עוד מוסיפים התובעים כי לא די בקביעת שווי החברה במועד סמוך להגשת התביעה, אלא יש להוסיף לכך פיצוי בגין הקיפוח שישקף את הרווחים שנמנעו מהחברה בעבר. את שיעור הנזק ניתן לאמוד על-ידי התאמת הרווח הגולמי של החברה לממוצע בתחום המזון (34%). לחילופין, מציעים התובעים תחשיב המבוסס על הנזק עצמו – העלויות בגין ההתקשרות עם חצי-חינם, הפסדי ההכנסות וכיו"ב.
19. התובעים מתייחסים גם לדילול זכויותיהם בחברה ל- 0.15% לאחר הגשת התביעה. לטענתם אין להתחשב בהקצאת המניות הנוספת שנעשתה לנתבעים כנגד תשלום של 2 מיליון ש”ח, מכיוון שזו נעשתה לאחר הגשת התביעה. יתר על כן, הגירעון שהיווה את עילת ההקצאה לא הוכח; ואף לא נטען שנעשה ניסיון לפתור את בעיית הגירעון בדרך אחרת. עוד נטען כי ההקצאה היתה מקפחת משום שהיא נעשתה לפי שווי נמוך משוויה האמיתי של החברה. מאחר שקיים חשש משמעותי לניגוד עניינים, עובר הנטל אל הנתבעים להוכיח את הגינות הפעולה, קרי להוכיח שההקצאה בוצעה לפי שווי ריאלי. מחקירת קופרלי ושלום עולה שדילול ההחזקות נעשה ללא בסיס כלכלי. רק לאחר מכן נאמר שהדילול נעשה על בסיס חוות-דעת רו"ח שמואלי, שלגישת התובעים הניחה נתוני הכנסות ורווחיות שגויים ביחס לשנת 2011 והיא מנותקת מהמציאות.
עוד טוענים התובעים כי ההקצאה לא אושרה כנדרש. מר קופרלי השתתף לבדו בישיבת הדירקטוריון בה הוחלט על ביצוע ההקצאה, וזאת למרות שהיה לו ענין אישי בה. לכן ההקצאה הייתה טעונה אישור של האסיפה הכללית, אך זו מעולם לא כונסה כדי לדון בה.
20. התובעים כפרו בטענות שהועלו נגדם במסגרת התביעה שכנגד. בעדותו ציין קופרלי כי החליט לפטר את ברק ובכר משום שלא הזרימו הון לחברה, ולא הועלו בעדויות טענות בדבר מעילה כביכול בכספי החברה. זאת ועוד, התביעה שכנגד מבוססת על תצהיריהן ועדויותיהן של גב' כהן וגב' ריימונד שהיו עדויות מפי שמועה.
לגופה של התביעה שכנגד נטען כי כל ההוצאות של בכר וברק נעשו בתיאום עם שלום וקופרלי ובאישורם. עוד נטען כי חלק מההוצאות שהוצגו הן הוצאות שנעשו למטרות החברה, זאת למעט הוצאה אחת שנרשמה בטעות על חשבון החברה וברק הודה כי עליו להשיב סכום זה. יתרה מכך, נטען כי החוב הרשום בכרטסות החברה הוא חוב פיקטיבי שהוסכם בין הצדדים שלא ייגבה. התובעים ביקשו לדחות את הטענה לפיה ברק ובכר ניסו להקים עסק מתחרה לאחר סילוקם מהחברה. ברק העיד כי בפועל העסק שלו עוסק בתחום אחר.