31. ביום 26/3/2019 התקיים דיון נוסף במעמד הצדדים ובמסגרתו קיבלו הצדדים הצעת ביהמ"ש ולפיה הבקשות לעניין חברת מריו לא ידונו בשלב זה והמסמכים הנוגעים לחברת מריו, לאניות שרכשה ולהסכמים שנחתמו בעניינם יועברו במעטפה סגורה לתיק ביהמ"ש, לא יסרקו לתיק האלקטרוני ויועברו לעיון מומחה ביהמ"ש.
ביום 26.3.2017 בטרם תחילת שמיעת הראיות גם הושגה הסכמה לפיה מעתה ואילך כל עסקה מהותית שמתכוונת החברה לעשות באמצעות המשיבים תותנה במתן הודעה מראש בת 14 יום על הכוונה לבצעה לב"כ המשיבים. באותו מועד החלה שמיעת ראיות ונשמעו מטעם המבקשים עדויות עו"ד ג'ון הריס, עדות מר ניר מולסון מנהל הכספים של חברת GREEN וסמנכ"ל ודירקטור מטעם חברת אוריינט בעלת המניות השונות בחברת GREEN, עדות רו"ח אלי ליכטר ועדות המבקש מס' 1 מר מרטין ורד (להלן: "מר מרטין").
32. ביום 8/5/2017 מיניתי כמומחה מטעם ביהמ"ש, לאור החלטתי מיום 8/12/2016, ולאחר שהוגשו חוו"ד הצדדים, את המומחה מר אורן לידר. המומחה מונה לצורך הערכת שווי החברה וכן לחוות דעתו בכל השאלות האמורות בהחלטה מיום 8/12/2016 ומחוות דעת מומחי הצדדים.
33. ביום 15/6/17 הגישו המבקשים בקשה נוספת בה עתרו להורות על כינוס אסיפה שנתית של בעלי המניות. בתגובתם הסכימו המשיבים לבקשה וביום 15/10/2017 כונסה אסיפה שנתית של בעלי המנויות וביום 2/10/2017 הוגש לתיק האלקטרוני פרוטוקול האסיפה.
יש ללמוד מכך כי גם הסכמה על הצורך לכנס אסיפת בעלי מניות לפחות אחת לשנה קיימת הסכמה בין הצדדים.
34. מכל האמור לעיל עד כה עולה כי בין הצדדים הניצים קיימת הסכמה לשמר זכות המבקשים למינוי דירקטור מטעמם, וקיימת הסכמה שיהיה זה רואה החשבון אלי ליכטר. כן קיימת הסכמה לשקול חלוקת דיווידנדים. קיימת גם הסכמה ונכונות שמי מהמבקשים או בני משפחתם המעוניין בכך יעבוד בחברה, וכן קיימת הסכמה לכינוס אסיפת בעלי מניות לפחות אחת לשנה. לסיום קיימת הסכמה כי כל עיסקה מהותית בחברה תותנה במתן הודעה מראש לבא כח המבקשים.
35. עוד עולה מהמקובץ לעיל כי קיימת תפישה שונה בנוגע לטובת החברה בין הצדדים. המשיבים מעוניינים להמשיך ולהפעילה בכל מחיר ולשמר את המזומנים בקופתה לצורך המשך תפקודה, ולהביא לשגשוגה, המבקשים מעוניינים במיצוי כלכלי .. זכויותיהם כבעלי המניות, ובמיוחד קבלת דיווידנדים, ואינם מעוניינים להביא בכל מחיר להתפתחותה... דבר כזה יטיל עליהם מעמסה כלכלית.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
36. כאמור, הליך זה הושתת על הטענה בדבר קיפוח המיעוט והוגש מכח סעיף 191א לחוק החברות, אשר כותרתו היא "זכות במקרה קיפוח". מדובר בסעיף המאפשר לבית המשפט שיקול דעת רחב להעניק סעד להסרת קיפוח, ומהווה מעין הוראת מסגרת שנועדה להעניק לבית המשפט גמישות כדי להתאים את הדין לתנאים המשתנים ולנסיבות הקונקרטיות במקרה בו הוא דן לגופו. הסעיף נועד להקנות לבית המשפט כלים להתמודד עם מצבים בהם קיים חשש לקיפוח המיעוט אשר בא לידי ביטוי בעיקר בפגיעה בציפיות לגיטימיות של בעלי המניות בחברה, ובחלוקה לא הוגנת ולא שוויונית של משאבי החברה. מדובר בהוראת חוק אשר נועדה להעניק סעד למקופח, ולא להעניש את המקפח, ולכן קביעת קיומו של קיפוח נבדקת על פי מבחן התוצאה ולא על פי שאלת מניעיו של המקפח.
