9. סעיף 68 מקנה לצד שלישי זכות תביעה ישירה נגד המבטח, והוא יוצר "יריבות ישירה" ביניהם (אורי ידין חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, 162 (פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, התשמ"ד) (להלן: ידין)). מדובר בסעיף קוגנטי, לאור סעיף 71(א) לחוק חוזה הביטוח הקובע כי "הוראות סעיפים 66 ו-68 עד 70 - אין להתנות עליהן" (שחר ולר "ניגוד אינטרסים בביטוח אחריות וכמה הערות על זכות התביעה הישירה של הניזוק" עלי משפט ה 217, 224 (2006) והאסמכתאות שם (להלן: ולר – ניגוד אינטרסים)). סעיף זה הפך את חוזי הביטוח, במידה מסוימת, לחוזים "סטטוטוריים", במובן זה שזכאותו של הצד השלישי לתגמולי ביטוח אינה תולדה של רצון המבטח או המבוטח, אלא נובעת מכוח החוק (ולר – ניגוד אינטרסים, עמ' 233 והאסמכתאות שם).
ניתן להצביע על שני טעמים עיקריים המונחים בבסיס סעיף 68 והם: יעילות – היריבות הישירה בין הצד השלישי-הניזוק לבין המבטח, מונעת פיצול מלאכותי של תביעתו לשתי תביעות נפרדות ו"סעיף זה ברכה ככלל בקיומו, בחסכון ההתדיינויות ובעשיית צדק" (רע"א 4395/14 כהן נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה ז (19.8.2014)); הבטחת תשלום הנזק – באמצעות התביעה הישירה, הצד השלישי מונע את הסיכון שהמבוטח יחזיק בתגמולי ביטוח האחריות במקום להעבירם אליו (אליאס בעמ' 1239).
ביטוח אחריות מקדם אפוא את האינטרס של הצד השלישי, בשל יכולתו להיפרע מן המבוטח. אך היקף זכותו של הצד השלישי הוא כהיקף זכותו של המבוטח, והוא יכול לתבוע רק את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח. זכותו של הצד השלישי "נגזרת" מזכותו של המבוטח וכפופה לטענות המבטח נגד המבוטח, כפי שנרחיב בהמשך, הגם שהדבר אינו פוגע בעצמאות תביעתו (שושנה נתניהו "זכותו הישירה של הצד השלישי כנגד המבטח בביטוח אחריות" הפרקליט מד 405, 409 (1988) (להלן: נתניהו)).
הנה כי כן לפנינו משולש יחסים שבין מבטח-מבוטח-צד שלישי. במשולש זה עשויים להיות אינטרסים שונים לכל אחד מהצדדים. כך, לדוגמה, ייתכן כי המבוטח יתנגד לפשרה בין המבטח לבין הצד השלישי, למשל, מחשש שתשלום לצד השלישי יביא בעתיד לייקור הפרמיה עבורו, או שהמבטח יתנגד לפשרה בין המבוטח לצד השלישי, למשל, מחשש לקנוניה ביניהם (לניגודי האינטרסים ראו בהרחבה ולר - ניגוד אינטרסים).
10. על מעמדו המיוחד של הצד השלישי ועל הזיקה בינו לבין המבטח, ניתן ללמוד גם מהוראת סעיף 69(א) לחוק ולפיה: