טענות הנתבעים
21. הנתבעים הבהירו כי התביעה דנן שונה מתביעות קיפוח אחרות, בהן מועלות טענות ביחס לחלוקה לא הוגנת של משאבי החברה. בדרך-כלל בתביעות קיפוח מדובר בבעל-מניות אחד המושך שכר והטבות, בעוד בעל]המניות האחר אינו נהנה מהחברה. ואולם במקרה דנן המצב הוא הפוך: דווקא התובעים הם אלה שמשכו שכר והטבות מהחברה במשך שש שנים, וזאת למרות שהם לא מימנו אותה כלל; ומי שכיסה את גירעונותיה במהלך כל התקופה היו הנתבעים, שנשאו לבדם בכל הסיכונים.
הנתבעים טענו כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם ביחס לציפיות הלגיטימיות שלהם שנפגעו. הם הוסיפו כי יש לדחות את התביעה גם משום שהתובעים פעלו בחוסר תום-לב כאשר ניסו להקים עסק המתחרה בחברה לאחר שהם הורחקו ממנה. הסעד להסרת קיפוח הוא סעד מהיושר, ולכן התובעים אינם זכאים לו.
עוד נטען כי התובעים לא הוכיחו את עילת הקיפוח משום שהוכח שהם ראו את החברה ככזו השייכת לנתבעים, והיו סבורים כי מה שהם קיבלו בה – ניתן להם מהנתבעים במתנה. לתובעים לא היתה ציפייה לגיטימית לנהל את החברה אלא לכל היותר להיות עובדים בה, ולקבל ממנה שכר וטובות הנאה. מסקנה זו עולה מטובות ההנאה הרבות להן זכה ברק מהחברה (לגישתו – בשל נדיבותו של קופרלי). לכן, פיטוריהם של בכר וברק פגעו לכל היותר בציפייתם לעבוד בחברה, והם אינם מבססים טענה של קיפוח. גם לו היתה להם ציפייה לנהל בחברה, ציפייה זו נשללת לאור התנהגותם ומעשי המעילה שלהם.
22. הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובעים לא הוכיחו שתנאי המסחר של החברה נכפו עליה על-ידיהם. ראשית נטען כי אין כל ראיה להתנגדות של התובעים לתנאים אלה, למעט עדותם של התובעים עצמם שמשקלה נמוך. מעבר לכך, התובעים לא הוכיחו את הטענות בהן התמקדו בסיכומיהם: ביחס להעמסת עלויות הירקות שנרכשו מתוצרת חקלאית; ביחס להפסד הכנסות בשל מחירי מכירה נמוכים לחצי-חינם; ביחס לעלויות הובלה עודפות; ביחס לעלויות עודפות בשל רכישת שמן בבקבוקים; וביחס להפסד הכנסות בשל "ניכוי נוזלים".
מעבר לעובדה שטענות אלה לא הוכחו, הוסיפו הנתבעים והזכירו כי חצי-חינם סייעה לחברה להתמודד עם קשייה התזרימיים – היא הקדימה תשלומים, כיסתה גירעונות ודאגה שהחברה לא תיכנס למצב של חדלות פירעון. לכן אין כל בסיס לטענה לפיה הנתבעים ניסו לפגוע בעסקי החברה וברווחיה, טענה שהיא "פשוט מגוחכת".
23. הנתבעים התייחסו לגיוס ההון ולדילול זכויותיהם של התובעים בחברה. לגישתם, יש לדחות את טענות התובעים גם בהקשר זה. הם טוענים כי הוכח שנדרשה לחברה הזרמת כספים במועד ההקצאה, כי ניתנה לתובעים הזדמנות להשתתף בהקצאה וכי חרף אורכות שניתנו להם – בחרו התובעים שלא להשתתף בה.