--- סוף עמוד 687 ---
גולדמן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 22 (20.2.2006); לא למותר לציין כי בית המשפט, מפי השופטת מ' נאור (כתוארה אז), העיר במקרה זה כי "[...] אין מנוס מהטלת עונש מאסר, ולו קצר, בפועל [...] אלמלא הזמן שחלף היה מקום לדעתי להטיל עונש כבד בהרבה" (שם)). בעניין יהושע הורשע המערער, חבר מועצת עיר, בשתי עבירות של לקיחת שוחד (דרך טובות הנאה הקשורות בהעסקה של אשתו ובהשכרה של נכס בבעלות אמו). בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של 5 חודשי מאסר בפועל, וערעורו על חומרת העונש נדחה (ע"פ 10627/06 יהושע נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (8.5.2007) (להלן: עניין יהושע)). בעניין סטויה נגזר על המערערת, שהועסקה כבקרית וכאחראית משמרת במשטרת הגבולות וקיבלה שוחד בסך של אלפי שקלים, עונש של 7 חודשי מאסר בפועל. ערעור על חומרת העונש נדחה, תוך שצוין כי אין עילה להתערב בגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי "לא רק מפני שהעונש שנקבע על ידו התבסס על בקשתם המוסכמת של הצדדים במסגרת הסדר טיעון, אלא גם מפני שהעונש גופו רחוק מלהיות חמור" (ע"פ 6564/04 סטויה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.10.2004) (להלן: עניין סטויה)).
107. ומכאן לענייננו. על רקע מדיניות הענישה הנוהגת, לדעתי מטות נסיבות ביצוע העבירות במקרה של שטרית את הכף לעבר קביעת מתחם ענישה על הצד המחמיר. בעניין זה הבאתי בחשבון את היקף השוחד המשמעותי שקיבל שטרית לכיסו – כספים שנועדו להיטיב עמו ועם קרובי משפחתו – שעמד על כ-1.3 מיליון ש"ח (זהו סכום השוחד השני בגובהו בפרשה זו). עוד ראיתי לייחס משקל לכך שקבלת השוחד במקרה שלפנינו לא הייתה בגדר מעידה חד פעמית מצדו של שטרית. כאמור לעיל, השוחד שקיבל שטרית מדכנר לשם כיסוי החוב לבנק הפועלים ניתן לו בצורה של "תשלום" חודשי, והוא נדרש להפקיד מדי חודש בחודשו, משך תקופה של שלוש שנים, שיק שקיבל מדכנר בחשבונו שלו, ולמשוך שיק מקביל לכיסוי החוב. באופן דומה התקבל שוחד דרך משרד האדריכלים תוך חלוקה לכמה "עבודות היתכנות" (ובכסות של תשלום בגין עבודות אמת), וזאת בהנחייתו של שטרית. כדי לסבר את האוזן, ראוי להזכיר את לוח הזמנים הרלוונטי לענייננו: הכספים ליורם שטרית הועברו לו בחודש מרץ 2003. התשלום הראשון למשרד האדריכלים נעשה חודש לאחר מכן, ביום 12.4.2003; והתשלומים הבאים למשרד, התקבלו מדי תקופה עד לסוף חודש אוקטובר 2004. התשלום החודשי הראשון שנועד לכיסוי החוב של שטרית לבנק הפועלים ניתן לו חודשיים לאחר מכן, בחודש דצמבר 2004, ונמשך שלוש שנים. עולה מן הדברים כי משך שנים הוזרמו לכיסו של שטרית – כמשכורת ממש – סכומי כסף בלתי מבוטלים מצד דכנר, וזאת בחופף למרבית תקופת כהונתו כמהנדס העיר ירושלים. לכך יש להוסיף כי אף שלצורך קביעת מתחם העונש ההולם סיווגנו את מעשיו של שטרית
