25. ראשית, כאמור, החשבון האחרון שהנתבעת שלחה לתובעת במהלך השוטף של העבודות היה חשבון חלקי מס' 23 מיום 9.5.2013, אשר נתקבל בידי התובעת ביום 2.6.2013 והתייחס לעבודות שביצעה התובעת עד לסוף חודש פברואר 2013 (נספח 27 לתצהיר העדות הראשית של מר בן ישי). חשבון זה כלל את עבודות התובעת שאושרו על-ידי הנתבעת עד לאותו מועד בסך כולל של 27,251,500 ₪ (27,388,442 ₪ בניכוי דמי ביטוח בסך של 136,942 ₪).
ברם, ביום 24.6.2013, לאחר הפסקת עבודות התובעת בפרויקט, שלחה הנתבעת מכתב לתובעת אליו צורף חשבון חלקי מס' 24 לחודש 3.13 (נספח 1 לבקשת הרשות להתגונן; המכתב והחשבון צורפו גם כנספח 7 לכתב-התביעה). בחשבון זה נכתב כי העבודות המאושרות עד לתאריך זה היו בסך כולל של 24,735,528 ₪ (24,859,827 ₪ בניכוי דמי ביטוח בסך של 124,299 ₪ בגין ביטוח), היינו הפחתה של 2,515,972 ₪ ביחס לחשבון חלקי מס' 23 הנ"ל.
בנוסף לכך הנתבעת טענה כי לאחר מכן נערך חשבון סופי ביחס לעבודותיה של התובעת (חשבון סופי מס' 24 לחודש 11.13 – נספח 2 לבקשת הרשות להתגונן), במסגרתו הסתבר כי העבודות המאושרות היו אף בסך כולל נמוך יותר – 23,322,971 ₪, ובניכוי סך של 116,615 ₪ בגין ביטוח, הסך אליו התייחסה הנתבעת, כאמור, בבקשת הרשות להתגונן - 23,206,356 ₪.
26. שנית, כמצוין לעיל, בכתבי-הטענות הייתה מחלוקת בסיסית בין הצדדים בנוגע לתשלומים אותם קיבלה התובעת בפועל מן הנתבעת עד כה. כאמור, התובעת טענה כי קיבלה עד כה סך של 25,041,868 ₪ מן הנתבעת, ולהוכחת דבריה צירפה לכתב ההגנה בתביעה שכנגד העתק מהכרטסת הרלוונטית של הנהלת החשבונות של התובעת (נספח 3 לכתב ההגנה בתביעה שכנגד) ואף ביצעה בדיקה אישית נוספת של מר בן ישי כנגד חשבון הבנק של התובעת (סעיף 70 לתצהיר העדות הראשית של מר בן ישי). הנתבעת, מצידה, טענה כאמור כי התובעת קיבלה ממנה עד כה תשלומים בסך של 25,882,079 ₪, היינו פער של 840,211 ₪, אך תמכה את דבריה רק בחשבונות הנ"ל ולא בכרטסת הנהלת החשבונות ו/או בתנועות הבנק.
ברם בסעיף 70 לתצהיר העדות הראשית של מר מילר ציין האחרון במפתיע כי הנתבעת ערכה בדיקה נוספת בהנהלת החשבונות שלה וכי היא מודה שהתובעת אכן קיבלה עד כה סך של 25,041,868 ₪ מן הנתבעת, כטענתה המקורית של התובעת. בהתאם לכך הפחיתה הנתבעת בסיכומיה את התביעה שכנגד לסך של 1,835,512 ₪, וזאת מבלי להגיש כל בקשה מתאימה לתיקון כתב-התביעה שכנגד.