ביום 14.4.2013 ניתן פסק דין בתביעת יניב בו קיבל בית המשפט את טענות הנתבעים ודחה את התובענות במלואן. התובעים הגישו ערעור על פסק הדין (ע"א 3886/13, להלן: "ערעור יניב", תביעת יניב יחד עם ערעור יניב יקראו יחד להלן – "עניין יניב"). ביום 21.5.2013 ניתנה – לאור האמור לעיל – החלטה לעיכוב ההליכים בתביעה דנן עד להכרעתה של ערכאת הערעור בערעור יניב.
ביום 1.3.2016 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק הדין בערעור יניב. בית המשפט העליון דחה את הערעור על כל חלקיו והותיר את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו.
- ההכרעה בעניין יניב אינה מהווה מעשה בי-דין המאפשר את דחיית התובענה בענייננו על הסף. גם אם ישנו דמיון בין התובעים ובין עילות התביעה בתובענה דנן לבין אלה שבעניין יניב, הרי שהעניין שבפנינו מעלה שאלות עובדתיות שונות מאלה אשר הוכרעו בעניין יניב. יחד עם זאת, חלק מהקביעות בעניין יניב יש בהן כדי לצמצם את היקף הטענות הטעונות הכרעה בענייננו – עמדה אשר מקובלת הן על התובעים והן על הנתבעים – כפי שיורחב בהמשך.
טענות הצדדים בסיכומים
טענות התובעים
- התובעים טוענים כי הנתבעים כשלו בתפקידם לבחון את ההשקעות והתכניות העסקיות שהוצגו להם. לעמדתם, לא זו בלבד שהנתבעים לא ביצעו את תפקידם, אלא שהם כלל לא היו כשירים לבצעו. בהתייחס לטענת הנתבעים לגבי קיומה של ועדת השקעות שבחנה את ההשקעות, ציינו התובעים כי הנתבעים לא הגישו כל מסמך המעיד על עבודת הוועדה והאופן בו היא בחנה את טיב ההשקעות. עוד נטען כי לגישתם של הנתבעים עצמם, הגורם שבחן את טיב ההלוואות היה הלווה עצמו, קרי הנתבעת 4.
- התובעים טענו לקיומו של ניגוד העניינים מובנה הנובע מהקשרים בין החברות המעורבות בעסקת ההשקעה, ניגוד עניינים שבשלו פעלו הנתבעים לטובת הלווה. התובעים הדגישו כי אין בגילוי קיומו של ניגוד העניינים על ידי הנתבעים כדי לפטור את הנתבעים מהחובה שלא לפעול בניגוד עניינים. לטענת התובעים, העדיפו הנתבעים 5-8 באופן בוטה את האינטרסים של הלווה על פני אלה של התובעים. כך לדוגמא פעלו הנתבעים להסרת שעבודים שנרשמו לטובת השותפויות המוגבלות בניגוד להסכמי השותפות, ומבלי לבחון האם הדבר מרע את מצבם של התובעים. לעמדתם של התובעים, מעשה רשלני זה גרם למלוא נזקיהם, שכן אלמלא הסרת השעבוד היו התובעים יכולים לממשו,למכור את הקרקע ולהשיב את כספם, לפחות ככל שהדבר נוגע לפרויקט בנסקו, בו הקרקע לא היתה משועבדת לבנק.
- התובעים הוסיפו כי הם לא קבלו את הבטוחות שהובטחו להם. לטענתם, בפרויקט פיפרה נרשם שעבוד בדרגה גבוהה יותר לזכות הבנק שהעניק מימון לרכישת הקרקע, והשעבוד שנרשם לטובת השותפויות הוסר בשלב בו הפרויקט היה מצוי בקשיים. עוד נטען כי בפרויקט בנסקו הומר השעבוד שהובטח לתובעים לשעבוד אחר. מעבר לכך, בהסכם ההלוואה בפרויקט בנסקו נקבע, בניגוד להסכמה נושא הסכמי השותפות, כי השעבוד שיירשם יהיה שעבוד מדרגה שניה.
- התובעים טענו כי הוצגו להם מצגים כוזבים ביחס לשווי הקרקעות, היקפם, זכויות הבניה בהם, גורמי הסיכון ועוד. לגישתם, הנזק ש נגרם להם היה יכול להימנע מלכתחילה. זאת משום שאלמלא הוצגו להם מצגי השווא, הם לא היו מתקשרים בהסכמי השותפות ולא משקיעים את כספם בפרויקטים.