--- סוף עמוד 688 ---
כאירוע אחד, בגדרו של אותו אירוע התבצעו כאמור 4 מעשי שוחד. תקרת מתחם העונש המרבי ל"אירוע" שבביצועו הורשע שטרית היא אפוא סכום העונשים המרביים שניתן להטיל עליו בגין כל אחד מהמעשים. עוד יצוין כי שטרית פעל להסתיר ולהסוות חלק מכספי השוחד (אלה שהועברו למשרד האדריכלים כאמור), וניסה להציגם כתשלומים עבור ביצוע עבודות לגיטימיות. בגין פעולות אלו הורשע שטרית גם בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון ובגין רישום כוזב במסמכי תאגיד. מאפיינים אלה של קבלת השוחד מעידים על התנהלות מחושבת וקרת רוח ועל העדר מורא מהחוק, ויש בהם כדי לבטא זלזול בכללי ההתנהגות שהותוו לעובדי ציבור. לכל אלה יש להוסיף כי שטרית שירת בדרג המקצועי הבכיר יותר בעיריית ירושלים. מתוקף תפקידו כמהנדס העיר היה שטרית אחראי על קביעת מדיניות התכנון העירוני ועל ייעוץ לוועדה המקומית ולוועדות המשנה. על חשיבותו של מהנדס העיר, הסמכות המקצועית המנחה של העירייה בתחום תכנון העיר, ועל תחומי אחריותו הרחבים – אין חולק, ובהתאם מידת האמון שהציבור הרחב נותן בממלא תפקיד מקצועי זה (ראו גם סעיפים 5 ו-5א לחוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית), התשנ"ב-1991). אף אני סבור – כבית המשפט המחוזי – כי רום מעמדו ותפקידו של שטרית בשירות הציבורי מהווה שיקול להחמרה בענישה (גזר הדין העיקרי, בעמ' 7-4). הצטברותן של נסיבות אלו – סכומי השוחד, השיטתיות שבקבלתם ורום התפקיד – אינה רגילה. יש אפוא ממש בטענת המשיבה כי מקרה זה הוא יוצא דופן בחומרתו, והענישה בגינו צריכה להיות בהתאם.
108. בצד הקולה ראיתי לציין כי נקודת המוצא בהליך שלפנינו היא כי לא הוכח ששטרית סטה מן השורה במילוי משרתו הציבורית או חרג ממנהגו בטיפול בפרויקט הולילנד. זאת, שכן לפי קביעת בית המשפט המחוזי, לא התקיים בערכאה המבררת הליך הוכחות בשאלת הסטייה מן השורה מצד עובדי הציבור המעורבים בפרשה, ובכלל זאת לא נדונו לגופן ההחלטות שקיבל שטרית כמהנדס העיר ירושלים (ראו הכרעת הדין, בעמ' 6). אכן, השאלה אם השוחד נלקח על מנת לסטות מן השורה במילוי התפקיד אם לאו אינה משנה לשלב קביעת האחריות בעבירת השוחד, הוא שלב הכרעת הדין (ראו סעיף 293(7) לחוק העונשין). שונים הם פני הדברים במלאכת גזירת הדין. להשקפתי, קביעת העונש ההולם בגין לקיחת שוחד צריכה להיות מושפעת גם מהשאלה אם עלה בידי המאשימה להוכיח כי התנהלותו של עובד הציבור הושפעה מקבלת השוחד אם לאו. במקרה זה, כאמור, התשובה לכך היא שלילית (וזאת לא מטעמים שניתן לפקוד על המשיבה, אלא כפועל יוצא מהחלטת בית המשפט המחוזי כאמור). ברם, כעניין שבעיקרון, סבורני כי סטייה מן השורה מוסיפה ממד של חומרה לעבירת השוחד. זאת, בשל כך שסטייה כאמור מוסיפה נדבך של נזק שגורמת עבירת
--- סוף עמוד 689 ---
קבלת השוחד לאינטרס הציבורי. אין חולק על כך שלקיחת שוחד על ידי עובד ציבור, גם מבלי שהדבר ישפיע על מילוי תפקידו, פוגעת באמון הבסיסי אשר רוחש הציבור למשרתיו. אלא שמקום שבו עובד הציבור הטה אוזן ולב לטובת משחדו וסטה מן השורה במילוי תפקידו, נפגע הציבור פעמיים: הפגיעה האחת, שעליה כבר עמדנו, היא הפגיעה בתקינות המינהל ובאמות ההתנהגות הראויות לעובד הציבור; הפגיעה השנייה טמונה בכך שבמצב דברים זה ההחלטות שקיבל עובד הציבור אינן עולות בהכרח בקנה אחד עם אינטרס הציבור, שהרי בנסיבות מעין אלו ההנחה היא כי עובד הציבור זנח את נאמנותו לשולחיו ופעל לטובת קידום האינטרסים של משחדיו. זוהי פגיעה נוספת על הפגיעה בערך המוגן של אמון הציבור; זוהי פגיעה באינטרס הציבור שתתקבלנה החלטות הוגנות וראויות אצל עובד ציבור הרואה את טובת הציבור נגד עיניו. פגיעה נוספת זו מצדיקה – במקרים המתאימים – החמרה בעונשו של עובד ציבור שנטל מתת לכיסו ובתמורה סטה מן השורה במילוי תפקידו. כאמור, בית המשפט המחוזי הגביל מראש את האפשרות להציג ראיות לעניין זה, ולפיכך אין לפנינו קביעה שלפיה שטרית סטה מן השורה במילוי תפקידו. העדרה של קביעה זו פועל לטובתו של שטרית, במובן זה שהנחת המוצא לגזירת עונשו צריכה להיות כי הוא לא פעל בניגוד לאינטרס הציבורי במובן השני שעליו עמדנו, כלומר: כי לא עשה דבר מה תוך סטייה מן השורה במילוי תפקידו.
109. בשולי הדיון בכף הזכות אוסיף כי בית המשפט המחוזי ראה להתחשב בכך שחלק מסכום השוחד שקיבל שטרית לידיו הוחזר לנותנו – דכנר. הכוונה בכך היא לסכום של 342,125 ש"ח שהעביר שטרית לדכנר בדצמבר 2009, לכאורה כפירעון של "הלוואה" (שלא הייתה הלוואה כלל) שהעמיד לו דכנר לטובת כיסוי חובו של שטרית לבנק הפועלים. בניגוד לבית המשפט המחוזי, לא ראיתי להעניק כל משקל להחזר כספי זה. כפי שקבענו לעיל, שטרית העביר כספים אלה לדכנר רק לאחר שגילה על כוונותיו של האחרון לפנות למשטרה. אין מדובר אפוא בחזרה בתשובה או בחרטה כנה, כי אם בניסיון לטשטש עקבות שוחד. ניסיון זה לא יכול, כמובן, לפעול לטובתו של שטרית.
110. בחינת נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת בעבירות קבלת השוחד, לצד הדברים שכבר אמרנו על הערך המוגן בעבירות אלו, הביאוני למסקנה שלפיה יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בגין 4 עבירות השוחד, עבירת הלבנת ההון ועבירת הרישום הכוזב במסמכי תאגיד, אשר מגבשות כולן – כאמור מעלה – "אירוע אחד", על 8-5 שנות מאסר בפועל. במתחם זה נתתי דעתי לכך שבמועד ביצוע המעשים שבגינם הורשע שטרית בעבירות דנן עמד עונש המאסר המרבי בגין לקיחת שוחד על 7 שנים, וכאמור מעלה התנהלותו של שטרית הקימה 4 מעשי שוחד נפרדים.
