76. גם ההבחנה שלה מבקש לטעון שטרית בין יזם לבין מנהל פרויקט אינה מחזיקה מים. תחילה אעיר בהקשר זה כי בצדק טענה המשיבה כי אף ששטרית הקדיש לטענה זו חלק נרחב מערעורו, הוא לא השכיל להראות כיצד טענה זו מסייעת להפחית מאחריותו הפלילית, ואכן אין בטענה האמורה כדי לשרת אותו. לפי קביעת בית המשפט המחוזי (שממנה לא ראיתי לשנות), בזמן אמת ועוד קודם לאירועי השוחד – בראשית שנת 2001 – הציג שטרית במכתב פרי עטו את דכנר כאחד מ"יזמי פרויקט
--- סוף עמוד 671 ---
הולילנד" (ראו נ/156). גם לגופו של עניין וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין עילה להבחין בין מנהל פרויקט לבין יזם פרויקט. שניהם מבקשים את טובת הפרויקט – טובה שהיא פעמים רבות גם טובתם האישית.
77. נמצאנו למדים כי שטרית היה ער למציאות העובדתית לאשורה ולא התקיימה אצלו כל טעות במצב הדברים. משזו המסקנה שאליה הגענו איננו צריכים להידרש לראש השני של הטיעון שעניינו טעות במצב המשפטי. סופה של נקודה זו: את שבחר שטרית לעשות – בחר במודע. נותר לבחון אם בנקודת הזמן הרלוונטית היה שטרית ער לכך שהכספים שנמסרים לו מצד דכנר נמסרים לו "בעד פעולה הקשורה בתפקידו".
"בעד פעולה הקשורה בתפקידו"
78. שטרית טוען כי לא הבין, בזמן אמת, כי עד המדינה מעביר למשרדו עבודות בזיקה לתפקידו כמהנדס עיר. כהוכחה לטענה זו מבקש שטרית להצביע על כך שלעיתים הוא אף הקשה על התקדמות הפרויקט, עניין המלמד, לטענתו, על כך שנהג לפי הבנתו המקצועית, ולא חשב או הבין כי דכנר מעביר למשרדו עבודות בזיקה לתפקידו כמהנדס עיר. טענה זו לא ראיתי לקבל. אכן, במקרים מסוימים אפשר שפעולותיו של שטרית לא עלו בהכרח עם האינטרסים של פרויקט הולילנד (ראו למשל נ/68א, התנגדות מהנדס עיר לתכנית 3507ו). ברם, אין בכך כדי להוביל למסקנה שלפיה שטרית לא היה מודע לכך שהשוחד נמסר לו "בעד פעולה הקשורה בתפקידו". שטרית הבין הבן היטב כי ישנו קושי בכך שבכובעו כמהנדס עיר הוא עוסק בקבלת החלטות הקשורות בפרויקט הולילנד שבו מעורב דכנר. כך, בניגוד לטענת שטרית כאן, בחקירתו במשטרה הוא מסר כי נהג להימנע מלהשתתף בישיבות בעירייה שעסקו בפרויקט הולילנד וזאת כדי לבדל את פעילותו כמהנדס העיר מפעילותו במשרד האדריכלים (ת/581, ש' 407-399). מודעותו של שטרית לכך שהכספים שהעביר דכנר למשרד האדריכלים שבבעלותו הועברו בזיקה לתפקידו כמהנדס העיר נלמדת גם מדברים שמסר שטרית עצמו לבא כוחו בחקירתו בבית המשפט. לבקשת בא כוחו תיאר שטרית כי בפגישה שבה סיכם עם דכנר כי הלה יעסיקו אמר לו דכנר: "אני חושב שאתה [שטרית – ע' פ'] יכול לעזור לי מאוד בפרויקטים שאני מנהל ופרויקטים שאני יוזם, ואני בטוח שאתה תוכל להביא לי תועלת, כמו שאני יכול לסייע לך" (פרוטוקול הדיון, עמ' 7156 ש' 26-25; ההדגשה הוספה – ע' פ'). לשטרית היה ברור אפוא, לפי דבריו שלו, כי עד המדינה מעביר למשרדו עבודות במטרה לסייע לו (לשטרית), ובתמורה – שעליו לסייע לעד המדינה בפרויקטים שאותם הוא מנהל או יוזם. ועוד: ביומנה של שולה זקן – מי ששימשה דאז מנהלת לשכת אולמרט (כשר התמ"ת) –
--- סוף עמוד 672 ---
נרשם: "צהריים עם דכנר – שטרית עוזר לך – הולילנד – זיגדון" (ת/838). כשנשאלה זקן לפשר רישום זה, הסבירה: "אני מניחה שאורי שטרית ביקש ממני להגיד את זה לדכנר, או שהוא ידע שהוא בא אלי או שהוא ידע שהוא נמצא אצלי, אני לא יודעת מה, והיום אני מבינה שאולי ההודעה לא הייתה הכי תמימה" (פרוטוקול הדיון, עמ' 8299 ש' 32-30). מתברר אם כך כי לא רק ששטרית היה ער לכך שדכנר מצפה לעזרתו תמורת המתת שניתנה לו, אלא שהוא אף פעל להעברת מסרים ברוח זו לדכנר. עולה מן המקובץ כי שטרית היה מודע לכך שעבודות ההיתכנות שהועברו למשרד האדריכלים שלו מטרתן הייתה להניעו לפעול לטובת פרויקט הולילנד.
(ג) תשלום החוב לבנק הפועלים
79. עמדנו על כך שדכנר שילם לשטרית סך של 401,125 ש"ח בתשלומים שנפרסו על פני שלוש שנים לצורך כיסוי חובו של האחרון לבנק הפועלים. עוד מצאנו כי בניגוד לגרסתו של שטרית, סכום זה לא הועבר כהלוואה ולא ניתן לו על רקע קשרי חברות קרובים עם דכנר. אין חולק על כך ששטרית היה מודע לכך שדכנר העביר לו את התשלומים האמורים, והמחלוקת בנקודה זו מתמקדת בשאלה אם ידע שטרית כי הכספים דנן הועברו לו בשל תפקידו כמהנדס העיר ירושלים ולמען תמיכתו בפרויקט הולילנד. בית המשפט המחוזי השיב לכך בחיוב (הכרעת הדין, עמ' 408-406).
80. אף אני סבור כי בשים לב לנתונים הקשורים בהעברת הכספים דנן לא יכול להיות חולק כי שטרית ידע כי התשלומים ניתנים לו בעד תמיכתו בפרויקט הולילנד. לצורך כך נזכיר, בקצרה, את שנקבע על כיסוי החוב במישור העובדתי. מצאנו כי דכנר לא ראה בתשלומים אלה כהלוואה, ובמצוקתו הכלכלית הוא אף ביקש משטרית הלוואה ולא החזר של ההלוואה, כביכול, שהוא-עצמו נתן; לא נערך כל הסכם הלוואה בינו לבין שטרית; ושטרית פנה לדכנר בבקשה להשיב לו את הכספים רק בסמוך לאחר שגילה על כוונתו של עד המדינה לפנות למשטרה. דברים אלה מעידים לא רק על מאפייני התשלום במישור העובדתי, כי אם גם על האופן שבו תפס שטרית את מהות העברות הכספים האמורות. שהרי, אם ראה שטרית את התשלומים כהלוואה, מדוע לא ביקש לקזז את הסכום שהעביר לדכנר מסכום ההלוואה? ומדוע פנה לדכנר במטרה להשיב את סכום ההלוואה שעות ספורות לאחר שנודע לו על כוונה אפשרית של דכנר לפנות למשטרה? התנהלות זו של שטרית מעידה על כך שמהנדס העיר דאז היה ער להקשר שבו ניתנו הכספים, ולכך שהם ניתנים בעד תמיכתו בפרויקט הולילנד. דומה שאף שטרית עצמו הכיר בכך שקבלת הכספים מדכנר – כאמור, לשיטתו, בצורת הלוואה – הייתה מעשה בלתי תקין מצדו, באומרו כי "[...] זו טובת הנאה, ומזה הציבור
--- סוף עמוד 673 ---
הרחב יכול להבין, יכול לפרש, מה שלא היה ולא נברא, יכול לפרש, מה שהתביעה טוענת, שכדי להשיג 'הישגים' בפרויקט הולילנד, נתתי לו טובת הנאה. היום זה ברור לי כאור היום, אז זה לא היה ברור לי בכלל, לא הייתי עושה דבר שנוגד את האינסטינקטים האתיים שלי, אילו הייתי ער לזה, לא הייתי עושה את זה [...]" (הכרעת הדין, עמ' 402). היסוד הנפשי ביחס לאישום זה – מתמלא אפוא.
