96. מכאן ליישום הדברים שעליהם עמדנו בנסיבות המקרה הפרטניות של שטרית. שטרית הורשע, כאמור, בעבירת הלבנת הון בשל כך שאת כספי השוחד שקיבל מדכנר בסך של 883,500 ש"ח הפקיד בחשבון משרד האדריכלים שלו, תחת כסות של תשלום עבור "ייעוץ מקצועי" שסיפק המשרד. עמדנו לעיל על כך שיסוד ההסתרה בעבירת הלבנת ההון דורש כי העושה יפעל במטרה להסתיר את פירות עבירת המקור כך שהקשר בינם לבין העבירה יטושטש או ינותק. יסוד זה מתקיים בענייננו. הכספים שקיבל שטרית מדכנר – כספי שוחד – הופקדו בחשבון משרד האדריכלים, אשר אין חולק כי הוא מהווה עסק לגיטימי. ברישומי המשרד נרשמו הכספים כתשלום עבור "ייעוץ מקצועי", והוצאו דרישות תשלום בהתאם. כבר קבענו כי לא היה כל מתאם בין התשלומים דנן לבין העבודות שביצע המשרד עבור דכנר, שהיקפן בטל בשישים; וכי היה זה שטרית שהורה כיצד לרשום את התשלומים שהתקבלו במשרד מדכנר. סבורני כי הצגת הכספים שהועברו מדכנר כ"שכר" עבור עבודות שביצע משרד האדריכלים – ולא כהעברה עצמאית מדכנר לשטרית – מעידה על כך שמטרת הפעולה הייתה הסתרת פירות עבירת קבלת השוחד, תוך הסוואת מקורם. מסקנתי היא אפוא כי בדין הורשע שטרית בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.
--- סוף עמוד 682 ---
הכרעת הדין – סוף דבר
97. לאחר שבחנו את טענות שטרית בערעור ואת הכרעת הדין בעניינו, מצאנו כי בדין הורשע שטרית ב-4 עבירות של לקיחת שוחד, בעבירת רישום כוזב במסמכי תאגיד ובעבירת איסור הלבנת הון. שטרית קיבל שוחד מדכנר ב-4 דרכים שונות: ראשית עמדנו על כך ששטרית קיבל שוחד בסך של 130,000 ש"ח, באמצעות העברת כספים מדכנר לאחיו יורם. קבענו כי שטרית היה החוט המקשר בין השניים וכי הכספים שניתנו ליורם היו נדבך נוסף בהטבות השונות שחילק דכנר לשטרית במטרה לגייסו לטובת פרויקט הולילנד. שנית, קבענו כי דכנר שילם סך של 883,500 ש"ח למשרד האדריכלים שבבעלות שטרית, תשלום שניתן ללא כל מתאם בינו לבין העבודות שביצע המשרד בפועל ושימש למעשה כסות לכספי השוחד. דחינו בהקשר זה את גרסתו של שטרית שלפיה דובר בעבודות אמת שהסכומים דנן משקפים תמורה הולמת עבורן. קביעות אלו הובילו אותנו למסקנה שלפיה בדין הורשע שטרית גם בעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד והלבנת הון. את השוחד השלישי, בסך של 401,125 ש"ח, קיבל שטרית מדכנר בעשרות תשלומים חודשיים סדורים שנפרסו על תקופה של שלוש שנים – סכום שנועד לכסות את חובו לבנק הפועלים. כספים אלה לא הועברו לשטרית כהלוואה כפי טענתו, כי אם כמתת שנועדה להבטיח את תמיכתו בפרויקט הולילנד. רביעית, ובהמשך לכך, קבענו כי דכנר נשא בעלות התשלום לחברת שגיא בסך של 30,780 ש"ח, חברה שבדקה את חובו של שטרית לבנק הפועלים ואת הריביות בגינו. מצאנו כי שטרית – חרף טענותיו – ידע כי היה זה דכנר ששילם עבור שירותיה של החברה.
98. מסקנתנו בתום הבחינה האמורה היא כי במהלך כהונתו בעיריית ירושלים, למשך זמן לא מבוטל, קיבל שטרית שוחד מפרויקט הולילנד, בדרכים שונות ומגוונות. שטרית ניצל את תפקידו הציבורי – באופן שיטתי – להפקת תועלות אישיות בסכומים ניכרים שהיקפם המצטבר עלה על מיליון ש"ח. ניצול זה של משרתו הרמה של שטרית – דוקר את העין. הוא פוגע, פגיעה קשה, באמון הציבור במי שאמון על מכלול היבטי התכנון בעיר. כרום משרתו של שטרית – כך חומרת מעשיו.
