פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים
3. בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע דחה את העתירה בקובעו כי לא הוכחה טענת המערערת, לפיה כל משתתפי המכרז, למעט המערערת, ידעו בטרם הגישו את הצעותיהם, כי בדעת המועצה להתקין חלונות בליסטיקל. נקבע כי דווקא המערערת, אשר העידה על עצמה כמומחית למיגון ובעלת הניסיון הרב ביותר בפרויקטים מסוג זה, ידעה מראש על האפשרות כי המועצה תבקש להתקין בבית הספר חלונות בליסטיקל. למרות זאת, היא בחרה "לשבת על הגדר" ולהמתין לתוצאות המכרז במקום לפנות למשכ"ל בשאלת הבהרה, ולכן אין לה להלין אלא על עצמה. עוד נקבע
--- סוף עמוד 5 ---
כי ניסיונה של המערערת לשנות את בסיס העובדות ולטעון כי לא ידעה זאת מראש נגוע בחוסר תום-לב וניקיון כפיים.
4. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין להידרש לשאלה אם שינוי סוג החלונות לאחר בחירת הזוכה במכרז מתיישב עם עקרונות דיני המכרזים, הואיל וטרם הוחלט על סטייה מהדרישה המקורית המופיעה במכרז להתקנת חלונות מוטות בלימה. נכון למועד הגשת העתירה, טרם פנתה המועצה לגורמים המחליטים בבקשה לשדרג את סוג החלונות, אף שזו כוונתה, וממילא אלה טרם נתנו אישור לכך. מעמדת הגורמים המחליטים בעניין לא השתמע כי קיימת הוראה גורפת להתקין חלונות מסוג בליסטיקל בבתי ספר חדשים ודומה כי הדבר נתון עוד לבחינה. לפיכך, פסק בית המשפט כי שינוי סוג החלונות נותר בגדר אפשרות עתידית בלבד, ועל-כן אין לומר כי בשלב זה התרחשה סטייה מתנאי מהותי במכרז. כך, גם לא ניתן לקבוע האם התוספת התקציבית הכרוכה בשינוי סוג החלונות עומדת בסעיף 3(7) לתוספת השניה לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 (להלן: הצו), המאפשר למועצה אזורית להגדיל את מסגרתו של חוזה קיים עד לסכום מסוים. גם מטעם זה סבר בית המשפט כי יש לדחות את העתירה.
מכאן הערעור שבפנינו.
טענות המערערת
5. המערערת עומדת על טענתה כי בשעה שהכינה את הצעת המחיר מטעמה, היא הניחה בתום-לב כי בבית הספר יותקנו חלונות מוטות בלימה. לדבריה, על כוונת המועצה לשדרג את סוג החלונות לחלונות בליסטיקל נודע לה רק בעקבות שיחה שהתקיימה בין מנהל המערערת לבין מנהל מחלקת החינוך במועצה, לאחר זכיית המשיבה במכרז. עוד טוענת המערערת כי העובדה שהיא בעלת ניסיון ומומחיות בתחום המיגון אינה יכולה לעמוד לה לרועץ, שכן את הצעתה ניסחה על יסוד מסמכי המכרז, הכוללים דרישה לחלונות מוטות בלימה, הא ותו לא.