טענות התובעים שכנגד
104. לטענת התובעים שכנגד משכו בכר וברק כספים מקופת החברה לצורך כיסוי הוצאותיהם הפרטיות. בנוסף הם קיבלו סכומים במזומן או בשווה כסף הרשומים כחוב שלהם לחברה. על-פי כרטסות החוב של החברה (שמשקלן על-פי הטענה הוא כשל רשומה מוסדית), חובו של ברק עומד על 321,139 ש"ח וחובו של בכר על 101,158 ש"ח. לגישת הנתבעים, בכר וברק לא העלו כל טענה כנגד אמיתות תוכנן של הכרטסות, ולא סתרו את הטענה לפיה מדובר בחוב אמת.
יתרה מכך ובהתבסס על תצהירה של הגב' ענת כהן והאסמכתאות שצורפו אליו, נטען כי ברק ובכר משכו כספים מקופת החברה לטובת הוצאות פרטיות בסכום מצטבר של 114,973 ש"ח לחובו של ברק ו-113,466 ש"ח לחובו של בכר. עוד נטען כי ברק ובכר לא הכחישו את משיכת הכספים על-ידיהם, וכי טענותיהם לפיהן אין מדובר בהוצאות פרטיות לא נתמכו בראיות חיצוניות מספקות, וממילא הן אינן סבירות בנסיבות העניין.
זאת ועוד, לגישת התובעים שכנגד, מרבית הטענות של הנתבעים שכנגד הינן מסוג של הודאה והדחה. משכך, לגישתם, נטל ההוכחה רובץ לפתחם של הנתבעים שכנגד להוכיח כי אין מדובר בסכומים שיש לזקוף לחובתם, והם לא הרימו את הנטל הזה כלל.
טענות הנתבעים שכנגד
105. מנגד, לשיטת הנתבעים שכנגד, התביעה שכנגד היא חסרת בסיס ונועדה להאשים את ברק ובכר במצבה הקשה של החברה. מר קופרלי העיד כי ההחלטה לפטר את ברק ובכר התקבלה בשל סירובם להזרים הון לחברה, ולא בגלל גילוי אודות מעילה שלהם כביכול. עוד מוסיפים הנתבעים שכנגד כי שלום וקופרלי לא העידו על המעילה. גב' כהן אשר העידה כביכול על המעילה החלה לעבוד בחברה במאי 2011. כלומר, עדותה נוגעת למסמכים שקדמו לתחילת עבודתה בחברה, ולכן האמור בהם אינו בידיעתה האישית. גב' ריימונד שאף היא העידה אודות המעילה, העידה כי היא הפסיקה לעבוד בחברה בפברואר 2011. למרות זאת היא הגישה מסמכים הנוגעים לאירועים שהתרחשו לאחר עזיבתה, ולפיכך גם עדותה על אירועים מאוחרים לעזיבתה היא עדות שמיעה.
יתר על כן, ברק ובכר טוענים כי הם פעלו בתיאום עם קופרלי ושלום, אשר אישרו כל הוצאה בחברה. לכן תשלומים למטרות פרטיות בוצעו על-פי הוראה מפורשת של קופרלי ושלום ובחתימתם על החשבונית. זאת ועוד, חלק מההוצאות שנטען לגביהן כי הן הוצאות פרטיות, היו – כך נטען – למעשה הוצאות שנעשו למטרות החברה. בנוגע לחוב שנרשם על-שמם של הנתבעים שכנגד בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה, נטען כי זהו חוב פיקטיבי, מאחר שהוסכם שהחוב הרשום לא ייגבה. בנוגע לסכומים שברק משך לצורך רכישת דירה, נטען כי ברק קיבל סכום זה כמענק לצורך רכישת דירה בפרויקט שאביו של קופרלי היה שותף בו. ברק ובכר השיבו בתצהיריהם לטענות על-פיהן הם נטלו מכשירי חשמל מהחברה לשימוש פרטי, ולטענתם התובעים שכנגד לא התייחסו לתשובות אלה ולא חקרו אותם בנושא.
הנתבעים שכנגד מודים כי הוכח מקרה אחד בו החברה נשאה בהוצאה פרטית של ברק על ציוד דיג בסכום של כאלפיים ש"ח. לטענתם החשבונית הגיעה בטעות לחברה, וברק הודה כי עליו להשיב סכום זה.
דיון
106. בעוד שנראה כי אין מחלוקות אודות גובה הסכומים שנמשכו מקופת החברה על-ידי ברק ובכר, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הסכומים הללו נמשכו שלא כדין, והאם על ברק ובכר להשיבם לחברה. כאמור, עמדתם של ברק ובכר היא כי מדובר בכספים ששימשו להוצאות החברה או לחלופין שניתנו להם בהסכמה מכוח תפקידם בחברה, כאשר לא היתה ציפייה כי הם ישיבו את הכספים הללו לקופת החברה במועד כלשהו.
