22. עוד טוען התובע כי אין לקבל טענת הנתבע לפיה דין התביעה להידחות מחמת היות התובע פושט רגל. התובע טוען כי על מנת שטענה זו תתקבל נדרש להוכיח כי הסטטוס של "פושט רגל" המיוחס לתובע בארה"ב יוכר בארץ בהתאם להוראות חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ"). אלא, שבמקרה הנוכחי, הנתבע לא הוכיח כלל שהתובע הוכר כבעל סטטוס של "פושט רגל" בישראל, והנתבע אף לא הגיש כל בקשה בקשר לכך בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ. יתרה מזו: ההליך שנוהל בארה"ב בעניינו של התובע הינו הליך עפ"י "פרק 11" אשר אינו מונע את בירורה של התביעה דנן.
23. באשר לדין החל במקרה הנוכחי: התובע טוען כי הנתבע ויתר על חוות הדעת המומחה מטעמו לעניין הוכחת דין מדינת ניו-יורק מאחר שהמומחה מטעמו לא הופיע לדיון על מנת להיחקר על חוות דעתו. בהקשר זה טוען התובע כי פנה לנתבע על מנת שיודה כי חלה בעניין זה "חזקת שוויון הדינים" אך הנתבע מיאן לעשות כן, וגרם לתובע להוצאות כבדות ומיותרות הקשורות בהוכחת הדין הזר. בהתאם לחוות דעת עו"ד סרגו שהוגשה מטעם התובע (להלן: "חוות דעת סרגו") ולא נסתרה על ידי חוות דעת מומחה נגדית, הרי שלתובע, כבעל מניות במנהל ההשקעות, זכות לעיין בחשבונות מנהל ההשקעות בכפוף לעקרון תום הלב. בנוסף, טוען התובע כי יצא ידי חובתו עת פנה לנתבע לצורך קבלת חשבונות אלה, וזאת, בין היתר, משום שניתן לראות את מנהל ההשקעות כ"תאגיד קרוב" שנוהל באופן לא פורמאלי בעיקרו. על פי חוות דעת סרגו יש לנתבע, מכוח היותו בעל מניות השליטה במנהל ההשקעות, חובת נאמנות ספציפית כלפי התובע שהינו בעל מניות המיעוט. מנגד, תפקידו של התובע, שאין חולק כי שימש כדירקטור במנהל ההשקעות, היה תפקיד סמלי בלבד ולא הייתה לו כל מחויבות כלפי מנהל ההשקעות, פרט להשקעתו הראשונית ששימשה להקמת מנהל ההשקעות. מאחר שתפקידו של התובע היה פאסיבי בלבד, ומינויו כדירקטור היה סמלי, הרי שלתובע לא היו סמכויות לקבל מסמכים ומידע לגבי מנהל ההשקעות. מתוקף תפקידו זה, ובהתבסס על חוות דעת סרגו, טוען התובע כי התפטרותו של הנתבע ממנהל ההשקעות הייתה התנהלות חסרת תום לב מצידו של הנתבע. באשר לטענת הנתבע בדבר תחולת הדין של איי הבתולה הבריטיים - טוען התובע כי במקרה הנוכחי הנתבע לא סיפק כל חוות דעת לעניין הדין החל באיי הבתולה הבריטיים, ועל כן יש לדחות טענתו זו.
24. התובע טוען כי ככל שיקבע כי במקרה הנוכחי חלה "חזקת שוויון הדינים", הרי שגם על פי הדין הישראלי יש לתובע, בנסיבות העניין הנוכחי, זכות לקבל את הסעד המבוקש, וזאת - גם לגבי מנהל ההשקעות השלישי הנמצא, כאמור, בבעלותו הבלעדית של הנתבע. לגרסת התובע הוא הוכיח כי התקיימה בינו לבין הנתבע מערכת יחסים שהתבססה על יחסי שותפות ונאמנות, וכי הוא זכאי לקבלת חלקו ברווחי מנהל ההשקעות כפי שקיבל עד שנת 2006.
25. התובע טוען כי קרוגר היה צריך להיות עד המזומן למתן עדות על ידי הנתבע, וזאת – מכיוון שהנתבע הטיל את האחריות למחדליו כלפי התובע על קרוגר. הימנעות הנתבע מלזמן את קרוגר כעד מטעמו צריכה להיזקף לחובתו, ויש להתייחס אליה כאל עדות שהייתה מזיקה לנתבע אילו הייתה נשמעת.
26. בסיכומי התשובה מטעמו ציין התובע כי הנתבע ניהל את כל ההיבטים האדמיניסטרטיביים של מנהל ההשקעות, ובהתאמה, של קרן הגידור. לדברי התובע, הנתבע הוא זה שדאג לגיוס משקיעים, לאיסוף כספים, להתוויית מדיניות השקעה ולניהול השוטף. כן היה הנתבע אחראי, באופן בלעדי, לניהול על חלוקת הכנסות ורווחי מנהל ההשקעות, לרבות חלוקת דמי הניהול והתמריצים.
27. התובע טוען כי א"ק ניהול וקרן הגידור נמחקו מהתביעה לפי המלצת ביהמ"ש בהתחשב בסוגיות הכרוכות בהמצאת כתב התביעה, וכי אין כל קשר בעניין זה לסוגיית ההתיישנות או לחזרה של התובע מטענה כלשהי כלפיהן.
28. התובע מוסיף וטוען כי קיבל דוחות חודשיים מסיטקו בשל היותו משקיע בקרן הגידור, אך מעולם לא קיבל דוחות כלשהם מכוח היותו בעל מניות במנהל ההשקעות. אי מסירתם של דוחות אלו לידיו מהווים את ליבת הסכסוך בו עוסקת התביעה דנן.
29. התובע טוען כי טענת הנתבע לפיה התובע לא נמנה כביכול על בעלי מניות של מנהל ההשקעות מאחר שאינו מחזיק בתעודת מניה של מנהל ההשקעות הינה בגדר הרחבת חזית אסורה, ועל כן דינה להידחות.
טענות הנתבע
30. הנתבע טוען כי התובע, אשר לא המציא את כתב התביעה למנהל ההשקעות ולקרן הגידור ומחק את תביעתו כנגדן, הודה למעשה כי הנתבע אינו מורשה או בעל תפקיד במנהל ההשקעות ובקרן הגידור, וקל וחומר שאין לו גישה למידע שבידן. לטענת הנתבע, בקרן הגידור פעלו בעלי תפקידים כמו אדמיניסטרטור, בנקאי וברוקר – והם שניהלו את קרן הגידור, ולא הנתבע. באשר למידע המבוקש על ידי התובע – הרי שהנתבע היה חסר מעמד בקרן הגידור, ועל כן לא היה זכאי להחזיק במידע ובמסמכים נושא תובענה זו. לטענתו, חיזוק לכך ניתן למצוא בסעיף 9 בהסכם הניהול מיום 1.12.2000 שנחתם בין מנהל ההשקעות לבין קרן הגידור (להלן: "הסכם הניהול") אשר לפיו נאסר על מנהל ההשקעות לגלות כל מידע על קרן הגידור או על עסקיה (נספח 1 לתגובת הנתבע מיום 15.1.18). יתרה מזו: ממילא לא הייתה לנתבע כל חובה לשמור על המידע המבוקש ע"י התובע בתביעתו זו מאחר שחלפו למעלה מ-7 שנים מאז יום 6.4.2009 – הוא המועד בו הסתיים הסכם הניהול. בנוסף לכך טוען הנתבע כי חלפו למעלה מ-8 שנים ממועד התפטרותו הסופית מכל תפקידיו במנהל ההשקעות, ואף מנהלי החשבונות של מנהל ההשקעות אינם חייבים לשמור מסמכים מעבר לתקופת ההתיישנות. יתר על כן: על פי הסכם בעלי המניות חובת שמירת המסמכים מוטלת על מנהל ההשקעות, ולא על הנתבע. לפיכך, התובע אינו יכול להלין כנגד הנתבע על כך שלא שמר מסמכים, כאשר הוא עצמו, בהיותו בעל מניות במנהל ההשקעות, לא שמר על מסמכים של מנהל ההשקעות.
31. הנתבע מוסיף וטוען כי התפטר מתפקידו במנהל ההשקעות כבר בשנת 2001, אך התפטרות זו נרשמה בטעות רק בשנת 2007. לגרסתו, עד להתפטרות של קרוגר בשנת 2008 מתפקידו כדירקטור אצל מנהל ההשקעות היה קרוגר אמון לבדו על ענייני המנהלות, הכספים, התפעול והרגולציה במנהל ההשקעות, ואילו הנתבע התמקד בייעוץ ההשקעות בלבד. על כן, לנתבע לא היה כל זכות למידע בקרן הגידור, וקרוגר הוא זה שניהל בפועל את מנהל ההשקעות.
32. הנתבע מוסיף וטוען כי קרן הגידור התחייבה למסור לחבריה דו"ח שנתי, וכל בעל מניות בה היה יכול לפנות לאדמיניסטרטור בכל עת ולקבל מידע עדכני. לדבריו, במקרה הנוכחי קיבל התובע מהאדמיניסטרטור דו"חות על בסיס חודשי, ולמעשה - כל הדו"חות של קרן הגידור עד שנת 2009 נמצאו בידי התובע עוד לפני הגשת התביעה.
33. באשר לטענתו של התובע בדבר זכאותו לקבל חלק יחסי מדמי הניהול שמנהל ההשקעות היה זכאי לקבלם מקרן הגידור בהתאם להסכם קרן הגידור, טוען הנתבע כי בניגוד לטענת התובע דמי הניהול חושבו כ-0.25% מתשואותיו של כל משקיע בנפרד, ולא כרווח כולל של קרן הגידור באותו רבעון.
34. באשר לטענת ההתיישנות: הנתבע טוען כי חוות דעת סרגו שתקה בקשר לסוגיה זו, ועל כן יש לקבל בהקשר זה את חוות הדעת של עו"ד כצמן שהוגשה מטעמו. בהתאם לחוות הדעת של עו"ד כצמן תקופת ההתיישנות המרבית במדינת ניו יורק היא בת 6 שנים, ולא ניתן להאריכה אפילו לא מכוחו של שיקול דעת. לטענת הנתבע, היעדרותו של עו"ד כצמן מהדיון בבית המשפט אינה משנה את הדין הזר החל במקרה הנוכחי. לגרסתו, מאחר שלתובע היה ידוע כבר משנת 1999 כי אינו מקבל דו"חות ממנהל ההשקעות הרי שעל פי דין מדינת ניו יורק תביעתו התיישנה כבר בשנת 2005. לדברי הנתבע במקרה דנן לא חל גם הסייג הקבוע בסעיף 15 בחוק ההתיישנות מאחר שהתביעה בניו ג'רזי הוגשה רק בשנת 2010 ואילו והתביעה התיישנה לכל המאוחר עוד בשנת 2006.
35. הנתבע טוען גם להעדר יריבות בינו לבין התובע מאחר שהתובע יכול היה להפנות את טענותיו למנהל ההשקעות אשר קרן הגידור פעלה באמצעותו, ולא כלפיו. הנתבע מדגיש כי התובע ויתר על העדת קרוגר, גם במסגרת התביעה שהגיש בניו ג'רזי, וזאת - למרות שלטענת הנתבע קרוגר הוא זה שהיה אחראי על המנהלות אצל מנהל ההשקעות. לדברי הנתבע, יש להניח כי אלמלא ויתר התובע על עדותו של קרוגר הייתה עדות זו פועלת לרעתו של התובע ומפריכה את טענותיו.
36. הנתבע טוען גם לשיהוי והעדר יריבות מאחר שהתובע טען במשך שנים רבות כי הוא לא קיבל דו"חות ממנהל ההשקעות אך הוא לא הביע שום טרוניה על כך, ולא נקט בפעולה כלשהי בקשר לכך. גם בקשר לעניין זה שותקת חוות דעת סרגו, ולכן יש להתייחס לשתיקה זו כאל הודאה מצד התובע בנכונותן של טענות אלה של הנתבע. עוד טוען הנתבע כי השיהוי הרב בהגשת התביעה דנן יצר מניעות כנגד התובע, וזאת - נוכח העובדה שכל התאגידים, להוציא החברה שבבעלות התובע, נסגרו. לשיטתו, אין לחייב אותו "למשות מן המצולות" מידע שככל הנראה אבד, כאשר אין לנתבע כלל מעמד או זכות לעשות זאת, וכאשר התובע לא טרח לפנות לגורם המחזיק במידע זה במשך למעלה מעשר שנים.
37. באשר להתפטרותם של קרוגר והנתבע מדירקטוריון מנהל ההשקעות טוען הנתבע כי התובע לא עתר לקבלת סעד כלשהו כנגד התפטרויות אלו, אשר הדין החל לגביהן הוא דין איי הבתולה הבריטיים, וכי דין זה לא הוכח על ידי התובע. לטענת הנתבע, התובע גם לא הוכיח כי התפטרויות אלו היוו הפרה של הסכם בעלי המניות, וכי הסכם בעלי המניות הגביל ממילא את חובותיהם וזכויותיהם של בעלי המניות לחובות וזכויות כלפי מנהל ההשקעות בלבד. לגרסת הנתבע, הסכם בעלי המניות לא אסר על צד להסכם זה להתפטר מתפקידיו, וכל שנקבע בהסכם בעלי המניות הוא כי על בעלי המניות מוטלת החובה להצביע בעד מינוי של דירקטור שהוצע ע"י בעל המניות שדירקטור מטעמו חדל לכהן. באשר לטענות לגבי תרמית והונאה כביכול מטעם הנתבע, הרי שהתובע לא עמד בנטל הכבד המוטל עליו עפ"י הדין על מנת להוכיחן.
38. הנתבע מוסיף וטוען כי הסכם בעלי המניות הסתיים עם התפטרותו של קרוגר מתפקידיו אצל מנהל ההשקעות ומכירת כל מניותיו של קרוגר במנהל ההשקעות בסכום סמלי לנתבע. לשיטת הנתבע, התובע ידע על פעולות אלה ולא התנגד להן מאחר שבאותה שנה הוא עצמו רצה למכור את מניותיו אצל מנהל ההשקעות.
39. באשר לטענות התובע ביחס לחובות המוטלות על הנתבע כבעל מניות במנהל ההשקעות, הרי שמדובר בהנחה בלבד לפיה בעל מניות בחברה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים הינו בעל סמכויות ביצועיות ואחריות מנהלית. הנתבע גורס כי הנחה זו לא הוכחה על ידי התובע.
40. הנתבע טוען כי התובע לא ביקש סעד של הרמת מסך והוא מנוע מלייחס לו באופן אישי את ההתחייבויות של מנהל ההשקעות כלפיו. הנתבע ביקש את אישור מנהל ההשקעות על מנת לפעול בשמו ולקבל נתונים, וזאת - באמצעות יפוי הכוח עליו התבקש התובע לחתום מכוח היותו הדירקטור היחיד במנהל ההשקעות. אלא שהתובע סירב לעשות זאת למרות שהוסבר לו על ידי הנתבע כי סירובו לחתום על ייפוי הכוח יוליך להתמוטטות מנהל ההשקעות. לדברי הנתבע, בכך יש להעיד על כך שלנתבע לא הייתה גישה לנתוני מנהל ההשקעות, וכי אין ממש בטענת התובע לפיה הנתבע ביקש לדאוג לפעילות מנהל ההשקעות אך בה בעת נמנע מלעשות כן.
