"שינוי הזמן נוגע ונושק באורחות החיים של האדם בישראל, ואף ענין התפילה ושמירת המצוות ענין רלבנטי הוא. כשם ששר הפנים רשאי היה להתחשב בענינם של החקלאים והתעשיינים, של בני העיר והכפר, של הצעירים והמבוגרים, כן רשאי הוא להתחשב בעניינם של הדתיים והחילוניים" (בג"ץ 217/80 סגל נ' שר הפנים [7], בעמ' 439).
בדומה, בגדר הפעלת סמכות לאסור הצגת מחזה, ניתן להתחשב בפגיעתו של המחזה ברגשות הדת של הצופים. וכך נפסק באחת הפרשות, מפי השופט לנדוי:
"...על-פי הדין במדינת ישראל גם מחזאי אינו פטור מן החובה שלא לפגוע פגיעה גסה ברגשותיו הדתיים של הזולת. חובה זו נובעת במישרין מחובת הסובלנות ההדדית בין אזרחים חפשיים בעלי אמונות שונות, שבלעדיה לא
--- סוף עמוד 34 ---
תיתכן שום חברה דמוקרטית מגוונת כשלנו. כה חשובה חובה זו שאף עקרון היסוד של חופש הבעת הדעה חייב לסגת בפניה" (בג"ץ 351/72 קינן נ' המועצה לבקורת סרטים ומחזות [8], בעמ' 814).
ובפרשה אחרת, שעניינה הפעלת סמכותה של הצנזורה לאסור הצגתו של סרט הפוגע ברגשות הדת של הציבור, כתבתי:
"...ברשימה ארוכה של פסקי-דין הכיר בית-משפט זה בפגיעה ברגשות (דת, שכול ואחרים) כפגיעה בערכים המצדיקים עקרונית שימוש בסמכות המועצה לביקורת שנועדה להגביל את חופש הביטוי...
...רגשות הציבור הינם ערכים, אשר מועצה לביקורת סרטים, הפועלת במסגרת צנזורה על סרטים, צריכה להתחשב בהם, ופגיעה ברגשות עשויה להצדיק הגבלה של חופש הביטוי" (בג"ץ 806/88 Universal City Studios Inc. ואח' נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות ואח' [9], בעמ' 37).
באחת הפרשות נדונה השאלה אם הרשות השלטונית רשאית לסרב ליתן רישיון, הנדרש על-פי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, בשל הטעם כי פתיחת העסק תגרום נזק לרגשות המתגוררים בסביבה. תשובתו של בית-המשפט העליון הייתה בחיוב. השופט י' כהן ראה בפגיעה ברגשות הציבור שיקול של "בטחון הציבור", ובו מותר להתחשב. כותב השופט:
"גם במובן מצומצם זה יש בהוראה זו כדי להצדיק מניעת רשיון מעסק, אשר מעצם טיבו פוגע קשות ברגשות הציבור בסביבה שבה מתכוונים לפתוח את העסק וכתוצאה מכך יש חשש ממשי לפגיעה בשלום הציבור. אם לדוגמה ירצה פלוני לפתוח מועדון לילה בלב מאה שערים, או בית מרזח בשכונה מושלמית-דתית, תצדק רשות הרישוי כשתסרב לתת רשיון" (בג"ץ 230/73 ש.צ.מ. בע"מ נ' ראש עירית ירושלים (מר טדי קולק) [10], בעמ' 121).
בפרשה נוספת פסקנו כי ניתן להתחשב ברגשות דתיים לעניין הפעלת סמכות המגבילה את חופש הפולחן (בג"ץ 7128/96 תנועת נאמני הר הבית ואח' נ' ממשלת ישראל ואח' [11]). היטיב לסכם סוגיה זו השופט ברנזון, בציינו: