--- סוף עמוד 572 ---
קיומה של מודעות מצד המקבל. בכגון דא "המבחן תמיד הוא מבחן המטרה, של הנתינה או הלקיחה, והמטרה נקבעת על פי ראיה כוללת של הנסיבות" (עניין גנות, בעמ' 379-378).
על רקע תשתית נורמטיבית זו, נפנה כעת לקביעות בית המשפט המחוזי באשר למודעותו של לופוליאנסקי לתרומות השונות שנתרמו ולטענות הצדדים לגביהן במסגרת הליך זה.
מודעות לופוליאנסקי – כללי
101. בית המשפט המחוזי קבע כי לופוליאנסקי היה מודע לתרומות ליד שרה מדכנר ומצ'רני ולתרומה לישיבת בנו; וכן כי היה מודע לכך שהתרומות ניתנו לו בגין תפקידיו הציבוריים בעיריית ירושלים. נמצא כי גרסתו של לופוליאנסקי – שהרחיקה אותו הן מן התרומות עצמן, הן מפעילותה של יד שרה – אינה מהימנה. אשר לקשר הכללי בין לופוליאנסקי לבין יד שרה – נמצא כי אף בתקופה שבה כיהן לופוליאנסקי בתפקידים בכירים בעירייה, הוא המשיך להיות מעורב בארגון היקר ללבו (הכרעת הדין, עמ' 327-324). בית המשפט אף דחה את טענת לופוליאנסקי שלפיה הייתה זו שרעבי שטיפלה בתרומות מצ'רני ומדכנר, שעה שהוא עצמו לא היה מעורב בקבלתן (הכרעת הדין, עמ' 344-342). לכך הוסיף בית המשפט כי למצער בנוגע לחלק מהתרומות – לופוליאנסקי אישר כי ידע על קבלתן בזמן אמת (הכרעת הדין, עמ' 346-344). אשר למודעותו של לופוליאנסקי לתמורה שאליה כיוונו צ'רני ודכנר במתן התרומות ליד שרה – נקבע כי לופוליאנסקי היה מודע לכך שהתרומות ניתנו ליד שרה בעד תמיכתו בפרויקט הולילנד (הכרעת הדין, עמ' 360-355). תימוכין למסקנה זו מצא בית המשפט בסדר הגודל של התרומות; בהכרותו עם צ'רני ועם דכנר ועם תפקידם בפרויקט הולילנד; בסמיכות הזמנים בין מתן התרומות ליד שרה לבין "הגשמתן" של בקשות שונות מצד יזמי הולילנד; ובשתיקתו של לופוליאנסקי בחקירה במשטרה (הכרעת הדין, עמ' 325; עמ' 330-328; עמ' 355-347).
102. בערעורו מכוון לופוליאנסקי חיציו לקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה הוא היה מודע לכך שהתרומות ליד שרה והעברת הכספים לישיבת נחלת יאיר ניתנו "בעד פעולות הקשורות בתפקידו" – למען קידום פרויקט הולילנד. לופוליאנסקי מוסיף לטעון כי לא היה מעורב בקבלת חלק מהתרומות; ועל חלקן כלל לא ידע בזמן אמת. לוז טענותיו בשלב הערעור נוגע לשאלה אם ידע כי התרומות ליד שרה הורמו בקשר לפרויקט הולילנד ובתמורה לתמיכה בקידומו בעירייה. המשיבה כופרת בטענת לופוליאנסקי שלפיה לא היה ער ומודע לכך שהתרומות השונות ניתנו "בעד פעולה
--- סוף עמוד 573 ---
הקשורה בתפקידו". לטענת המשיבה, קביעת בית המשפט שלפיה לופוליאנסקי היה מודע לקבלת התרומות ולכך שהן ניתנו בתמורה לסיועו בקידום פרויקט הולילנד מבוססת על שורת ראיות עצמאיות – הן כאלו הנוגעות לנסיבות שבהן התקבלה כל תרומה בנפרד (כפי שיידון להלן); הן כאלו שעניינן ממצאים של בית המשפט בדבר הכרותו של לופוליאנסקי עם צ'רני ודכנר, מעמדם בפרויקט הולילנד והיקף התרומות יוצא הדופן שנתנו ליד שרה. חיזוק לראיות אלו, לשיטת המשיבה, נמצא בשתיקת לופוליאנסקי בחקירת המשטרה; בניסיונותיו להרחיק עצמו מן התרומות; ובגרסאותיו הסותרות והבלתי מבוססות. לעמדת המשיבה, בית המשפט המחוזי החיל במקרה זה את חזקת המודעות, וזאת אף שהראיות שנצברו הספיקו כדי לבסס את מודעותו של לופוליאנסקי במישרין.
