86. אני סבורה אפוא כי אם הנתבעת ביקשה ללכת בדרך פרשנית זו (אף שאינה מקובלת עלי ועל דעת הפסיקה), הרי שהיה עליה "לחדד את העיפרון" ולהתייחס להתחשבנות בינה לבין התובעת ולא להתחשבנות בינה לבין המזמין, לפלח את חשבונות התובעת ולצבוע באופן קונקרטי כל חשבון וחשבון ספציפי שלשיטתה של הנתבעת לא אושר או לא שולם על-ידי המזמין. ודוקו: כאמור בהחלטתי מיום 23.2.2015, נטל השכנוע לעניין התמלאות תנאיה של תניית גב-אל-גב – לרבות העובדה כי עבודותיה של התובעת עבורה אכן נפלו בגדר "כמויות שלא אושרו תחילה ע"י המזמין" וכי הנתבעת לא קיבלה "את התשלום הרלוונטי מהמזמין ו/או היזם" (כלשונה של תניית גב-אל-גב בהסכם) - מוטל על שכם הנתבעת, שכן מדובר, למעשה, בטענה מסוג של "הודאה והדחה".
אלא שדבר זה לא נעשה על-ידי הנתבעת ותחת זאת הנתבעת העדיפה להתבונן, כאמור, אך ורק על ההתחשבנות בינה לבין המזמין מבלי להשליכה כיאות ובאופן מסודר על ההתחשבנות בינה לבין התובעת.
יתרה מכך, אני סבורה כי הנתבעת לא נהגה בדרך זו רק עקב הזנחה או השמטה (על כך ראו מיד להלן), אלא משום שכאמור, שיטות ההתחשבנות היו שונות בתכלית וקשה מאד היה להשליך ממערכת הסכמית אחת לאחרת.
87. לא זו אף זאת. הנתבעת הודתה כי בפועל הדברים כלל לא פעלו בדרך של "צביעת" החשבונות שבין התובעת לנתבעת גב-אל-גב אל מול החשבונות שבין הנתבעת למזמין – לכל הפחות בתקופה הראשונה של הפרויקט, אך נראה שלמעשה אף מעבר לכך – ולדעתי אף מן הטעם הזה הנתבעת התקשתה מאד בהצבעה על חשבונות התובעת שלא אושרו או לא שולמו על-ידי המזמין; ובלשונו של מר הורוסוב עצמו בסעיפים 57-56 לתצהיר העדות הראשית מטעמו:
באשר לבדיקת כמויות העבודות אל מול מזמינת העבודה, אציין כי בחודשים הראשונים לביצוע העבודות העניין פעל, בלית ברירה, באופן מעט מסורבל, שכן רק לאחר מספר חודשים הוסדר הנוהל להגשת המסמכים לאישור המזמינה וקבלת אישורה.
בהתאם, לפנים משורת הדין, ובניסיון שלא לפגוע בתובעת עד שיוסדר התהליך אל מול מזמינת העבודות, הרי שבמקרים רבים הנתבעת שילמה לתובעת את מלוא התשלומים שהגיעו לה, אף בהתעלם מהעובדה שטרם התקבל אישור המזמינה לחלק מהעבודות, ומתוך ידיעה ברורה של שני הצדדים כי מדובר בתשלומים "על החשבון", הכפופים לאישור המזמינה ולהתחשבנות מסודרת, אשר נערכת עם הגשת החשבון הסופי בפרויקט.
ראו גם הצהרה זהה של מר מילר בסעיפים 18-17 לתצהיר העדות הראשית מטעמו. כן הוסיף מר מילר והצהיר בסעיף 23 לתצהירו כי:
למיטב ידיעתי וכפי שלמדתי משיחותיי עם מנהלי הפרויקט, לאחר מספר חודשים של "התארגנות" מאז תחילת העבודות, וזמן קצר לאחר כניסתי לתפקיד, ייסדו הנתבעת ומזמינת העבודה תהליך מסודר של הגשת כמויות העבודה לאישור המזמינה, וקבלת אישור המזמינה בסמוך לאחר מכן. נוהל זה עבד כשורה משך תקופה [עד לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2012 – א.ל.ע.], שבה אישרה המזמינה, בחתימת מנהליה בשטח, את טפסי מדידת הכמויות שהגישה לה הנתבעת.
כן ראו דבריו של מר הורוסוב בעדותו בפניי:
ש: עכשיו אני מבין שהתהליך של הבדיקת כמויות מול המזמינות הוסדר כמה חודשים אחרי שנתיבים החלה לבצע את העבודות, נכון?
ת: כן, כן, בחודשים האלה בעצם חודשים שהתחלנו לשלם לנתיבים כדי שלא יהיה להם נזק התחלנו לשלם להם על בסיס כמויות שבוצעו בפועל למרות שעדיין לא היה לנו סידור על המנגנון ותהליך של בדיקת כמויות.
