זאת ועוד, פקיד הבנק נתפס בעיני הלקוח כגורם אמין שניתן לסמוך ולהסתמך עליו, ופעמים רבות הלקוח מכלכל את צעדיו על-פי עתו של האחרון (ראה ד"ר פורת, במסתו הנ"ל, על אחריותם של בנקים). לכן יש כיום להינתק, לדעתי, מתפיסתו של המשפט המקובל כפי שהיא באה לידי ביטוי באנגליה ואף בארצות-הברית, ולומר, כפי שנאמר לא אחת בפסקי הדין שאוזכרו לעיל, כי מערכת היחסים בין הלקוח לבנק מושתתת במידה רבה על יחסי אמון, ורק החריג הוא קיומם של יחסי לווה-מלווה במשמעותם הארכאית.
אומר לעניין זה ד"ר בן אוליאל, במאמרו הנ"ל, בעמ' 84-85:
"באנגליה... הפסיקה טרם הכירה בקיום חובת אמון כללית של הבנק כלפי הלקוח. לעומת זאת, כבר הדגישה הפסיקה האנגלית שבמקרים ובנסיבות מיוחדים, מוטלת על הבנק חובת אמון כלפי הלקוח...
...נראה לנו, כי לאור המשפט הקיים אצלנו, מותר להרחיב דרך רסטריקטיביות זו ולהכיר בעקרון כי חובת אמון היא אחד היסודות של היחס¬בנק-לקוח-יהיה אשר יהיה טיבו של השירות. כן אנו סוברים, כי חובת אמון כללית זו ניתנת לקונקרטיזציה בכל עסקה ועסקה, והכל על-פי טיבה ובהתאם לנסיבות הקונקרטיות שבהן על הבנק לבצעה" (ההדגשה שלי – מ' ש').
הדים לגישה זו ניתן למצוא אף בארצות-הברית, ושוב לעניין חובת האמון שחלה על הבנק בהקשר של חובות גילוי המוטלות עליו: ...Present day commercial transactions are not, as in the past" rather, modern banking practices;generations, primarily for cash Which often thrust a bank into the role of an adviser, a role that involve a highly complicated structure of credit and other complexities Themselves as providing have changed, increasing recognition has banks have accepted to the extent that they now frequently advertise
- customer relationships- often characterized in general terms by the courts as relationships been given to the view that certain bank ,depositor relationship-going beyond the conventional bank May impose a fiduciary- or as relationships of trust and confidence" duty upon the bank to disclose facts when dealing with the customer .(D supra . 3Q.l.r 70,annotation)
לכן, משנקבע בארץ כי מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח היא מערכת יחסים שמטילה מעצם הגדרתה חובת אמון על הבנקים, הרי שרמת הסתמכותו של הלקוח ופעולותיו של הבנק תשפענה לא על עצם יצירתה של החובה, כי אם על היקף החובה ומידה. כאמור, היקף החובה ומידתה ישתנו על-פי הנסיבות במקרים השונים, בהתאם למהות היחסים ודרך פעולתו של הבנק. כך, לדוגמה, כאשר הבנק מייעץ ללקוח להשקיע בקרן נאמנות מסוימת שבה יש לבנק אינטרס, תחול עליו חובת נאמנות רחבה יותר מאשר במקרה שבו הבנק מעניק הלוואה ללקוח ואין הוא יודע כלל לאיזו מטרה נלקחת הלוואה זו.
גישה דומה מציג הלורד scarmanבפסק הדין nati. West. Bank plc. V. Morgan[14] (1985). אמנם, דבריו מתייחסים ליצירת החובה, אך מכיוון שזו קיימת אצלנו כעניין שבשיגרה, ניתן להסיק מהם על היקפה ורמתה של החובה בקשר למעשי הבנק. סיכום יפה לדברים אלו ניתן למצוא בספרו של 87,ellnger, supra, atאשר אומר את הדברים הבאים: ... The relationship of banker and customer becomes... Of a fiduciary" Special duty of care... In the instant case, the bank had not nature, when the bank crosses the narrow line that gives rise to a . Made an unfair gain and had not acted in a manner that could be(ההדגשות שלי – מ' ש') "...regarded as exercising undue influence יחסי בנק-לקוח – חובת גילוי .21משקבענו כי בין הבנק ללקוחותיו מתקיימים יחסי נאמנות, הרי נובע מכך כי על הבנק מוטלות חובות נוספות מעבר לחובות הרגילות שבין צדדים לחוזה.