22. מר אנג'ל טוען, כי ביסוד ההסדר הכובל עמד החשש כי המבצעים יובילו להורדת המחיר המפוקח של הלחמים הנדונים. כנטען, לחשש זה יש הד בשיחות מזמן אמת. יש לתת לו משקל. עם זאת, טענה אחרת של מר אנג'ל, לפיה המחיר המפוקח היה נמוך מזה שהתבקש מאמות המידה של דיני הפיקוח, מעוררת קושי. כפי שתואר בהכרעת הדין, עולה משיחות מזמן אמת (ת/2360,
--- סוף עמוד 7 ---
12.2.10; ת/2617, 15.3.10) כי מחירי הלחם האחיד הפרוס, שנקבעו על ידי הפיקוח על המחירים, היו רווחיים למאפיות.
23. עוד אוסיף, כי בהכרעת הדין נקבע כי ההסכמה בדבר הימנעות מתחרות על לקוחות קיימים הייתה הסכמה פוזיטיבית, העומדת על רגליה שלה, אשר עמדה במישור שונה מן ההסכמה בדבר העלאת המחירים. נקבע, כי תוצאותיה, בכוח ובפועל, שונות. נקבע גם, כי יישומה לא היה כרוך ביישום ההסכמה הראשונה. נקבע, כי הגיונה של הסכמה זו חורג מן הרצון למנוע ניצול לרעה של הפסקת המבצעים אצל קמעונאים ספציפיים. נקבע, כי הייתה נעוצה בשאיפה רחבה יותר, למנוע התלקחות מחודשת של התחרות, העלולה להביא בחובה מחירים נמוכים. נקבע, כי ההסכמה על אי תחרות לא הוגבלה למוצרים המפוקחים. היא סבה על כל נקודות המכירה הקיימות, בכל רחבי הארץ, ביחס לכל המוצרים.
24. אשר לטענה, כי מר אנג'ל ראה את המבצעים שניתנו על ידי מאפיית דוידוביץ כמונעים מטעמים של מניעת תחרות בצפון, וכי מבצעים אלה היו אנטי תחרותיים. מהכרעת הדין עולה, כי מניע אחד לפעולותיה של מאפיית דוידוביץ היה בעל אופי הרתעתי – ענישתי, והוא כוון להגיב על מהלכים תחרותיים של הצד שכנגד. בה בעת, הפעולות האמורות הונעו גם ממניע תחרותי של חדירה לשוק, על ידי הורדת מחירים והגדלת נתח שוק. הוא הדין במבצעים שניתנו על ידי מאפיית ברמן. יוצא, כי התמונה מורכבת יותר מכפי שנטען.
25. אשר לנסיבותיו האישיות של מר אנג'ל. מר אנג'ל הוא יליד שנת 1959. אין לו עבר פלילי. הוא ניהל את מאפיית אנג'ל כמנכ"ל משותף במשך 10 שנים, ואחרי כן כמנכ"ל יחיד, משנת 2005. אחיו נהרג במלחמת ההתשה בשנת 1970[3]. דור רביעי לבעלי המאפייה, שהוקמה בשנת 1927. בעדות בתו, תואר מצב משפחתי מורכב, אשר יש לתת עליו את הדעת.
26. מן העדויות שנשמעו בפרשת העונש עולה תרומה חיובית של מר אנג'ל לחברה (עדות מר יום טוב בורשטיין). מדובר בתרומה מתמשכת, בשווי כספי ממשי, לקבוצה חלשה מבחינה סוציו אקונומית (ראו עוד, ברוח זו, מכתביהם של מר גיל עד חריש, מר משה לבקוביץ, גב' שלומית גרייבסקי). מן החומר שהוגש עולות תכונות של הוגנות, הגינות והקפדה על החוק (מכתב מר
--- סוף עמוד 8 ---
אבנר לושי). עולה גם התנהלות אנושית יוצאת דופן כלפי עובדי החברה (שם). אכן, אין זה יוצא דופן שנאשמים בתיקים מסוג זה הם אנשים נורמטיביים, התורמים לחברה. בה בעת, אין זה מובן מאליו כי מי ששפר גורלו, מגלה נדיבות לב כלפי החלשים בחברה. התנהגות חיובית מעין זו ראויה להערכה ולמתן משקל.
27. חלוף הזמן. העבירה מושא כתב האישום בוצעה בשנת 2010, לפני יותר משבע שנים. ההליך החל באוגוסט 2012. חלוף הזמן מאז משמעותי. חלק ניכר מן הזמן נובע מהשלמת ההליכים בעניינן של קבוצות נאשמים אחרות. בהמשך להכרעתו של בית המשפט העליון בערעור הנוגע לאותן קבוצות נאשמים, הגיע גם ההליך בעניינו של מר אנג'ל לסיום. ככלל, סייעו הנאשמים מושא גזר דין זה בניהול אפקטיבי של ההליך, הסתפקו בשמיעת ראיות מצומצמת יחסית, והצרו את יריעת המחלוקת תוך הודאה בחלק משמעותי של העובדות. התמשכות ההליך אינה רובצת לפתחם, ונובעת מהיקפם של החומרים בהם מדובר, ומן הדינמיקה שנוצרה עקב העובדה שתחילה נשמע עניינן של קבוצות נאשמים אחרות. בנסיבות אלה, ובשים לב למהות העבירה בה מדובר, חלוף הזמן נוטה להקהות את תכליות הענישה, ולהטות לקולא את העונש. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח עדות בתו של הנאשם על השפעתו השלילית המתמשכת של ההליך על משפחתו.
28. מר אנג'ל נטל אחריות לעבירה שיוחסה לו, הגם שבשלב מאוחר של ההליך. לעובדה זו משמעות. הודאתו גם חסכה השקעה ניכרת של משאבים בהמשך ניהולו של ההליך, ואפשר שגם בהליכים בערכאה נוספת. בשלב מוקדם יותר, נטל אחריות חלקית למיוחס לו. מר אנג'ל ביטא חרטה על העבירה, וציין כי הוא מקפיד ביותר על ציות לדיני ההגבלים העסקיים מאז המקרה, גם ביחס לעובדי החברה.
29. בסיכומם של דברים, מכלול הנסיבות המתוארות לעיל מלמדות כי יש הצדקה עניינית להחמיר בעונשו של מר אנג'ל, מעבר לעונשים שהוטלו על מר שניידמן ומר דוידוביץ. כך גם הסכימו הצדדים. עם זאת, עמדת המאשימה, בדבר מאסר בין כותלי הכלא לתקופה של 6 חודשים, מחמירה מדי. הפער בין נסיבות ביצוע העבירה על ידי מר אנג'ל, ובין נסיבות ביצוע העבירה על ידי מר שניידמן ומר דוידוביץ, אינו מצדיק להטיל על מר אנג'ל תקופת מאסר כפולה לריצוי בין כותלי הכלא.
--- סוף עמוד 9 ---
30. אכן, פרק הזמן הכולל של מאסר בפועל שהוטל על מר שניידמן ומר דוידוביץ עמד גם הוא על 6 חודשים. עם זאת, מחצית מן התקופה היא לריצוי בדרך של עבודות שירות. בהקשר זה יש ממש בטענתו של מר אנג'ל, כי רב עד מאד המרחק בין מאסר בין כותלי הכלא, ובין מאסר בעבודות שירות. מבחינת טיבה, לא דומה שלילת חירות בדרך של עבודת שירות, לזו המתרחשת מאחורי סורג ובריח, בבית כלא המוקף חומה. בשונה מכליאה, עבודות השירות אינן מנתקות אדם ממעגלי חייו הרגילים. זאת ועוד, בניגוד לכליאה ממש, בעבודות השירות נשללת החירות אך בשעות ובימי העבודה. אף מצד התנאים הפיזיים, קיים שוני רב בין התנאים הפיזיים בבית הכלא, ובין התנאים בביתו של אדם.
31. בתיק זה, אין צורך לקבוע מפתח מספרי מדויק בדבר היחס בין תקופת מאסר שרוצה בעבודות שירות, לתקופה המרוצה בין כותלי הכלא. די שאציין כי בממד הכמותי בלבד, עבודות שירות מתבצעות במשך כשליש מן היממה. נוכח כל אלה, הטלת 6 חודשי מאסר לריצוי בין כותלי הכלא על מר אנג'ל, אינה עומדת ביחס סביר לעונש שהוטל על מר שניידמן ומר דוידוביץ, גם כשמביאים בחשבון את מרכיב עבודות השירות שהוטל עליהם. עמדתו של מר אנג'ל, כי תקופת מאסר של 5 חודשים בין כותלי הכלא מקיימת יחס סביר של הלימה לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבותיו האישיות של הנאשם, מקובלת עליי.
