90. יצוין עוד כי אינני סבורה שניתן להתבסס על המסמך שנערך על-ידי רו"ח ענת כהן וצדוק הלוי מיום 26.1.2011 אליו מפנים התובעים, כבסיס להערכת שווי החברה. אין מדובר בחוות-דעת מומחה שהוגשה ככזו לבית-המשפט, אלא במצגת שעניינה הצעת מחיר לרכישת החברה על-ידי משקיע פוטנציאלי מתחום ממכר ושיווק סלטים. כלומר, זו אינה הערכת שווי אובייקטיבית אשר בוחנת את שווי החברה, אלא הצעת מחיר שיווקית, המשקפת לכל היותר את המחיר הראשוני אותו התכוונה הנהלת החברה לדרוש מרוכש פוטנציאלי באותה עת. בנוסף לכך, גם רו"ח כהן העידה כי הצעת המחיר נערכה על בסיס תחזיות ונתונים שהועברו לידיה מהנהלת החברה ובפרט על תכנית ההבראה של ברק (בטרם זו יושמה בפועל בחברה) (פ' 21.6.2017 עמ' 125 שורה 17 – עמ' 126 שורה 2). לכן, המסמך לא שיקף בהכרח את נתוניה האובייקטיבים של החברה בעת עריכתה. מעבר לכל אלה, המסמך נערך ביום 26.1.2011, היינו למעלה משנה לפני פרוץ הסכסוך בין הצדדים, כאשר התובעים לא הוכיחו כי שווי החברה ממועד זה ועד למועד הערכת שווי החברה לא השתנה.
91. סיכומה של נקודה זו – הערכת שווי החברה תתבסס על המתודולוגיה שבחוו"ד שמואלי, תוך בחינת טענות התובעים ביחס לשינויים שיש לערוך בה. לכן, נבחן להלן את טענות התובעים ביחס לשינויים אלה: (1) הטענות בדבר תיקון נתוני החברה לשנת 2011, (2) שיעור הרווח הגולמי ו-(3) ההתחייבויות פיננסיות של החברה.
נתוני החברה לשנת 2011
92. חוו"ד שמואלי כוללת תחשיב בהתאם לשיטת היוון תזרימי המזומנים. התחשיב הזה מבוסס בחלקו על נתוני הכנסות והוצאות של החברה בפועל, ובחלקו על נתונים משוערים לגבי הכנסות והוצאות של החברה בעתיד. ההערכה העתידית מבוססת על הנחות של גידול בצמיחה, רווחיות וכיו"ב. לטענת התובעים, הנתונים עליהם התבסס רו"ח שמואלי ביחס לשנת 2011 הם שגויים. לגישתם היה על רו"ח שמואלי לעשות שימוש בנתונים המבוקרים לשנת 2011. משהוא לא עשה כן, נוצר עיוות בהערכת השווי.
טענה זו לא נסתרה על-ידי הנתבעים ורו"ח שמואלי אף העיד כי לא היה מודע לכך שבסיס הנתונים בו הוא השתמש לא שיקף את הנתונים המבוקרים של החברה (פ' 21.6.2017, עמ' 102 שורה 18 – עמ' 103 שורה 9). מעיון בדוחות הכספיים של החברה לשנת 2011 (נספח 18 לתצהיר ברק), עולה כי הנתונים בהם השתמש רו"ח שמואלי אכן אינם תואמים את הנתונים המבוקרים של החברה לאותה שנה. לא ברור מדוע בחר רו"ח שמואלי שלא לעדכן את הנתונים במסגרת חווה"ד המשלימה שהגיש (כשאז היו בידיו הנתונים המבוקרים לשנת 2011). זאת בעיקר לאור העובדה שבמסגרת חווה"ד המשלימה תיקן רו"ח שמואלי את חוות-דעתו המקורית בהתייחס לטעויות אריתמטיות שנפלו בה.
