במקרה דנן עולה מחומר הראיות כי החברה דנן פעלה כבר מראשיתה כמעין שותפות בין קופרלי ושלום לבין בני משפחת בכר – ברק ובכר. כזכור, הצדדים הם קרובי משפחה שהכירו זה את זה שנים רבות לפני רכישת החברה בשנת 2006. מערכת יחסים ביניהם חרגה מעבר למערכת יחסים עסקית אל מערכת יחסים אישית ומשפחתית מבוססת אמון, כפי שמעידים הצדדים עצמם (ס' 44, 58-56 לתצהירו של קופרלי; ס' 10 לתצהירו של בכר). אמון זה הביא בין היתר לכך שהצדדים הקימו את החברה דנן בלא להתקשר בהסכם כתוב. כאמור, מלכתחילה הוקצו 100% מהמניות לחברת ברק בלא שמי מהצדדים התכוון כי היא תהיה בעלת מלוא הזכויות בחברה ובלא הסכמה כתובה שתמכה בכך. מכלול הנסיבות הללו מביא למסקנה לפיה החברה היתה מעין שותפות בין התובעים לבין הנתבעים.
78. הפסיקה התייחסה לחברה שהיא "מעין שותפות" באופן שונה מהאופן בו היא התייחסה לחברות אחרות. בין היתר הוחלו על חברות שהן מעין שותפות עקרונות הלקוחים מדיני השותפויות, למשל בסוגיות הקשורות לחובות אמון בין השותפים וסוגיות הקשורות לפירוק החברה (ר' עניין אדלר, פס' 74 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר).
במקרים מסוימים, כך נפסק, עשוי אובדן אמון בחברה שהיא "מעין שותפות" להצדיק את הפרדת הכוחות בין הצדדים גם בהעדר קיפוח. כך נקבע כי "כפי שבשותפות איננו מעוניינים לכפות על מי מהשותפים את המשך היחסים לאחר שאבד האמון ביניהם, כך גם, אף אם במידה פחותה, כאשר מדובר במעין שותפות" (ר' ענין אדלר, פס' 76 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר).
במקרה דנן, אין ספק כי הבסיס לקיומה של החברה – האמון בין הצדדים וההסדר הכולל שעמד ביסוד פעילותה, לא קיים עוד. אין עוד אפשרות להוסיף ולהחיל את מכלול הכללים שעמדו ביסוד הפעילות המשותפת של הצדדים כפי שהם תוארו בפירוט רב לעיל, מכלול שהיה כרוך בהבנה ביניהם, בקשר וביחס המיוחד שלהם זה כלפי זה ובאמון שהם רחשו זה לזה. לא ניתן לעשות זאת כיום, כאשר מפעל החברה עבר לצפון תוך עירוב פעילות החברה עם זו של פרי-הגליל; כאשר לברק ולבכר אין עוד חלק בפעילות החברה; וכאשר קופרלי ושלום אינם מוכנים לממן את הפעילות בלא לדרוש מהתובעים לשאת בחלקם היחסי במימון הזה. כאמור, די באובדן האמון בין הצדדים כדי להצדיק בנסיבות מתאימות את המסקנה לפיה יש להפריד את החבילה, וזהו המצב במקרה דנן.
פרק ד' – מהו המחיר שעל הנתבעים לשלם לתובעים כנגד חלקם בחברה?
79. ההיפרדות בין הצדדים צריכה בנסיבות המקרה דנן על-ידי הוצאתם של התובעים מהחברה – לאור העובדה שממילא הם אינם חלק מהחברה מאז פרוץ הסכסוך. יש לבחון לכן מהו – אם בכלל – שווי חלקם של התובעים בחברה. חישוב שווי המניות צריך להיעשות בהתאם לשווין ההוגן כפי שהוא נגזר משווי פעילותה של החברה – ככל שיש לה שווי חיובי. בהקשר זה התגלעה מחלוקת קוטבית בין הצדדים והמומחים מטעמם. המומחה מטעם הנתבעים גרס כי שווי הפעילות של החברה היה אפסי ואף שלילי. מנגד העריכה המומחית מטעם התובעים את שווי פעילות החברה בשווי חיובי.