32. אשר לקנס. כנזכר לעיל, בהסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי הקנס שיוטל על מר אנג'ל יהיה בטווח של 200,000 – 300,000 ₪. הרף התחתון המוסכם משקף את הקנס שהושת על מר שניידמן. הרף העליון משקף את הקנס שהושת על מר דוידוביץ. מן החומר שבתיק עולה, כי בערכים מוחלטים, שכרו של מר אנג'ל גבוה, הגם שבערכים יחסיים למנהלים בחברות בגודל מקביל, הוצגה סקירה השוואתית (נ/3 לעניין העונש) ממנה עולה כי שכרו נמצא באחוזון 30. יש לזכור גם כי למר אנג'ל חלק של 20% בחברה. בהינתן העובדה ששכרו של מר אנג'ל גבוה מזה של מר דוידוביץ, וחלקו במיזם העברייני משמעותי יותר, מקובלת עליי עמדת המאשימה, כי יש להטיל על מר אנג'ל קנס ברף העליון של הטווח המוסכם, היינו בסך של 300,000 ₪.
33. מניעות לשמש כדירקטור. נקודת המוצא לדיון בעניין זה מצויה בהוראת סעיף 226(א1) לחוק החברות. סעיף זה קובע, כי
"לא ימונה לכהונת דירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא
--- סוף עמוד 10 ---
חברת איגרות חוב אדם שהורשע בפסק דין בעבירה שאינה מנויה בסעיף קטן (א), אם בית המשפט קבע כי מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש דירקטור בחברה ציבורית או בחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, למשך התקופה שקבע בית המשפט אשר לא תעלה על חמש שנים מיום מתן פסק הדין".
34. גרסה קודמת של סמכות זו נדונה בע"א 619/05 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד סד(1) 97 (2010). אותה פרשה סבה על השאלה הספציפית האם ניתן למנות את הפסלות מכהונה ממועד הקודם ליום ההרשעה, והוא המועד בו התפטר הנאשם פורמלית מתפקידיו. דעת הרוב השיבה על שאלה זו בחיוב. מדעת הרוב ניתן ללמוד על קיומו של שיקול דעת רחב למדי לעניין זה. עולה גם, כי לפי גישת אחד משופטי הרוב (כב' השופט א' לוי), יש ביסוד הסמכות לא רק טעם מניעתי, שעניינו הגנה על ציבור המשקיעים, כי אם גם טעם הרתעתי.
35. בפרשה נוספת (ע"פ 4783/09 שולשטיין נ' רשות ההגבלים העסקיים (16.9.2010)), נדונה שאלה קרובה, הנוגעת להוראת סעיף 226(א)(3) (דאז) לחוק החברות. הוראה זו הקנתה לבית המשפט סמכות לקבוע הגבלת אדם מכהונה לדירקטור, אם הורשע בעבירה "אשר בית משפט קבע כי מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש כדירקטור בחברה ציבורית". בית המשפט עמד לעניין זה על שני סוגי שיקולים עיקריים, והם "... הגנה על הציבור ועל האינטרס הציבורי בכך שנושאי התפקידים בחברות ציבוריות יהיו אנשים הראויים לכך מבחינת כישוריהם, נסיונם ותכונותיהם הרלוונטיות. השיקול השני הינו הפגיעה בחופש העיסוק של הנאשם המורשע, מעצם חסימת דרכו לכהונת דירקטור בחברה ציבורית משך חמש שנים". כן עמד בית המשפט על שיקולים הנוגעים לחומרת העבירה, טיבה ונסיבות ביצועה, ובהם קיומו של דופי מוסרי; קשר בין הרשעה בעבירה ובין מסקנה בדבר היעדר כישורים לשמש בתפקיד; המניע לביצוע העבירה (טובת המבצע או טובת החברה); תוצאות העבירה; משך ביצועה; מידת התחכום או התכנון שהצריכה (בפסקה 37). נקבע (בפסקה 38), כי לשם הפעלת הסמכות האמורה "נדרשת זיקה מהותית בין העבירה בה הורשע אותו אדם, טיבה ונסיבות ביצועה, לבין מאפייני התפקיד של דירקטור בחברה ציבורית. נדרש כי העבירה, טיבה או נסיבות ביצועה ילמדו עליו כי אין בו את יכולות הפיקוח, ההשגחה והאמון המצופות מדירקטור בחברה ציבורית, או תכונות וכישורים רלוונטיים אחרים". צוין, כי "... ככלל יש לשמור השימוש בסמכות ... למקרים שחומרתם היא כזו שתצדיק הטלת מגבלה כה משמעותית על מבצעם. יחד עם זאת, אין לומר כי מדובר במקרים חריגים בלבד". בית המשפט הטעים את הצורך להישמר מהפעלת הסמכות כאמצעי עונשי. הוא
--- סוף עמוד 11 ---
עמד גם על שיקולים של מסר ציבורי העולה מן ההחלטה על הימנעות מפסילה (בפסקה 41). ניתן משקל ניכר גם להתמשכות ההליכים בעניינו של הנאשם (שם). עקרונות אלה יפים, בשינויים המחויבים, גם בהקשר שבפניי[4].
