בנוגע לפרויקט פיפרה ציינו התובעים כי הקרקע נמכרה בסופו של דבר על ידי הבנק לאחר שהמשבר החריף . תמורת המכירה שימשה כולה לפירעון ההלוואה לבנק. הנתבעים התנגדו להערכת השווי עליה מסתמכים התובעים, לפיה שווי הקרקע במועד הפנייה לבנק המממן היה 17 מיליון אירו. לעמדתם הערכת השווי עליה מסתמכים התובעים נערכה לצורך הדוחות הכספיים של שנת 2008. לכן היא כלל לא מתייחסת למועד הפנייה לבנק. אילו זה היה שוויה של הקרקע, הרי שמכירתה על ידי הבנק היתה מאפשרת הן את פירעון ההלוואה לבנק והן את פירעון ההלוואה לשותפות.
עוד נטען כי בעקבות המשבר העולמי, נאלצה הנתבעת 4 להגיע להסדר נושים שאושר על ידי בית המשפט בקפריסין. עיקרו של ההסדר הוא המרת כלל חובותיה של הנתבעת 4 למניות שהועברו לנושים לרבות התובעים. כל ההון שהושקע בפרויקטים על ידי הנתבעים ירד לטמיון.
טענות חברת הביטוח
- חברת הביטוח הצטרפה לסיכומיהם של יתר הנתבעים. היא הוסיפה וציינה כי בפסק הדין בערעור יניב נדחו טענות התובעים. בית המשפט קבע שם כי לא היה פגם בהתנהלות הנתבעים וכי הפרויקטים קרסו עקב המשבר הכלכלי העולמי. לטענת חברת הביטוח, מקביעת בית המשפט באותו ענין עולה כי אין קשר סיבתי בין מעשי הנתבעים לבין כישלון ההשקעה, וכן כי גם במעשים עצמם אין כדי לגבש אחריות בעילה של רשלנות או הפרת חובת אמון. לעמדת חברת הביטוח גם אילו היה מוכח כי הנתבעים הפרו חובות כלשהן, אין לכך חשיבות שכן אבדן כספי ההשקעה של התובעים הוא תולדה של המשבר הכלכלי העולמי ונפילת שוקי הנדל"ן.
חברת הביטוח ציינה כי האחריות המיוחסת לה נובעת מהיותה המבטחת של הנתבעים בביטוח אחריות מקצועית ובביטוח אחריות נושאי משרה. אולם לגישתה טענות התובעים כלפיה נטענו בעלמא, ללא פירוט ומבלי שהתובעים הצביעו על סעיפי כיסוי ספציפיים מכוחם קמה להם עילת התביעה. עוד נטען כי התובעים לא הניחו תשתית ראייתית לביצוע עוולה או הפרת חובה כלשהי המקימה להם עילת תביעה כנגד הנתבעים. מכאן כי דינה של התביעה כנגד חברת הביטוח להידחות. חברת הביטוח הדגישה גם כי הפוליסה כפופה לתנאים וחריגים, ומשהוכח כי הסיבה הבלעדית לאובדן ההשקעות היא המשבר הכלכלי העולמי, הפוליסה אינה חלה.
טענות התובעים בסיכומי התשובה
- התובעים כפרו בטענת הנתבעים בדבר הרחבת חזית, שנזכרה בסעיפים 50 ו-52 לסיכומי הנתבעים. לגישתם אין מדובר בהרחבת חזית שכן הטענות נזכרו בסעיפים 43, 54, 86-87, 107, 111-112 ו-114 לכתב התביעה.
- עוד נטען כי יש לדחות את טענת הנתבעים בנוגע לאי הגשת תצהיר מטעם כל התובעים למעט התובע 1. התובעים טענו בהקשר זה כי אין מחלוקת שכל התובעים נכחו במצגת. אין אם כן אפשרות שחלק מהתובעים לא הסתמך על המצגים שהוצגו במצגת הזו. לכן עדותו של התובע 1, מר יצחק ניר, באשר לדברים שנאמרו במצגת, נכונה ביחס לכלל התובעים, שכולם ראו ושמעו אותם דברים, ואין מדובר בעדות מפי השמועה. לעמדת התובעים כלל טענותיהם הוכחו בראיות שהוגשו באמצעות העדים השונים.
בהקשר זה הוסיפו התובעים וציינו כי בהחלטה מיום 7.2.2011 בתביעת יניב, קבע כבוד הש' פרגו כי "מובהר כבר עתה כי אין צורך שכל התובעים יחזרו איש על דברי רעהו, אלא יש למצוא את העדים המתאימים להביא את גירסת התובעים בפני בית המשפט". עוד צוין כי גם בית המשפט העליון בדיון בערעור יניב לא מצא לנכון לקבוע שעל התובעים היה להגיש תצהיר של כל אחד מהם. לגישת התובעים, הנתבעים מושתקים מלטעון טענה זו לאחר שדרשו לקבל את פסיקת בעניין יניב כמעשה בי-דין.
- התובעים מציינים כי הנתבעים מתעלמים בשיטתיות מן המצג הכוזב שהוצג על ידיהם במצגת על פיו הנתבעת 4 מחזיקה – בלשון הווה – במניות חברת בולגרית אשר מחזיקה בקרקע נושא פרויקט בנסקו.
בהתייחס לטענת הנתבעים שנגעה לשווי הקרקע בפיפרה במועד הסרת השעבוד (טענה לפיה השווי של 17 מיליון אירו נגזר לצורך הערכת שווי לדוחות הכספיים של 2008) – השיבו התובעים כי מדובר בטענה שערורייתית. מהטענה עולה כי הנתבעים ביצעו עבירה של מתן דיווח כוזב לבורסה, וכי מדובר בשכתוב הראיה היחידה הקיימת בתיק לעניין שווי הקרקע אשר הוגשה באמצעות העדה מטעמם, הגב' מירצקי (ת/2). התובעים מוסיפים כי הנתבעים כלל לא טענו לשווי שונה.
דיון
- מסיכומי הצדדים (סעיף 17 לסיכומי התשובה, וכן פסקת הפתיחה לתגובה לתשובה) עולה כי גדר המחלוקת בתובענה צומצם, והוא מתרכז בשתי שאלות שיש להכריע בהן. השאלה הראשונה היא האם הנתבעים הציגו בפני התובעים מצגי שווא שגרמו לתובעים להתקשר בהסכמי השותפות; והשאלה השנייה היא האם הנתבעת 1 ונושאי המשרה שלה התנהלו בצורה רשלנית ובניגוד עניינים בעת מילוי תפקידם כשותף הכללי בשותפויות שהוקמו לצורך ההשקעה, באופן שגרם לתובעים לנזק של אובדן השקעותיהם.
שאלות אלה ייבחנו בפירוט להלן.
טענת מצגי השווא
- גם בערעור יניב נדונה – בין היתר – טענת התובעים לגבי מצגי שווא שהוצגו להם. כפי שעולה מפסק הדין בערעור, עיקר טענת התובעים בעניין יניב התייחסה לפערים בין המצגים שהוצגו למשקיעים הפוטנציאלים במסגרת המצגת שערכה הנתבעת 3, לבין המסמכים אשר עליהם חתמו התובעים ותוצאת ההשקעה בפועל.
בנוגע לטענות שהועלו על ידי התובעים למצגי שווא, קבע בית המשפט העליון בערעור יניב כי על גבי המצגת צוין מפורשות כי היא מכילה מידע ראשוני וכללי, וכי אין במידע המוצג במסגרתה כדי להוות מצג. בית המשפט העליון אף ציין כי יש לראות את המצגת על רקע מכלול המסמכים שהובאו בפני התובעים – לרבות הסכמי השותפות אשר נחתמו על ידיהם. בית המשפט העליון הסתמך גם על קביעת בית המשפט קמא באותו ענין, לפיה התובעים בעניין יניב הם משקיעים ותיקים ומנוסים שזו אינה השקעתם הראשונה, כמו גם על סעיף 10.14 להסכם השותפות הממליץ לכל משקיע לבדוק עם יועציו את מלוא ההשלכות הנגזרות מההשקעה. כך קבע בית המשפט כי –
"סיכומו של דבר, שעל אף שניתן וראוי היה לנסח את גורמי הסיכון במצגת בצורה טובה יותר, תוך אזכור האפשרות לאבד גם את קרן ההשקעה, איני סבור כי יש לקבל הטענה של מצג שווא, נוכח האמור בהסכם השותפות ונוכח מאפייניהם של המערערים-המשקיעים. ניגוד העניינים של המשיבים אף הוא היה גלוי וידוע בעת החתימה על ההסכמים במיזם, ולא הוכח כי המשיבים העדיפו בדרך כלשהי את האינטרס העצמי שלהם על פני האינטרס של המערערים"
(פסקה 33 לפסק דינו של כבוד הש' עמית)