על-מנת לקבוע את שווין של זכויות התובעים בחברה, יפורטו בקצרה הגישות השונות להערכת שווי החברה כפי שהן עולות משתי חוות-הדעת. לאחר מכן נתייחס לטענות הצדדים בהקשר זה, לרבות ההתאמות והשינויים שהתובעים מבקשים לבצע בחוות-הדעת מטעם הנתבעים. רק אם יהיה בכך צורך, יהיה מקום לדון בשאלה מהו אחוז ההחזקות של התובעים בחברה.
חוות-דעת המומחים
חוות-דעת גלנדר מטעם התובעים
80. מטעמם של התובעים הוגשה כאמור חוות-דעתה של רו"ח הדס גלנדר מיום 30.9.2015 (להלן: "חוו"ד גלנדר"). בחוו"ד זו העריכה המומחית את שווי החברה בהתאם למידע שנמסר לה מהתובעים. כפי שיובהר להלן, התובעים בסיכומיהם לא התבססו על חוות-דעתה של רו"ח גלנדר, אלא סמכו את עיקר טענותיהם על חוות-דעתו של המומחה מטעם הנתבעים, רו"ח עוזי שמואלי (להלן: "שמואלי") מיום 20.3.2012 (להלן: "חוו"ד שמואלי"), תוך ביצוע התאמות בחוות-דעת זו.
יצוין בקצרה כי רו"ח גלנדר התייחסה למותג של החברה וקבעה כי יש לו שווי חיובי שיש להביאו בחשבון בעת קביעת שווי החברה. כן התבססה רו"ח גלנדר על הנפקת הזכויות בחברה ביום 28.5.2012, והסיקה ממנה כי לחברה יש שווי חיובי של כ-4,269,000 ש"ח.
רו"ח גלנדר הפנתה לתכנית הבראה שגובשה על-ידי החברה. לטעמה, אם היו נלקחות בחשבון התוצאות הפוטנציאליות של תכנית ההבראה, השווי הפוטנציאלי של החברה היה כ-16-32 מיליון ש"ח. הערכת שווי זו מניחה בין היתר: (א) צמיחה סולידית בהכנסות החברה על-פי הדוחות הכספיים שלה לשנת 2011; (ב) שיפור ברווחיות הגולמית של החברה וירידה בשיעור עלות החומרים; (ג) חיסכון בעלויות השכר של החברה; ו-(ד) התייעלות ושיפור במערך השיווק והמכירה של החברה.
81. רו"ח גלנדר התייחסה גם לחוו"ד שמואלי וציינה כי רו"ח שמואלי לא נתן ביטוי למלוא התרחישים החיוביים האפשריים בקשר עם פעילותה של החברה ולסיכוי הממשי שהיא תצליח להיות רווחית. כך למשל, שיעור הצמיחה החזוי שנקבע בחוו"ד שמואלי לא נותן ביטוי לשיעור הצמיחה ההיסטורי של החברה בין השנים 2006-2011, כשלגישתה של רו"ח גלנדר היה מקום להביא בחשבון שיעור צמיחה גבוה יותר. כמו כן, בחוו"ד שמואלי אין ביטוי להפסדי החברה כנכס בספרי החברה, למרות שיש להם שווי חיובי עבור רוכש פוטנציאלי. בנוסף, נטען שישנה סתירה בקביעת שיעור היוון תזרימי המזומנים של החברה, שכן פרמיית הסיכון משקפת מינוף גבוה, בעוד שתמהיל המימון העתידי אותו הציג רו"ח שמואלי אינו כולל אחוז מינוף משמעותי.
חוות-דעת שמואלי – מטעם הנתבעים
82. בחוו"ד שמואלי שהוגשה מטעם הנתבעים, הוצג תחשיב שווי של חברה לפי מודל היוון תזרימי מזומנים, וזאת בשני תרחישים: (א) תרחיש ריאלי המבוסס על נתוני עבר; ו-(ב) תרחיש אופטימי המבוסס על תכנית התייעלות והתרחבות החברה. שיעור הצמיחה של החברה נקבע בחוות-הדעת בין היתר לאור העובדה שהצמיחה נעצרה בשנת 2011, ושחלה ירידה של 14% במחזורי המכירה במהלך החודשיים הראשונים לשנת 2012 לעומת אותה התקופה בשנה שקדמה לה.