93. כפי שטענו התובעים, הנתונים בהם השתמש רו"ח שמואלי ביחס להכנסות ולרווח הגולמי של החברה לשנת 2011 הם נמוכים מהנתונים המבוקרים של החברה לאותה שנה. יחד עם זאת, גם הנתונים לגבי הוצאות החברה אינם תואמים את הנתונים המבוקרים לשנת 2011, והם נמוכים בהשוואה להוצאות החברה על-סמך הדוחות הכספיים המבוקרים שלה. יש לבחון אם כן מהי ההשפעה של הצבת הנתונים המבוקרים על הערכת השווי של רו"ח שמואלי.
רו"ח שמואלי התייחס לכך בחקירתו. הוא ציין כי ההשפעה של השינוי בהכנסות על תזרים המזומנים ומכאן על שווי החברה אינה מהותית (פ' 21.6.2017, עמ' 102 שורה 22). הוא הוסיף כי יתכן שעדכון הוצאות החברה אף היה מפחית את התוצאה אליה הוא הגיע לגבי שווי החברה (פ' 21.6.2017, עמ' 94 שורות 16-21). עוד הוסיף רו"ח שמואלי בעדותו כי ההשפעה של תיקון שיעור הרווח הגולמי לשנה בודדת היא שולית, ובוודאי אינה מהותית ביחס לשיעור הרווח הגולמי של שנת התחזית המייצגת: "תסלח לי אדוני שאמרתי מקודם שמבחינה מתמטית השפעה של שנה אחת בתוך תזרים היא שולית וה- moving basic lineכאן זה השפעה פרמננטית לאינסוף. אם תסתכל על השווי של החברה אז תזרים המזומנים לאינסוף הוא החלק המהותי בשווי חברה של פעילות" (פ' 21.6.2017, עמ' 98 שורות 5-9; ר' גם פ' 21.6.2017, עמ' 96 שורות 17-20).
מאחר שכאמור שני הצדדים הסתמכו על חוות-דעתו של רו"ח שמואלי ועל המתודולוגיה שלה, ומשרו"ח שמואלי הבהיר בעדותו כי בתיקון אליו מתייחסים התובעים לא היה כדי להשליך על תוצאות חוות-דעתו, היה על התובעים – שהנטל מוטל עליהם – לסתור את הדברים ולהסביר מדוע אין לקבלם. אני סבורה כי התובעים לא הרימו את הנטל הזה, ולא הוכיחו את ההשפעה שיש לשינוי הנתונים לשנת 2011 על הערכת השווי בכללותה.
94. בסיכומיהם הציגו התובעים תחשיב כולל לאחר שהם שינו הן את נתוני החברה לשנת 2011 והן את שיעור הרווח הגולמי של החברה באופן משמעותי (סעיף 89 לסיכומי התובעים). כלומר, התובעים הציגו תחשיב חדש שאינו מבדיל בין תרחישים שונים ואינו מאפשר להבחין בין ההשפעה של כל אחד מהרכיבים – נתוני 2011 ושיעור הרווח הגולמי – על שווי החברה. כפי שאבהיר בהמשך, אני סבורה כי אין מקום לתקן את חוו"ד שמואלי ביחס לשיעור הרווח הגולמי באופן לו עותרים התובעים. התובעים לא הוכיחו כאמור את ההשפעה הישירה של הצבת הנתונים המבוקרים לשנת 2011. מכאן שהם גם לא הוכיחו כי הצבתם של נתונים אלה אכן היתה משנה באופן מהותי את הערכת השווי.
לאור האמור, התובעים לא הוכיחו כיצד תשתנה הערכת השווי של רו"ח שמואלי אותה הם בחרו למעשה לאמץ, אם יוצבו הנתונים המבוקרים של שנת 2011.
שיעור הרווח הגולמי
95. טענות התובעים בנוגע לשיעור הרווח הגולמי מתחלקות לשני נדבכים: (א) שיעור הרווח הגולמי לשנת 2011 לא חושב על-ידי רו"ח שמואלי על-פי הנתונים המבוקרים של החברה לאותה שנה. לנושא זה התייחסנו לעיל; (ב) שיעור הרווח הגולמי של החברה לשנה המייצגת – לגישת התובעים צריך שיעור זה לעמוד על הממוצע בענף המזון (34%) לאורך זמן, בניגוד לשיעור של כ-25% עליו התבסס רו"ח שמואלי.
קביעת שיעור הרווח הגולמי עליו מתבססת הערכת שווי של חברה תלויה בהנחות לגבי עתיד החברה ופעילותה. ככזו היא מהווה עניין שבמומחיות. כאמור, טענת התובעים היתה כי יש להתאים את שיעור הרווחיות הגולמית של החברה לשיעור הממוצע בענף המזון שהוא 34% - כפי שעולה מחוות-דעתו של שמואלי עצמו. הנתבעים חלקו על כך וטענו כי התבססות על רווח גולמי של 34% היא מופרכת ואינה רלוונטית לחברה דנן. זאת בין היתר משום שהנתון הנוגע לרווח הממוצע משקלל את כלל החברות בשוק, לרבות חברות ענק כגון אסם. מנגד, החברה לא התקרבה מעולם לשיעור זה, אף לא בשנה בה יושמה תכנית ההבראה.
96. אני סבורה כי יש לדחות את עמדת התובעים בהקשר זה. חוות-דעת שמואלי מבוססת על הרווח הגולמי שהיה בחברה בפועל, בעוד שעמדת התובעים מבוססת על הנחתם לגבי הרווח "שהיה צריך להיות" בחברה, אילו היא היתה מתנהלת בדרך שונה מזו בו היא התנהלה בפועל.
ואולם, כפי שפורט לעיל בפסק-דין זה, החברה התנהלה לאורך כל שנות פעילותה בדרך מסוימת שהיתה מוסכמת על כל הצדדים הנוגעים בדבר. בכלל זה שולם לתובעים (רק להם ולא לקופרלי או לשלום) שכר הולם; התובעים קבלו גם לשיטתם טובות הנאה רבות ומשמעותיות מהחברה; החברה קיבלה תנאי אשראי מיטיבים מקבוצת חצי-חינם; והחברה מומנה במהלך כל תקופת קיומה רק על-ידי קופרלי ושלום, בלא שהתובעים נדרשו עד לפרוץ הסכסוך בין הצדדים לממן את פעילותה בכל דרך שהיא ומבלי שאחזקותיהם בחברה דוללו לאורך השנים. מעבר לכך, הניהול השוטף של החברה נעשה על-ידי קבוצת בכר, כאשר כפי שהובהר לעיל, חלק גדול מהמכירות והרכישות לא נעשה עם חברות מקבוצת חצי-חינם אלא עם גורמים אחרים. יודגש בהקשר זה עוד, כי אילו היו ברק ובכר מקבלים תנאים שונים מאלה שהם קבלו בפועל, אלמלא היו ניתנות להם כל אותן טובות הנאה שהם קבלו לגישתם בהסכמה, גם התוצאות העסקיות של החברה היו משתנות.
במהלך כל שנות קיומה צברה החברה הפסדים וגירעון תזרימי (ר' ס' 2.3.1 ו-2.4 לחוו"ד שמואלי), כשהרווח הגולמי שלה לא עלה על כ-23% (ר' סעיף 2.3 לחוו"ד שמואלי; וכן הדוחות הכספיים של החברה לשנת 2011 - נספח 18 לתצהיר ברק).
