111. סבורני כי טענותיו של לופוליאנסקי בערעור, המנסות לשוות גוון שטחי ואקראי להיכרותו עם דכנר וצ'רני, אינן יכולות לעמוד. קביעות בית המשפט המחוזי בעניין עומק הקשר בין לופוליאנסקי לבין השניים נטועות בחומר הראיות שהוצג לו, ועליו אעמוד כעת בתמצית.
112. לופוליאנסקי פגש בדכנר ובצ'רני כבר במחצית שנות ה-90. ביולי 1994 נכח לופוליאנסקי באירוע השקת פרויקט הולילנד שאירח צ'רני, אירוע שבו נכח גם דכנר (נוכחותו של לופוליאנסקי שם נלמדה מעדותו של אולמרט. ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 7398 ש' 15-13). לופוליאנסקי אף נכח בדיונים שונים של הוועדה המקומית במחצית שנות ה-90, שבהם הופיע דכנר: בדיון שנערך בחודש דצמבר 1994 הציג דכנר, כנציגו של צ'רני, את פרויקט הולילנד (ראו ת/18, פרוטוקול הדיון בעירייה מיום 8.12.1994); ובדיון שנערך בחודש אפריל 1995, אז גם הופנו לדכנר שאלות על התכנית, רובן על ידי לופוליאנסקי עצמו (ת/19, פרוטוקול הדיון בוועדת המשנה המקומית מיום 3.4.1995, עמ' 8-7). עוד יצוין כי בדיון זה הציג סרנה את צ'רני ואמו בתור הבעלים של פרויקט הולילנד (שם, עמ' 4). ללמדך כי כבר במחצית שנות ה-90, עת הגיע פרויקט הולילנד לראשונה לפתח העירייה, היה מודע לופוליאנסקי לזהותם של דכנר וצ'רני ולתפקידם. אף בחקירתו הראשונה במשטרה ציין לופוליאנסקי כי פגש את דכנר בדיונים שנגעו לפרויקט הולילנד בעיריית ירושלים, וכי ידע כי צ'רני היה הבעלים של הפרויקט:
"שאלה: מי זה שמואל דכנר? מאיפה אתה מכיר אותו?
תשובה: הכירו לי אותו ביד שרה נדמה לי, אחרי זה ראיתי אותו כמה פעמים כשהוא הגיע אני לא זוכר אם הוא הגיע לועדה או לעירייה. הוא היה קשור לפרויקט הולילנד, אני
--- סוף עמוד 579 ---
לא יודע אם רק לזה אבל הוא היה קשור לפרויקט הולילנד.
שאלה: במה הוא היה קשור?
תשובה: לא יודע מה היה תפקידו בכוח. הגיע רם כרמי נדמה לי היה אדריכל, הלל צ'רני היה הבעלים והוא [דכנר – ע' פ'] לא יודע היה מתאם אני לא יודע בדיוק מה היה תפקידו הרשמי.
שאלה: אתה נפגשת עם דכנר בעניין הולילנד?
תשובה: כן, אני זוכר שנפגשנו כמה פעמים, אני לא זוכר על מה. לא היה לי שום בקשה ממנו, לא היה איזה דיון בקשר לזה. אני זוכר שהוא היה מגיע לעירייה" (ת/570, ש' 253-243; ההדגשות הוספו – ע' פ').
למרות דברים אלה, במקומות אחרים ניסה לופוליאנסקי לצמצם את מעורבותו בפרויקט הולילנד ואת היכרותו עם אנשיו למינימום האפשרי:
"שאלה: מה היה פה בהולילנד?
תשובה: אני לא זוכר שהיה משהו מיוחד. הייתה תוכנית גדולה, חשובה והצוותים המקצועיים ישבו על זה, אני חושב מקומית מחוזית.
שאלה: האם גם אתה השתתפת בישיבות?
תשובה: לא.
שאלה: שום ישיבה שקשורה להולילנד?
תשובה: מלבד מה שהגיע לוועדה.
שאלה: האם היו לך ישיבות עם נציגים או רפרנטים מטעם הולילנד?
תשובה: לא.
שאלה: לא ישיבות ולא שיחות עם אף אחד מהם?
תשובה: אני לא זוכר ישיבה מיוחדת.
שאלה: פגישות?
תשובה: אני זוכר שהם באו לועדה.
שאלה: מי?
--- סוף עמוד 580 ---
תשובה: זה אני לא זוכר" (ת/570, ש' 182-168; ההדגשות הוספו – ע' פ').
כך גם ביחס לצ'רני. לופוליאנסקי ציין כי לא נפגש עמו בעניין הולילנד, וכן כי צ'רני – לזכרונו – לא היה נוכח בוועדת המשנה המקומית:
"שאלה: עם צ'רני היו לך פגישות בעניין הולילנד?