41. עוד טוען הנתבע כי לתובע אין כלל זכות עמידה משאינו מחזיק בתעודת מניה של מנהל ההשקעות, ולא הוכיח כי פרע את חובו למנהל ההשקעות בגין המניות מכוחן הוא תובע. בנוסף טוען הנתבע כי התובע לא הוכיח כי העביר למנהל ההשקעות סכום כסף כלשהו, וכי לכן התובע הוא זה שהפר הפרה יסודית את הסכם בעלי המניות. בהקשר זה סבור הנתבע כי בית המשפט לא היה צריך לאפשר הגשת מסמכים המעידים, לטענת התובע, על כספים שהעביר התובע למנהל ההשקעות (מוצג ת/1) אשר הוצגו באמצעות ב"כ התובע ולא באמצעותו של עד. לטענת הנתבע, התובע לא דיבר אמת כאשר העיד כי סכומים אלו נכללו בהשקעתו במנהל ההשקעות בהתאם לסעיף 3 בהסכם בעלי המניות. יתרה מזו: המסמכים שהוגשו וסומנו כת/1 הם צילומים בלבד, תוכנם לא נתמך בתצהיר, ואין לבית המשפט מידע לגבי מקורם של מסמכים אלה, מי ערך אותם, היכן נמצאים המסמכים המקוריים, ומדוע לא הוגשו המסמכים המקוריים. לנתבע גם לא ניתן זמן נוסף לחקור על כל אחד מהמסמכים שלא היו מוכרים לו, ולפיכך נשללה ממנו הלכה למעשה זכות החקירה הנגדית. בנוסף, מדובר במסמכים שנועדו להוכיח טענה חשבונאית ולכן חובה הייתה להגישם במסגרת חוות דעת חשבונאית ערוכה כדין.
42. הנתבע טוען כי בכסף שנגבה באמצעות כרטיסי האשראי שהנפיק התובע לנתבע ולקרוגר נרכשו מחשבים אשר שימשו חברה שנמצאה בבעלות ובשליטת התובע, והקשורה בפעילותו בישראל. לטענת הנתבע, הסכום שנגבה ממילא היה זעום ביחס להוצאות ההפעלה השנתיות של מנהל ההשקעות שעמדו על סך של כמיליון ₪ בשנה. התובע לא שילם הוצאות של מנהל ההשקעות גם כשהתבקש לשלמן, והנטל הכרוך בכך נפל על הנתבע ועל קרוגר, בזמן שהחברה שבבעלות התובע נהנתה מדמי ניהול.
43. באשר למהימנות של חוות דעת סרגו טוען הנתבע כי עו"ד סרגו הודה בחקירתו כי הסתמך רק על מסמכים שמסר לו התובע, וכי הוא אינו מומחה בדיני חברות או בקרנות גידור. עו"ד סרגו הודה בחקירתו כי השליטה בענייני התאגיד נמצאת אצל האורגנים הבכירים והדירקטורים שלו, וכי בניגוד לנטען ע"י התובע תפקיד הדירקטור אינו סמלי כלל. לטענת התובע עו"ד סרגו הודה בחוות דעתו כי על פי הדין החל במדינת ניו יורק היה על התובע לעתור לבית המשפט העליון של מדינת ניו-יורק. לגרסת הנתבע, עו"ד סרגו אף אישר שזכות הפניה לערכאות מותנית בסירוב התאגיד למסור את המידע, כאשר במקרה הנוכחי לא הוכח סירוב מצדו של מנהל ההשקעות למסור את המידע המבוקש, ולא הוכח גם כי נעשו פניות מצד התובע לאדמיניסטרטור, לבנק, לעו"ד ולרו"ח של מנהל ההשקעות. לפיכך, מכיוון שלא מוצו ההליכים טרם הגשת התביעה – הרי שתביעה זו מוקדמת ויש לדחותה. עוד טוען הנתבע כי באופן כללי עו"ד סרגו לא גילה מומחיות בדין הזר, וכי מסר הצהרות נטולות אסמכתאות לגבי הדין החל במדינת ניו יורק.