פסק דין
1. לפניי תביעתו הכספית של התובע נגד הנתבעות לסך של 26,292 ₪, בטענה שהנתבעת 1 מכרה לו רכב לקוי ושהנתבעת 2 התרשלה כלפיו בעת בדיקת הרכב לפני רכישתו.
תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות
2. בכתב התביעה נטען כך:
א. התובע ביקש לרכוש רכב משפחתי מהנתבעת 1, שהציעה לו רכב מסוג "פורד" מ.ר. 55-216-75 (להלן: "הרכב"). הנתבעת 1 הציגה בפני התובע דו"ח בדיקה שנערך מטעמה ביום 26/5/15 במכון "קומפיוטסט" ודו"חות של היסטוריית הטיפולים ברכב. הנתבעת 1 טענה בפני התובע שכל הליקויים שנמצאו ברכב תוקנו.
ב. התובע ביקש לוודא את מצב הרכב ועל כן דאג לבדיקה נוספת ביום 3/6/15 במכון הנתבעת 2. בהסתמך על דו"ח הנתבעת 2 ועל מצגי הנתבעת 1, התובע ואשתו רכשו מהנתבעת 1 את הרכב ביום 8/6/15 תמורת סך של 95,000 ₪, כאשר מד הדרך הורה על 81,349 ק"מ.
ג. ביום 18/7/15, במהלך טיול משפחתי באבו-גוש, נדלקה בלוח המחוונים של הרכב נורת התרעה "צ'ק אנג'ן" כתומה. התובע עצר את הרכב בצד הדרך ומצא בספר הרכב שהנורה אינה מחייבת השבתה מיידית. ליתר ביטחון התובע פנה למוסך סמוך, שם אושר לו כי הוא יכול להמשיך בנסיעה חזרה לביתו ולמוסך באזור מגוריו.
ד. למחרת התובע פנה למוסך "פרי מוטורס" בפ"ת, שהוא מורשה יבואן "פורד". בבדיקת המוסך נמצא שהמנוע פגום ושיש להחליפו במנוע אחר. למוסך זומן שמאי רכב שביצע בדיקה מקיפה וקבע שהמנוע ניזוק בחלקיו הפנימיים ואינו ניתן לשיקום.
ה. השמאי מצא שהתקלה נגרמה מחוסר שימון של המערכות ושהיה על הנתבעת 2 לגלות בבדיקתה את הליקוי, שהוא בעל משמעות גבוהה והיה בו כדי להשפיע על החלטת התובע לרכוש את הרכב.
ו. התובע מייחס לנתבעת 1 הטעיה, תרמית, הצגת מצג שווא והסתרת מידע ולחילופין רשלנות בתחזוקת הרכב. הטענות נגד הנתבעת 2 הן להפרת ההסכם עם התובע ולביצוע בדיקה ברשלנות ובחוסר מקצועיות.
ז. התובע טוען כי הוא אינו יכול לדעת את הסיבה הממשית לכשל מנוע הרכב, שגמע בשירותו 1,651 ק"מ בלבד, ושיש להעביר אל כתפי הנתבעות את נטל הראיה שלא התרשלו לפי הכלל של "הדבר מדבר בעדו".
ח. סכום התביעה 26,292 ₪ כולל את סך הנזק לפי דו"ח השמאי 22,022 ₪, את שכ"ט השמאי בסך 1,770 ₪ וכן הוצאות נלוות ועגמת נפש בסך של 2,500 ₪.
3. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 נטען כך:
א. הנתבעת 1 עוסקת במכירת כלי רכב משומשים מיד ראשונה. הרכב נמכר לתובע ללא אחריות וללא תיקונים וזאת בידיעתו המפורשת ובהתאם לתנאי ההסכם.