אין גם מקום לטענת המשיבים לפיה חתמו רונית והמבקשת על הסכם 95' בשם ביזנס טיים.
יש לזכור, כי מניות ביזנס טיים רשומות על שם גאוס ושלום שהוא מנהלה היחיד.
שלום אף הקים את ביזנס טיים באופן עצמאי וחתם על כל המסמכים הרלוונטיים לשם רישומה ברשם החברות.
בתשובה להמרצת הפתיחה נטען על ידי המשיבים כי המבקשת ורונית חתמו על הסכם 95' כנציגות של חברת ביזנס טיים.
בסיכומים נטען על ידי המשיבים כי המבקשת ורונית חתמו על הסכם 95' בשמה של ביזנס טיים כבעלות מניותיה היחידות.
עוד נאמר, כי בשל ההחלטה להקים חברת בת, תחת הפעלת ביזנס טיים כחברה עצמאית, שלום לא החזיק יותר במניות ביזנס טיים. מניות ביזנס טיים הוחזקו על ידי המבקשת ורונית ולכן לא יכול היה שלום לחתום בשמה.
נטען כי אם אכן, כפי שטוענת המבקשת, מניותיה של ביזנס טיים נמצאות בחזקת שלום באמצעות גאוס, מדוע חתמה על הסכם 95' בשמה של ביזנס טיים!?
לטענת המשיבים, אין לקבל את טענתה של המבקשת לפיה סברה כי הסכם זה מהווה המשך של הסכמות קודמות ולכן לא ראתה סיבה שלא לחתום בשם ביזנס טיים.
המסקנה אליה מגיעים המשיבים בסיכומים היא כי מדובר בתירוץ מופרך של המבקשת.
לטענתם, המסקנה המתחייבת מחתימתה על הסכם 95' היא שהמבקשת בעלת מניות בביזנס טיים בלבד ולכן חתמה בשמה.
כמו כן, צוין כי המבקשת אינה רשומה במרשם בעלי המניות כבעלת מניות של החברה.
אין מקום לטיעון מעגלי זה ואין בו כל היגיון.
אין בסיס לטענה כי המבקשת ורונית חתמו על ההסכם בשמה של ביזנס טיים כבעלות מניות יחידות שלה: מניותיה של ביזנס טיים רשומות, כאמור, על שם גאוס ועל שם שלום.
רישום זה לא השתנה במהלך כל התקופה.
יתרה מזאת, לגרסת המשיבים בהמרצת הפתיחה התקבלה ההסכמה, ככל שהתקבלה, לפיה תחזיק המבקשת ב-49% ממניות ביזנס טיים רק בשנת 97' - כאשר נחתם הסכם שותפות לניהול החזקת המניות בביזנס טיים – אשר החליף, לטענת המשיבים, את הסכם 94'.
גם בחקירה הנגדית העיד שלום כי טענתו לפיה המבקשת ורונית הן בעלות מניות בביזנס טיים מתייחסת למועד שלאחר הסכם 97'.
שלום נשאל:
"ש. אז מתי, ממתי הן בעלות מניות בביזנס טיים בע"מ?
ת. ממתי הן בעלות מניות? מיום שעשינו את ההסכם ביננו של השותפות והעברת המניות.
ש. מאיזה תאריך?
ת. 97'. (עמ' 282 לפרוטוקול).
לכן, אין כל מקום לטענת המשיבים כי חתימת המבקשת בשנת 95' (יחד עם חתימתה של רונית) בשם ביזנס טיים - נעשתה על ידה כבעלת מניות של חברה זו.
למבקשת ולרונית לא הייתה אף זכות חתימה בשם ביזנס טיים ולא היה להן כל תפקיד בה.
שלום אישר בחקירתו הנגדית כי זכויות החתימה בביזנס טיים הן שלו ממועד הקמתה וכי זכויות אלה לא שונו (עמ' 293; 297 לפרוטוקול).