הערעור על גזר הדין
99. שטרית מערער לפנינו גם על חומרת העונש. בית המשפט המחוזי השית על שטרית עונש של 7 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר
--- סוף עמוד 683 ---
הדין; קנס כספי בסך של 1,000,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו, לתשלום ב-10 תשלומים; וחילוט רכוש בשווי 500,000 ש"ח.
100. בית המשפט המחוזי קבע את מתחם הענישה ההולם על בסיס חלוקה של מעשיו של שטרית לשלושה אירועים שונים: האירוע הראשון הוא קבלת השוחד מדכנר בדרך של העברת סך של 130,000 ש"ח לאחיו יורם. באירוע השני כלל בית המשפט את שתי עבירות לקיחת שוחד הקשורות בכיסוי החוב של שטרית לבנק הפועלים, קרי: התשלום לחברת שגיא בסך של 30,780 ש"ח ותשלום בסך של 401,125 ש"ח לצורך כיסוי החוב. באירוע השלישי כלל בית המשפט את קבלת השוחד דרך השכר למשרד האדריכלים; את הלבנת ההון; ואת הוצאת החשבוניות הכוזבות כנגד כספי השוחד. נציין כי באירוע זה מייחס בית המשפט לשטרית קבלת סכום בסך של 902,833 ש"ח (אך ראו הערתנו בפסקה 30 מעלה). את מתחם הענישה באירוע הראשון העמיד בית המשפט על שנתיים עד 4 שנות מאסר בפועל. בעניין האירוע השני נקבע מתחם ענישה של 4 עד 7 שנות מאסר בפועל; ואשר לאירוע השלישי הועמד מתחם הענישה על 6 עד 9 שנות מאסר בפועל.
101. בית המשפט עמד על נסיבות ביצוע העבירה בעניינו של שטרית, ושקל במסגרת זאת, לכף החובה, את התפקיד הבכיר שמילא שטרית כמהנדס העיר ירושלים ואת הסמכות הרחבה שהופקדה בידיו מכוח תפקיד זה בתחום התכנון והבנייה; את המניע למעשיו של שטרית, אותו הגדיר כ"רדיפת בצע כסף"; את העובדה ששטרית קיבל שוחד בסכומים גדולים ובדרכים מגוונות; ואת הסוואת הכספים שהועברו למשרד האדריכלים כשכר, תוך ערבוב כספים אלה עם התשלומים הכשרים שהועברו אל המשרד. לכף הקולה דומה שבית המשפט התחשב בכך שלא הוכח בבית המשפט כי נגרם נזק לציבור בשל קבלת השוחד או כי שטרית סטה מן השורה במהלך ביצוע תפקידו. בכל הקשור לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הביא בחשבון בית המשפט את שירותו הצבאי של שטרית, שלחם במלחמת יום הכיפורים והמשיך לשרת במילואים כמפקד פלוגה וכסגן מפקד גדוד עד לגיל 48; את הנזק שנגרם לשטרית בעקבות החקירה וניהול המשפט ואת העובדה שאיבד, במידה רבה, את האפשרות להיות מועסק על ידי גופים ציבוריים; את דבר החזרת הכסף משטרית לדכנר (סך של כ-350,000 ש"ח); את חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות (אם כי נראה כי לשיקול זה לא ניתן משקל ממשי לכף הקולה. ראו גזר הדין העיקרי, עמ' 21; עמ' 37); ואת עדויות עדי אופי שונים לזכותו של שטרית.
על רקע שיקולים אלה הושתו על שטרית העונשים המפורטים ברישה לדברים.
--- סוף עמוד 684 ---
102. שטרית טוען בערעורו כי בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה בגזירת עונשו. לדבריו, העונש שהושת עליו חורג מרמת הענישה הנוהגת במקרים דומים. עוד נטען כי יש לבחון את עניינו במנותק מפרשת השוחד הכללית בפרויקט הולילנד, וזאת בשל כך שלא הוכח – וממילא לא נטען – כי שטרית ידע על חלקם של מעורבים אחרים בפרשה או כי סטה מהשורה במילוי תפקידו הציבורי. שטרית מוסיף כי היה נתון במצוקה אישית עקב פטירת אחיו והחובות שזה הותיר אחריו, ומצוקה זו היא שהובילה אותו לקבל הטבות מדכנר; וכי לא היה טעם להבחין – מבחינת העונש – בינו לבין מקבלי שוחד אחרים בפרשה. לעמדתו, על בית המשפט המחוזי היה לשקול לחיוב את העובדה ששיתף פעולה ומסר גרסה מלאה בחקירתו במשטרה; ואת העובדה שהוא היחיד מבין הנאשמים בפרשה שהביע חרטה על מעשיו. המשיבה מנגד סומכת ידיה על נימוקי בית המשפט המחוזי. לטענתה, העונש שהושת על שטרית מוצדק בנסיבות העניין הן ביחס לענישה הנוהגת בעבירות שוחד, הן בשים לב לחומרה המיוחדת שיש לייחס למעשיו של שטרית על רקע היקף השוחד, מאפייני קבלתו והמשרה הבכירה שכיהן בה.
החלוקה לאירועים
103. בית המשפט המחוזי קבע – לצורך קביעת מתחמי הענישה בעניינו של שטרית – כי את מעשיו ניתן לחלק לשלושה אירועים, לפי שלושת "ערוצי השוחד" שקיבל מדכנר: הכספים שניתנו לאחיו יורם; הסיוע בכיסוי החוב לבנק הפועלים; והתשלום למשרד האדריכלים. כפי שציינתי קודם לכן אגב הדיון בעניינו של לופוליאנסקי, אני סבור כי גם במקרה זה נכון לסווג את הפרשה כולה כאירוע אחד בלבד – שתחתיו תיכללנה כל טובות ההנאה שקיבל שטרית מדכנר. בהתאם למבחן המנחה שהתווה בית משפט זה בעניין גן העיר, יש לקבוע כי בין העבירות השונות שביצע שטרית קיים קשר ענייני הדוק. העבירות כולן היו חלק מאותה תכנית עבריינית שבמסגרתה קיבל שטרית מנציג פרויקט הולילנד דמי שוחד וזאת מכוח תפקידו כמהנדס העיר ירושלים (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז ופסקה 2 לחוות דעתי (29.10.2014) (להלן: עניין גן העיר)). יש אפוא לראות בעבירות שבהן הורשע שטרית ככאלו שמגבשות אירוע אחד, ובנתון לכך תיערך הבחינה להלן.
104. כידוע, אירוע אחד יכול שיהא מורכב מכמה "מעשים", כאמור בסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המורכבים כל אחד מכמה
--- סוף עמוד 685 ---
עבירות. בגין "מעשה" אחד הכולל כמה עבירות יקום עונש אחד, אך בגין כמה מעשים – ניתן להטיל כמה עונשים (ראו עניין גן העיר, פסקה 24). במקרה זה, אף שמעשיו של שטרית עולים כדי אירוע אחד, לי נראה כי כל אחת מפרשות השוחד במקרה זה – השוחד ליורם שטרית, השוחד לכיסוי החוב לבנק הפועלים, השוחד שהופנה לתשלום לחברת שגיא וזה ששולם למשרד האדריכלים – מהווה "מעשה" אחד. לכך תיוודע חשיבות ביחס לעונש ההולם במקרה זה.
אקדים ואומר כי בשים לב לשיקולי הענישה הרלוונטיים לעבירות השוחד ולנסיבות ביצוע העבירות הפרטניות במקרה של שטרית, לא ראיתי להתערב בעונש המאסר בפועל שהשית עליו בית המשפט המחוזי.
דיון
105. על הערך המוגן שנפגע מעבירות שוחד המבוצעות על ידי עובדי ציבור ועל הפגיעה הקשה שהן מסבות למלאכת המינהל הציבורי ולאמון הציבור בו כבר עמדנו, ולא נשוב על הדברים. נפנה על כן לבחון את מדיניות הענישה הנוהגת ביחס לעבירות שבוצעו בנסיבות דומות לאלו שביצע שטרית. עיון בפסיקת בית משפט זה מלמד כי חלה החמרה מסוימת בענישה בגין עבירת קבלת השוחד, כך שברוב המקרים כולל העונש בגינה רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח (ראו למשל ע"פ 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 88, 90 (10.2.2010); ע"פ 5083/08 בניזרי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 63 (24.6.2009) (להלן: עניין בניזרי)). כך, למשל, בעניין דרעי, הורשע המערער בלקיחת שוחד בסכום כולל של כ-65,000 דולר בתקופה שבה כיהן כמנהל הכללי של משרד הפנים ובהמשך כשר הפנים. בערעור מצא בית משפט זה להקל את העונש ולהעמידו על שלוש שנות מאסר בפועל, חלף 4 שנות מאסר שגזרה הערכאה הדיונית (ע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 721, 839-837 (2000) (להלן: עניין דרעי). בית המשפט התחשב במקרה זה – כשיקול לקולת העונש – בהתארכותו הבלתי מוצדקת של ההליך שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי). בעניין בניזרי קיבל המערער, עת כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלה, שוחד בסדר גודל של עשרות אלפי שקלים (לצד הבטחה לטובות הנאה עתידיות); ושוחד נוסף בדרך של העברת כספים לישיבה שבראשה עמד בן חסותו בסך של כ-200,000 ש"ח ו-30,000 דולר. בית משפט זה קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש וגזר על בניזרי 4 שנות מאסר בפועל (עניין בניזרי, פסקאות 32-31, 36-35, 65. יש לציין כי במקרה זה נקבע כי בניזרי ניסה להשפיע על החלטות פקידי ציבור ועל סדרי המינהל במטרה לסייע לנותן השוחד; והוא הורשע, נוסף על עבירות השוחד, בעבירה של שיבוש מהלכי