ש: לא היה לכם סידור מנגנון של ה מול ה,
ת: מול ג'י.טי.אס,
ש: מול ג'י.טי.אס על?
ת: על חישובי כמויות, מדידה של כמויות.
ש: המנגנון הזה לא הוסדר בהסכם ביניכם?
ת: נקבעו עקרונות אבל יש תהליך שצריך לעשות אותו והתהליך הזה מול הצדדים של המהנדסים של ג'י.טי.אס בשטח.
ש: וזה כבר תוך כדי עבודה.
ת: זה כבר תוך כדי עבודה ולקח זמן להסדיר את זה.
ש: ואתה יכול להראות לי איזשהו נייר שאומר לנתיבים שזה המצב, אין אישורים ואתם משלמים להם לגישתם לפנים משורת הדין? אותה תקופה?
ת: אני לא יודע אם יש נייר כזה.
ש: אתה זוכר שיש נייר כזה? אני לא מכיר נייר כזה.
ת: אני לא זוכר אבל שילמנו על בסיס של כמויות בינתיים, של כמויות שהם ביצעו למרות שלנו עדיין לא היה אישור לכמויות האלה מג'.טי.אס.
...
עו"ד פרקש: שאומרים יוסד נוהל, אני מנסה להבין זה, זה משהו שקרה, זה היה אירוע. יצא נוהל,
ת: לא, לא זה היה לא אירוע. נקבעו אותם הטפסים שבהם, עליהם להגיש את הכמויות, האופן שצריך להגיש, מי יושב מול מי, מי יושב מטעמם על הכמויות.
עו"ד פרקש: תראה, אם בתחילת 2012, בסדר? סדר גודל כבר היה נוהל מסודר לאישור הכמויות עם המזמינות, תסכים איתי על פי אותו היגיון שאתה הצגת פה בתצהיר שלך שברגע שיש את הנוהל נכנסים זה נהיה מסודר, אתם כבר לא משלמים כספים לפנים משורת הדין לנתיבים כי כבר יש נוהל, כבר העסק עובד מסודר, נכון?
ת: כן, אבל לוקח זמן למסד אותו את הנוהל הנ"ל הוסדר, עכשיו צריך לשבת לחשב חישובי כמויות של חצי שנה אחורה, מה ש,
...
ש: תראה, או-קיי, אז אני אשאל את זה אחרת. אתה, אתה אומר התחילו סוף סוף היה נוהל מסודר תחילת 2012 אבל שאני שואל אותך אם מאותו רגע נתיבים יכולה להיות מה שנקרא רגועה שמשלמים לה לא לפנים משורת הדין, אתה אומר לי לא, לא, לא, זה תהליך לוקח זמן,
ת: שיש איזושהי בדיקה של כמויות אחורה ו,
ש: תהליך של בדיקה אחורה שעשו שבח הנדסה אתה לא יודע ממתי עד מתי, נכון?
ת: בהחלט.
ש: ו,
ת: אנשי כמויות של נתיבים.
ש: זה לוקח זמן.
ת: אנשי כמויות של נתיבים.
ש: ואנשי כמויות וזה לוקח זמן התהליך הזה.
ת: כן.
ש: נכון? אתה לא יודע אם התהליך הזה מסתיים, אתה לא יודע מתי הוא מסתיים. אתה יודע מתי הוא מסתיים התהליך הזה?
ת: לא.
ש: של הבדיקה אחורה?
ת: לא.
ש: כי למה אני מנסה, בוא אני אגיד לך מה אני מנסה להבין. באוקטובר הפסיק השיתוף פעולה עם ג'י.טי.אס בנושא של הבדיקות האלה.
ת: אוקטובר 12.
ש: כן, כן, 12, אנחנו פה כל הזמן מדברים על 12. ואתה רק בהתחלת 12 היה את הנוהל ואנחנו שומעים שזה לקח כמה חודשים. זאת אומרת אני מנסה להבין אם הייתה איזושהי תקופה בחיי הפרויקט הזה כשאתם ביצעתם תשלומים אתם ידעתם שהם מאושרים כי אני לא מצליח לאתר את התקופה הזו ואם אני מצליח אולי היא,
ת: לא, בוודאי שכן,
ש: של כמה חודשים בודדים.
ת: אני לא יודע אם זה, אם זה נספח לדברים האלה על החומר של התביעה הזאת אבל ישנם הרבה מה שקראנו וורק שיטים, דפי, דפי עבודה של חישובי כמויות שחתומים על ידי שני הצדדים, על ידי דורי ועל ידי ג'י.טי.אס שמאשרים כמויות של עבודות שבוצעו.
ש: שזה באיזה תקופה? אני שואל על תקופה, אני אסביר לך למה אני שואל,
ת: זה במהלך 2012 לדעתי מתחילת פחות או יותר 2012 עד לקראת סוף 2012.
ש: קודם אמרת לי, קודם אמרת לי שזה לא תחילת 2012.
[עמ' 112-105 לפרוטוקול מיום 21.9.2016, שורה 3 ואילך.]
כמו כן הודה מר הורוסוב בעדותו בפניי (עמ' 46-45 לפרוטוקול מיום 21.9.2016, שורה 5 ואילך) כי הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מתפקודו של מנהל הפרויקט הראשון מטעמה, מר הבר. אף מר בן חיים, שהחליף את מר הבר בתפקידו בתחילת שנת 2012 לערך, העיד כי "בשנת 2012 אני יודע שכשנכנסתי לתפקיד התחלתי למסד ולסדר את כל עניין אישורי הכמויות" (עמ' 117 לפרוטוקול מיום 20.9.2016, שורות 23-22); וכך העיד גם מר מילר בעניין זה: "סברנו שצריך לעשות שם שינוי ניהולי. לפעמים בפרויקטים אתה מחליט בנקודת זמן מסוימת לעשות שינוי ניהולי ולעשות מהפכה. זה הקו שהוביל את המחשבה שלנו. חשבנו ששמואל בן חיים הוא הבן אדם המתאים לעשות את השינוי הניהולי שאנחנו. אני לא רוצה לחלק ציונים [למר הבר – א.ל.ע.]" (עמ' 127 לפרוטוקול מיום 21.9.2016, שורות 18-15).
ראו גם את הפערים העצומים בין ההסכם המקורי בין הצדדים, בו דובר על עבודות בהיקף של 2,750,220 ₪ אשר נועדו להימשך שלושה וחצי חודשים, לבין המציאות בה ביצעה התובעת עבודות בהיקף של עשרות מיליוני ₪ במשך למעלה משנתיים.
ראו גם מכתבו של מר מילר לתובעת מיום 12.3.2012 (נספח 28 לתצהיר העדות הראשית של מר הורוסוב), היינו כשנה לאחר תחילת עבודות התובעת בפרויקט, בו נכתב בין היתר כי "עבודות נוספות שטרם אושרו כבר שולמו לכם ברובן במימון של חברת א. דורי בניה".
כן ראו סעיף 12 לתוספת להסכם מיום 4.4.2012 בו נכתב כי "ידוע לקבלן (התובעת – א.ל.ע.) כי מעתה ואילך החשבונות יבדקו ויאושרו אך ורק על פי תנאי ההסכם עליו חתום הקבלן".
עוד ראו מכתבו של מר מילר לתובעת מיום 7.5.2012 (נספח 11 לתצהיר העדות הראשית של מר הורוסוב), היינו למעלה משנה לאחר תחילת העבודות. במכתב זה, שהתלווה לחשבון חלקי מס' 12 שאושר על-ידי הנתבעת, נכתב בין היתר כי:
הריני להודיעכם כי אישרנו את החשבון האחרון לתשלום הקיים במערכת חברת א. דורי ע"ס 864 א. ₪.
ביצענו זאת לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב וזאת למרות ההסכם עליו חתומה חברתכם עם חברתנו ולמרות הרחבת ההסכם החתומה עמכם.
להלן רשימת העבודות אשר טרם נחתמו עם WG או שאישור הכמויות בחסר:
[רשימה של 10 עבודות שונות שלא אושרו – א.ל.ע.]
...
לא נוכל לבצע חשבונות נוספים לתשלום ללא אישור של WG לכמויות ועל פי תנאי ההסכם בינינו.
משמע, כי עובר לכתיבת מכתבים אלה ולחתימת התוספת להסכם אישרה הנתבעת ושילמה לתובעת אף בגין עבודות שלא אושרו על-ידי המזמין.
אכן, התרשמותי היא - בדומה לשאלותיו הנ"ל של בא-כוח התובעת במהלך חקירתו של מר הורוסוב - כי כמעט לא היה שלב במהלך חיי הפרויקט (אם בכלל) בו התבצע "יישור קו" מלא של חשבונות התובעת ו"צביעה" מלאה שלהם גב-אל-גב אל מול המזמין.
88. אכן, כאמור, הנתבעת יצרה מציאות בפרויקט זה של אי-הקפדה על אישור שוטף גב-אל-גב מול המזמין של עבודותיה של התובעת, וזאת ככל הנראה כתוצאה מן ההבדלים באופן ותוכן ההתקשרות בין שתי המערכות ההסכמיות, הבדלי התזמון המשמעותיים במועד אישור החשבונות, במיוחד בשנה הראשונה של הפרויקט (מחודש מרץ 2011 ועד לשלב מסוים בשנת 2012), ואפשר שגם עקב התרשלותה של הנתבעת ומחסור בכוח-אדם.
