התיישנות ושיהוי
15. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה מטעמים של התיישנות ושיהוי, באשר היא מבוססת על ייפויי כח משנות ה-70 של המאה הקודמת, והתובעים לא עשו דבר למימוש זכויותיהם כל השנים. לא מצאתי לקבל את טענות אלו.
התיישנות
16. אל מול טענת הנתבעים להתיישנות, טענו התובעים כי מדובר ביחסי נאמנות כאשר "מרוץ ההתיישנות" לא חל, כל עוד הנאמן לא כפר בחובתו; כי חל סעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות); כי תביעה המבוססת על ייפוי כח בלתי חוזר אינה מתיישנת; וכי היורשים הודו בזכותם של התובעים במקרקעין ולכן נדחה מרוץ ההתיישנות על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות.
הנתבעים דחו את טענות התובעים וטענו כי משלא הוכחה עסקה לא מדובר ביחסי נאמנות; כי לא חל סעיף 4 לחוק ההתיישנות כיוון שהתביעות לא עוסקות באותו עניין; כי גם תביעה המבוססת על ייפוי כח בלתי חוזר מתיישנות; וכי היורשים לא הודו בזכותם של התובעים.
התיישנות זכות במקרקעין שלא נרשמה
17. העסקאות דנא לא הסתיימו ברישום.
הפסיקה קבעה, כי לרוכש זכות במקרקעין שטרם נרשמה "עומדת זכות-שביושר, שאיננה זכות אובליגטוריות בלבד אלא זכות 'מעין-קניינית'" [ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן פ"ד נז(5) 49, 58 (להלן: עניין צימבלר)], כן נקבע, כי תביעה לאכיפת זכות בלתי רשומה במקרקעין היא בגדר תביעה במקרקעין (עניין צימבלר, בעמ' 62). לפי סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, בתביעות הנוגעות למקרקעין מוסדרים תקופת ההתיישנות הינה 25 שנים. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות הינו "ביום שבו נולדה עילת התובענה".
אשר לשאלה מתי נולדה עילת תביעה, בתביעות לאכיפת זכות בלתי רשומה במקרקעין, נפסק, כי קיומן של זכויות שביושר אצל הקונה מקים יחס של נאמנות בין המוכר לקונה, ותביעתו של נהנה אינה מתיישנת כל עוד הנאמן אינו כופר בכך שהוא מחזיק בנכסי הנאמנות כנאמן ואינו מפר את חובת הנאמנות (ע"א 6906/00 ענבטאוי נ' דר (דרויש), פ"ד נו (5) 280). באין מידע סותר, רשאי הנהנה להניח כי הנאמן ממלא אחר חובתו, באופן המעכב את מרוץ תקופת ההתיישנות [ע"א 7231/10 תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא ע"ש יהודה גפן זצ"ל נ' עיריית קרית אתא (17.10.2012) (להלן: עניין תלמוד תורה)]. לפיכך, עילת התביעה נוצרת כאשר מובאת לידיעתו של הנהנה עובדת הכפירה או ההפרה האמורה של הנאמן (עניין תלמוד תורה, בסעיף 20 לחוות דעתו של כב' השופט עמית ובסעיף 2 לחוות דעתה של כב' השופטת חיות; עניין צימבלר, בעמ' 68-67). הלכה זו הוחלה גם לגבי זכויות שביושר שנוצרו לאחר חקיקת חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) (עניין צימבלר, בעמ' 65), לרבות מכוח הוראת סעיף 9 לחוק המקרקעין, תוך הפנייה לדברי הנשיא ברק בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199.
כך גם בפסיקה מאוחרת יותר לא נערכה אבחנה במועד עסקת המכר, לפני חוק המקרקעין או לאחריו [ראו ע"א 8609/15 מוסטפא נ' המועצה המקומית דלית אל כרמל (3.5.2017) כב' השופט עמית].
18. בענייננו, המחלוקת מתמקדת בין הצדדים הישירים לעסקאות המכר וחליפיהם, כאשר הוכח שהתובעים שילמו את מלוא התמורה (ראו דיון בהמשך באשר לקיומן של עסקאות מכר ותמורה). מכאן, קמה לתובעים זכות שביושר להירשם כבעלים ולמנוח וחליפיו חובת נאמנות להעביר להם את הזכות הרשומה בנכס (עניין צימבלר, בעמ' 66, וראו והשוו לפר"ק (מרכז) 25351-01-12 התחנה המרכזית החדשה תל אביב בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (28.5.2015) כב' השופט ארנון וההפניות לספרות בנושא זה, אך בהבדל משם, כאן הוכח נושא התמורה). ברם, בניגוד לנטען על ידי התובעים, הכפירה בזכויותיהם לא נעשתה "רק לאחר תחילתו של ההליך". מצאתי, כי עובדת הכפירה באשר לתביעת עזיז נולדה עוד טרם לכן, כבר בשנת 2009, כאשר אחד מבני משפחת המנוח בישר לעזיז שייפוי הכח אינו תקף ובעקבות כך החל הוא ברישום הזכויות (סעיף 12 לסיכומי התובעים; עדות עזיז מיום 16.7.2014 עמ' 118 ו-119), ולכל המאוחר ביום 6.9.2011, עם הוספת עזיז כנתבע לתביעת האחים. אשר לתביעת כהנים, מצאתי כי "עובדת הכפירה" נולדה בסמוך למועד בו נודעה הכפירה לעזיז (ראו סעיף 30 לתצהירו של אלברט כהנים-התובע 2 "בשנת 2009 לערך פנה אלי סולימאן עזיז [...] ואמר לי שאנו צריכים לטפל ברישום של הקרקע כי ההוא חושש שיקחו לנו את הקרקע"; כן ראו סעיפים 12 ו-16 לסיכומי התובעים). לאור המתואר, עילות התביעות לא התיישנו.
וכאמור, תביעה לאכיפה כמוה כתביעה במקרקעין כמשמעות סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, ובענייננו אף מדובר במקרקעין מוסדרים [ראו ע"א 7019/14 שזור - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פרג'י (16.5.2018)].