אין לכן מקום למסקנה לפיה חתמו המבקשת ורונית על הסכם 95' בשם ביזנס טיים כבעלות מניות או כנציגות שלה.
ההסבר הסביר היחיד לחתימת המבקשת על הסכם 95' בשמה של ביזנס טיים - הוא הסברה לפיו הייתה ביזנס טיים, שמניותיה בבעלות מלאה של שלום, במישרין או בעקיפין, אמורה להחזיק במניות החברה עבורה ועבור רונית. מניות אלה של החברה מבטאות את זכותן של המבקשת ורונית בעסק המשותף על פי הסכם 94'.
כפי שציינתי לעיל, קיבלתי כאמינה את עדותה של המבקשת כי הסכימה לחתום על הסכם 95' בשם ביזנס טיים – לאור הבנתה כי מדובר בהמשך ישיר להסכמת הצדדים בהסכם 94'.
בקביעות אלה יש כדי לשמוט את הבסיס לטענת המשיבים לפיה מדובר בתירוץ מופרך שלא נותן מענה הגיוני לחתימת המבקשת.
לרונית, אשר העידה מטעם המשיבים, לא היה כל הסבר שיש בו כדי להוות משקל נגד משכנע - לעדותה של המבקשת בדבר הסיבה לחתימה על הסכם 95' בשם ביזנס טיים.
רונית הופנתה לעדותו של שלום לפיה לא הוקנו לה ולמבקשת זכויות חתימה בביזנס טיים.
לאור זאת, נשאלה רונית:
"ש. למה חתמתם, לכאורה, לטענתכם, בשם ביזנס טיים בע"מ?
ת. שוב אני אומרת לך אני לא יכולה לענות לך על השאלה הזו, אני לא זוכרת" (עמ' 340 לפרוטוקול).
התוצאה מכל האמור לעיל היא כי אין בהסכם 95' כדי לתמוך בדרך כלשהי בגרסת המשיבים, לפיה המבקשת ורונית, כל אחת, הן בעלות 49% של מניות ביזנס טיים ולא של מניות החברה.
- הסכם 97'
גם להסכם 97' אין זכר בהמרצת הפתיחה.
לטענת המבקשת, היא לא הזכירה הסכם זה בהמרצת הפתיחה, שכן הוא הסכם שנערך למראית עין בלבד, הצדדים לא פעלו על פיו והוא חסר כל תוקף משפטי (סעיף 11.6 לתצהיר המשלים).
בתשובת המשיבים להמרצת הפתיחה נאמר כי ביום 1.1.96 הועברה הפעילות השוטפת של החברה למשרדים חדשים ונפרדים ממשרדיה של סקנורמה, והחברה החלה את פעילותה במשרדים חדשים ברמת-גן.
שלום העיד בתצהירו כי לאחר מאמצים רבים הצליח לקבל רישיון ממשרד התיירות. זאת ללא צורך בצירוף שותף נוסף בעל רישיון מומחה לנסיעות שיחזיק ב- 10% ממניות החברה.
לכן, הוסכם בין הצדדים כי המבקשת ורונית תפרשנה כל אחת 1% מחלקן בביזנס טיים לטובת שלום ונחתם הסכם 97' – הסכם שותפות לניהול אחזקת המניות בביזנס טיים – אשר החליף, לטענתו, את הסכם שיתוף הפעולה בין הצדדים משנת 94'.
המשיבים הדגישו בתשובה להמרצת הפתיחה כי הסכם 97' חותר תחת טענותיה של המבקשת ומעיד על כוונתם הברורה של הצדדים, לפיה יוחזק הון המניות של החברה על ידי ביזנס טיים וסקנורמה.
כבר בשלב זה יש לציין כי אין מקום לקבל כאמינה את גרסת המשיבים לפיה החליף הסכם 97' את ההסכמות בין הצדדים שקיבלו ביטוי בהסכם 94' - שותפות בעסק המספק שירותיי תיירות לחברות עסקיות, בהתאם לחלוקה שנקבעה בו.