- גם התביעה דנן עוסקת בטענות הנוגעות למצגי שווא. לטענת התובעים במצגת שערכה הנתבעת 3 לצורך גיוס משקיעים לפרויקט בנסקו ולפרויקט פיפרה (להלן: "המצגת", נספח א' ו-ה' לכתב התביעה), הוצגו למשקיעים (וביניהם התובעים) גם מצגי שווא, שמטרתם היתה לגרום להם להשקיע בפרויקטים. אכן, הסכמי השותפות קובעים מפורשות כי האמור בהם ממצה את כל התנאים וההסכמות הנוגעים להשקעה וכי אין תוקף לכל מצג הבטחה או התחייבות שאינם נזכרים בהסכם (סעיף 10.5 להסכם השותפות). יחד עם זאת, ההלכה הפסוקה הכירה בנסיבות מסוימות במעמדו המשפטי של מצג או "פרוספקט" שהוצג בשלבים טרום חוזיים, וזאת - כאשר לא ניתן ללמוד מיתר מסמכי העסקה אודות הפרטים השנויים במחלוקת (ע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חומר בע"מ, פ"ד נ(1) 826 (1996); ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ, פ"ד נז(5) 462 (2003); בע"א 10944/02 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' אוחנה, פ"ד נח(3) 673 (2004); וכן ראו סיכום ההלכות בנושא בע"א 8949/07 י.ר. אחים עזרא חברה לבנין בע"מ נ' משה זאב ועוד 28 אח' (18.11.2009)).
- במקרה דנן, בניגוד לעניין יניב, מצגי שווא להם טענו התובעים הם כאלה שאין להם התייחסות מפורשת בהסכמי השותפות, אלא הם הוצגו רק במסגרת המצגת. התובעים פירטו שורה ארוכה של מצגי שווא אשר לטענתם הוצגו בפניהם במסגרת המצגת, שיפורטו להלן –
מצג אודות משך הפרויקט - התובעים טענו כי הוצג להם מצג על פיו הפרויקט יימשך לכל היותר פרק זמן של עד 3 שנים. אולם בפועל הסתבר להם כי מדובר היה בהערכת זמן לא ריאלית - בפרויקט פיפרה לא התקבלו, גם בחלוף שלוש שנים, האישורים הנדרשים לצורך התחלת הבניה; ואילו בפרויקט בנסקו החלה הבניה על מגרש אחד בלבד מתוך ששת המגרשים נושא הפרויקט.
העלמת מידע אודות גורמי הסיכון - עוד נטען כי מהמשקיעים הועלם מידע בדבר גורם סיכון מרכזי בפרויקט בנסקו. לעמדת התובעים, בשוק דירות הנופש בפרויקט בנסקו יש תחרות קשה שהנתבעים ידעו אודותיה, ולמרות זאת המידע הזה לא הוצג לתובעים כגורם סיכון רלוונטי.
שעבוד הזכות לקבלת עודפי נזילות מהפרויקטים - התובעים טוענים היתה להם זכות ראשונים לקבלת עודפי נזילות מהפרויקטים. אולם זכות זו שועבדה לטענתם על ידי הנתבעים לטובת בנק שהעניק מימון לפרויקט אחר שבוצע על ידי הנתבעים.
הקשר למר שטיינמץ - התובעים הוסיפו כי הוצג בפניהם מצג על פיו חברה בבעלות של איש עסקים מוכר, מר רז שטיינמץ, היא שותפה בפרויקט פיפרה.
ייעוד הפרויקט למלון ולא לדירות נופש - כן טענו התובעים כי תכנון הפרויקט בבנסקו כפי שהוצג להם היה לבניית דירות נופש. יועד הפרויקט לבניית מלון.
המצג לפיו הלווה החזיקה במניות חברות בולגריות שהקרקע היתה בבעלותן - התובעים טענו למצג נוסף אשר הוצג בפניהם על פיו הלווה החזיקה, במועד הצגת המצגת, במניות חברות בולגריות אשר בבעלותן הקרקעות. אולם - כך נטען - בפועל התברר כי הלווה רכשה מניות של חברה אחרת, המחזיקה בחברות בולגריות שבבעלותן הקרקע.
היקף ההשקעה של הנתבעת 4 - טענות נוספות שהעלו התובעים נגעו להיקף השקעתה של הנתבעת 4. לטענת התובעים, הוצג להם כי קרקעות פרויקט בנסקו נרכשו ב-8 מיליון אירו, כאשר בפועל, הקרקעות נרכשו ב-4.65 מיליון אירו. לעמדת התובעים השוני במחיר ששולם עבור הקרקע היה קריטי לצורך הערכת הסיכון שלהם בנוגע לפרויקט.
