53. ביום 31.7.13 ניתנה החלטת ועדת הערר אשר כבר בפתחה צוין כהאי לישנא :
"נזכיר כי ענייננו בערר של שמאי מכריע, אשר היקף התערבותנו בו מצומצם ביותר, וצומצם עוד יותר לאחרונה בפ"ד גלר. לפיכך, רק אם יעלה כי נפלה טעות כה מהותית בשומה המכרעת עד כי אין מנוס מהתערבות הוועדה בה-ייעשה כך".
54. על בסיס מגבלה חוקית זו, ולאחר שבחנה את הסבריו של השמאי המכריע, מצאה ועדת הערר כי אין מקום להתערבותה בקביעות השמאי המכריע, ודחתה את ערר המועצה, תוך חיוב המועצה בתשלום הוצאות לתובע על סך 8000 ₪.
--- סוף עמוד 11 ---
55. יצוין בזאת, כי המועצה המקומית ניהלה את ההליך בפני השמאי המכריע ו-וועדת הערר בשל היותם נובעים משומת היטל ההשבחה ולא בשל מסירת מידע תכנוני כזה או אחר לתובע.
56. לאור החלטת וועדת הערר, הגיש התובע דנן את התביעה דנן, כאשר כאמור בכתב התביעה - עילת התביעה המרכזית הינה כי דף המידע התכנוני שנמסר לתובע ע"י הוועדה המקומית לא כלל את תג"פ/293 כמקור נורמטיבי לזכויות בניה. כאמור לעיל, מאחר והמועצה לא מסרה לתובע אף דף המידע התכנוני, ואף אינה חבה בחובה החוקית לעשות כן - הרי שדין התביעה בהקשר זה להיות מסולקת כבר על הסף בהיעדר יריבות ו/או עילה. ויודגש, כי אף אם תוכח מלוא גרסת התובע בקשר למסירת מידע תכנוני בע"פ ע"י מהנדס המועצה, ברי כי לא נמסר לתובע דבר בקשר לזכויות בניה ע"פ תג"פ/293 ואף לא הייתה כל חובה חוקית ע"י המועצה לעשות כן.
ג. סילוק התביעה על הסף בהיעדר יריבות והיעדר עילה
19. כמפורט בהרחבה לעיל ולהלן ואף בכתב התביעה, עניינה של התביעה בטענת התובע לפיה הנתבעות, ובכלל כך המועצה התרשלה ו/או הפרה חובה חקוקה, עת הציגה בפניו מידע תכנוני שגוי בדבר קו הבניין החל במקרקעין.
20. דא עקא, התובע לא מבצע בכתב התביעה, כל הבחנה בין המועצה לבין יתר הנתבעות, ובפרט בין המועצה לבין הנתבעת 2 היא הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מרחב הרצליה, וזאת חרף העובדה שהמדובר בשני גופים שונים המהווים אישיות משפטית נפרדת, וכי על-פי דין חל דין שונה על כל אחד מגופים אלו, וכפועל יוצא של הדברים אף מוטלות עליהם חובות משפטיות שונות.
21. כך, מקריאת כתב התביעה ניתן לראות כי המקור החוקי עליו תולה התובע
את יהבו הינו סעיף 119 א לחוק. התכנון והבנייה ותקנה 2(א) לתקנות התכנון והבנייה (מסירת מידע) תשמ"ט-1989.