הסכם 97' קובע כלהלן:
"הואיל והצדדים מעוניינים להקים שותפות שתעסוק בהחזקת מניות בחברת ביזנס טיים בע"מ, וכל הכרוך בניהולה;
והואיל והצדדים מבקשים לקבוע את זכויותיהם והתחייבויותיהם ההדדיות במסגרת השותפות;
[...]
2. חלקיהם של השותפים
הצדדים מקימים בזה שותפות אשר חלקו של כל אחד מהצדדים בשותפות, לרבות בהון, בנכסים, במוניטין, ברווחים ו/או בהפסדים תהא כדלקמן:
צד א' עדה מורג 49%
צד ב' רונית כהן 49%
צד ג' שלום חזקיהו 2%.
3. בכפוף לאמור להלן מוסכם בין הצדדים כי השותפות שבין הצדדים נעשית לתקופה בלתי מוגבלת.
4. שם השותפות
4.1 שם השותפות יהיה "שותפות לניהול" או כל שם אחר שעליו יוסכם בין הצדדים ובכפוף לאישור השם ע"י רשם השותפות.
5. מטרת השותפות
א. מטרתה של השותפות הינה לעסוק בהחזקת מניות בחברת ביזנס טיים בע"מ (להלן: "החברה"), וכל הכרוך בניהולה.
ב. כל מטרת השותפות הינה לניהול החברה, וכל האמור בהסכם זה מתייחס לניהול החברה ויתפרש בהתאם לכך."
מנוסח הסכם 97' עולה, בבירור, כי אין בו כל הוראה התומכת בטענת המשיבים, לפיה יש לראות במבקשת או ברונית כזכאיות להירשם כבעלות מניות של ביזנס טיים בשיעור 49% כל אחת.
ההסכם מתייחס להקמת שותפות לניהול החזקת מניות ביזנס טיים, כאשר החלוקה הקבועה בהסכם מתייחסת לשותפות ולא לביזנס טיים.
ביזנס טיים עצמה כלל אינה צד להסכם. ההסכם הוא בין המבקשת, שלום ורונית אשר הוגדרו כצד א', ב' ו- ג' וההסכם חתום על ידי שלושתם באופן אישי.
לכן, אין מקום לטענת שלום בתצהירו כי גם על הסכם 97' חתמו רונית והמבקשת כנציגות של ביזנס טיים.
המבקשת הבהירה בתצהיר המשלים את הרקע לחתימת הסכם 97'.
לדבריה, בשנת 97' העלה שלום רעיון חדש: -
שלום הסביר לה ולרונית כי אין להן "בטחון" לגבי המניות שלהן בחברה (בשיעור 24.5% לכל אחת) שכן מניות אלה רשומות ע"ש ביזנס טיים, המחזיקה עבורן את המניות בנאמנות.
שלום חזר ואמר כי אסור לערוך רישום של הנאמנות. על כן, הציע לערוך הסכם בו יירשם כי הם יקימו "שותפות" אשר תחזיק את המניות של ביזנס טיים.
לטענת המבקשת, שלום הסביר "שלא באמת נקים שותפות" אלא שהמטרה במסמך היא לתת לה ולרונית בטחון לגבי חלקן בחברה על ידי כך שיירשם שהן שותפות "לגבי משיבה 4 שהיא מי שרשומה כבעלת המניות שלנו בחברה".
עוד הציע שלום, כי כדאי שגם הוא ירשם כשותף בשיעור סמלי ויחזיק ב-2% כדי שיוכל לטפל בענייני הרישום והדיווח של השותפות.
לטענת המבקשת, רונית הסכימה להצעה אולם היא היססה (סעיף 11.2 לתצהיר המשלים).
לאחר ששלום הציג לה את הסכם 97', נוכחה המבקשת לראות כי הוא כולל הוראות רבות בנוגע לשותפות (כגון, שהצדדים יעבדו בה, ישקיעו בה וכו').
המבקשת ניסתה להבין משלום מה הכוונה בהוראות אלו. אולם, שלום נזף בה והדגיש שכבר הסביר כי תירשם שותפות "על הנייר", כדי לאפשר לרונית ולה בטחון לגבי הבעלות שלהן במניות החברה.
עוד הוסיפה המבקשת, כי כאשר היססה לחתום על ההסכם, שלום הוסיף אמירות שנועדו לשכנע אותה, כגון ששלושת הצדדים יודעים את האמת; שלמעשה רונית והמבקשת הן בעלות 24.5% ממניות החברה, אך הדבר לא רשום "בשום מקום".
רונית הפעילה על המבקשת מסע שכנוע ואמרה כי חשוב שיעשו מה ששלום מציע, שכן הוא בעל ניסיון בדברים מסוג זה.
על סמך דבריהם של שלום ורונית, ולאחר שעברה שוב על ההסכם ולא ראתה בו דבר שעלול לפגוע בבעלותה בחברה, וכיוון שרונית חתמה על ההסכם, חתמה עליו גם היא (סעיף 11.2 לתצהיר המשלים).
המבקשת הדגישה כי בפועל, "השותפות" כפי שנרשמה בהסכם 97' מעולם לא הוקמה ואף לא נעשה דבר לביצוע הוראה כלשהי שנקבעה בהסכם: מעולם לא הוקמה השותפות; מעולם לא פעלו הצדדים לניהול ביזנס טיים; לשותפות לא הייתה פעילות עסקית; לא היו לה הוצאות והכנסות ולא היו לו חובות וזכויות.
כמו כן, על אף שבהסכם נקבע כי השותפות תירשם אצל רשם השותפויות, לא נעשה כל רישום כאמור (סעיף 11.3 לתצהיר המשלים).
לטענת המבקשת, אם הייתה כוונה כלשהי לבצע את ההסכם, סביר שהצדדים היו פועלים לשינוי הרישום אצל רשם החברות כך שמניותיה של ביזנס טיים יירשמו על שם "השותפות", או לפחות על שם "השותפים" בחלוקה שנקבעה בהסכם 97'.
הסתבר, בדיעבד, כי הסיבה האמיתית בגינה יזם שלום את עריכת הסכם 97' הייתה כדי ליצור ריחוק בין המבקשת ורונית לחברה.
מדובר בהסכם למראית עין (סעיף 11.3 לתצהיר המשלים) ובכל מקרה לא נרשם בו שהוא מחליף את הסכם 94' או שהוא מבטל את בעלותה של המבקשת ושל רונית במניות החברה.
עוד טענה המבקשת, כי הסבר המשיבים בדבר הסיבה לעריכת הסכם 97' הינו מופרך: -
רישיון משרד התיירות ניתן לחברה עוד בשנת 95' על יסוד רישיון המומחה של הנסון, אשר קיבל תשלום חודשי מהחברה עבור השימוש ברישיון, עד לסוף שנת 2001. בשנת 2002 כבר לא הייתה חובת רישוי של סוכנויות נסיעות ולכן, חדלה החברה לשלם להנסון עבור השימוש ברישיון שלו.
לטענת המבקשת, לא היה בכך כדי להצדיק מתן "פרס" לשלום, בוודאי לא פרס של ויתור על חלק מבעלותה בחברה.
גם חלוף הזמן בין ההסכמה עם הנסון, אשר איפשרה את השגת רישיון משרד התיירות לבין ההסכם 97' - מוכיח את העדר קשר בין שני האירועים.
מקובלת עלי גרסתה של המבקשת כי מדובר היה ב"רעיון חדש" נוסף של שלום שמטרתו האמיתית הייתה ליצור ריחוק - בין החברה בה הייתה הפעילות העסקית שהניבה רווחים לבין המבקשת ורונית.
ההסכם אינו מבטל בדרך כלשהי את הסכם 94', אינו מתייחס אליו ואינו מחליף אותו.
