ערעור אזרחי מס' 439/88
רשם מאגרי מידע
נגד
.1משה ונטורה
.2עוזי ארגמן
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[22.7.94]
לפני השופטים ג' בך, י' קדמי, ט' שטרסברג- כ ה ן
פסק-דין
השופט ג' בך: .1זהו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט ו' זיילר (כתוארו אז), שבו ביטל בית המשפט את החלטת רשם מאגרי המידע (להלן – הרשם), וציווה על הרשם לרשום למשיבים מאגר מידע כמבוקש על-ידיהם.
העובדות נושא התדיינות זו אינן שנויות במחלוקת:
א. המשיבים פנו אל הרשם בבקשה לרשום מאגר מידע בשם "מעוז שרות לפיננסים", על-פי סעיפים 8 ו- 9לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981(להלן – החוק).
ב. בשאלון שמילאו המשיבים הם פירטו, כי תוכן המאגר יהיה מידע על המחאות, שטרות והתחייבויות (להלן – המחאות) שלא כובדו, וזאת כדי "למנוע תשלום על ידי הפרט בשיקים, שטרות, המחאות והתחייבויות שלא כובדו או לא יכובדו או תשלום בהמחאות גנובות או דרך חשבונות מוגבלים, שזוהי עבירה פלילית בכל אחת משלושת אופני התשלום". את המידע הזה התכוונו המשיבים לקבל מ"בעלי עסקים, חברות כלכליות, חנויות, מוסדות פיננסיים ודומיהם אשר מתעסקים עם לקוחות".
--- סוף עמוד 813 ---
ג. הרשם סירב לבקשתם של המשיבים בהסתמכו על סעיף 10(א) לחוק הקובע:
"הוגשה בקשה לרשום מאגר מידע, ירשום אותו הרשם זולת אם ראה יסוד סביר להניח כי המאגר משמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות".
הרשם ראה בניהול מאגר מידע כפי שביקשו המשיבים פעולה בניגוד לסעיף 2(9) לחוק, הקובע:
" .2פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
.......
.......
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה".
הרשם החליט שהמאגר אכן ישמש מסווה למטרה בלתי חוקית, ומכאן סירובו להיענות לבקשת המשיבים.
ד. על החלטה זו ערערו המשיבים לבית המשפט המחוזי, על-פי סעיף 10(ב) לחוק, ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והפך את החלטת הרשם. בפסק-דינו המפורט קבע בית המשפט קמא, כי פעולותיהם של המשיבים לא תיכנסנה בגדרו של סעיף 2(9) לחוק, ועל-כן ציווה על הרשם לרשום את מאגר המידע כפי שביקשו המשיבים.
ה. על כך הגישה המדינה את הערעור שלפנינו.
דיון בטענות מקדמיות מצד המשיבים
.2בטרם אדון בשאלה המשפטית לגופה, יש ל"הסיר מן הדרך" שתי טענות מקדמיות שאותן העלו המשיבים בסיכומיהם:
א. סעיף 10(ב) לחוק קובע:
"סירב הרשם לרשום מאגר כאמור (בסעיף 10(א) – ג' ב'), רשאי בעל המאגר לערער על כך לפני בית המשפט המחוזי תוך שלושים ימים לאחר שנמסרה לו הודעה על הסירוב".
מכאן למדים המשיבים, כי הערעור המתנהל לפני בית-משפט זה הינו ערעור על ערעור, וככזה דורש מתן רשות ערעור על-פי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- .1984רשות ערעור לא התבקשה, ועל-כן דין הערעור להידחות על הסף.
טענה זו של המשיבים דינה להידחות. השאלה אם בית המשפט קמא דן בסוגיה שלפניו כערכאה ראשונה או כערכאת ערעור על טריבונל אחר אינה מוכרעת על-פי שמו הפורמאלי של ההליך. כפי שכותרת פסיקתו של שופט כ"החלטה" או כ"פסק-דין" אין בה