תשובה: לא, אני אפילו לא זוכר שהוא היה בועדה" (ת/570, ש' 255-254; ההדגשות הוספו – ע' פ').
113. אשר לדכנר, בית המשפט המחוזי עמד על העדויות השונות שלפיהן דכנר נהג להסתובב במסדרונות העירייה ולהתדפק על דלתותיהם של בעלי התפקידים בה (הכרעת הדין, עמ' 353-351). בבית המשפט המחוזי התברר כי דכנר נהג להתקרב למי שבסמכותו לסייע לקידום לפרויקט הולילנד, ובפרט – לפקוד את משרדו של לופוליאנסקי בעירייה. על ביקוריו, שכללו שיחות אישיות ופרטיות עם לופוליאנסקי, העיד גם לופוליאנסקי עצמו בחקירתו במשטרה:
"שאלה: למה הוא בא דווקא אליך? למה הוא ביקש דווקא ממך כסף [הכוונה היא ככל הנראה לבקשת הלוואה מלופוליאנסקי בשנת 2009 – ע' פ']?
תשובה: יכול להיות שהוא לא ביקש רק ממני. הוא היה בא מדי פעם ומספר על ההורים שלו ועל השואה ואיך שלקחו אותו ממקום למקום. אח"כ הוא סיפר על הבת שלו שהייתה חולת סרטן והייתה עוברת הרבה טיפולים. זו הייתה אולי אי ההבנה. הוא היה בא לפגישות עם מהנדס העיר אורי שטרית ועם ראש העיר אהוד והיה נכנס אלי לפעמים. לא תמיד היה לי זמן אבל אם היה לי זמן אז הוא היה בא ומספר לי את צרותיו ועל הבית שלו. אז הוא הרגיש יותר קשר" (ת/570, ש' 531-525; ההדגשות הוספו – ע' פ').
על דבריו דומים חזר בעדותו בבית המשפט, שם נשאל על סתירה בגרסאותיו במשטרה ובבית המשפט לעניין מועד ההכרות עם דכנר:
"שאלה: איך הדברים מתיישבים? הם לא מתיישבים, מר לופוליאנסקי.
תשובה: כפי שאמרתי: יש הבדל בין היכרות אישית ו-איך נגדיר אותם? לבין זה שאדם מרגיש שהוא יכול לבוא
--- סוף עמוד 581 ---
ולשטוח את צרותיו. אני זוכר שהוא דיבר הרבה – 'הרבה' – על השואה ועל צרות. כשהכרתי אותו הכרתי אותו בין אנשים אחרים שמגיעים. הרבה מאוד אנשים מגיעים.
שאלה [בית המשפט – ע' פ']: מר לופוליאנסקי, זה לא ברור לי. לא ברור לי. אתה סגן ראש העיר. יושב-ראש ועדת התכנון. הוא מקדם את פרויקט הולילנד. מה הוא נכנס אליך בכלל? אתה לא מכיר אותו בכלל.
תשובה: יש טיפוסים שנכנסים. זאת אומרת, אני אמרתי את זה. לא היו פגישות מתוכננות [..] נכנסתי, בא בן-אדם, אומר: שולם עליכם, סיפר זה וזה – הדברים לא היו כל הזמן רק פורמליסטיים" (פרוטוקול הדיון, עמ' 7025 ש' 22-12; ראו ככלל שם, בעמ' 7026-7025; ההדגשות הוספו – ע' פ').
114. לכך יש להוסיף כי לופוליאנסקי הזמין את דכנר לארוחות ערב חגיגיות שהוא היה המארח שלהן, ושמטרתן גיוס תרומות ליד שרה (אף שמועדי אותן ארוחות לא התבהרו. ראו ת/570, ש' 245-243); כי דכנר נכח בחתונה של אחד מילדיו של לופוליאנסקי; כי לופוליאנסקי שלח לדכנר מברק לרגל יום הולדתו ה-70 שבו הוא מכיר לו תודה על תרומתו לעיר ירושלים; וכי באירוע לכבוד פרויקט הולילנד בשנת 1999, לאחר אישור תב"ע ג' בעירייה, צולמו השניים לוחצים ידיים (ראו, בהתאמה, עדותה של שרעבי על ה"דינרים" שאליהם הוזמן דכנר, פרוטוקול הדיון, עמ' 9039 ש' 29 עד עמ' 9040 ש' 7; עדותו של לופוליאנסקי שאישרה כי דכנר הגיע לחתונת אחד מילדיו, שם, עמ' 7027; ת/819, מברק הכרת התודה לדכנר לרגל יום הולדתו ה-70; ות/17, תמונות מהאירוע לכבוד הולילנד, עמ' 12). מתברר, אפוא, כי מערכת היחסים בין דכנר לבין לופוליאנסקי הייתה קרובה, וזאת אף מכיוונו של לופוליאנסקי (לאינדיקציות נוספות ראו הכרעת הדין, עמ' 352). טענתו של לופוליאנסקי כי הקשר בין השניים התחזק אך בשנות ה-2000, לאחר שהטיפול בתב"ע ג' הועבר לוועדה המחוזית, אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות. נזכור כי דכנר החל לפקוד את העירייה במחצית שנות ה-90, במלאכתו לרתום אנשי ציבור שונים לטובת הפרויקט; וכי לופוליאנסקי סיפר במשטרה כי בעת שדכנר היה מגיע לפגישות בעירייה עם שטרית ואולמרט, הוא היה מגיע גם למשרדו שלו לשטוח את צרותיו. בנסיבות אלו, הטענה כי הקשר הקרוב בינו לבין לופוליאנסקי התבסס רק בשנים מאוחרות יותר, ורק לאחר שהטיפול בפרויקט הולילנד בעירייה הושלם, אינה יכולה להתקבל.
115. אשר ליחסים עם צ'רני – עמדנו כבר על כך שלופוליאנסקי נכח באירוע השקת פרויקט הולילנד ובאירוע לכבוד סיום הטיפול בתב"ע ג' בעירייה (בשנים 1994 ו-1999, בהתאמה). לופוליאנסקי אף ציין כי אמו של צ'רני תרמה ליד שרה עוד בשנות ה-80
--- סוף עמוד 582 ---
(ת/570, ש' 194-192, ראו גם עדותו בבית המשפט, שם אישר כי ידע שצ'רני הוא בנה וכי הם הבעלים של מתחם הולילנד: פרוטוקול הדיון, עמ' 7032; בדיעבד התברר שהתרומות מהמשפחה ליד שרה החלו בשנות ה-90 המוקדמות. ראו ת/820). לכך יש להוסיף כי כפי שכבר הוזכר, לופוליאנסקי ערך לצ'רני ולאמו סיור בבניין החדש של יד שרה במטרה "להלהיבם" להרים תרומה לעמותה (ת/570, ש' 227-223; פרוטוקול הדיון, עמ' 7034-7031). מוכן אני להניח כי בין צ'רני לבין לופוליאנסקי לא שררו יחסי חברות קרובים. ברם, לצורך הדיון בשאלת ההיכרות המוקדמת עם צ'רני שבו עסקינן בשלב זה די בכך שלופוליאנסקי ידע כי צ'רני ואמו, התורמים שאותם "הלהיב" לתרום ליד שרה באמצע שנת 2000, הם גם בעלי מתחם הולילנד.
116. נסכם: לופוליאנסקי הכיר, כבר בשנות ה-90, את דכנר וצ'רני. לופוליאנסקי היה ער לתפקידם במסגרת פרויקט הולילנד. אשר לדכנר – לא מצאתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה בין השניים שררו יחסים אישיים וקרובים, וחומר הראיות אכן מצביע על כך שהיכרות זו החלה מאמצע שנות ה-90. אשר לצ'רני – לופוליאנסקי ידע כי משפחת צ'רני היא הבעלים של מתחם הולילנד וכי המשפחה נמנית עם התורמים ליד שרה, עוד לפני שהשתתף בסיור שמטרתו "להלהיבם" לשם השאת תרומה נוספת כאמור (בשנת 2000). יוצא, אפוא, כי אף אם מקבלים את גרסתו של לופוליאנסקי כפשוטה באשר למידת הקרבה בינו לבין צ'רני, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה שלפיה בעת קידום פרויקט הולילנד בעירייה ידע לופוליאנסקי מי הוא צ'רני ומה האינטרס שלו בפרויקט הולילנד.
(3) תפקידה של שושנה שרעבי בגיוס התרומות
117. שושנה שרעבי עבדה ביד שרה משנת 1994 ועד לשנת 2006. שרעבי מונתה להקים בעמותה מחלקת מבצעים באגף יחסי ציבור, שתפקידה לגייס תורמים חדשים (פרוטוקול הדיון, עמ' 9014 ש' 30-19; עמ' 9028 ש' 21 עד עמ' 9029 ש' 3). בעדותה בבית המשפט מסרה שרעבי כי היא שיצרה את הקשר בין יד שרה לבין התורמים צ'רני ודכנר, כחלק מיוזמה אישית ועצמאית שלה להגדיל את מאגר התורמים לעמותה. עוד ציינה כי לא דיווחה ללופוליאנסקי לא על קשרים אלה ולא על התרומות שהורמו במסגרתם. בית המשפט המחוזי התרשם כי בעדותה עשתה שרעבי כל שיכלה כדי לחזק את גרסת לופוליאנסקי; וכי הדברים שאמרה בעדותה היו בלתי סבירים ולא התיישבו עם השכל הישר (הכרעת הדין, עמ' 338; עמ' 343-342). הוטעם כי שרעבי העידה על עצמה שנהגה להתגאות בתרומות שגייסה וזאת באופן שלא מתיישב עם גרסתה שלפיה
--- סוף עמוד 583 ---
לא עדכנה את לופוליאנסקי בתרומות מצ'רני ומדכנר. זאת, במיוחד בשים לב להיקף התרומות, שהיה יוצא דופן בהשוואה לתורמים אחרים (הכרעת הדין, עמ' 344). משכך דחה בית המשפט את דבריה של שרעבי בבית המשפט, וקבע כי לופוליאנסקי ידע גם על התרומות ששרעבי טיפלה בהן.
