68. כעולה מהטבלה, עמדה השקעתו של מר יוסי לאטי בחברה ביום 31.12.2013 על סך 2,659 אלפי ₪ וביום 31.12.2014 עמדה על סך 2,569 אלפי ₪.
השקעתו של התובע בחברה באותן נקודות זמן עמדה על 330 אלפי ₪. ואולם, טוען רואה החשבון מר ליאור מרגי כי בעוד על השקעתו של מר לאטי נזקפה ריבית רעיונית, לא נזקפה ריבית כאמור על השקעתו של התובע. לפיכך, ערך רואה החשבון מר ליאור מרגי חישובים של הריבית שיש לזקוף לטובת השקעתו של התובע (נספח ב' לחוות הדעת). בהתאם לחישובים אלה הי על השקעת התובע לעמוד ביום 31.12.2013 על סך 386,800 וביום 31.12.2014 על סך 399,294 ₪.
69. עם כניסתו של מר יצחק חן כשותף נוסף בחברה, דוללו חלקי השותפים הקיימים בהתאמה: התובע: 12.75% ומר לאטי: 72.25%.
במכתב הנתבעת מיום 20.3.2014 הודיעה החברה לתובע כי נוכח היעדר השקעתו בחברה, אשר צברה הפסדים בסך 5.2 מש"ח, כנטען במכתב, דוללו אחזקותיו לסך 6.36%. הן רואה החשבון מר ליאור מרגי, הן רואה החשבון של החברה, מר רון קשטכר והן ב"כ הנתבעת מודים כי החישוב שנערך במכתב הנו שגוי, שכן חובות החברה במועד הוצאתו עמדו על סכום של 2.899 מש"ח, כמפורט בטבלה בעמוד 3 לחוות דעתו של רואה החשבון מר ליאור מרגי, ולא כאמור במכתב.
70. אם נתעלם לחלוטין מהדילול הנוסף של מניות התובע בחברה, כנגד השקעתו של התובע ביום 31.12.2013 בחברה, לאחר תוספת ריבית רעיונית, בסך 386,800 ₪, היה על מר לאטי להעמיד 386,800/12.75 * 72.25 = 2,191,866 ₪. כנגד השקעתו של התובע נכון ליום 31.12.2014 בחברה, לאחר תוספת ריבית רעיונית, בסך 399,294 ₪, היה על מר לאטי להשקיע 2,262,666 ₪.
מעיון בטבלה שבעמוד 3 לחוות דעתו של רואה החשבון מר ליאור מרגי עולה, כאמור, כי השקעתו של מר לאטי ביום 31.12.2013 עמדה על סך 2,659 אלפי ₪ וביום 31.12.2014 עמדה על סך 2,569 ₪.
יודגש כי סכומים אלה אינם כוללים את דמי הניהול שנזקפו לזכות מר לאטי בדיעבד בשנת 2011.
71. מורם מהאמור עד כה כי השקעתו של מר לאטי בחברה לא נפלה מהשקעתו של התובע, בשים לב לאחזקותיהם בחלקה.
החישוב בוסס, כאמור, על התעלמות מהדילול הנוסף במניות התובע או מדמי הניהול שנרשמו לזכות מר לאטי בשנת 2011, באשר לתובע טענות ביחס לשני עניינים אלה. בשולי הדברים אעיר כי הגם שאין מחלוקת כי הדילול השני שבוצע במניות התובע בהתאם למכתבה של רואת החשבון גב' אורית סאסי מיום 20.3.2014 בוצע ביתר, לא מן הנמנע כי יש לבצע דילול מסוים. אף טענת מר לאטי כי הנו זכאי לדמי ניהול חודשיים אינה חסרת בסיס, בשים לב להוראותיו המפורשות של הסכם המייסדים בעניין זה. ואולם לענייננו אין צורך להכריע בשאלות אלה, באשר גם אם מבצעים את החישוב בהתאם לטענות התובע, לא נופלת השקעתו של מר לאטי מהנדרש בהתאם לאחזקתו בחברה.
72. משמודה הנתבעת כי חישוב יתרת חובות הבעלים לחברה במכתבה של רואת החשבון גב' אורית סאסי מיום 20.3.2014 הנו שגוי, כמו גם דילול חלקו של התובע בחברה בהתאם למכתב זה, לא יכול התובע לבסס טענותיו להחזר הלוואת הבעלים שנתן מר יוסי לאטי לחברה על חישוב זה.
73. כאמור, בסעיף 3 לחוות דעתו, מתייחס אף רואה החשבון מר ליאור מרגי לטענה כי החברה החזירה למר לאטי הלוואת בעלים בסעיף 1.4 מש"ח, בהרכב הבא:
א. החזר לחברת לאטי ייזום ובנייה 233,000 ₪ בחודש 5/2008 ו-31,000 ₪ בחודש 8/2008;
ב. החזר לסקיולייף במהלך שנת 2010 – 78,000 ₪;
ג. החזר לחברת לאטי ייזום: 574,000 ₪ בחודשים 2-3/14 ו-524,000 ₪ בתשלומים חודשיים החל מחודש 7/14 עד חודש 1/16.
74. דא עקא, בחודשים מאי – אוגוסט 2008 בהם החזירה החברה לחברת לאטי ייזום ובניה 267,000 ₪, השקיע זיכיון רנואר בחברה 440,000 ₪ (50,000 ₪ ב-15.6.2008, 50,000 ₪ ב-6.8.2008, 50,000 ₪ ב-14.8.2008, 70,000 ₪ ב-17.8.2008, 7,000 ₪ ב-3.9.2008 ו-150,000 ₪ ב-15.9.2008).
גם במהלך שנת 2010 השקיע זיכיון רנואר בחברה 375,000 ₪.
גם רואה החשבון מר ליאור מרגי אישר כי כנגד הסכומים שמשכו חברת לאטי ייזום וסקיולייף (סעיפים 3א'-ב') הופקדו סכומים על-ידי חברות בת אחרות שבבעלות מר יוסי לאטי:
"סעיף 3א' ו-ב' זה לא החזרת הלוואת בעלים על ידי החברה, אלא זה העברה מכיס אחד של מר לאטי לכיס אחר, נכון?
ת. נכון" (ע' 15, ש' 11-13)
75. גם בשנת 2014 השקיע זיכיון רנואר בחבה מאות אלפי שקלים, כעולה מכרטסת הנהלת החשבונות. יתר על כן, כעולה מעדותם של מר לאטי ושל רואה החשבון מר רון קשטכר, התשלום לחברת לאטי ייזום, חציו בשנת 2014 וחציו בתשלומים דחויים עד שנת 2016, מהווה תשלום לחברה עבור הקמת סניף "קפה לנדוור" בעלות של למעלה ממש"ח. משמדובר בתשלום כנגד ביצוע עבודה, הרי מדובר בתשלום לספק ולא בהשקעה או הלוואת בעלים. ברי כי לא ניתן להתייחס לאותו סכום הן כהשקעה והן כתשלום לספק, אולם הטבלה בעמוד 3 לחוות דעתו של רואה החשבון מר ליאור מרגי אינה כוללת סכומים אלה.