103. בפתח הדברים ייאמר כי גם בעניין זה לא מצאתי להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי. מחומר הראיות שהונח לפני הערכאה הדיונית היה מקום להסיק כי לופוליאנסקי היה מודע הן לקבלת התרומות, הן למניעי יזמי הולילנד שעליהם עמדתי לעיל. נידרש תחילה לקביעות כלליות בעניין מודעותו של לופוליאנסקי, ונמשיך לבחון את קיומו של היסוד הנפשי ביחס לכל אחת מהעבירות שבהן הורשע.
(1) הקשר בין לופוליאנסקי לבין יד שרה
104. התרומות ליד שרה שבגין קבלתן הורשע לופוליאנסקי ניתנו בין השנים 2006-2000, בתקופה שבה כיהן לופוליאנסקי כסגן ראש העיר ויושב ראש ועדת המשנה המקומית, ומשנת 2003 – כראש עיריית ירושלים. בדיון בבית המשפט המחוזי, ובהיקף פחות גם בערעור שלפנינו, התעוררה השאלה אם ניתן לייחס ללופוליאנסקי מודעות למתן התרומות ליד שרה בשנים האמורות שעה שעיקר משאבי הזמן שלו היו נתונים לתפקידיו בעירייה. בית המשפט המחוזי מצא כי משנתמנה לופוליאנסקי לתפקידיו הציבוריים, הוא השקיע בהם זמן ניכר והפסיק לנהל את יד שרה באופן שוטף. יחד עם זאת, נקבע כי לופוליאנסקי לא חדל מפעילותו במסגרת הארגון שבנפשו והקדיש לו שעות ארוכות כדבר שבשגרה (הכרעת הדין, עמ' 325-324). עוד נקבע כי לופוליאנסקי ניסה להרחיק את עצמו מהפעילות ביד שרה, אך גרסה זו נתכרסמה בבחינת חומר הראיות.
105. בערעורו טוען לופוליאנסקי כי הזיקה בינו לבין פעילות יד שרה בשנות פעילותו הציבורית בעירייה אינה שנויה במחלוקת, אלא שהיקף מעורבותו בפעילות
--- סוף עמוד 574 ---
העמותה לא היה כזה שניתן ללמוד ממנו כי הוא היה זה שגייס את התרומות נושא כתב האישום. לטענת לופוליאנסקי, הוא לא ניסה "להרחיק עצמו" מפעילותה של יד שרה, אלא עמד על מציאות שאינה דיכוטומית, שבה, מחד גיסא, דאגתו הכללית ליד שרה התבטאה במעורבות אישית שלו בנקודות מסוימות (ובלשונו: "מעורבות סמלית ומנהיגותית"), ומאידך גיסא, לא היה הוא מעורב בפרטי התורמים, בתרומות ובפעילות השוטפת של מנגנון גיוס התרומות. המשיבה מנגד סומכת ידיה על קביעות בית המשפט המחוזי. המשיבה מדגישה כי לאורך כל שנותיו בעירייה, יד שרה נשארה נשמת אפו של לופוליאנסקי, שהיה הרוח החיה שלה וזוהה עמה באופן מוחלט. עוד מציינת המשיבה כי לופוליאנסקי עצמו אישר את מעורבותו ביד שרה במקביל למילוי תפקידיו בעירייה.
106. חומר הראיות מבסס את עמדת המשיבה. בעדותו בבית המשפט המחוזי ניסה לופוליאנסקי לצייר תמונה שונה בעניין מעורבותו ביד שרה, המרחיקה אותו ממערך התרומות של הארגון בתקופה שמילא תפקידים בעיריית ירושלים. כך העיד לופוליאנסקי במקום אחד:
"שאלה: מה היה התפקיד הפורמאלי שלך [ביד שרה – ע' פ'] מ-1988 עד 1999?