כפי שהבהרתי בפירוט לעיל בפסק-דין זה, החברה דנן היא חברה משפחתית שפעלה כמעין שותפות. אני סבורה כי המסקנה העולה מחומר הראיות בכללותו היא כי הוכח שדרך ההתנהלות של ברק ובכר בהקשר זה היתה ידועה לכל המעורבים ובכלל זה לקופרלי, ומוסכמת עליהם; וכי לא היתה למי מהצדדים ציפייה או כוונה שהכספים או טובות ההנאה שקבלו ברק ובכר במהלך עבודתם יושבו לחברה. אני סבורה משום כך כי סיווג הכספים כחוב בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה אינה משקפת את כוונת הצדדים ביחס לחובתם של ברק ובכר להשיבם בפועל לחברה.
האם ידע קופרלי אודות התנהלותם של ברק ובכר?
107. בכר וברק טענו כי קופרלי ידע אודות התנהלותם, ואני סבורה כי טענה זו הוכחה. כך, לכל אורך פעילותם בחברה, נהגו בכר וברק לרשום הוצאות על חשבון החברה לרבות הוצאות אישיות. אין מדובר בהתנהלות שהתרחשה בסתר או במחשכים. התנהלות זו היתה ידועה ומוכרת לעובדי החברה. הגב' איוון ריימונד, לשעבר קצינת הרכש של החברה, העידה כי הגשת חשבוניות על-ידי ברק ובכר בגין הוצאותיהם האישיות לא נראו לה כמעשים פסולים, שכן כך התנהלה החברה באופן קבוע ושוטף. לדבריה – "הכל על חשבון ("(פ'19.6.2017, עמ' 84 שורה 22-עמ' 85 שורה 5).
108. ממכלול הראיות עולה גם כי קופרלי הכיר את ההתנהלות הכספית בחברה לאשורה. קופרלי היה כאמור דמות דומיננטית בניהול החברה, היה מעורב בכל מה שקורה בחברה החל מהיום הראשון להקמתה והיה שותף ואחראי "לכל שקל שיוצא (מהחברה, ר.ר)" – כפי שהסכים שלום בעדותו (פ' 21.6.2017, עמ' 27 שורות 9-10).
היכרותו של קופרלי עם ההתנהלות השגרתית של החברה והוצאותיה השוטפות עולה גם מעדותו שלו. קופרלי העיד כי החל משנת 2009 ולמשך כשנתיים הוא חתם בעצמו על החשבוניות שיצאו על שם החברה, לטענתו – בשל סכסוך שניצת בין בכר ובתו לירון, שהיתה באותה תקופה מנהלת הכספים של החברה.
קופרלי העיד בהקשר זה כי : "הם רבו, הם רבו, הם היו, אז אני אומר לך עד 2012, מ-2009 התחלתי לבוא פעם בחודש למפעל ולחתום [...] מ-2009 זה כל אורך הדרך השנתיים האלה" (פ' 19.6.2017, עמ' 101 שורות 13-14; ההדגשות שלי, ר.ר.), ובתשובה לשאלה מדוע היה בעל זכויות חתימה בחברה השיב "אני הייתי שותף בחברה הזאת" (פ' 19.6.2017, עמ' 102 שורה 10). עוד יצוין כי קופרלי חתם באופן אישי ואישר מספר החשבוניות שכללו גם הוצאות פרטיות של בכר וברק, כגון התשלום עבור נפט לחימום ואספקת מי-עדן לבתיהם הפרטיים (נספחים 1 ו-7 לתצהיר הגב' ריימונד). כאשר נשאל קופרלי לגבי חתימתו על חשבוניות שאינן קשורות ישירות לתחום הפעילות של החברה, הוא אישר והשיב כי חתם משום שנתבקש לכך על-ידי לירון (פ' 19.6.2017, עמ' 107 שורות 6-15):
"ש: תגיד לי איך זה קשור, תראה את החשבונית הבאה זה לא קשור לחצי-חינם, זו חשבונית של החברה לספק בשם א',א' מטעמים. אתה רואה אותה?
ת: נו?
ש: גם פה זו החתימה שלך למטה נכון?
ת: אני אומר לך, לירון ביקשה ממני לחתום על כל הקלסר... כל הקלסר מה אני מודה, אני חתמתי זה התשלום, צריך לשלם לספקים הצועקים... הייתי בא פעם בחודש חותם והולך."