118. לופוליאנסקי בערעורו חוזר על טענתו בהליך קמא, שלפיה מי שטיפלה בפועל בגיוסן ובקבלתן של תרומות דכנר וצ'רני (זולת התרומה בבית השגריר ותרומת כיסאות הגלגלים) – הייתה שרעבי. לופוליאנסקי גורס כי מנגנון יחסי הציבור וגיוס התרומות שמפעילה יד שרה הוא מנגנון עצמאי ומיומן, ובמסגרתו פעלה שרעבי לגייס את התרומות דנן. לתמיכה בטענתו מציין לופוליאנסקי כי גם עד המדינה טען בחקירת המשטרה כי מי שביקשה שישיא תרומות ליד שרה הייתה שרעבי, ואלו הועברו לידיה (ולא לידי לופוליאנסקי). עוד נטען כי לא נמצא דופי בעדותה של שרעבי בבית המשפט, שהייתה כנה והחלטית, ומשכך שגה בית המשפט בכך שלא ייחס לה משקל רב יותר.
119. המשיבה טוענת, ראשית, כי בעדותה אישרה שרעבי כי חלק מהתרומות שניתנו מצ'רני ומדכנר כלל לא טופלו על ידה, ולכן ניסיונו של לופוליאנסקי להשתמש בשרעבי כחיץ בינו לבין התורמים לא יכול לעמוד. שנית, נטען כי בית המשפט דחה את גרסתה של שרעבי על בסיס התרשמותו הבלתי אמצעית מעדותה ומן הסתירות הפנימיות שמצא בה (לעניין גאוותה בגיוס התרומות מחד גיסא, והעובדה שלא הביאה את קיומן לידיעת לופוליאנסקי מאידך גיסא), ובכך אין להתערב.
120. כפי שציינתי קודם לכן (ראו פסקה 34 לעיל), בית משפט זה, בשבתו כערכאת ערעור, אינו נוהג ככלל להתערב בממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדים. לא מצאתי כי הקביעות בעניינה של שרעבי – שבית המשפט המחוזי התרשם כי עדותה, שהרחיקה את לופוליאנסקי מן התרומות הנדונות, אינה מהימנה, ובחר לבכר את גרסת עד המדינה בנושא זה – נופלות בגדר המקרים שבהם מוצדק לחרוג מהלכה זו. ואמנם, חומר הראיות בתיק מצביע על כך שבניגוד לרושם שניסו ליצור שרעבי ולופוליאנסקי, ה"מודוס אופרנדי" ביד שרה לא היה כזה שבו טיפלה שרעבי בתרומות לבדה, ולא עדכנה – מראש, תוך כדי או בדיעבד – את לופוליאנסקי על דבר קבלתן ועל זהות התורמים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, שרעבי העידה כי התגאתה בתרומות שהצליחה לגייס. כך, למשל, העידה שרעבי כי תרומת דכנר לבית הכנסת של יד שרה הייתה ידועה ברבים:
--- סוף עמוד 584 ---
"שאלה: תאשרי לי שבישיבות צוות [של יד שרה – ע' פ'] שהיו את דיווחת על כך שדכנר תרם את בית הכנסת. ישיבות עם משה לודרבוי, משה ספידה.
תשובה: אחרי שדכנר תרם לבית כנסת כולם ידעו את זה" (פרוטוקול הדיון, עמ' 9041 ש' 30-28; ההדגשות הוספו – ע' פ').
על כך ששרעבי נהגה להתגאות בתרומות השונות, ודבר קיומן היה לנחלת הכלל, העיד גם צ'רני. צ'רני נשאל כיצד זה ייתכן כי דכנר ידע על פניית יד שרה עליו בבקשת ה"ספונסרשיפ", ועל כך שלא נענה ל"דרישה" לתרום את הסכום שננקב שם (ראו בהקשר זה פסקה 62 לעיל), והשיב: "התשובה בגוף השאלה, ברגע ששושנה שרעבי יודעת, כולם יודעים" (פרוטוקול הדיון, עמ' 6017 ש' 22-14).