51. אף מדבריו של שטרית בבית המשפט ניתן להבין כי גם הוא לא ראה בהלוואה שנתן אותה עת לדכנר "החזר" של חלק מההלוואה, לכאורה, שנתן לו דכנר בשעתו לשם כיסוי החוב לבנק הפועלים. בעדותו ציין שטרית כי "כשהוא [דכנר – ע' פ'] פנה אלי וביקש 50, לא היה לי באותה עת 50, אז נתתי לו 35 פלוס המע"מ שהיה צמוד לזה, חשבתי שאני אוכל לתת לו את זה כשירות או גמילות חסדים או משהו" (פרוטוקול הדיון, עמ' 7366 ש' 31-29). מכאן אתה למד: דכנר לא ביקש השבה של הלוואה שנתן;
--- סוף עמוד 660 ---
ושטרית לא ראה בסכום שניאות להעניק לדכנר החזר על הלוואה כאמור. דכנר ביקש הלוואה, ושטרית העניק לו חלק מן הסכום שביקש כ"שירות או גמילות חסדים".
השאלה המתבקשת מדוע, על רקע חוב קודם בהיקף כספי ניכר, לא ביקש דכנר השבה של חלק מן הסכום שנתן – נותרה בבית המשפט ללא מענה מפורש (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 7367). גם בכך, כאמור, יש כדי לתמוך במסקנה שלפיה הכספים שהעביר דכנר לשטרית לא היו מעולם בגדר הלוואה.
(5) "השבת החוב" בשנת 2009
52. בסוף חודש דצמבר 2009, כשנתיים לאחר השיק האחרון שמסר דכנר לשטרית לטובת פירעון החוב לבנק הפועלים, העביר שטרית לעד המדינה סך של 342,125 ש"ח. לתשלום זה קדמו כמה שיחות (שהוקלטו) בין שטרית לבין דכנר (להלן: ההקלטות) שבהן שוחחו השניים על החוב, וכמו כן מכתב שהוציא שטרית לדכנר ביום 20.12.2009 (ת/42; להלן: המכתב). מכתב זה הוכתר "גמר חשבון הלוואה", ובו מודה שטרית לדכנר על ההלוואה שהעמיד לרשותו; מציין כי סכום ההלוואה הוא 342,125 ש"ח; ונותן סימנים בחשבון שאליו הוא מבקש להשיב לו את הכספים. דכנר השיב לשטרית על גבי מכתב זה כי הוא מאשר את היקף הסכומים שהועברו ואת פרטי החשבון שצוינו.
53. ההקלטות והמכתב האמורים – לצד "השבת החוב" משטרית לידי דכנר – עמדו במוקד המחלוקת בעניין גרסת ההלוואה בבית המשפט המחוזי, וכל צד ניסה למצוא בהן תימוכין לגרסתו. שטרית סבר כי השבת הסכום מצדו, והעובדה שהזכיר לדכנר כי דובר בהלוואה הן בשיחותיו עמו הן במכתב ששלח לו, בעוד שהאחרון לא מחה על כך – מוכיחה כי דובר בהלוואת אמת. לעומת זאת, המשיבה הדגישה כי השבת הסכום נעשתה עקב חששו של שטרית כי פרשת השוחד עתידה "להתפוצץ"; וכי דכנר הבהיר לשטרית, בהודעה קולית שהשאיר לו, כי לא ראה בתשלום שהעביר לשטרית משום הלוואה.
54. בית המשפט המחוזי מצא לאמץ את עמדת המשיבה אשר לטעמים שביסוד השבת הכספים זו. נקבע כי בחירתו של שטרית לשלם את ששילם לדכנר דווקא במועד זה מקורה בכך שאותם ימים ביקש דכנר לפנות למשטרה ולחשוף את מעורבותו של שטרית בקבלת השוחד. על מודעות שטרית לכוונת עד המדינה לפנות למשטרה למד בית המשפט משיחה שנוהלה בין שטרית לבין רבין, עוזרו של דכנר, שבה הזהיר רבין
--- סוף עמוד 661 ---
את שטרית כי דכנר עתיד לפנות למשטרה ולחשוף את אירועי השוחד (להלן: שיחת שטרית-רבין); וכמו כן מדברי שטרית במשטרה שלפיהם הוא ורבין נפגשו, במועד לא ידוע בסוף שנת 2009, פגישה שבה מסר לו רבין כי דכנר מאיים לפנות למשטרה ולמסור לה חומר מפליל נגדו (הכרעת הדין, עמ' 405-404).
55. בפי שטרית שתי טענות עיקריות לעניין השבת הכספים לדכנר בשנת 2009. הטענה הראשונה נוגעת לעיתוי השבת הכספים לדכנר. בהקשר זה נטען כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, הסיבה שהכספים הושבו בשנת 2009 היא השיפור שחל אותה עת במצבו הכלכלי. לדברי שטרית, אין לייחס את השבת הכספים לכך שידע על כוונת דכנר לפנות למשטרה, שכן הוא היה ער לדבר קיומו של סכסוך בין צ'רני לבין דכנר שנים לפני השבת ההלוואה. עוד נטען כי בית המשפט עצמו קבע כי שיחתו עם רבין (שיחת שטרית-רבין) התקיימה 4 חודשים לפני השבת הכספים, ומשכך העובדה שלא הזדרז להשיב את ההלוואה דווקא תומכת בגרסתו. לפי הטענה השנייה, מן ההקלטות עולה בבירור כי שטרית ציין בפני דכנר כי הכספים שהאחרון העביר לו היו בגדר "הלוואה", ודכנר לא מחה על תיאור זה (ת/41. בפרט מתייחס שטרית לשיחות מהימים 11.12.2009, 13.12.2009 ו-17.12.2009. ראו שם, עמ' 5-2). כך גם צוין במכתב "גמר חשבון הלוואה". מכך מבקש שטרית להסיק כי דכנר ראה בהעברת הכספים דנן כהחזר של ההלוואה, שאחרת היה מתרעם על התיאור האמור. שטרית ער לכך שבהודעה קולית מאת דכנר מיום 20.12.2009 ציין עד המדינה כי הכספים לא היו בגדר הלוואה, אלא שלדבריו הטעם לכך שדכנר אמר את שאמר הוא כי בשלב זה ניהל דכנר משא ומתן לכריתתו של הסכם עד מדינה. סיכומו של עניין הוא כי לעמדת שטרית, גם דכנר ראה בהעברות הכספים דנן משום הלוואה, וכך – ולא כשוחד – יש לסווגן.
56. המשיבה מבקשת שנדחה את טענות שטרית מן הטעמים שעליהם עמד בית המשפט המחוזי. בצד האמור מבקשת המשיבה לחדד נקודה אחת שלגביה נטען כי נפלה שגגה בקביעת בית המשפט קמא. לדברי המשיבה, בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, שיחת שטרית-רבין נערכה כ-4 שעות – ולא 4 חודשים – לפני ששטרית יצר לראשונה קשר עם דכנר בעניין ההלוואה. עובדה זו, כך המשיבה, אך מחזקת את מסקנת בית המשפט המחוזי אשר לאירועים שהביאו את שטרית לפנות לדכנר בעניין השבת הכספים.
--- סוף עמוד 662 ---
57. תחילה לראש הטיעון הראשון. כבר בפתח הדברים אציין כי יש לקבל את טענות המשיבה אשר לפער הזמנים בין המועד שבו התקיימה שיחת שטרית-רבין לבין המועד שבו יצר שטרית קשר עם דכנר לשם השבת הכספים. עיון במוצגים מלמד כי בקביעת בית המשפט המחוזי בעניין זה אכן נפלה שגגה, ותיקונה הוא לחובת שטרית שכן מתברר כי לא 4 חודשים חלפו משיחת השניים ועד למועד שבו פנה שטרית לעד המדינה בכדי להשיב לו את הכספים, כי אם 4 שעות בלבד (ראו העמוד האחרון ל-ת/837 (נתוני תקשורת של שטרית) – שאליו הפנה בית המשפט המחוזי – שלפיו הקשר בין רבין לבין שטרית נוצר ביום 10.12.2009 בשעה 15:14; והשוו לשיחה הראשונה ב-ת/41 (תמלול השיחות בין דכנר לבין שטרית) שממנו עולה כי בערב אותו היום ממש (בשעה 19:46) יצר שטרית קשר עם עד המדינה, השאיר במשיבון שלו הודעה קולית וביקש כי האחרון יחזיר לו שיחה). כזכור, בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי כי בשיחה זו – שיחת שטרית-רבין – נודע לשטרית על כוונתו של דכנר לפנות למשטרה. יצירת הקשר המהירה עם דכנר לאחר שיחה זו מעידה על כך שאין מקום להתערב בממצא זה, ובצדק טענה המשיבה כי יש בכך כדי לסייע לדחיית גרסתו של שטרית בעניין החזר ההלוואה.
58. סמיכות זמנים זו אף מקשה על שטרית לבסס את טענתו שלפיה פנה לדכנר להשיב את הכספים במועד שפנה בשל כך שרק באותה עת הרגיש כי הוא עומד על קרקע כלכלית יציבה. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו תוך שצוין כי בחקירתו במשטרה העיד שטרית על עצמו כי לאחר שסיים את תפקידו בעירייה (בשנת 2006) שיקם את המשרד שבבעלותו, "הרווחתי יפה, חילקנו בונוסים לעובדים" (ת/576 ש' 112-110; שטרית אישר דברים אלה בעדותו בבית המשפט. ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 7368 ש' 17-15). לכך הוסיף בית המשפט כי באותה תקופה בחר שטרית להשקיע כספים בשיפוץ ביתו בעלות של כ-200,000 ש"ח; כי בחשבונו עמדו פיקדונות זמינים ופנויים בסכומים ניכרים שהיה ניתן באמצעותם לשלם לדכנר גם עובר למועד שבו הועברו הכספים בפועל; וכי שטרית לא הציג תימוכין לגרסה שהשמיע בבית המשפט המחוזי, שלפיה העביר את שהעביר לדכנר במועד האמור בעקבות קבלת דיבידנד ממקום עבודתו בנובמבר 2009. לא מצאתי עילה להתערב בקביעות אלו.
59. מכאן לראש השני של טענות שטרית באשר להשבת הכספים, המתמקד בכך שדכנר נמנע מלמחות על הגדרת התשלום מצדו כ"הלוואה". מפאת חשיבותם, נביא את עיקר חילופי הדברים בין שטרית לבין דכנר בהקשר זה. ראשונה – שיחה בין השניים
--- סוף עמוד 663 ---
מיום 11.12.2009. דכנר מחזיר לשטרית שיחה לאחר ההודעה קולית שהותיר שטרית במשיבונו (ת/41, עמ' 2-1):
"[...]
אורי [שטרית – ע' פ']: אני כרגיל עובד, מתרוצץ כמו משוגע, תשמע, למה חיפשתי אותך?
שמואל [דכנר – ע' פ']: כן
אורי: אהה... אני בשנה, שנה וחצי האחרונות אספתי קצת כסף ואני רוצה להחזיר לך את ההלוואה שנתת לי בזמנו, לכסות את הערבות של בנק הפועלים
שמואל: אהה
אורי: תשמע, אתה עזרת לי בימים קשים מאוד ואני זוכר לך את זה לטובה ואני פשוט רוצה להחזיר לך את ההלוואה, אה, אז מה שאני צריך ממך, תגיד לי איך אתה רוצה לעשות את זה, אתה רוצה לתת לי מספר חשבון, מה, איך אנחנו נעשה את זה?
שמואל: אה, כמה אנחנו מדברים, אני בכלל כבר לא בנושא
אורי: אני חושב שמשהו כמו 300 אלף שקל, זה כולל ריבית הכל
שמואל: לא, זה היה יותר, אבל לא חשוב
[...]".
60. בהמשך – ככל הנראה ביום 20.12.2009 – הותיר דכנר הודעה קולית במשיבון של שטרית, שבה הוא נשמע אומר כך:
"שלום אורי, לא יודע אם חזרת כבר, בדקתי כמה כסף העברתי לבנק הפועלים למעשה הפקדתי בצ'קים הסכום המדויק הוא 342,126 ש"ח אם תרצה אוכל להעביר לך את הפירוט של כל הצ'קים והתאריכים כפי שאתה יודע מעולם לא דרשתי החזר ומעולם לא ראיתי בזה הלוואה ולכן אתה גם לא חייב לי כל ריבית על הכסף או על חלק מהכסף, אם אתה רוצה להחזיר אני בהחלט זקוק לכסף, אז תחליט כמה, לא רוצה שום ריבית כי גם לא, גם לא דרשתי וגם לא ראיתי בזה, זה היה מכל הלב. ביי" (ראו שם, עמ' 5).
ולאחר מכן בהודעה נוספת:
""שלום אורי שלום אורי שמואל, אני מקווה שאתה עוד בארץ, שאתה עוד לא נסעת, אהה, העברתי לך את הפקס כפי שביקשת אני שוב מדגיש וזה גם כתוב חד משמעית אלו סכומים שהעברתי והפקדתי בבנק הפועלים והם מסתכמים ב-342,125 ש"ח לא דובר אף פעם שזאת
--- סוף עמוד 664 ---
הלוואה ולכן אני גם לא מתייחס לנ"ל בתשובתי וכאמור זה מתייחס אך ורק לכספים בבנק הפועלים. ביי" (שם).
61. אין לקבל את טענת שטרית שלפיה העובדה שדכנר לא מחה על פעולת "החזר ההלוואה" ועל הגדרתה ככזו מעידה על כך שדכנר אכן ראה בהעברות לכיסוי החוב בבנק הפועלים משום הלוואה. בזהירות המתבקשת אציין כי אין לשלול את האפשרות כי בשיחות שהוקלטו בת/41 היו מודעים הדוברים לאפשרות שהפרשה תיחשף, ודבריהם הושפעו מידיעה זו. כך אפשר הן ביחס לדכנר (שהעיד על כך מפורשות בבית המשפט), הן ביחס לשטרית (אשר קיים את שיחותיו עם דכנר בסמיכות לשיחת שטרית-רבין). אם בשיחות אלו אכן ניסה כל צד להגן על עניינו, הרי שברור כי אין הן מעלות או מורידות לעניין השאלה אם ראה דכנר בהעברת הכספים דנן כהלוואה אם לאו. ודוקו: דכנר נשאל בבית המשפט מהו הטעם לכך שבשיחה שנערכה בינו לבין שטרית ביום 11.12.2009, שבה הגדיר שטרית את העברת הכספים כהלוואה, הוא לא העיר לו על אופן הצגה זה של הדברים. תשובתו של דכנר לכך הייתה כי הקלטת השיחה בוצעה בתקופה שבה היה בקשר עם המשטרה עוד בטרם נחתם בעניינו הסכם עד מדינה, ובשלב זה לא ידע כיצד הוא מצופה להגיב לדבריו של שטרית. על כן הוא ניסה "למשוך זמן" כדי שיוכל להודיע למשטרה על השיחה ולקבל הנחיה כיצד לנהוג בנושא (פרוטוקול הדיון, עמ' 161-160; ראו גם דבריו בחקירה הנגדית, שם, עמ' 4060 ש' 32-15).
62. מצאנו אפוא כי בשים לב לתזמון השבת הכספים מצד שטרית, ובהעדר הסבר אחר מניח את הדעת אשר לבחירה להשיבם דווקא במועד דנן, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי שטרית פנה לדכנר להשיב את הכספים אך בשל חששו כי האחרון יפנה למשטרה.
63. סופו של דבר הוא כי לא ראיתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה יש לדחות את גרסת שטרית שלפיה דכנר אך הלווה לו כספים לצורך כיסוי החוב בבנק הפועלים, שכן גרסה זו אינה מתיישבת עם חומר הראיות – לא עם דברי דכנר ורבין; לא עם העדרו של הסכם הלוואה; לא עם פנייתו של דכנר לקבלת סיוע משטרית עת היה במצוקה כלכלית, פנייה שלא באה כ"בקשה להחזר הלוואה"; ולא עם העיתוי שבו השיב שטרית את ההלוואה לכאורה. אין מדובר אפוא בהלוואה: מדובר במתת חינם שניתנה מדכנר לשטרית מבלי שהראשון ציפה כי האחרון ישיבהּ. אוסיף כי כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, אף לו היינו נכונים לקבוע כי מדובר בהלוואה – ואיננו נכונים לעשות כן – ואפילו דובר היה בהלוואה שניתנה בתנאים רגילים – אין עובדה זאת,
--- סוף עמוד 665 ---
בהכרח, שומטת את הקרקע תחת הרשעה בעבירת השוחד. גם במקרים מעין אלה מדובר בטובת הנאה שקיבל עובד הציבור, ועל כן השאלה המכרעת היא אם כוונת הצדדים הייתה כי ההלוואה תינתן בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור (ראו עניין לושי, בעמ' 657-656; חוות דעתי בעניין לופוליאנסקי, פסקה 12; ראו הכרעת הדין, עמ' 408).
"בעד פעולה הקשורה בתפקידו"
64. משנמצא כי אין יסוד לגרסת שטרית לעניין הקשר החברי בינו לבין דכנר או לגרסה שלפיה הכספים שהועברו מצד דכנר היו בגדר "הלוואה", נותר להכריע בשאלה כלום העביר דכנר את הכספים לשטרית "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" של האחרון. לטעמי נהיר כי התשובה לשאלה זו היא בחיוב. כפי ששנינו, שטרית כיהן כמהנדס העיר ירושלים מסוף שנת 2000 ועד לתחילת שנת 2006, ומתוקף תפקידו היה הגורם המקצועי הבכיר בתחום התכנון והבנייה בעיר. בד בבד, דכנר, שעל זיהויו עם פרויקט הולילנד כבר עמדנו בהרחבה, העביר לשטרית 36 שיקים בסך כולל של 401,125 ש"ח לשם כיסוי חובו האישי לבנק הפועלים – משנת 2004 ועד שנת 2007.