97. משמעות עמדתם של התובעים ביחס לרווח הגולמי שיש לייחס לחברה פירושה למעשה לראות את החברה כאילו היא התנהלה באופן שונה מזה בו היא התנהלה בפועל. גם אם במסגרת התנהלות זו "שילמה החברה מחיר" בקשר עם תנאי העסקאות שלה עם חברות מקבוצת חצי-חינם (נושא שאליו התייחסתי בפירוט בחלק הראשון של פסק-הדין), מחיר זה היה חלק מה"עסקה הכוללת" של התנהלות החברה. עמדת התובעים לפיה מחד גיסא יש להותיר על כנם את תנאי ההתנהלות של החברה שהיטיבו עמם (תשלום השכר, קבלת טובות ההנאה, תנאי האשראי הנוחים והמימון המלא על-ידי קופרלי ושלום); ומאידך גיסא – לשנות את הרווח הגולמי של החברה באופן שישקף חברה שפועלת בצורה שונה – היא טענה שלא ניתן לקבלה.
התובעים היו שותפים להתנהלות של החברה, על היתרונות ואולי גם על החסרונות שהיו כרוכים בה. הם נהנו ממנה לאורך השנים. שכרם המלא שולם להם בפועל וכך גם טובות ההנאה הנוספות, חרף העובדה שהחברה היתה גירעונית ובלא שהם נדרשו מעולם "להביא כסף מהבית". כלומר – קופרלי ושלום מימנו למעשה את תשלום שכרם ואת טובות ההנאה שהם קיבלו במלואם במשך כל שנות ההעסקה שלהם. במילים אחרות, הערכת השווי, כולל קביעת שיעור הרווח הגולמי, צריכה לשקף את התנהלות חברת "כיד המלך" בפועל, התנהלות שאינה בהכרח תואמת או מייצגת את החברה הממוצעת בשוק.
98. זאת ועוד. קבלת עמדת התובעים ביחס לרווח הגולמי שיש לייחס לחברה, משמעה למעשה קבלת עמדתם לפיה החברה התנהלה באופן תרמיתי או תוך קיפוח שלהם (שיש "לתקנם" בדרך של ייחוס רווח גולמי לחברה המשקף את הרווח הגולמי שהחברה היתה צריכה להרוויח אלמלא היא היתה מתנהלת בצורה תרמיתית ומקפחת). ואולם, מהטעמים שפורטו בחלק הראשון של פסק-דין זה, טענות התובעים בהקשר זה נדחו. לכן, אין גם מקום לקבל את הטענה לפיה יש להתאים את שיעור הרווח הגולמי לשיעור הממוצע בענף על-מנת לייצג את הפיצוי המגיע לתובעים בשל מעשי הקיפוח הנטענים.
לכן, לאור כל האמור, אינני סבורה כי יש לקבל את עמדת התובעים, ואין מקום להתאים את חוו"ד שמואלי באופן שהרווח הגולמי בחברה יהיה 34%.
ההתחייבויות הפיננסיות של החברה
99. לטענת התובעים יש לתקן את ערך ההתחייבויות הפיננסיות של החברה בתחשיב של רו"ח שמואלי, שכן רו"ח שמואלי התייחס להתחייבויות הפיננסיות נכון ליום 15.3.2012 ולא לסוף שנת 2011 (המועד שאליו התייחסו יתר הנתונים נושא חוות-הדעת). התובעים טענו כי במועד זה היה ערכן של התחייבויות אלה גבוה יחסית.
אני סבורה כי יש לקבל את טענת התובעים בהקשר זה. רו"ח שמואלי אישר כי ביחס להתחייבויות הפיננסיות של החברה, הוא עשה שימוש במועד שאינו תואם את יתר הנתונים של הערכת השווי. הוא לא סיפק הסבר לכך שהוא בחן רק את ההתחייבויות הפיננסיות בהתאם למועד האמור (פ' 21.6.2017, עמ' 105 שורה 9-עמ' 106 שורה 7). אני סבורה כי נכון היה להתייחס למועד אחד (סוף שנת 2011) לגבי כלל הנתונים נושא חוות-הדעת. חריגה ממועד זה מחייבת הסבר – שלא ניתן כאמור על-ידי רו"ח שמואלי.