אישורי הבנייה בפרויקט פיפרה - בנוגע לפרויקט פיפרה טענו התובעים כי הוצג להם מצג לפיו התקבלו כל האישורים הנדרשים לצורך בניית כ-1,200 יחידות דיור. אך בפועל, לא התקבלו האישורים הנדרשים במועד הצגת המצגת (וגם לא לאחר מכן).
- כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי לגבי חלק מהמצגים שפורטו לעיל (שלושת המצגים הראשונים), לא הוכח כי מדובר במצגי שווא. לגבי יתר המצגים אני סבורה כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין המצג לבין החלטתם של התובעים או מי מהם להתקשר בהסכם השותפות ולהשקיע מכוחם את השקעותיהם.
המסגרת נורמטיבית לטענת מצגי השווא
- מצג שווא הוא מצג לגבי המציאות שאינו עולה בקנה אחד עם המציאות בפועל, זאת בין אם הוא הוצג ברשלנות או בכוונה להטעות (ר' דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים ב 783-781 (1992), להלן: "פרידמן וכהן"). מצג שווא יכול שיתייחס לעובדות בהווה או בעבר. אולם ככלל, דיני מצג השווא לא יחולו כאשר הדבר נוגע להערכה או חיזוי לגבי העתיד. כך מציינים המלומדים פרידמן וכהן בספרם בהקשר זה -
"דיני הטעות וההטעיה היו מוגבלים מאז ומעולם לנתונים הקיימים בהווה (או שהיו בעבר), ולא חלו על טעויות או אף על מצגים לגבי מה שיתרחש בעתיד. 'טעות' ביחס לעתיד לא נחשבה לטעות כלל".
ובהמשך –
"... גם דיני מצג השווא אינם חלים על מצג לגבי העתיד. מצג כזה איננו מחייב אלא אם ניתנה לגביו התחייבות חוזית"
(בעמ' 728-727, וכן, הערת שוליים 290, שם).
- כלומר, ככלל דיני מצג השווא חלים על הצהרות עובדתיות גרידא, והם אינם חלים על הבטחות ביחס לעתיד. ככל שמדובר בהצהרה לגבי העתיד, היא עשויה להיחשב כמצג שווא רק אם מי שהציג את המצג אודות התחייבותו העתידית, לא התכוון מלכתחילה לקיימה. כך, בע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ ו15- אח', נא(2) 312 (1997) נקבע כי –
"ההצהרה היא הצהרת כוונות, הבטחה עתידית יותר מאשר מצג של עובדה. כדי להצביע על מצג שווא המקנה עילת תביעה של הטעיה ובמירמה, יש להראות שלמציג לא הייתה כוונה לקיים את ההבטחה שנתן בעת שניתנה, וכי הבטחת שווא זו הייתה מיועדת להניע את האחר לפעול על-פיה."
(פסקה 8 לפסק דינה של כבוד הש' שטרסברג-כהן, ההדגשות שלי –ר.ר.)
- התובע 1 ציין בתצהיר עדותו הראשית כי "תביעה זו הינה תביעה להשבה ו/או לפיצוי של התובעים" (סעיף 2). נראה אם כן כי התובע 1 עתר לפיצוי חוזי או פיצוי נזיקי. ואכן, כפי שציינה ערכאת הערעור בעניין יניב – מצג שווא יכול שיקים עילה חוזית או עילה נזיקית. בית המשפט העליון קבע שם כי –
"מצג שווא יכול וייעשה באופן אקטיבי על ידי הצגת נתונים מטעים או בלתי מדויקים ובאופן פסיבי על ידי אי הצגת נתונים חיוניים. לצד ההכרה במצג שווא כאחת הקטיגוריות של חוסר תום לב בדיני החוזים, ניתן לסווגו גם כעוולה נזיקית במסגרת עוולת התרמית ועוולת הרשלנות"
(ערעור יניב, פסקה 24 לפסק דינו של כבוד הש' עמית).
עוד עולה מפסק הדין הנ"ל כי מצג שווא יכול שייעשה בצורה אקטיבית – של הצגת כוזבת אקטיבית, או באופן פאסיבי של אי גילוי מקום בו קיימת חובה לגלות.
- במסגרת העילה החוזית, יכול מצג שווא לבסס טענה אודות פגם ברצון הנובע הן מטעות והן מהטעייה. סעיפים 14-15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים")) המתייחסים לפגמים אלה קובעים –
"14. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.
(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.