--- סוף עמוד 686 ---
משפט. ראו למשל שם, פסקה 62. בקשה לקיים דיון נוסף נדחתה: דנ"פ 5651/09 בניזרי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 5-4 (26.7.2009)). בעניין ריטבלט הורשע אחד המערערים, בכיר בחברת החשמל, בלקיחת שוחד בסך של 1.3 מיליון ש"ח לכל הפחות, ועונשו הועמד על 6 שנות מאסר בפועל. בית משפט זה דחה את הערעור על חומרת עונש המאסר בפועל (עניין ריטבלט, פסקה 84. יוער כי כהן הורשע גם בעבירת עדות שקר ובעבירות מס). בעניין לוי הורשע גזבר ומזכיר של מועצה אזורית בלקיחת שוחד בסך של 20,000 ש"ח. בית משפט זה קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והחמיר את רכיב המאסר בפועל שהושת על המשיב מ-12 ל-20 חודשים (ע"פ 267/13 מדינת ישראל נ' לוי, [פורסם בנבו] פסקאות 19-15 (23.6.2013) (להלן: עניין לוי). לצד ההרשעה בלקיחת שוחד, המשיב שם הורשע גם בעבירה של גניבה על ידי עובד ציבור). בעניין שניצר הורשע מי שכיהן כמנהל משרד הפנים באילת בלקיחת שוחד (טובות הנאה בדרך של מימון שהייתו במלון או מתן הנחה ניכרת בתשלום על השהייה) בתמורה לכך שהנפיק דרכונים שלא כדין ומסר נתונים מהמאגר הממוחשב של המשרד. בית המשפט המחוזי גזר על עובד הציבור שם, אשר לצד קבלת השוחד הורשע בעבירות נוספות (גילוי בהפרת חובה, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות), 24 חודשי מאסר בפועל. בית משפט זה קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והעמיד את עונשו על 32 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 739/09 מדינת ישראל נ' שניצר [פורסם בנבו] (1.7.2009) (להלן: עניין שניצר); ראו גם ע"פ 766/07 כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.11.2007), שם הורשע עובד חברת אבטחה בלשכת מינהל האוכלוסין של משרד הפנים בלקיחת שוחד בסך כולל של 15,000 ש"ח לכל הפחות בתמורה להכנסת פונים ללשכה תוך עקיפת התור. בית משפט זה הקל את עונשו מ-6 ל-4 שנות מאסר (שאלה זו לא נבחנה בשנית בדיון נוסף שהתקיים בעניין: דנ"פ 10987/07 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד סג(1) 644, 704 (2009))).
106. לעומת מקרים אלה קיימים בפסיקתנו מקרים שבהם אושרה ענישה מקלה יותר מזו שנסקרה עד כה, כזו שעמדה על חודשים ספורים של מאסר בפועל. כך, למשל, בעניין אטיאס הורשע מנהל נפה במחלקת הפיקוח על הבנייה בעירייה, שאמונה על אכיפת דיני התכנון והבנייה ופיקוח על היתרים, בלקיחת שוחד בדרך של העסקת בנו (העסקה שתמורתה קיבל הבן תשלום בסדר גודל של אלפי שקלים) וקידום הליכי הגיור של אשתו של האחרון. בית המשפט המחוזי השית על המערער שם עונש של 7 חודשי מאסר בפועל. ערעור על חומרת העונש נדחה (ע"פ 6916/06 אטיאס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 58-56 (29.10.2007) (להלן: עניין אטיאס)). בעניין אחר הורשע חבר ועד של אגודה שיתופית בלקיחת שוחד בשני אירועים והוטל עליו עונש של 8 חודשי מאסר בפועל. בית משפט זה דחה ערעור על חומרת העונש (ע"פ 10735/04