כבית המשפט המחוזי, אף אני בדעה כי בשים לב לתפקידו הבכיר של שטרית בעיריית ירושלים ולחשיבותו לפרויקט הולילנד; משנשללה האפשרות שבין שטרית לבין דכנר התקיימו יחסי חברות; ומשהתברר כי אין אמת בגרסת ההלוואה – אין מנוס מן המסקנה כי דכנר העביר כספים לשטרית לשם כיסוי חובו לבנק הפועלים בתמורה לתמיכתו של האחרון בצרכי פרויקט הולילנד.
65. מסקנתי זו אינה משתנה בשל כך שחלק מן השיקים שנתן דכנר לשטרית לטובת כיסוי החוב נמשכו על ידי שטרית לאחר שסיים את כהונתו בעיריית ירושלים. מידי המשחד – דכנר – יצא השוחד במלואו במהלך כהונתו של שטרית כמהנדס עיר (שהלא כזכור, דכנר נטל על עצמו את ההתחייבות לכסות את חובו של שטרית לבנק הפועלים כבר בשנת 2004, עת אחז שטרית בתפקידו, והעביר לידיו את השיקים באמצע שנה זו). כמו כן, חלק הארי מהחוב לבנק נפרע עת כיהן שטרית כמהנדס העיר. מכל מקום, וכפי שכבר ציינו, אין נפקא מינה בשוחד אם ניתן לאחר מעשה. שוחד יכול להינתן מראש – לקראת פעולה של עובד הציבור – או בדיעבד – בעד פעולה שכבר בוצעה או כחלק מיחסי שוחד קודמים. על כן, העובדה שחלק מהתשלומים שהעביר דכנר לידי שטרית ניתנו לו לאחר שסיים את תפקידו בעיריית ירושלים, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין
--- סוף עמוד 666 ---
הקביעה כי עסקינן בשוחד שקיבל שטרית (חוות דעתי בעניין לופוליאנסקי, פסקה 12; סעיף 293(5) לחוק העונשין).
סופו של דבר: דכנר העביר סך כולל של 401,125 ש"ח לידי שטרית בעד תמיכתו, כמהנדס עיריית ירושלים, בפרויקט הולילנד ובצרכיו.
היסוד הנפשי
(א) תשלום ליורם שטרית
66. שטרית טוען בערעורו כי לא היה ער לכך שדכנר העביר ליורם, אחיו, סך של 130,000 ש"ח; וכי דכנר לא עדכן אותו על העברה זו. המשיבה מצדה סומכת ידיה על קביעות בית המשפט המחוזי לעניין זה, ומדגישה כי לא הוצג כל הסבר חלופי לקשר שנוצר בין יורם לבין דכנר, שבמסגרתו העביר האחרון לראשון סכום נכבד של 130,000 ש"ח. כאמור מעלה, כעניין עובדתי קבע בית המשפט המחוזי כי שטרית היה הגורם המקשר בין אחיו יורם לבין דכנר – ובכך לא ראינו להתערב. עוד נקבע כי שטרית היה מודע להעברת הכספים דנן, ולכך שהיא ניתנה לאחיו בזיקה לתפקידו-שלו בעיריית ירושלים. גם בקביעות אלו, הנוגעות ליסוד הנפשי, לא מצאנו כי יצאה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי. ודוקו: שטרית הוא שקישר בין דכנר, יזם פרויקט הולילנד, לבין יורם אחיו, וכתוצאה מקשר זה העביר דכנר ליורם 130,000 ש"ח. כל זאת, בשעה שצרכים שונים של פרויקט הולילנד מונחים לפתחה של עיריית ירושלים ששטרית משמש מהנדס העיר שלה. מערכת נסיבתית זו מצביעה מעצמה על כך ששטרית ידע על העברת הכספים מצד דכנר ליורם שהלא נקבע, כעניין שבעובדה, כי הוא שיצר את הקשר בין השניים – ומי שיצר את הקשר ודאי שיודע על הקשר שנוצר; וכמו כן על כך ששטרית ידע שכספים אלה הועברו לאחרון אך בשל תפקידו בעיריית ירושלים. ואיזה טעם אחר יש להעברה כספית זו? משדחינו את טענותיו של שטרית לעניין זהות האדם שקישר בין דכנר לבין אחיו יורם, וקבענו כי בדין נקבע כי יצירת הקשר בין השניים מקורה בשטרית; ובשים לב לקביעתנו שלפיה דכנר העביר את הכספים ליורם כחלק מטובות הנאה אחרות שנתן לשטרית כדי לזכות בתמיכתו בפרויקט הולילנד – יש להסיק כי שטרית היה מודע להעברת כספי השוחד לאחיו יורם.
(ב) תשלום לשטרית דרך משרד האדריכלים
--- סוף עמוד 667 ---
67. טרם דיון נעמוד בקצרה על הרקע הצריך לעניין הנוגע למסגרת ההעסקה של שטרית בעיריית ירושלים. הסכם ההעסקה של שטרית בעירייה נחתם ביום 31.10.2000 (ת/828; להלן: הסכם ההעסקה או ההסכם). חלקים מהסכם זה רלוונטיים לענייננו. סעיף 19(א) להסכם, שכותרתו "מניעת ניגוד עניינים", קובע כי שטרית אינו יכול לעסוק או להעמיד עצמו במצב שבו הוא עלול להימצא בניגוד עניינים בין עבודתו על פי החוזה לבין עבודתו הפרטית ערב מינויו בכלל, ובמצב של ניגוד עניינים עם נושאים שבטיפול משרד האדריכלים בפרט. לפי סעיף 19(ג) להסכם בתקופת עבודתו בעירייה נאסר על שטרית לעסוק בכל עבודה אחרת בשכר, למעט בשלושה פרויקטים שנמנו שם (העבודות שמסר דכנר אינן ביניהם). עוד נאסר על שטרית להשתתף, להצביע, להיות מעורב או להשפיע בדיון או בהחלטה הקשורים בתכניות או בעבודות שיש לו בהן, במישרין או בעקיפין, חלק, טובת הנאה או עניין אישי, לרבות באמצעות משרד האדריכלים (סעיף 19(ט) להסכם). לבסוף, שטרית חויב להודיע ליועץ המשפטי של העירייה "מיד וללא דיחוי" על כל נושא שיש לו בו עניין אישי, לרבות בכל הנוגע למשרד האדריכלים, העלול ליצור ניגוד אינטרסים עם תפקידו (סעיף 19(י) להסכם).
68. לא רק הסכם ההעסקה הגביל את יכולתו של שטרית לעסוק בעבודה פרטית. לאחר מות אחיו נקלע שטרית למצוקה כלכלית, ובנסיבות אלו הוא ביקש שיותר לו לבצע עבודות פרטיות במשרדו. נגד עיסוקיו הפרטיים של שטרית הוגשה עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 10433/02 אללו נ' עיריית ירושלים [פורסם בנבו] (19.10.2003); העתירה נדחתה), ובמסגרת זאת התבקש היועץ המשפטי של עיריית ירושלים, עו"ד יוסי חביליו, ליתן חוות דעתו בסוגיית החשש לניגוד עניינים בין תפקידו של שטרית כמהנדס העיר לבין ביצוע עבודות חוץ על ידו כאדריכל פרטי. לפי חוות דעתו של היועץ המשפטי מיום 29.12.2002 (ת/830; לעיל להלן: חוות הדעת), שטרית יוכל לבצע עבודה פרטית ("עבודות חוץ", כפי שהן כונו בחוות הדעת) אם העבודה תבוצע עבור גוף ציבורי שאינו נמצא במגע כספי או מסחרי עם העירייה ושאינו מגיש תכניות בתחום ירושלים; בהיקף מצומצם; תוך מתן דיווח על גובה התמורה שאותה יקבל בגין העבודה; ובאישור מועצת העיר ושר הפנים (ת/830, עמ' 10-9).
