57. מאידך גיסא, משטר דמוקרטי מעמיד בראש סולם ערכיו את זכויות האדם. דמוקרטיה אינה רק דמוקרטיה פורמאלית (ה-rule book conception), שבה ההחלטות נופלות על-פי דעת הרוב. דמוקרטיה היא גם דמוקרטיה מהותית (ה-right conception), שבה הרוב אינו רשאי לפגוע בזכויות אדם (ראה: R.M. Dworkin A Matter of Principle [104], at p. 11). הצורך להגן ולשמור על זכויות האדם – על-פי הדמוקרטיה (המהותית) – ייתקל בקושי ניכר, אם ניתן יהיה בכל מקרה לפגוע בזכויות אדם על-מנת להתחשב ברגשות האדם, אשר זכויות האדם פוגעות בו. אכן, מטבעה של זכות אדם שהיא עשויה לפגוע ברגשות הזולת. אם אמנם נכיר בכך כעילה להגבלה על זכות אדם,
--- סוף עמוד 45 ---
סופנו שנהיה מערערים את מערך זכויות האדם כולו. הגנה מקיפה על הרגשות ועל הנפש סופה פגיעה קשה מנשוא בזכויות האדם. חברה דמוקרטית צריכה להיות זהירה ביותר בהכרה בלגיטימיות הפגיעה בזכויות האדם לשם הגנה על רגשות האדם. עמדתי על כך באחת הפרשות שבהן נדונה האפשרות לפגוע בחופש הביטוי בשל הפגיעה ברגשות חלק מבני הציבור:
"...אם כל פגיעה ברגשות תאפשר הגבלת חופש הביטוי, כי אז לא יהא קיום לחופש הביטוי. מטבעו של ביטוי שהוא פוגע ברגשות, ואם כל פגיעה ברגשות תאפשר פגיעה בחופש הביטוי, סופנו שלא נכיר בחופש הביטוי כלל" (בג"ץ 953/89 הנ"ל [34], בעמ' 690).
אכן, החיים המשותפים בחברה דמוקרטית מחייבים, מעצם טבעם, נכונות לפגיעה ברגשות על-מנת לקיים זכויות אדם. עקרון הסובלנות – אשר מכוחו מבקשים להתחשב ברגשות האדם – מוביל, הוא עצמו, לדרישה כי אדם שרגשותיו נפגעו יהא סובלן כלפי זה שזכותו נפגעה. "זהו 'הצד השני' של הסובלנות ההדדית הדרושה בחברה פלורליסטית" (השופט ויתקון בבג"ץ 549/75 חברת סרטי נח בע"מ ואח' נ' המועצה לבקורת סרטי קולנוע ואח', בעמ' 764). אכן, "...הסובלנות והסבלנות אינן נורמות בעלות מגמה חד-סטרית אלא הן נורמות היקפיות ורב כיווניות..." (הנשיא שמגר בפרשת הופמן [39], בעמ' 364). עמדתי על כך – לעניין חופש הביטוי ופגיעתו ברגשות – באחת הפרשות, בצייני:
"...חברה דמוקרטית, מעצם אופיה ומהותה, מבוססת על סובלנות לדעות הזולת. בחברה פלוראליסטית הסובלנות היא הכוח האחד המאפשר חיים משותפים. על-כן, כל אחד מבני הציבור נוטל על עצמו את 'הסיכון' של פגיעה מסוימת ברגשות, הנובע מהחלפה חופשית של דעות. אכן, חברה המבוססת על פלוראליזם חברתי, חייבת לאפשר החלפת דעות, גם אם יש בכך כדי לפגוע ברגשות המתנגדים לאותן דעות... מעצם מהותו של המשטר כמשטר דמוקרטי מתבקשת הכרה ברמה מסויימת של חשיפה לפגיעה ברגשות בני הציבור" (בג"ץ 806/88 הנ"ל [9], בעמ' 38).