לצורך קביעת קיומו של קיפוח על בית המשפט לבדוק האם נפגעו הציפיות הלגיטימיות של בעלי המניות והקביעה מהן ציפיות לגיטימיות נבחנת על פי נסיבות המקרה, ובהתאם לאופייה של כל חברה. כך לדוגמה נבדקה לגיטימיות הציפייה לקבלת דיווידנדים. נקבע כי להבדיל מחברת מעטים שיש לראותה כמעין שותפות, הציפייה לקבלת דיווידנדים בחברה אחרת אינה ציפייה לגיטימית לצורך קביעת קיומו של קיפוח, גם לא במקרה בו בעלי מניות הרוב מושכים שכר מהחברה, דבר שנמנע מבעלי מניות המיעוט. שונה הדבר בחברת מעטים שהיא מעין שותפות, שם היכולת המוגבלת של עבירוּת המניות ומימוש הזכויות בהן הובילה את בתי המשפט לראות בציפייה לקבלת דיווידנדים ציפייה לגיטימית.
כך לדוגמה נבדקה הלגיטימיות של ציפיית בעלי המניות לזכות לניהול משותף של החברה או זכות לקבלת מידע רלוונטי מהחברה כל עוד קבלת המידע אינה פוגעת בחברה. נקבע כי אלו הן ציפיות לגיטימיות, שהפגיעה בהן מהווה קיפוח.
37. לצורך קביעת קיומו של קיפוח על בית משפט גם לבדוק האם המשאבים בחברה מחולקים בצורה הוגנת בין בעלי השליטה בחברה ובין בעלי מניות המיעוט בה. על בית המשפט הבודק עניין זה לקבוע האם במקרה בו לא קיימת חלוקת משאבים הוגנת נגרם עוול לטוען לקיפוח, בין אם בעקבות אירוע מסוים או בעקבות צבר אירועים.
מכיוון שעל פי ההלכה הפסוקה, במקרה בו מדובר בחברת מעטים, שאפשר לראותה כחברה שהיא מעין שותפות, יש להחיל כללים מיוחדים במיוחד בכל הנוגע לציפיות הלגיטימיות לניהול משותף של החברה ולחלוקת דיווידנדים. על בית המשפט בדונו בשאלה האם קיים קיפוח בחברה לדון גם בסיווגה של החברה. עליו לבדוק האם יש לראות בחברה, בה הוא דן, חברה שהיא מעין שותפות. עליו לבדוק למשל האם מדובר בחברה שבה הפעילות מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות הכרוך באמון הדדי, והאם יש הבנה בין בעלי המניות בדבר ניהול משותף של עסקי החברה, האם הוטלה הגבלה על עבירוּת המניות וכו'.
יובהר כי בחברה שסווגה כמעין שותפות אובדן האמון בין בעלי המניות יכול להוות עילה להענקת סעד על פי סעיף 191א לחוק, גם אם לא הוכח קיפוח, וזאת משום ההנחה כי בחברה מעין זו היעדר אמון יאיין את יכולת החברה להמשיך ולתפקד.
38. יש לזכור עם זאת שלא כל חברת מעטים תסווג כחברה שהיא מעין שותפות או ייקבע לגביה כי קיימת ציפייה לגיטימית של כל בעלי המניות לקחת חלק בניהולה. לצורך כך במקרה של סכסוך בחברת מעטים יש לבחון גם את מיהות בעלי העניין, ואת טיב עניינם, תוך התעלמות ממסך ההתאגדות של החברה כדי לאפשר בחינת הנסיבות הספציפיות של כל עניין ועניין.
39. הנטל להוכחת קיומו של קיפוח הוא על הטוען לקיפוח. הסעד המגיע בגין קיפוח, אם זה הוכח, הינו סעד רחב ביותר על פי נוסח הסעיף, ומכוחו רשאי בית משפט לנקוט מגוון רחב של צעדים בהתאם לשיקול דעתו. כך יכול בית המשפט להורות על נקיטת צעדים הכרוכים בניהול החברה, לתת הוראות לעניין מכירת נכסים, חלוקת דיווידנדים, אופן ניהול החברה, ומינוי דירקטורים. בית המשפט גם יכול להורות על נקיטת צעדים קיצוניים של פירוק החברה או מכירה כפויה של מניות מי מבעלי מניותיה. לצורך מתן הוראות רשאי בית משפט להיזקק לשירותם של מומחים וכן לקבוע אופן מכירת נכסים של החברה או מכירת מניותיה, בין בדרך של התמחרות בין בעלי המניות ובין בדרך של התמחרות בין צדדים שלישיים.
ראו לעניין זה:
ע"א 8712/13 אמיר אדלר נ' שי לבנת, פסק דין מיום 1.9.15 (להלן: פסק דין אדלר);
ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון חביב, פסק דין מיום 28.2.16 (להלן: פסק
דין דדון)
ע"א 6290/17 מגנזי נ' יואב לוי, פסק דין מיום 11.2.18 (להלן: "פסק דין מגנזי");
ה"פ 866/08 קרפ נ' K&K אנטי סטטיק בע"מ ואח', פסק דין מיום 24.9.09 (להלן: "פסק דין קרפ");
ה"פ 66750-06-16 בן ארי נ ' שכטר, פסק דין מיום 20.7.17 (להלן: "פסק דין בן ארי");
ת"א 24893-12-10 שלמה אדרי שירותי חשמל בע"מ נ' שמעון אדרי, פסק דין מיום 20.3.16 (להלן: "פסק דין אדרי");
ת"א 16585-12-14 רייכמן נ' אולנסקי, פסק דין מיום 7.2.17 (להלן: "פסק דין רייכמן");
ע"א 161/76 שטיבל נ' חברת שטיבל בע"מ, פסק דין מיום 12.1.78 (להלן: "פסק דין שטיבל,);
רע"א 4596/12 אביב נקש נ' יעקב מזרחי, החלטה מיום 21.10.12 (להלן: "החלטה נקש").
40. מן המקובץ לעיל עולה כי על בית משפט זה בבואו להכריע האם קיים קיפוח במקרה דנן ואם כן מהו הסעד הנדרש, לקבוע מהן הציפיות הלגיטימיות של בעלי המניות בחברה דנן, עליו לקבוע סיווגה של החברה וכן מהותה הכלכלית והעסקית הנכונה. לצורך כך על בית המשפט גם להרים מסך ולבדוק כיצד התנהלה עובר למשבר האמון שהתגלע בה, ובשל כך האם משבר אמון זה, בהנחה שמדובר בחברת מעטים, מחייב מתן סעד של פירוק או הפרדה בין הצדדים. עוד על בית המשפט לקבוע האם במקרה הנדון בפניו גם אם לא יוכח קיפוח אך כן ייקבע כי מדובר בחברה שהיא מעין שותפות או חברת מעטים, יש מקום להורות על הפרדת כוחות ולתת סעד כדוגמת הסעד המבוקש במקרה דנן על ידי יוזמי ההליך, קרי רכישה כפויה של מניות המיעוט, התמחרות, או כל דרך אחרת שתביא להפרדה בין הצדדים ולניהול החברה רק על ידי צד אחד מבעלי מניותיה.