36. יישום אמות המידה שנקבעו בחוק כפי שהתפרשו בעניין שולשטיין מוביל למסקנה כי במקרה הנוכחי יש לקבוע את תקופת הפסלות המרבית הקבועה בדין. העבירה בה מדובר הייתה חמורה. היא גרמה לעליית מחירים אשר הסבה נזק, בפועל ובכוח, לציבור גדול, אשר רמתו הסוציו אקונומית נמוכה. היא נמשכה חודשים מספר. היו כרוכים בה תכנון ותחכום של ממש. מדובר בעבירה על דיני ההגבלים העסקיים, אשר מטרתם היא להבטיח תחרות חופשית והוגנת. תחרות כזו היא בסיס לפעולתו התקינה של השוק. ביצוע העבירה, בנסיבות המתוארות, מעיד במובהק על אי התאמה לשמש כדירקטור. אכן, תפקידו של דירקטוריון חברה, בין היתר, הוא למנוע בדיוק סוג זה של עבירות על ידי מי ממנהלי החברה.
37. הדברים מתחדדים, נוכח העובדה שבמסגרת יישומו של ההסדר, נתן מר אנג'ל הוראות שוטפות לכפופים לו. קשה ליישב התנהלות זו עם הרצון לשמש כדירקטור, האמור לפקח על התאגיד ועובדיו, ולהקרין יושרה. לכך יש להוסיף, כי לצד העובדה שבמועדים הרלוונטיים היה מר אנג'ל מנכ"ל החברה, הוא שימש כדירקטור שלה.
38. אל מול שיקולים אלה, לא ניתן להתרשם מפגיעה של ממש בחופש העיסוק של מר אנג'ל. מר אנג'ל הוא מבעלי החברה. הוא משמש כמנכ"ל שלה. בנסיבות אלה, קשה לדבר על פגיעה בזכות הקניין שלו כתוצאה מפסילתו לשמש כדירקטור בחברות ציבוריות.
39. מקבילית הכוחות המתקבלת מובילה למסקנה, כי יש לקבוע במקרה זה את תקופת הפסילה המרבית, של 5 שנים, הקבועה בדין.
40. התוצאה היא, כי אני מטיל על מר אנג'ל את העונשים הבאים:
--- סוף עמוד 12 ---
א. מאסר בפועל בין כותלי הכלא, לתקופה של 5 חודשים, בניכוי 3 ימים בהם שהה מר אנג'ל במעצר.
ב. קנס בסך של 300,000 ₪, אשר ישולם ב – 20 תשלומים שווים, אשר הראשון שבהם ייעשה עד ליום 1.4.18, והבאים אחריו עד ל – 1 בכל חודש עוקב.
ג. מאסר על תנאי של 6 חודשים, אשר ירוצה בפועל אם הנאשם יעבור על הוראות חוק ההגבלים העסקיים במשך תקופה של 30 חודשים, שתחילתה ביום גזר הדין.
ד. 5 שנות פסילה מכהונה כדירקטור בחברה ציבורית, בהתאם לסעיף 226(א1) לחוק החברות.
41. נאשם מס' 4, מר משה מרקוביץ' (להלן – מר מרקוביץ'). מר מרקוביץ' הורשע על פי הודאתו באותה עבירה בה הורשע גם מר אנג'ל. הרשעתו של מר מרקוביץ' היא כמסייע. מר מרקוביץ' היה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום מנהל המכירות של מאפיית אורנים. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המאשימה תטען לעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים, ומר מרקוביץ' יטען לעונש מאסר כאמור לתקופה שלא תפחת מ – 4 חודשים. אשר לקנס, הוסכם כי המאשימה תטען לקנס כספי שלא יעלה על 75,000 ₪, והנאשם יטען לקנס כספי שלא יפחת מ – 50,000 ₪.
42. מן החומר עולה כי יש בסיס לטענת המאשימה, כי מר מרקוביץ' נטל חלק במגעים שהתקיימו בתחילת חודש פברואר 2010 עם מי מאנשי מאפיית דוידוביץ, במטרה להגיע להסכמות הן בנושא מחירים, הן בנושא של הימנעות מתחרות (ראו שיחות ת/2318, ת/2319, 5.2.10). יש גם יסוד לטענת המאשימה כי למאפיית אורנים היה אינטרס בהסכמות כאמור. יש אינדיקציות ראייתיות לכך שמר מרקוביץ' היה בקשר עם מי מאנשי מאפיית דוידוביץ בשלב מאוחר יותר, בכל הנוגע ליישום הסכמות כאמור (ראו שיחות ת/2324, 8.2.10; ת/2327, 8.2.10; ת/2330, 9.2.10; ת/2347, 11.2.10).