תשובה: אז כשהייתי יו"ר ההנהלה הייתי פעיל מאוד ביד שרה וזה השתלב יפה מאוד עם עבודתי בעירייה ולא הייתה עם זה כל בעיה. לאחר מכן שהייתי יו"ר התכנון והבנייה, זה הצריך הרבה מאוד עבודה, הרבה מאוד פעילות [...] אבל מכיוון שזה לקח הרבה מאוד זמן, אז הורדתי, לא הייתי פעיל באופן יומיומי ביד שרה אלא רק שימשתי כמעין דירקטור בתוך שאר הדירקטורים ביד שרה, כשמדובר על נושאי מדיניות כלליים, או כמובן כשהיו אירועים [...] לאחר מכן כשהייתי ראש עיר, אז הומלץ לי, אפילו גם חשבתי שיהיה טוב אם מישהו אחר יקבל להיות יו"ר ואני התפטרתי מהנהלת יד שרה, גם היום אני לא חבר בה" (פרוטוקול הדיון, עמ' 6959 ש' 27-8; ההדגשות הוספו – ע' פ').
ובהמשך:
"שאלה: אם תוכל להאיר את עינינו בהבדל בין התפקיד שלך כיו"ר יד שרה [...] לבין תפקיד של נשיא ומייסד כפי שאתה נושא היום.
תשובה: כדירקטור בהנהלה, בארגון – זאת אומרת, יש לך השפעה רבה יותר ואתה מתעסק יותר במדיניות, [...]
--- סוף עמוד 575 ---
יש לך גם אחריות יותר. לעומת זאת, כשמישהו מכהן בתפקיד כבוד, אז זה כבוד. זה לא סמכות וזה לא אחריות.
[...]
שאלה: אתה, כיו"ר, פעלת רבות לגיוס תרומות, נכון?
תשובה: באופן כללי. ההנהלה לא פעלה לגיוס תרומות. כולם פעלו –
שאלה [בית המשפט – ע' פ']: עזוב את ההנהלה. אתה עצמך.
תשובה: גם אני פעלתי. אם היה reach-out להביא תרומות, עשו את זה באגף יחסי ציבור professionals, מקצוענים. שזה היה התפקיד שלהם. זה לא נפל לפתחה של ההנהלה. כפי שדברים נעשים בידי עובדים, כך גיוס התרומות [...].
שאלה: וגם אתה.
תשובה: לא.
שאלה: כך אמרת.
תשובה: אמרתי שזה משהו שאפשר לגייס אליו גם אותי.
שאלה [בית המשפט – ע' פ']: אתה אמרת שאתה עסקת בגיוס תרומות.
תשובה: אמרתי שפנו אליי ופניתי – כן" (פרוטוקול הדיון, עמ' 7015 ש' 16-12; 33-21; ההדגשות הוספו – ע' פ').