טיבה של החברה כחברת מעטים – מעין שותפות
41. אני סבורה לאחר שבחנתי את כל החומר הרלוונטי כי במקרה דנן מדובר בחברת מעטים, כאשר ליחסי האמון בין בעלי מניותיה חשיבות רבה. מדובר בחברה משפחתית שמספר עובדיה אינו רב, ורבים הם בני המשפחה העובדים בחברה ומתפרנסים ממנה. גם מספרם של בעלי המניות אינו רב, וכפי שתואר לעיל אהד מחזיק במרבית ממניותיה. דה-פקטו יש לו כ-52.2% ממניות החברה הפעילות. אהד משתף פעולה עם זרי אשר אף הוא עובד בחברה ומחזיק דה-פקטו 13% ממניותיה, וביחד יש להם רוב ברור, אם כי לא רוב של 75%. מדובר בחברה משפחתית וההחלטות העסקיות שהתקבלו בה התקבלו מתוך הבנה כי היא מנוהלת על ידי גורם דומיננטי אחד קודם לכן צבי ז"ל ולאחריו אהד, כאשר שאר בעלי המניות אינם נוהגים להשיג על סמכותם העודפת של בעלי מניות הרוב. כמו כן מדובר בחברה משפחתית אשר למוניטין המשפחתי חשיבות רבה, והחלטות עסקיות רבות התקבלו מתוך הבנה שיש לשמור על המוניטין המשפחתי בעסקי הספנות בהם עוסקת המשפחה כבר מאז שנת 1913, ויש לעשות כל מאמץ להותיר את המוניטין המשפחתי בעסקי הספנות אפילו במחיר השקעות כלכליות עודפות. זאת תוך בחירה של ניהול שמרני ושמירת רזרבות כספיות מספיקות שיאפשרו לנווט את עסקי החברה בזהירות ובביטחה בגלים הסוערים של עסקי הספנות.
42. עם זאת יש לזכור כי על פי ההלכה הפסוקה שתוארה לעיל, גם כאשר מדובר בחברת מעטים, ניתן להתעלם ממסך ההתאגדות ולבדוק את מיהות בעלי העניין בה ואת טיב עניינם בה, וזאת כדי להבין את הנימוקים שהביאו את כל אחד מבעלי המניות להגיש הליך לפי סעיף 191 לחוק החברות, ובהתאמה לקבוע את הסעד המתאים בהתאם למהות החברה. כך לא בכל מקרה כאשר מדובר בחברת מעטים ייקבע כי היעדר אמון בין בעלי המניות מחייב פירוק החברה בדרך של מכירת מניותיה ברכישה כפויה כמבוקש בתיק זה.
ראו לעניין זה פסק דין שטיבל ו-אדרי שהוזכרו לעיל.
43. חברת רוזנפלד כמתואר לעיל הוקמה כחברה שבה בעל מניות הרוב פעל באופן בלעדי בה, והיה בעל השליטה, וקיבל את ההחלטות הרלוונטיות. כאמור קודם לכן היה זה צבי ז"ל, ולאחר מותו נכנס בנעליו אהד, זאת ללא עוררין ומבלי שתושמע לעניין זה השגה או הצעה לבצע שינוי באופן התנהלות החברה. צבי ולאחריו אהד הקפידו שלא להשמיט מידיהם את רסן השליטה בחברה, הם לא התייעצו בהכרח עם כלל בעלי המניות בכל הנוגע להחלטות מהותיות כלכליות שהתקבלו בחברה. אין מחלוקת כי רצונו של צבי ז"ל, אשר הוריש חלק ממניותיו למבקשים, היה להותיר ניהול החברה באותו אופן בידיו של אהד, ולשם כך זה הוריש לו את מרבית המניות בחברה. משכך אין להסתפק בעובדה שהמבקשים הפכו לבעלי מניות מכח ירושתם שאת מר צבי ז"ל, ובכך הפכו להיות שותפים זוטרים לאהד, בחברה משפחתית שהיא חברת מעטים, אלא יש להמשיך לשאול כיצד הגיעו המניות לידי המבקשים, מה הפעילות שעשו עקב הפיכתם לבעלי מניות בחברה, מה היתה כוונת אביהם שהוריש להם מניות אלה לגביהם, האם הוא התכוון להכפיף את יכולת הניהול הבלעדית של אהד לקבלת הסכמה מהם בכל החלטה. אני סבורה כי בדיקת נסיבות העניין כפי שהוכחו בפניי מחייבת מסקנה שמלכתחילה לא היתה כוונה לצבי ז"ל להפוך את המבקשים בדרך של ירושה למנהלים בחברה, ולא היה בכוונתו להמעיט ביכולתו של אהד להמשיך ולנהלה באותו אופן בלעדי שזו נוהלה בימיו של צבי ז"ל. ראיה לכך היא העובדה כי החברה המשיכה לפעול תחת שרביטו הבלעדי של אהד במשך שנתיים ממותו של צבי, ועד שנרשמו המניות על שם המבקשים מכח ירושה, וזאת לאחר שהסתיים ניהול העזבון וסולקה תביעתה של בת זוגו האחרונה של צבי, גב' גל. אני סבורה כי החברה היתה חברת מעטים הנמצאת בשליטה גמורה קודם של צבי ז"ל ולאחר מכן של אהד, ובשל כך יש לפרש את כוונת המוריש מר צבי ז"ל ככוונה להותיר סמכות יחיד לאהד הכוללת גם סמכות לקבל החלטות, למנות את מרבית המנהלים, ולפעול בחברה באופן שזו פעלה קודם לכן באופן שמרני, שיאפשר הרחבת עסקי הספנות והותרת החברה במצב בו תוכל להתחרות ולהצליח בתחום הספנות גם לאור המצב הקשה שבו תחום זה שרוי.
משכך, לטעמי גם אם יוכחו טענות המבקשים לעניין קיפוח, כולן או חלקן, אין חובה להעניק סעד של מכירה כפויה או פירוק, הגם שמדובר בחברת מעטים.
בשים לב לכל אלה אדון עתה בטענות לעניין הקיפוח.
הטענות לעניין מניעת חלוקת דיווידנדים
44. טוענים המבקשים כי בניגוד לנוהג שהיה בחברה משנת 2009 ועד מותו של צבי ז"ל לחלק דיווידנדים מדי שנה החליטו בעלי מניות הרוב לאחר מותו של צבי ז"ל להימנע מחלוקת דיווידנדים, וזאת ללא סיבה סבירה.
כבר קבעתי לעיל כי בחברת מעטים כדוגמת החברה כאן, כאשר קיימת הגבלה על יכולת בעלי מניות המיעוט לסחור במניותיהם, הציפייה לקבלת דיווידנדים הינה ציפייה לגיטימית שפגיעה בה מהווה קיפוח. זאת בעיקר גם משום שהיכולת היחידה כמעט של המבקשים ליהנות מרכושם, אותו ירשו, בדרך של קבלת מניות מיעוט בחברה, היא בדרך של חלוקת דיווידנדים.
יש לבדוק עם זאת האם נתנו המשיבים הסבר מספק לטענות המבקשים, האם אכן קיימת החלטה גורפת שלא לחלק דיווידנדים, ואם כן האם זו מוצדקת בהנמקה שיש להותיר די מזומנים בקופת החברה כדי לאפשר לה לבצע החלטות עסקיות שיותירו אותה כגורם משמעותי בתחום הספנות, ולא יאפשרו קריסתה והיעלמותה מעולם הספנות.