על-פי חוו"ד שמואלי שווי הפעילות של החברה עומד על כ-4-5 מיליון ש"ח. מנגד, ההתחייבויות הפיננסיות של החברה נכון ליום 15.3.2012 ובהתחשב ביתרות האשראי של החברה מבנק הפועלים, ההלוואות שהתקבלו מחצי-חינם ויתרות החובה של החברה הן בסך של 17,439,000 ש"ח. לכן, כך מסיק שמואלי, שווי החברה לאחר הפחתת ההתחייבויות הוא שלילי ועומד על כ-12-13 מיליון ש"ח.
83. בחוות-דעת משלימה מיום 17.1.2016 (להלן: "חוו"ד המשלימה") התייחס שמואלי לאמור בחוו"ד גלנדר. הוא ציין כי חוו"ד גלנדר מתבססת על תרחיש פעילות שהוצג לרו"ח גלנדר על-ידי ברק, וכי היא אינה כוללת ניתוח לגבי מצבה הכספי של החברה נכון למועד ההערכה. עוד נטען כי על-פי מדדים מקובלים לבחינת חוסן פיננסי של חברות, קיימות אינדיקציות משמעותיות לכך שהחברה מצויה במצב של חדלות פירעון ונמצאת בסיכון גבוה ביותר לפשיטת-רגל ללא תמיכה פיננסית של קבוצת חצי-חינם.
עוד ציין רו"ח שמואלי כי המתודולוגיה בה נקטה גלנדר בחוות-דעתה – שיטת מכפיל הרווח הנקי, אינה תואמת את פסיקת בית-המשפט העליון לפיה יש לבצע הערכות שווי בשיטת תזרים המזומנים הנקי (DCF). שיטה זו אף אינה השיטה המקובלת לבצע הערכת שווי במקרים בהם מצויה החברה במצב של חדלות פירעון. יתרה מכך, רו"ח שמואלי חולק על הטענות המובאות בחוו"ד גלנדר ביחס לחוות-הדעת הראשונה שהוגשה על-ידיו. הוא תיקן טעויות אריתמטיות שנפלו בחוות-דעתו המקורית, והציג בחוות-הדעת המשלימה תחשיב מתוקן (נספחים 7-8 לחוו"ד המשלימה).
טענות הצדדים לגבי חוות-הדעת והערכת שווי החברה
טענות התובעים
84. בסיכומים מטעמם התייחסו התובעים לא לחוות-דעתה של גלנדר אלא דווקא לחוו"ד שמואלי. הם אימצו את המתודולוגיה של רו"ח שמואלי ואת הנחות העבודה עליהן הוא התבסס, וטענו כי יש לבצע מספר שינויים והתאמות בנתונים אלה. בהקשר זה ציינו התובעים כי במקום להשתמש בדוחות הכספיים המבוקרים של החברה לשנת 2011, התבסס רו"ח שמואלי על נתונים שגויים שיצרו עיוות בהערכת השווי של החברה. לכן יש לתקן את הנתונים לשנת 2011 כך שישקפו בין היתר את הכנסותיה האמתיות של החברה לאותה שנה.
עוד טוענים התובעים כי לצורך בחינת ההתחייבויות הפיננסיות של החברה, בחר רו"ח שמואלי בתאריך שהיה נוח עבורו (ולא בנתון שנתי). בדרך זו הוא הגדיל את התחייבויות החברה תוך הפחתת סכום משמעותי של כ-3.79 מיליון ש"ח משוויה. בנוסף נטען כי סכומי ההתחייבויות הפיננסיות שהוצגו על-ידי רו"ח שמואלי לא גובו בראיות.
יתר על כן, לגישת התובעים בין שני התרחישים שצוינו על-ידי רו"ח שמואלי, יש להתחשב בתרחיש האופטימי ולא בתרחיש הריאלי. זאת משום שהתרחיש הריאלי משקף אחוזי צמיחה נמוכים מאוד בהכנסות החברה, בעוד שהחברה הייתה בעיצומה של תכנית הבראה שנועדה בעיקר להביא לשיפור ברווח הגולמי שלה, כפי שהעיד ברק.
התובעים הציגו בסיכומיהם תחשיב חדש המבוסס על התרחיש האופטימי של רו"ח שמואלי, תוך תיקון הנתונים לעיל. בהתאם לתחשיב זה, כך הם טענו, שווי החברה הוא 14.2 מיליון ש"ח. לגישת התובעים שווי זה מקפח את התובעים, ויש לקבוע שווי גבוה יותר בהתאם לראיות שהוצגו בבית-המשפט.
85. לשיטת התובעים, אין די בקביעת שווי החברה במועד הסמוך להגשת התביעה. לשווי החברה יש להוסיף פיצוי בגין הקיפוח שנטען על-ידיהם, שכתוצאה ממנו נמנעו מהחברה רווחים בעבר. לצורך חישוב סכום הפיצוי, יש להתאים את הרווח הגולמי של החברה לרווח הגולמי הממוצע של חברות בתחום המזון (העומד על שיעור של 34%). יש לייחס לחברה רווח גולמי בשיעור של 34% למשך כל שנות פעילותה של החברה עד למועד בו ברק הורחק ממנה (קרי בין השנים 2006-2011). סכום זה עומד על כ- 17.1 מיליון ש”ח. לטענת התובעים, אם יילקח בחשבון רק הקיפוח שנעשה משעה שהנתבעים הפכו לבעלי-מניות בחברה (קרי ממרץ 2010 ואילך), הסכום שיתקבל הוא כ- 6 מיליון ש”ח.
התובעים התייחסו לדרך אפשרית נוספת לאמוד את הנזק, וזאת בהתבסס על תחשיב הנזק עצמו: העלויות העודפות לרכישת חומרי הגלם; הפסד הכנסות ממכירה במחירים נמוכים לחצי-חינם; עלויות הובלה עודפות; עלות עודפת בשל רכישת שמן בבקבוקים; והפסד הכנסות בשל ניכוי נוזלים. כל אלו מעמידים את הנזק על 7.7 מיליון ש”ח.
טענות הנתבעים
86. מנגד טענו הנתבעים כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח מהו שווי החברה. לגישתם, אין להסתמך על חוו"ד גלנדר ממספר סיבות. ראשית, חוו"ד גלנדר לא נערכה לפי השיטה המקובלת של ה-DCF, ועל כן אין לקבלה. שנית, מדובר בחוות-דעת אינדיקטיבית שאינה מביאה בחשבון את הצרכים התזרימיים של החברה. יותר מכך, חוו"ד גלנדר נסמכת על תכנית ההבראה שהוצגה למומחית על-ידי ברק, תכנית שאינה משקפת את שוויה האמיתי של החברה.
זאת ועוד, לא זו בלבד שהערכת השווי של רו"ח שמואלי לא נסתרה, אלא שהיא התקבלה על-ידי התובעים על ההנחות שביסודה. הנתבעים התייחסו בסיכומים מטעמם לתחשיב המתוקן של התובעים המבוסס על חוו"ד שמואלי שהציגו התובעים בסיכומיהם, וטענו כי אין לקבלו. ראשית, הערכת שווי צריכה להיערך על-ידי מומחה כלכלי ולא על-ידי בא-כוחם של התובעים. מכאן שאין ערך ראייתי להערכה שהובאה בסיכומי התובעים. לגופו של ענין נטען כי התחשיב המוצע הוא מופרך, בפרט לאור העובדה שהוא נערך בהתאם לרווח הגולמי הממוצע בענף המזון. רווח זה אינו תואם את פעילות החברה בפועל, כפי שפורט אף על-ידי רו"ח שמואלי בעדותו.