יחד עם זאת, כאשר נשאל קופרלי האם אישר את כל התשלומים בחברה, השיב כי "אישרתי תשלומים בקטע לרשום את זה בכרטיס אישי אבל לא, לא כתבו את זה בכרטיס האישי"(פ' 19.6.2017, עמ' 116 שורות 9-10). הטענה כי סכומים מסוימים אושרו כחוב אך לא נרשמו בכרטסות האישיות של בכר וברק בלא ידיעתו של קופרלי, לא זכתה להתייחסות נוספת ולא ניתן לכן לקבוע כי היא הוכחה.
אף אם קופרלי לא חתם בפועל על כל אחת ואחת מהחשבוניות של החברה ולא הכיר את כל משיכות הכספים בזמן אמת, אינני סבורה כי ניתן לקבל את טענתו לפיה הוא לא היה מודע להתנהלותם של בכר וברק בכספי החברה. קופרלי היה כזכור הגורם היחיד שמימן את החברה יחד עם שלום. כפי שצוין לא אחת, הוא שלט בחברה בפועל, ובפרט היה מעורב במצבה הכספי.
109. קופרלי קיבל מידי חודש דיווחים לגבי חשבון הבנק ותזרים החברה, כדי שיוכל לכסות את הגירעון בו היתה מצויה החברה. כפי שצוין לעיל, ברק העיד כי "חלק מהתפקידים שלי בסוף החודש זה להתקשר למוטי להגיד לו עוד כמה כסף אנחנו צריכים לתזרים מזומנים החודשי שלנו" (פ' 18.6.2017, עמ' 205 שורות 8-9). ואכן הוכח כי קופרלי ושלום העבירו כספים לחשבון הבנק של החברה על-מנת שזו לא תמצא בגירעון. יתרה מכך, קופרלי נחשף לנתונים ולדוחות הכספיים של החברה בה פורטה ההתנהלות הכספית של החברה ובכלל זה הוצאותיה.
יודגש בהקשר זה כי אחד הסכומים נושא התביעה שכנגד, הוא סכום משמעותי של 210,000 ש”ח שמשך ברק מהחברה לצורך רכישת בית המגורים שלו. סכום זה מהווה את עיקר חובו של ברק לחברה. מדובר בסכום גבוה, שאין ספק כי קופרלי היה צריך לדעת אודותיו. למרות זאת – הוא לא מחה ולא העלה כל טענה לגביו.
110. סיכומה של נקודה זו – אני סבורה כי קופרלי היה מודע לאופן ההתנהלות של בכר וברק, והיה מודע לטובות ההנאה שסופקו להם על חשבון החברה. ביחס לחלק מההוצאות נושא התביעה, קופרלי אישר אותן בעצמו תוך שחתם על החשבוניות הרלוונטיות. ביחס להוצאות האחרות, גם אם קופרלי לא היה מודע לטיבה של כל אחת ואחת מהן, הוא היה מודע להתנהלות הכספית של החברה. ההוצאות הוצאו בגלוי תוך רישומן בספרי החברה שקופרלי היה חשוף אליהם, ולכן הוא היה מודע להתנהלותם של בכר וברק ולא התנגד לה.
האם הצדדים התכוונו כי בכר וברק ישיבו לחברה את הסכומים שנרשמו על-שמם בכרטסת הנהלת החשבונות?
111. אני סבורה כי מכלול הראיות מביא למסקנה כי לא היתה כוונה שבכר וברק ישיבו לחברה את הסכומים שנרשמו על-שמם בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה.
גרסתם של בכר וברק בהקשר זה היתה כי קופרלי נהג עמם ברוחב-לב, וכי טובות ההנאה הנוספות שהם קבלו מהחברה (קרי מקופרלי) מעבר לשכרם, ניתנו להם כחלק מהתנאים הכוללים שלהם כעובדי החברה. ברק העיד כי מימון הוצאות אישיות כמו חשבון הטלפון של אשתו, נעשה באופן שוטף כחלק מתנאי ההתקשרות בין הצדדים מתוך הנתינה ורוחב הלב של קופרלי אשר התנהל מבלי להסתכל "דרך החור של הגרושים"(ר' פ' 18.6.2017, עמ' 217 שורות 17-18; עמ' 211 שורות 6-17). גם בכר נשאל על מימון הוצאות פרטיות על חשבון החברה, כגון תיקונים בביתו, רכישת בגדים וכן טיול ג'יפים שערכו הוא וברק. גם לגישתו הכול נעשה לדרישתו של מוטי ובאישורו: "ברצותו אנחנו היינו משלמים וברצותו יד המלך שילמה"(פ' 18.6.2017, עמ' 144 שורה 14; עמ' 148 שורה 20; עמ' 153 שורות 14-15).
זאת ועוד, בכר העיד כי החוב הרשום על שמו שלו ועל שמו של ברק בכרטסות החברה, לא היה חוב אמיתי וסוכם בין הצדדים שהם לא יצטרכו להשיב את הכספים לחברה (פ' 18.6.2017, עמ' 156 שורות 8-14; עמ' 157 שורות 12-17).
ברק ובכר התייחסו בכלל זה לסכום של 210,000 ש”ח שרשום כחוב של ברק לחברה. לטענתם, מדובר במענק שניתן לברק באופן אישי על-ידי קופרלי לרכישת בית. קופרלי לא דרש החזר של הסכום ולא העלה את הנושא לאחר מכן. בכר העיד בהקשר זה כי "(קופרלי, ר.ר) סיפר לכל המשפחה שהוא עוזר ליוסי בבנייה של הבית, ואף פעם לא הוזכר המספר הזה ואף פעם לא דובר על זה" (פ' 18.6.2017, עמ' 156 שורות 13-14; ר' גם פ' 18.6.2017, עמ' 218 שורות 14-17 וכן עמ' 220 שורות 1-4). גרסתם זו של בכר וברק בהקשר זה לא נסתרה על-ידי קופרלי בעדותו.
112. מעבר לגרסתם של ברק ובכר, המסקנה לפיה הצדדים לא התכוונו שהסכומים האמורים יושבו לחברה על-ידי ברק ובכר, עולה גם מיתר הנסיבות שהוכחו ביחס להתנהלות החברה. כך, למרות שאין חולק כי לאורך מספר שנים קבלו בכר וברק באופן שגרתי וגלוי טובות הנאה מהחברה בסכומים שאינם מבוטלים, אין חולק למעשה כי לא קופרלי ולא שלום (או מי מטעמם) דרשו מבכר וברק את החזר הכספים. לא נטען כי הצדדים התייחסו למועד עתידי כלשהו בו יהיה על ברק או בכר להשיב לחברה את הכספים. אילו היו בכר או ברק נדרשים להשיב את הכספים לחברה, ניתן היה לעשות זאת על-ידי קיזוז הסכום משכרם. קיזוז כזה לא נעשה ואף אחד מהצדדים לא טען שהועלתה דרישה שכזו או דרישה להתחשבנות אחרת בין הצדדים במהלך התנהלותם המשותפת בחברה או אף אחריה, עד להגשת התביעה שכנגד דנן.
113. התובעים שכנגד העלו גם מספר טענות בדבר הוצאות פרטיות של בכר וברק שנרשמו באופן כוזב כהוצאות החברה. לגבי מימון נסיעות לחו"ל, לא הוכח כי אכן היה מדובר בהוצאות פרטיות של בכר וברק. ברק טען הנסיעה בה דובר היתה נסיעה עסקית שהניבה רכש מספק זר (ס' 106 ו-122 לתצהיר ברק), וטענתו לא נסתרה. בנוגע לחשבוניות שהוגשו לחברה בגין הוצאות בחנויות בגדים וכלי-כתיבה – מדובר בהוצאות תמוהות בהיקפן כשעסקינן בחברה לממכר סלטים. יחד עם זאת, גם אם מדובר ברישום שלא שיקף את אופי ההוצאות – ההשלכה של מסקנה זו היא במסגרת דיני המס, ולא במסגרת מערכת היחסים ההדדית בין הצדדים וההתחשבנות ביניהם.
114. סיכומה של נקודה זו – הוכח כי קופרלי היה מודע להוצאות ולטובות ההנאה שקבלו בכר וברק מהחברה. הוכח שלא היתה כוונה שהסכומים הללו יושבו לחברה על-ידי בכר וברק, וקבלתם על-ידי בכר וברק היתה חלק מה"חבילה" הכוללת של הקשר בין הצדדים שהתנהל בחסותו של קופרלי ועל-פי הכללים שהוא קבע. יובהר כי אינני מתייחסת במסגרת פסק-דין זה להשלכות המס של התנהלותם של הצדדים כפי שהיא תוארה לעיל, עניין שנראה כי מן הראוי שייחקר ויתברר על-ידי רשויות המס.
פרק ו' - עוללות
מעבר החברה למפעלי ויטה פרי-הגליל
115. בטרם סיום, נתייחס בקצרה לטענות התובעים בדבר העברת פעילות החברה לצפון ומיזוגה עם חברה נוספת מקבוצת חצי-חינם, חברת פרי-הגליל. לאחר פיטוריהם של ברק ובכר פעילות החברה הועברה על-ידי שלום וקופרלי למפעלי חברת פרי-הגליל בצפון. התובעים טענו כי העברת מפעל החברה ועירוב פעילותה עם פרי-הגליל נעשתה ללא הליך תאגידי תקין ותוך הסטת רווחי החברה לפרי-הגליל. התנהלות זו קיפחה אותם לשיטתם כבעלי-מניות מיעוט בחברה, והיא צריכה לבוא לידי ביטוי גם בהערכת שווי החברה לצורך רכישת מניותיהם.