשרות זו, ה"פגיעה" כדין במגילת הזכויות הישראלית אפשרית רק תוך עמידה בדרישות התואמות את התפיסה בדבר המידרג הנורמאטיבי. תיזה זו יוצאת מנקודת מוצא אחדותית של מגילת זכויות היסוד, היינו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק-יסוד: חופש העיסוק וחוקי יסוד אחרים, אשר יחוקקו על-ידי הכנסת בעתיד וידונו בזכויות יסוד. חוקי יסוד אלו יהיו מקשה אחת. הכנסת הביעה את רצונה באשר לסיווג הנורמאטיבי של מגילת הזכויות הישראלית. היא הלבישה את הזכויות, בעקבות החלטת הררי, בלבוש של חוקי יסוד. בכך קבעה להן מידרג נורמאטיבי חוקתי. שינוי או פגיעה שלא במסגרת פיסקת ההגבלה שאף היא חלק מחוק היסוד, יכול שייעשו רק על-ידי חקיקה באותו מידרג, היינו באמצעות חוק יסוד או על יסוד הסמכה שבחוק יסוד (וראה סעיף 8לחוק-יסוד: חופש העיסוק מתשנ"ד, אשר לא רק מדגים גישה פרשנית זו אלא גם מצביע על כך שהכנסת אימצה אותה, הלכה למעשה).