69. לטענת שטרית, הסכמתו לקבל מדכנר עבודה למשרדו נבעה מטעות כנה וסבירה שהייתה לו בנוגע להיקף "היתר העבודה" שניתן לו. שטרית הבין, כך לדבריו, כי חוות הדעת שיצאה בעניינו מאת היועץ המשפטי (המכונה בפיו "ההיתר") – חוות דעת שאותה לטענתו לא קרא בזמן אמת (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 7217 ש' 24-23) – הרחיבה את מעגל הגורמים שעבורם מותר לו לבצע עבודה פרטית; ו"ההיתר" הנ"ל חל
--- סוף עמוד 668 ---
גם ביחס למי שמעמדם ותפקידם דומה לזה של דכנר – כל עוד העבודה אינה מבוצעת בתחומי ירושלים. טעות זו, כך נטען, נבעה בין היתר מהתנהלותם של הגורמים הרשמיים בעירייה בעניינו, ראש העיר אולמרט; מנכ"ל העירייה; וגורמים נוספים – אשר סברו כי ההיתר מאפשר לשטרית לעבוד מול גורמים פרטיים דוגמת דכנר. זאת ועוד: לפי שטרית, בהסכם ההעסקה שלו מול עיריית ירושלים נכללו לכתחילה הוראות שהתירו לו לעסוק, בתנאים מסוימים, בעבודה פרטית. הכללתן של הוראות אלו בהסכם משקפת את דעתה של עיריית ירושלים כי אין פסול אינהרנטי בכך שמי שממלא תפקיד של מהנדס עיר יבצע, במקביל, גם עבודה פרטית – מחוץ לירושלים – תחת מגבלות מסוימות. לנכונות זו של העירייה, כך שטרית, היה משקל משמעותי בהחלטתו לקבל בהמשך עבודות מדכנר למשרדו הפרטי. ואחרון: נטען כי בנקודת הזמן הרלוונטית הבחין שטרית בין "יזם פרויקט" – שהוא, לגבי דידו, "גורם בעל עניין ישיר בפרויקט", לבין "מנהל פרויקט" – שהוא, אליבא דשטרית, איש מקצוע. הבחנה זו הביאה אותו, כך לפי הילוכו, לקבל עבודה מדכנר, שכן סבר כי בקבלת עבודה מאת גורם מקצועי אין משום טובת הנאה אסורה המהווה שוחד.
70. בית המשפט המחוזי דחה גרסה זו במלואה. נקבע כי שטרית קרא את חוות הדעת וטענתו שלא עשה כן היא טענה "עקורה מהמציאות" שאף נסתרה בהצגת מכתב שכתב שטרית לבא כוחו דאז, שאליו צורפה חוות הדעת (ת/831); ושהלכה למעשה הוא פעל בניגוד לחוות דעת זו, שכן היה לו אסור בתכלית האיסור לקבל עבודות אדריכלות מעד המדינה. עוד נדחתה ההבחנה שלה ביקש שטרית לטעון בין יזם לבין מנהל פרויקט. צוין כי מדובר בהבחנה מלאכותית, שכן כשם שליזם הפרויקט אינטרסים בקידומו, כך גם מנהל הפרויקט מונע לטובת קידום הפרויקט והצלחתו של הפרויקט היא הצלחתו האישית, ולרוב גם הכלכלית.
71. גם עמדת המשיבה היא כי דין טענה זו להידחות. לדברי המשיבה, אף אם אכן המצב היה כפי שטוען שטרית שדימה לעצמו, ואמנם היה בידו אישור גורף מהיועץ המשפטי של העירייה לקבל למשרדו כל עבודה מכל לקוח, לא היה בכך כדי לפטור אותו לחלוטין מחבותו הפלילית לפי חוק העונשין. זאת, שכן אישור מהיועץ המשפטי של העירייה לקבל עבודה למשרדו של שטרית אינו מאפשר לקבל טובות הנאה הניתנות "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" של עובד הציבור, ובוודאי שאין בו אישור לקבל שוחד. המשיבה כופרת גם בטענה שלפיה שטרית טעה לחשוב כי קיים הבדל מהותי בין יזם הפרויקט לבין מנהלו. לדבריה, מדובר בגרסה כבושה, ומכל מקום אין בה כדי לשנות את אחריותו של שטרית בפלילים שכן התגבשות עבירת השוחד אינה תלויה בכך
--- סוף עמוד 669 ---
שנותן השוחד הפיק רווח כלכלי או אחר. עוד צוין כי ממילא בית המשפט המחוזי דחה את ההבחנה גם במישור העובדתי, בקבעו כי שטרית ידע כי דכנר הוא אחד מיזמי פרויקט הולילנד.
72. המשיבה סבורה כי ה"לבוש" הנכון לטענת שטרית הוא כי טעה טעות במצב דברים (לפי סעיף 34יח לחוק העונשין), שהובילה לטעות במצב משפטי (לפי סעיף 34יט לחוק העונשין). זאת, משום ששטרית טוען כי טעה במצב דברים וסבר שיש בידו "היתר" לקבלת עבודות פרטיות מכל אדם (הגם שלא היה היתר כאמור); ובהמשך, כי הסתמכותו על אותו היתר (שכאמור, לא ניתן) היא שהובילה אותו לטעות בדין, כאילו איסור השוחד אינו חל עליו. ניתוח זה של המשיבה מקובל עליי, והוא יפה גם להבחנה הנטענת בין יזם לבין מנהל פרויקט. לפיכך, יש להידרש תחילה לשאלה אם עומדת טענתו של שטרית באמות המידה שנקבעו בפסיקתנו לשם החלת הסייגים האמורים לאחריות הפלילית.
73. נפתח בטענת הטעות במצב דברים. סעיף 34יח לחוק העונשין מורה:
טעות במצב דברים
34יח. (א) העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו.
(ב) סעיף קטן (א) יחול גם על עבירת רשלנות, ובלבד שהטעות היתה סבירה, ועל עבירה של אחריות קפידה בכפוף לאמור בסעיף 22(ב).
74. הסייג של טעות במצב דברים דורש כי הנאשם ידמה לעצמו מצב דברים שהוא שונה מן המצב העובדתי האמיתי, קרי: מצב עובדתי שאינו קיים. אף שלאחר תיקון 39 לחוק העונשין סייג זה לאחריות פלילית אינו מותנה עוד בעמידתה של הטעות הנטענת במבחן הסבירות (למעט בעבירות רשלנות), סבירות יכולה לשמש בידי בית המשפט, בעבירות של מחשבה פלילית, כאמת מידה לבחינת אמינות גרסתו של הנאשם כי עשה מה שעשה מחמת טעות במצב הדברים (ראו ע"פ 5938/00 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 873, 895-894 (2001); דנ"פ 1294/96 משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 1, 17 (1998); ע"פ 2534/93 מליסה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 597, 608 (1997); השוו לדעה שלפיה דרישה מאדם לעמוד בסטנדרטים של "אדם סביר" אינה ראויה וסותרת את עקרון האשמה: אלעד רום טעות בחוק הפלילי 116 (2015)).
--- סוף עמוד 670 ---
75. האם טעה שטרית – טעות כנה – לחשוב כי הוא רשאי לקבל עבודה מדכנר? איני סבור כך. בית המשפט המחוזי קבע, כעניין שבעובדה, כי טענתו של שטרית שלפיה נמנע מלעיין בחוות הדעת אינה נכונה, ובערעורו לא עלה בידו של שטרית לסתור קביעה זו. נקודת המוצא היא אפוא ששטרית קרא את חוות הדעת, ומשקראה חזקה עליו שהיה ער לקביעות שבה. חרף כך – ועל כך אין מחלוקת – שטרית התנהל באופן שאינו עולה בקנה אחד עם האמור בחוות הדעת. בנסיבות אלו יש להוסיף ולקבוע כי שטרית היה מודע היטב למצב הדברים העובדתי הנכון אך בחר לפעול כפי שפעל. במצב דברים זה – טענת הטעות לא תוכל לסכון. למעשה, אפילו תמצי לומר כי שטרית נמנע במפגיע – כפי טענתו – מלעיין בחוות הדעת, עדיין דעתי הייתה כי שטרית אינו יכול להסתייע בטענת הטעות. בית משפט זה קבע לא אחת כי כאשר קיימות נסיבות המקימות בסיס לחשד סביר, הימנעות מבדיקת החשד שוללת את האפשרות להחלת הגנת טעות במצב הדברים. טעם הדבר הוא כי מי שטועה טעות כנה אינו נוטל במודע סיכון שהנסיבות קיימות, ואילו ״[...] 'עצימת עיניים' פירושה כי 'הנאשם חשד בנוכחותה של העובדה הנדונה אך נמנע מלחקור בדבר, הואיל ו'לא רצה לדעת', פן תתאשר העובדה ואזי לא יוכל להכחיש, לאחר מעשה, שידע עליה׳" (ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי, פ"ד מח(1) 302, 385 (1993); ע"פ 115/00 טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289, 308 (2000); ע"פ 1160/09 אזולאי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 38 (19.10.2009)). משהחליט שטרית לקחת לעצמו "עבודה" פרטית מאת דכנר, דמות המעורבת עד צוואר בפרויקט הולילנד הנמצא אותם ימים ממש על שולחנו כמהנדס העיר, העובדה שנמנע – לגרסתו – מלקרוא את חוות הדעת המשפטית שניתנה בעניינו במטרה לברר שמא נאסרה עליו נטילת עבודה כאמור היא עצימת עיניים ברורה הסותרת, כשלעצמה, את טענת הטעות. למעלה מכל אלה: אף אם הייתי נכון ללכת כברת דרך נוספת לעבר שטרית – ואינני נכון לעשות כן – ולהניח כי טעה טעות כנה עת סבר כי חוות הדעת התירה לו לקבל לידיו, במשרד האדריכלים שלו, עבודות פרטיות, הרי שלא "עבודות" התקבלו במשרד, אלא פרויקטים מדומים שבהם בוצעו פעולות ספורדיות – אצטלה וכסות להעברות השוחד, בלשונו של בית המשפט קמא.