לא מדובר בהסכם אשר קובע הוראה אופרטיבית לפיה תועברנה מניות ביזנס טיים בחברה לידי המבקשת ולידי רונית (בשיעור 49% כל אחת).
מדובר בהסכם להקמת שותפות כלשהי שמטרתה לעסוק בהחזקת מניות בחברת ביזנס טיים, מניות שהיו ונותרו בבעלות גאוס שהיא חברה בשליטתו של שלום.
הסעיף בהסכם בדבר ניהול ביזנס טיים על ידי השותפות הינו סעיף ערטילאי שאינו מפרש את תוכן הניהול – כאשר ביזנס טיים, כזכור, אינה חברה פעילה מיום הקמתה.
שלום דאג מלכתחילה לכך שהרישום הפורמאלי של מניות החברה יהיה על שם חברות בשליטתו - תוך הסכמה בעל פה כי מניות המבקשת ורונית בחברה, על פי החלוקה שנקבעה בהסכם 94', מוחזקות עבורן על ידי ביזנס טיים.
בהמשך לאותה הסכמה בעל-פה משנת 95', לגביה כבר קבעתי לעיל כי גרסתה של המבקשת מקובלת עלי – שכנע שלום פעם נוספת את המבקשת לחתום על הסכם 97' אשר מרחיק אף הוא אותה ואת רונית ממניות החברה.
זאת על ידי הוספת גוף נוסף – השותפות – מעל ביזנס טיים אשר על שמה רשומות מניות החברה.
כל זאת, מבלי להעביר לשותפות או למבקשת ולרונית את מניות ביזנס טיים; מבלי לקבוע הוראה כלשהי בהסכם בעניין העברת המניות ומבלי לצרף את גאוס, אשר מחזיקה 99% ממניות ביזנס טיים, כצד להסכם – לא לעניין מתן הרשאה לנהל את מניותיה בדרך של שותפות ולא לעניין העברת מניות ביזנס טיים למבקשת ולרונית.
מדובר אם כן בהסכם שהוא עקר לחלוטין ואין לו כל משמעות מעשית.
אמינה עלי גרסתה של המבקשת כי חתמה על הסכם 97' שכן סמכה על דבריו של שלום, לפיהם מטרתו להעניק לה ולרונית ביטחון לגבי חלקן בחברה.
באשר לגרסתו של שלום כי לאור הצלחתו לקבל רישיון ממשרד התיירות ללא צורך בשותף בעל רישיון מומחה הסכימו הצדדים לחתום על הסכם 97', הרי שאין מקום לקבל כאמינה גרסה זו.
עדותה של המבקשת לפיה ניתן רישיון לחברה עקב שימוש ברישיון המומחה של הנסון, אשר קיבל תשלום חודשי עבור כך עד שנת 2001, לא נסתרה בדרך כלשהי בחקירה הנגדית.
שלום אישר בחקירתו הנגדית כי פנה למשרד התיירות כדי לקבל רישיון משרד נסיעות לחברה לפני דצמבר 95' – מועד בו ניתן הרישיון.
לאחר מספר שאלות אישר שלום, בסופו של דבר, שרישיון המומחה שהציג כאשר הגיש את הבקשה, היה הרישיון של הנסון (עמ' 242 לפרוטוקול).
עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם ניסיונם של המשיבים לקשור את קבלת הרישיון – לא עם מומחיותו של שלום ולא עם כריתת הסכם 97' - כשנתיים לאחר שניתן רישיון לחברה על יסוד רישיון המומחה של הנסון.
בהקשר זה אין כל רלוונטיות לטענת המשיבים בסיכומים לפיה לא היה רישיון המומחה תנאי יחיד לקבלת הרישיון.
עניין המומחה הוא העניין היחיד אשר צוין על ידי המשיבים בתשובה להמרצת הפתיחה והוא הסתבר כלא מדויק בלשון המעטה.