השוו ת"א (מחוזי-ת"א) 19350-12-13 זרייק פהד בע"מ נ' אינטציאייטיב אינדסטריאלי אס.פי.איי. בע"מ ואח' (15.10.2015); וראו גם דבריו של מר בן ישי בעדותו:
אתם אמרתם 'אנחנו מעכבים תשלום של הכסף בגלל שווד גרופ לא אישרה את הכמויות'. אמרנו לכם 'אין בעיה, הנה הכמויות, תיקחו אותם בבקשה, תלכו לחברת ווד גרופ ותאשרו את הכמויות'.
...
...ואני אביא לך עוד עשרות מכתבים כאלה שאתם לא עשיתם שום דבר עם התיקים האלה ובגלל זה גם לא אישרו לכם את הכמויות אולי, או בגלל שאתם עובדים איתם בצורה אחרת של מיילסטונים או כל מיני דברים כאלה.
...
אז אולי אם היית מעביר אותו בזמן והיית דואג לאשר הבעיה הייתה צפה כבר בהתחלה. אבל, אתם לקחתם את כל הדברים האלה, החזקתם אצלכם במשרדים, לא היו לכם אנשים שיטפלו בזה ואז הבעיה גדולה.
[עמ' 96-95 לפרוטוקול מיום 13.9.2016, שורה 19 ואילך.]
ש: ...אתם כבר יודעים היטב שהכל צריך להיות כפוף לאישור של ווד גרופ, אתה אפילו כותב את זה בסיכום שלך [הכוונה למכתבו של מר בן ישי למר הורוסוב מיום 31.10.2011 בו נכתב בין היתר כי "תתואם במהלך חודש נובמבר 2011 פגישה עם חב' WG לאישור כמויות שהוגשו" - נספח 20 לתצהיר העדות הראשית של מר הורוסוב – א.ל.ע.]. מדוע היה צריך ישיבה עם ווד גרופ?
ת: כי לא הלכתם לאשר את הכמות עם ווד גרופ אז אתם מנסים עכשיו למשוך אותנו לתוך זה. אבל יש לכם את הכמויות, יש לכם את הכל, למה לא אישרתם את זה מול ווד גרופ? למה שאני צריך לקבל את הכסף, עכשיו פתאום הנושא של ווד גרופ עולה? יש לך את הכמויות, אני מגיש לך את הכמויות בצורה מסודרת. לך איתם ותדאג שבזמן שאני צריך לקבל את הכסף אתה תהיה מוכן עם האישורים ועם הכל.
[עמ' 99 לפרוטוקול מיום 13.9.2016, שורות 21-15.]
89. בנסיבות אלה, ואף לשיטתה של הנתבעת עצמה, הרי שהתחושה הברורה שנוצרה בפניי היא כי הנתבעת "איבדה את הידיים והרגליים" בחשבונות התובעת ובעיקר בקשר בינם לבין ההתחשבנות שבין הנתבעת למזמין וכי היא לא הייתה מסוגלת להצביע כיאות על חשבונות התובעת שאושרו ושולמו על-ידי המזמין או על אלה שלא אושרו ו/או לא שולמו, כך שחלקים נכבדים מטענותיה הספציפיות נראו כטענות שרירותיות למדי ובוודאי שלא הוכחו בפניי.
ראו בהקשר זה גם את סיכומי הנתבעת (התובעת שכנגד) בתביעה שכנגד, בהם למעשה לא פורט דבר לגבי סכומי התביעה שכנגד ולא הוסבר ולא הוכח אלו מבין סעיפי החשבון שהנתבעת שילמה כבר בגינם לתובעת אכן לא אושרו ו/או לא שולמו לנתבעת על-ידי המזמין – העניין המתבקש והבסיסי ביותר בסיכומי תביעת השבה כגון דא.
כן ראו את ההבדלים הבלתי-מוסברים בין החשבון המאושר האחרון שהנתבעת שלחה לתובעת במהלך השוטף של העבודות - חשבון חלקי מס' 23 מיום 9.5.2013, אשר נתקבל בידי התובעת ביום 2.6.2013 והתייחס לעבודות שביצעה התובעת עד לסוף חודש פברואר 2013 (נספח 27 לתצהיר העדות הראשית של מר בן ישי) – לבין החשבונות המאוחרים יותר של הנתבעת.
כאמור, חשבון חלקי מס' 23 מיום 9.5.2013 כלל את עבודות התובעת עד לסוף חודש פברואר 2013 שאושרו על-ידי הנתבעת בסך כולל של 27,251,500 ₪ (27,388,442 ₪ בניכוי דמי ביטוח בסך של 136,942 ₪).