107. סבורני כי שאלת הזיקה בין לופוליאנסקי לבין יד שרה, שאלה שאף הוגדרה על ידו כנושא "שולי" (עמ' 21 להודעת הערעור), אינה מעוררת מחלוקת של ממש. לופוליאנסקי המשיך לאחוז בתפקיד ניהולי ביד שרה מן העת שכיהן כיושב ראש ועדת המשנה המקומית ועד למינויו לראש העיר בשנת 2003. מסמכים שנמצאו בארכיב עיריית ירושלים מלמדים כי לאורך כל התקופה המשיך לופוליאנסקי לעסוק בענייני העמותה, קטנים כגדולים, ובהם – למשל – מבנה פוטנציאלי לסניף בבאר שבע והתאמתו לצרכי העמותה (ת/467(2)); נשיאה בעלות השכרת נכס לסניף יד שרה בחצור (ת/467(5)); הצבת שילוט בבית יד שרה בנושא שמירה על ניקיון המקום (ת/467(1)), ועוד (וראו ככלל ת/467 ות/467א – מסמכים שונים הנוגעים ללופוליאנסקי בענייני יד שרה שנתפסו בארכיב עיריית ירושלים; הכרעת הדין, עמ' 327-326). יודגש כי ממסמכים אלה עולה כי לופוליאנסקי המשיך לעסוק בשנים אלו גם בקבלת תרומות
--- סוף עמוד 576 ---
בארגון (ראו למשל ת/467(8) ות/467(9), שהם מכתבי תודה משנת 2004 לידידי יד שרה בשוויץ על מאמצי ההתרמה שלהם; ת/467א(9), אסופת מסמכים הנוגעים להפקת לקחים מאירוע ההתרמה בבית השגריר, שבהם העיר לופוליאנסקי בכתב ידו על התרומות שהורמו בשנת 2001 ועל הצפי לשנת 2002: "דיברתי בנדון עם יהודית"; ת/467א(א), טבלה המציינת (בנומרטור 303) דבר קיומו של מכתב משנת 2001 מלופוליאנסקי לדב לאוטמן ובו בקשה למתן תרומה כספית ליד שרה. ראו גם את עדותו של לופוליאנסקי שבה אישר את תוכנם של המסמכים בפרוטוקול הדיון, עמ' 7020-7016). לכך ניתן להוסיף את דבריו של אולמרט בחקירתו במשטרה, שם תיאר את פגישות העבודה שלו עם לופוליאנסקי, סגנו דאז, באופן הבא:
"שאלה: בסדר, אז בפגישות עבודה האלה...
תשובה: ובדרך כלל...
שאלה: הוא [לופוליאנסקי – ע' פ'] לא היה מכין לו נושאים לדבר איתך?
תשובה: בדרך כלל הוא היה מדבר איתי שלושת רבעי שעה על 'יד שרה', איך צריך לעזור ליד שרה (צוחק) ובסוף לא היה לנו זמן [...]" (ת/592, עמ' 168; ההדגשות הוספו – ע' פ').
בבית המשפט טען לופוליאנסקי כי הדברים נאמרו בבדיחות הדעת, אך אישר כי אפשר שנושא יד שרה עלה בפגישותיו עם ראש העיר דאז (פרוטוקול הדיון, עמ' 7021 ש' 8).
108. נראה אפוא כי משך כל התקופה שבה פעל בעירייה המשיך לופוליאנסקי לדאוג לצרכי יד שרה והיה מעורב בענייניה השונים. לופוליאנסקי השתתף במאמץ ההתרמה של הארגון – לעתים באופן אישי – וזאת במקביל למילוי תפקידיו בעיריית ירושלים. משנמצא כי לופוליאנסקי לא פסק מלפעול ולדאוג לענייניה של יד שרה, ובכלל זה בסוגיות הקשורות בגיוס תרומות לעמותה, גרסתו שלפיה דווקא בעניין תרומותיהם של צ'רני ודכנר לא גילה כל מעורבות – אינה יכולה להתקבל. נזכיר כי התרומות מצד שני אלה היו משמעותיות ביותר בהיקפן (ראו פסקה 122 להלן), וכי לופוליאנסקי עסק בשוטף גם בעניינים שמשמעותם הכלכלית עבור יד שרה הייתה פחותה בהרבה. ניסיונותיו של לופוליאנסקי להפחית ממידת מעורבותו בנעשה ביד שרה, בפרט בכל הקשור למערך התרומות של העמותה, פועלים לחובתו בכל הקשור להוכחת מודעותו
--- סוף עמוד 577 ---
לקבלת התרומות ביד שרה ולמניעי התורמים עת כיהן בתפקידי מפתח בעיריית ירושלים.
(2) היכרות מוקדמת בין לופוליאנסקי לבין צ'רני ודכנר
109. בית המשפט המחוזי נדרש בהכרעת הדין לשאלת מידת ההכרות שהייתה ללופוליאנסקי עם עד המדינה ועם צ'רני ולעניין מודעותו לתפקידם בפרויקט הולילנד. לופוליאנסקי טען בבית המשפט המחוזי כי הקשר הישיר בינו לבין עד המדינה בעניין תרומה ליד שרה נוצר רק ביחס לתרומת כסאות הגלגלים, לשיטתו – לאחר שהטיפול בפרויקט הולילנד בעירייה הסתיים. לכן, זו הטענה, לא התגבשה אצל לופוליאנסקי מחשבה פלילית בעבירת השוחד, שכן משתם הטיפול בפרויקט הולילנד בעירייה לא היה לו יסוד להניח כי התרומות קשורות לתפקידו בעירייה. בית המשפט המחוזי לא קיבל טענה זו. נקבע כי לופוליאנסקי ידע מיהו דכנר ומה תפקידו במסגרת פרויקט הולילנד (הכרעת הדין, עמ' 346, 351) וזאת בהסתמך על אירועים שונים שבהם נכחו השניים, החל ממחצית שנות ה-90; על דבריו של לופוליאנסקי בחקירתו במשטרה שלפיהם הכיר את דכנר ואת תפקידו בפרויקט הולילנד; ועל עדויות שונות, לרבות של לופוליאנסקי עצמו, על מנהגו של דכנר להסתובב במסדרונות העירייה ולשהות במשרדי בעלי התפקידים שם. בית המשפט מצא כי ההיכרות בין לופוליאנסקי לבין דכנר הייתה כשל "שניים שנהגו כחברים ואנשים קרובים" ולא מדובר היה בהכרות שטחית גרידא (הכרעת הדין, עמ' 353). לכך הוסיף בית המשפט כי לופוליאנסקי ניסה להרחיק את עצמו מעד המדינה, עניין הפועל לחובתו (הכרעת הדין, עמ' 353-352). אשר לצ'רני – בית המשפט המחוזי דחה את גרסתו של לופוליאנסקי שלפיה הכיר את צ'רני "באופן ממשי" לראשונה עת השתחרר ממעצרו, קרי: באמצע שנת 2010. בית המשפט עמד על כך שהשניים נכחו בצוותא במספר אירועים; על כך שלופוליאנסקי זכר כי משפחתו של צ'רני תרמה ליד שרה בשנות ה-80; וכמו כן על כך שלופוליאנסקי ערך לצ'רני ולאמו סיור בבניין יד שרה. נוכח כל אלה קבע בית המשפט כי לופוליאנסקי הכיר את צ'רני בתור הבעלים של פרויקט הולילנד.
110. בערעורו טען לופוליאנסקי כי בית המשפט ייחס משקל גבוה מדי למחלוקת שהתעוררה בינו לבין המשיבה בדבר מידת היכרותו עם עד המדינה ועם צ'רני; וכי מערכת היחסים שלו עם השניים אינה מעלה או מורידה לעניין הרשעתו בלקיחת שוחד. לדבריו, בשנות ה-90 היכרותו עם עד המדינה הייתה שטחית, והיא התחזקה במחצית שנות ה-2000. לופוליאנסקי מאשר כי הכיר את דכנר כמי שנמנה על "צוות הולילנד" בשנים 1995-1994, אך לעמדתו, אין בכך כדי להצביע על מערכת יחסים קרובה בין
--- סוף עמוד 578 ---
השניים באותן שנים. זו התפתחה רק לאחר מכן, ולכל המוקדם בשנת 2003. לשיטת לופוליאנסקי, גרסתו שיקפה את האופן שבו חווה את ההיכרות עם דכנר לאורך השנים, והיא לא נועדה להרחיקו מהאחרון. בדומה, נטען כי לופוליאנסקי אמנם ידע מי הוא צ'רני, אך לא התקיימו ביניהם יחסים אישיים. המשיבה, מנגד, סומכת גם בעניין זה ידיה על קביעות בית המשפט המחוזי. המשיבה מדגישה כי בטיעוניו בבית המשפט המחוזי ביקש לופוליאנסקי לטשטש את מערכת היחסים הקרובה ששררה בינו לבין עד המדינה ולהרחיק עצמו מצ'רני. ניסיונות הרחקה אלה, לצד שורת הראיות התומכות בהכרותו של לופוליאנסקי עם השניים כבר במחצית שנות ה-90, מלמדים, כפי שקבע בית המשפט, על מודעותו של לופוליאנסקי לקשר הפסול בין התרומות לבין התפקידים הציבוריים שמילא.