100. אולם, השינוי האמור בחוו"ד שמואלי אין בו כדי להשליך את התוצאה הסופית של חוות-הדעת ועל הערכת השווי של החברה הנגזרת ממנה. כך, על-פי התרחיש האופטימי בחווה"ד המשלימה (נספח 7) שווי תזרים המזומנים של החברה עומד על כ-6 מיליון ש"ח. לכן, גם אם יופחת מהסכום הזה שיעור ההתחייבויות הפיננסיות של החברה לסוף שנת 2011 (אשר לפי סעיף 92 לסיכומי התובעים עמדו על סכום של כ-14 מיליון ש”ח), שווי החברה יוותר שלילי, היינו התחייבויותיה עולות באופן משמעותי על שווי תזרים המזומנים שלה.
101. סיכומה של נקודה זו, במועד הרלוונטי בו חדלו התובעים לקחת חלק בפעילות החברה, שוויה של החברה היה שלילי גם לאחר תיקון חוו"ד שמואלי ביחס לשיעור ההתחייבויות הפיננסיות של החברה. יוער כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם העובדה שהחברה צברה במהלך כל שנות קיומה הפסדים וגירעונות, וזאת חרף העובדה שחלק מפעילותה לא נעשה מול חברות מקבוצת חצי-חינם. חרף האמור לעיל, החברה לא השכילה להיות רווחית.
מאחר שכפי שהובהר, טענות הקיפוח של התובעים נדחו, הרי שאין מקום להוסיף לשווי החברה פיצוי בגין הקיפוח. מדובר אם כן בחברה שבאופן מעשי היתה חדלת פירעון, והתובעים לא הוכיחו לכן כי היה לה שווי חיובי במועד בו הם חדלו לקחת חלק בפעילותה.
טענות הצדדים ביחס לדילול
102. התובעים טענו כי אין תוקף להחלטת החברה לדלל את שיעור האחזקה שלהם בה מ-48% ל-0.15%. לגישתם, ההקצאה נעשתה לאחר הגשת התביעה ומבלי שהוכח שהיה צורך בכיסוי הגירעון שהיווה הבסיס להקצאה. יתרה מכך, התובעים טוענים שהקצאת המניות לא אושרה כנדרש – ההחלטה התקבלה בישיבת דירקטוריון בה נכח קופרלי לבדו, והיא לא הועברה לאישור האסיפה הכללית, חרף העובדה שמדובר בהחלטה שיש לו בה עניין אישי. עוד טענו התובעים כי מדובר בהקצאת מניות מקפחת, משום שהיא נעשתה בשווי נמוך משוויה האמיתי של החברה.
כפי שהובהר לעיל, מקורה של החלטה זו היה בכך שהתובעים לא נענו ל"קריאה לכסף" של החברה ולא השקיעו בה את הסכום שנדרש לה. יוזכר כי מקרה זה היה הפעם הראשונה בה נדרשו התובעים להשקיע בחברה, וכי בכל תקופת קיומה עד אותה עת, היו קופרלי ושלום היחידים שהשקיעו בחברה, בלא ששיעור הזכויות של התובעים בה דולל כתוצאה מכך.
לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל, אני סבורה כי אין צורך לדון בטענות הצדדים בהקשר זה. זאת משום שגם אם תתקבל עמדת התובעים לפיה לא היה מקום לדלל את זכויותיהם, הדבר לא ישליך על שווי חלקם בחברה, שכן בהתאם לחוות-דעת שמואלי, גם לאחר תיקונה, שווי החברה הוא שלילי.
פרק ה' - התביעה שכנגד
103. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה המתוקן, הגישו הנתבעים בתביעה הראשית כתב תביעה שכנגד. בבסיס התביעה שכנגד נטען כי בכר וברק, הנתבעים שכנגד, מעלו בכספי החברה, וכי לשניהם חוב שטרם נפרע לטובת החברה. הסעד המבוקש הוא השבת הכספים שהתקבלו שלא כדין לקופת החברה.