סיכומי התשובה
87. בסיכומי התשובה מטעמם, מציינים התובעים כי לגישתם ניתן להיעזר במספר שיטות לקביעת שווי החברה: (א) תוך התבססות על חוו"ד גלנדר לפיה בהתחשב בתכנית ההבראה שהחברה החלה כבר ביישומה, שווי החברה הוא בטווח של 16.8 - 32.1 מיליון ש"ח; (ב) בהתאם לחוו"ד שמואלי לאחר תיקון הנתונים עליהם התבסס רו"ח שמואלי, כאשר לפי התחשיב המתוקן שווי החברה עומד על כ-14.3 מיליון ש"ח; (ג) הערכת שווי של רו"ח ענת כהן וצדוק הלוי מיום 26.1.2011, שנערכה על רקע האפשרות למכירת החברה, לפיה שווי החברה באותו מועד 40.9 מיליון ש”ח.
בחינת שווי החברה במועד היפרדות הצדדים
88. כפי שפורט לעיל, הוגשו לבית המשפט שתי חוות-דעת של מומחים שביצעו הערכת שווי לחברה – חוו"ד גלנדר וחוו"ד שמואלי. חוות-הדעת הללו נבדלות זו מזו במתודולוגיה, בהנחות העומדות בבסיסן ובמסקנותיהן. עם זאת, בסיכומי התובעים התבסס בא-כוחם כאמור לא על חוו"ד גלנדר אלא דווקא על חוו"ד שמואלי. זאת תוך זניחתה בפועל של חוו"ד גלנדר. כך, למעט התייחסות אגבית למסקנתה של רו"ח גלנדר, לא הסתמכו התובעים בסיכומיהם על חוו"ד גלנדר לעניין שווי החברה. בסיכומיהם הפנו התובעים למתודולוגיה ששימשה את רו"ח שמואלי בחוות-דעתו, וציינו מפורשות כי "המתודולוגיה לקביעת השווי לא במחלוקת. היא נקבעה על-ידי המומחה מטעם קופרלי ושלום, רו"ח שמואלי"(ס' 85 לסיכומי התובעים).
יתרה מכך, התובעים התמקדו בטיעוניהם (עמ' 13-16 לסיכומי התובעים) בתחשיב המבוסס על שיטת ה-DCF בה עשה רו"ח שמואלי שימוש, תוך ביצוע מספר שינויים בתחשיבו של שמואלי. מכאן כי אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי בין שתי חוות-הדעת, יש להתבסס על חוות-דעתו של רו"ח שמואלי ולא על זו של רו"ח גלנדר לצורך הערכת שווי החברה.
89. למעלה מן הצורך אציין כי ספק רב אם ניתן היה לקבוע את שווי החברה רק בהסתמך על חוו"ד גלנדר. כפי שעולה מעדותה, רו"ח גלנדר ביססה את חוות-דעתה על תכנית הבראה ועל תחזיות של ברק שלא הביאו בחשבון את מצב החברה במועד עריכת חוות-הדעת. בנוסף ציינה רו"ח גלנדר כי הנתונים שהוצגו לה כחלק מתכנית ההבראה לא עברו ביקורת או נבדקו על-ידיה, חרף העובדה שחלקים מהתכנית ההבראה כבר יושמו בעת עריכת חוות-הדעת וניתן היה לבחון את תוצאותיה בפועל (פ' 18.6.2017, עמ' 26 שורות 3-18; עמ' 27 שורות 7-17; עמ' 30 שורה 14 – עמ' 31 שורה 18). עוד יצוין כי אף רו"ח גלנדר העידה שחוות-הדעת שהוגשה על-ידיה איננה הערכת שווי אלא "אמירה אינדיקטיבית" לגבי פעילות החברה שכן לטענתה היא לא התבקשה לערוך הערכת שווי לחברה (פ' 18.6.2017, עמ' 35 שורה 15; עמ' 32 שורה 9-עמ' 33 שורה 11). מעבר לכל אלה, רו"ח גלנדר אישרה כי אין בחוות-הדעת התייחסות למצב הכלכלי של החברה, ובכלל זה להתחייבויותיה או לעובדה שהחברה היתה גירעונית באותה תקופה, עובדות שהצדדים אינם חלוקים לגביהן (פ' 18.6.2017 עמ' 35 שורה 16-עמ' 36 שורה 1).