(ד) תשלום לחברת שגיא
81. העובדות הנוגעות לאישום הקשור בתשלום לחברת שגיא מוסכמות ברובן. כזכור, שטרית שיתף את דכנר בבעיית חובו לבנק הפועלים, וזה נחלץ לעזרתו הן על דרך יצירת הקשר עם חברת שגיא, הן בפירעון החוב לבנק הפועלים. ענייננו עתה בתשלום לחברת שגיא. בהעדר מחלוקת על היסוד העובדתי בנושא זה לא הרחבנו בדברים בפרק זה של פסק דיננו, ונעמוד עתה בתמצית על הרקע הצריך לעניין. מפסק הדין של בית המשפט המחוזי עולה כי דכנר היה זה שיצר קשר עם חברת שגיא לצורך חישוב הריבית שהצטברה לחובת חשבון הבנק של חברת שריג שלו היה שטרית ערב. ביום 18.7.2004 נחתם הסכם בין חברת שגיא לבין חברת ש.א.ד שבבעלות עד המדינה לביצוע בדיקה מדגמית של ריביות חובו של שטרית, וזאת תמורת סך של 2,000 דולר (ת/448, עמ' 31-30). בהמשך להסכם זה נקשרו הצדדים בהסכם נוסף מיום 4.8.2004 (שם, עמ' 22-21) לביצוע בדיקה מקיפה, בעלות של 4,000 דולר + מע"מ. בגין התשלום לחברת שגיא הורשע שטרית בלקיחת שוחד בסך כולל של 30,780 ש"ח.
82. בבית המשפט המחוזי לא חלק שטרית על כך שעד המדינה הוא ששילם את החשבון שהגישה חברת שגיא עבור הכנת הדו"ח שנתבקש לצורך המגעים בעניין החוב הכספי לבנק (הכרעת הדין, עמ' 400). עם זאת, לטענתו, שעליה הוא שב כאן, הוא לא היה ער לכך שעד המדינה הוא שנושא בעלות הבדיקה; ואף סבר כי משום שדכנר נהג לסייע לאחרים – אחרים נהגו לסייע לו. על כן, הוא לא חשב שהשירות שהעניקה חברת שגיא היה כרוך בתשלום. לכך מוסיף שטרית כי בניגוד לגרסתו של דכנר הוא לא ביקש ממנו לשאת בתשלום לחברת שגיא, שהרי הוכח כי דכנר היה זה שפנה לחברה בעניינו של שטרית. המשיבה, מצדה, ביקשה שנאמץ את קביעת בית המשפט המחוזי.
83. מבין עמדות הצדדים נראית לי עמדת המשיבה. ראשית ייאמר כי שטרית היה ער לכך שהושקעה עבודה רבה מצד חברת שגיא בבדיקת חובו. בין היתר, שטרית פגש בבעליה של החברה, אמנון שוורץ (להלן: שוורץ), במשרדו (ראו הודעות שוורץ
--- סוף עמוד 674 ---
במשטרה שהוגשו בהסכמה, ת/448, ש' 39-35); המציא לחברה מסמכים שונים לצורך ביצוע הבדיקה (ת/450); וקיבל לידיו את הדו"ח שהפיקה החברה עם סיומה (לפי עדות שוורץ, הדו"ח אף הועבר לשטרית במישרין; ת/448, ש' 87-84). זאת ועוד: שטרית לא חלק בעדותו על כך שהבין כי החברה אינה מבצעת את העבודה ללא תמורה, שכן דובר בעבודה שמטבעה מחייבת תשלום (ראו דברי שטרית, פרוטוקול הדיון, עמ' 7353 ש' 16-5); לא על כך שדכנר הוא זה שפנה לחברת שגיא; ולא על כך שפרטי העבודה סוכמו בין דכנר לבין שוורץ (ראו הודעת הערעור, עמ' 42). למעשה, שטרית העיד כי "דכנר היה שותף פעיל בכל מה שקשור לטיפול בבדיקה ובהלוואה, הוא עשה את זה בשמחה ובששון" (פרוטוקול הדיון, עמ' 7352 ש' 25-22).
84. יוצא, אפוא, כי שטרית ידע כי דכנר הוא שקישר בינו לבין חברת שגיא; ידע כי חברת שגיא מבצעת עבורו עבודה; וידע כי בגין עבודה זו זכאית החברה לתשלום. מוסכם על הכל כי דכנר הוא ששילם בפועל את החוב שנוצר לחברת שגיא. האמנם אפשר כי חרף כל אלה, נעלמה מעיני שטרית זהותו של משלם החוב? איני סבור כך. נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי משלא מצא לאמץ את טענת שטרית כי אף שידע כי החברה פועלת בעניינו, לא בחן מהי התמורה שהועברה לה עבור בדיקותיה ומיהו ששילם אותה. גרסה זו אינה מסתברת כשהיא נשמעת מפיו של מי שהיה מצוי באותה תקופה במצוקה כספית גדולה, ויש להניח כי היה ער לתשלומים שונים המתבצעים על ידו ועבורו. לכך יש להוסיף כי ממסמך שנתפס במשרדו הפרטי של שטרית ומכיל את כלל החומר שהתקבל מחברת שגיא עולה בבירור כי דכנר הוא זה ששילם לחברת שגיא עבור הבדיקה שבוצעה (ת/449ב).
85. לא מצאתי ממש גם בטענת שטרית שלפיה הוא התרשם כי עד המדינה נוהג לסייע לאחרים מבלי לצפות לקבל על כך תמורה, ועל בסיס התרשמותו זו הניח כי אחרים עוזרים לדכנר מבלי לדרוש תשלום עבור שירותיהם. כפי שציין בית המשפט המחוזי, שטרית לא גרס כך בבית המשפט, וטענה זו נשמעה מפי בא כוחו בסיכומיו (הכרעת הדין, בעמ' 402). מכל מקום, לטענה זו לא הובאו כל תימוכין מצד שטרית, ולמעשה – אין היא עולה בקנה אחד עם טענתו שלפיה לא היה ער לכך שדכנר הוא ששילם את שכרה של חברת שגיא. שהרי אחד משניים: או ששטרית לא ידע כלל מיהו "הנדיב" המשלם את שכרה של חברת שגיא; או שסבר כי לא נדרש כל תשלום, מן הטעם שחברת שגיא לא גבתה תשלום מדכנר, על בסיס סיוע אחר כלשהו שהעניק לה האחרון קודם לכן. כבית המשפט המחוזי, גם אני סבור כי שטרית לא הוטרד משאלת התשלום לחברת שגיא אך משום שהבין הבן היטב כי עד המדינה הוא שנושא בעלות הבדיקה (הכרעת הדין, עמ' 403-402).
--- סוף עמוד 675 ---
"בעד פעולה הקשורה בתפקידו"
86. דחינו את טענתו של שטרית שלפיה הוא לא ידע כי היה זה דכנר ששילם לחברת שגיא. בנתון לקביעה זו – קרי: בנתון להנחה ששטרית היה מודע לכך שדכנר פרע את החוב לחברת שגיא – יש לבחון אם שטרית ידע בנוסף כי דכנר עושה כן כדי לזכות בתמיכתו – כמהנדס העיר – בפרויקט הולילנד. כבר עמדנו על כך שבין שטרית לבין דכנר לא שררו יחסי חברות קרובים; וכי זהותו של דכנר – כאחד מיזמי פרויקט הולילנד, שענייניו היו מונחים אותה עת לפתח עיריית ירושלים – הייתה ידועה היטב לשטרית. דכנר היה זה שקישר את שטרית עם חברת שגיא, הוביל להסדר החוב המקל שאליו הגיע עם בנק הפועלים ובהמשך אף שילם את חובו (ואין חולק שלכך שטרית היה מודע). לכך יש להוסיף את הדברים הבאים: דכנר נשא בתשלום לחברת שגיא בחודשים יולי עד ספטמבר 2004. תשלום זה בוצע לאחר שדכנר העביר סך של 130,000 ש"ח ליורם בחודש מרץ 2003; ובמקביל לכך שמחודש אפריל 2003 ועד לחודש אוקטובר 2004 העביר דכנר סכומי כסף משמעותיים למשרד האדריכלים של שטרית עבור "עבודות ההיתכנות". עולה אפוא כי בתקופה זו ממש קיבל שטרית מדכנר טובות הנאה בהיקף ניכר. תשלומים תדירים אלה מחזקים את המסקנה שלפיה שטרית היה ער לכך שהתשלום מדכנר לחברת שגיא – כמו גם התשלומים האחרים – ניתן לו בזיקה לתפקידו. לפיכך יש מקום לקבוע כי שטרית היה ער לכך שדכנר הוא זה ששילם את המגיע לחברת שגיא על רקע ובגלל תפקידו כמהנדס העיר ירושלים.
עבירת הלבנת ההון ועבירת הרישום הכוזב
87. בית המשפט המחוזי הרשיע את שטרית בעבירה אחת של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) משום שהפקיד את התשלום בסך 883,500 ש"ח שקיבל עבור "עבודות ההיתכנות", תשלום שלגביו נקבע כי מדובר בשוחד, בחשבון הבנק של משרד האדריכלים שבבעלותו. זאת, תחת כסות של תקבולים עבור שירות "ייעוץ מקצועי", ותוך הוצאת דרישות תשלום כוזבות שאינן משקפות נכונה את השירות שניתן בגינן (הכרעת הדין, עמ' 415). בשל הוצאתן של החשבוניות האמורות אף הורשע שטרית בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין. להרשעה בעבירה זו התייחס שטרית בלקוניות בערעורו, וטען בקצרה כי משרדו ביצע עבודות אמת עבור דכנר, ומשכך – הכללתן של החשבוניות שהוצאו בגין עבודות אלו בספרי המשרד אינה מקימה עבירה של רישום כוזב. דא עקא, דחינו את טענת שטרית שלפיה התשלום מדכנר למשרד ניתן בתמורה