76. לעניין זה ר' עדותו של רואה החשבון קשטכר:
"החברה שמשכה כסף זה כנגד הקמת הסניף, זה לא כסף שניתן כהלוואת בעלים, היא מקבלת כסף כספק. אם היו עושים את השיפוץ על ידי מישהו אחר, אז היו משלימים לו. לקבוצת לאטי יש חברה שנקראת לאטי ייזום והיא זו שהקימה את בית הקפה והיא קיבלה כסף עבור זה כספק, אבל לא מר לאטי כבעלים או כמלווה" (ע' 36, ש' 30-35; ע' 36, ש' 5)
וכן עדותו של מר יוסי לאטי:
"שיפוץ קפה לנדוור זה ספק. רשום שיפוץ קפה לנדוור. לאטי זה חוב לספק. זה כמו שאתה חייב לתנובה. לאטי יש לה חברה שבונה עשרות חנויות מדי שנה, בין היתר בתי קפה אחרים, ארומה וכו'. והיא שיפצה את בית הקפה הזה, ומגיע לה תשלום עבור השיפוץ. לתנובה אתה צריך לשלם לפני שאתה מחלק ליוסי לאטי ולשגיא, וכנ"ל לשיפוץ. לספק שבנה את בית הקפה." (ע' 43, ש' 22-26; ע' 45, ש' 6)
77. עוד טוען התובע כי מר לאטי לא היה זכאי להחזיר לעצמו השקעות שהשקיע ביתר, אלא רק את חלקו של התובע בהשקעת היתר שהשקיע מר לאטי. המחלוקת בין הצדדים בנקודה זו נוגעת לפרשנות סעיף 4.3 להסכם המייסדים, הקובע כי "במידה ויידרש מי מהצדדים להעמיד לרשות החברה סכום נוסף בגין העובדה שהצד האחר לא העמיד את חלקו הנדרש, ייחשב כל סכום עודף כאמור כהלוואה של אותו צד, והלוואה זו תוחזר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בנקאית מקובלת, על בסיס גבייה בפועל, ובתוך תקופה שתיקבע על ידי דירקטוריון החברה." גם אם אקבל את פרשנות התובע, סעיף זה אינו חל על חילופי משקיעים או העברה מכיס לכיס, והתובע לא הצביע על החזר כספים למר יוסי לאטי שאינם נכנסים להגדרה זו. יתר על כן, כפי שאמרתי קודם לכן, אף לו היה התובע מצביע על החזר כאמור, לא היה בכך בכדי לזכותו בסעד הנתבע בתביעה זו.
שאר טענות התובע
78. בסיכומיו טוען התובע כי מניותיו דוללו ביתר, כי לא נזקפה ריבית רעיונית בגין השקעתו בחברה (בשונה ממר לאטי), כי דמי הניהול להם זכאי מר לאטי מכוח הסכם המייסדים נרשמו בדיעבד, בשנת 2011, ללא חשבונית ובניגוד לדין, כי מר לאטי משך כספים מהחברה, כי החברה מחלה על חלק מהלוואתו של המשקיע הנוסף ועוד.
יצוין כי רואה החשבון מר רון קשטכר חולק על טענות התובע ורואה החשבון מטעמו, מר ליאור מרגי. לדעתו, אין הצדקה לזקוף על חשבון ההלוואה ריבית רעיונית, שכן היא אך מגדילה את החוב. בכל הנוגע לקבוצת לאטי היה מחויב בזקיפת ריבית רעיונית לפי הוראות פקודת מס הכנסה, אולם לו לא היה חייב לא היה עושה כן (ע' 32, ש' 9-12). עוד טען רואה החשבון מר רון קשטכר כי דילול בחברה מפסידה הוא למעשה הטבה וכי "אם היו שואלים אותי, הייתי מתנגד לדילול מהסיבה שפירטתי קודם" (ע' 33, ש' 14-22). רואה החשבון קשטכר אף חולק על גובה הריבית הרעיונית לפי רואה החשבון מר ליאור מרגי, שכן לדבריו "לפי תקנות מס הכנסה מה שמגיע לבעל שליטה זה הצמדה בלבד" (ע' 35, ש' 29-30).
79. ההכרעה בטענות אלה אינה בסמכותי, משלא נדרשה לצורך הכרעה בתביעה זו. רבות מהטענות אף מהוות הרחבת חזית.
ככל שסבור התובע כי נפלו פגמים בניהול החברה ו/או בהחלטותיה לגביו, זכאי הוא להגיש בקשה להגשת תביעה נגזרת בשם החברה או תביעה כנגד החברה ו/או בעלי מניותיה לפי סעיף 191(א) לחוק החברות (ת.א. (ת"א) 20417-11-14 אייל שלו נגד קידמה החברה המרכזית לגז בע"מ (15.11.2016).
סוף דבר
80. דין התביעה להידחות.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 11,700 ₪.
ניתן היום, ח' טבת תשע"ח, 26 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
סיגלית מצא