--- סוף עמוד 690 ---
111. מהו העונש הראוי לשטרית בתוך מתחם העונש ההולם? בשלב זה עלינו להידרש לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. בעניין זה ראוי להביא בחשבון כי השפעתה של ההרשעה בפרשת הולילנד על שטרית אינה פשוטה (להתחשבות בנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו ראו סעיף 40יא(3) לחוק העונשין). עוד יש לשקול, בצד הקולה, את שיתוף הפעולה של שטרית עם הליכי החקירה (סעיף 40יא(6) לחוק העונשין). לאלה יש להוסיף כי שטרית צבר במהלך חייו זכויות רבות ותרומתו לחברה – בשירותו הצבאי הסדיר ובשירות המילואים – ראויה לכבוד ולהערכה (סעיף 40יא(7) לחוק העונשין). מנגד, לעומת מקרים אחרים שעליהם עמדנו מעלה, קצב ניהול ההליך במקרה זה בשים לב למורכבות הפרשה ולמספר המעורבים בה היה יעיל, ואינו יכול להיזקף לטובת המערער (להתחשבות בשיקול זה ראו סעיף 40יא(9) ו-(10) לחוק העונשין), ונראה כי גם שטרית אינו טוען אחרת. איזון בין כלל השיקולים האמורים הביא אותי למסקנה שלפיה יש מקום להעמיד את עונשו של שטרית על הצד הגבוה של מתחם העונש ההולם, אך זאת מבלי למצות את הענישה באופן מוחלט. נותיר אפוא את עונשו של שטרית על כנו – 7 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו). בכך יינתן ביטוי הולם לחומרת מעשיו של שטרית ולפגיעה הטמונה בהם בטוהר המידות של השירות הציבורי – בפרט בתחום התכנון והבנייה, שם חשובה במיוחד עמדת הגורמים המקצועיים וניקיון כפיהם. תוצאה זו מבטאת העדפה של האינטרס הציבורי על פני שיקולים אחרים (ראו בנקודה אחרונה זו חוות דעתו של חברי השופט נ' הנדל, פסקה 4(ד) לחלק הכללי), כמו גם את היד הקשה שיש לנקוט בה במקרה חמור ויוצא דופן זה.
עונש הקנס והחילוט
112. כאמור ברישה הדברים, בית המשפט המחוזי קבע כי לצד עונש המאסר בפועל שהוטל על שטרית יישא הוא בקנס בסך של מיליון ש"ח (או שנת מאסר תמורתו); ובחילוט בשווי של חצי מיליון ש"ח. שטרית מערער לפנינו גם על שיעורי הקנס והחילוט שנגזרו עליו. לטענתו, בית המשפט המחוזי לא התחשב די הצורך במצבו הכלכלי, שכן עונשי הקנס והחילוט שהושתו עליו יביאו לאובדן החסכונות שצבר משך שנים רבות; ובעת שחרורו מבית הסוהר לא יעמדו לרשותו משאבים מספיקים לפרנסתו השוטפת. זאת, במיוחד בשים לב להשלכות של ההרשעה בפרשה דנן על פוטנציאל השתכרותו במהלך הנשיאה בעונש המאסר ולאחריו. עוד נטען כי היה מקום לערוך בגזר הדין איזון בין רכיב המאסר בפועל לבין עונשי הקנס והחילוט, באופן שיביא להפחתת שיעור הקנס ולביטול מוחלט של החילוט, לפי הסמכות הנתונה לבית המשפט
--- סוף עמוד 691 ---
בסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון לפטור מחילוט מי שהורשע בעבירה לפי סעיף 3 או 4 לחוק זה "מנימוקים מיוחדים".
113. המשיבה מצדה סבורה כי הקנס והחילוט שעליהם הורה בית המשפט המחוזי בעניינו של שטרית סבירים ומאוזנים ולא קמה עילה להתערב בהם שכן העונש, ברכיבים אלה, מוצדק והולם את חומרת המעשים שבהם הורשע שטרית. בסוגיית החילוט מדגישה המשיבה כי ברירת המחדל שנקבעה בסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון היא להורות על חילוט וכי מדובר בכלי חיוני המשמש להשגת ההרתעה העונשית בעבירות מעין אלו.
דיון
רכיב החילוט
114. סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון קובע כי ככלל – מקום שבו הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 3 או 4 לחוק זה – יצווה בית המשפט על חילוט רכוש של האדם בשווי הרכוש "שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך" (ראו סעיף 21(א)(2) לחוק איסור הלבנת הון). בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה מקום שבו "סבר שלא לעשות כן [להורות על חילוט – ע' פ'] מנימוקים מיוחדים שיפרט" (סעיף 21(א); ראו למשל עניין תענך, פסקה 257). הסדר החילוט מטרתו "לוודא כי חוטא לא יצא נשכר, כי בלעו הבלתי חוקי של אדם יוצא מפיו, ולהודיע את העוברים על החוק ואת העבריינים-בכוח, שייעשה הכול כדי שלא יתקיים בהם הפסוק כי דרך רשעים צלחה" (עניין שם טוב, בעמ' 421; ראו גם בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון, [פורסם בנבו] פסקה 34 (31.10.2007)). יצוין כי מקור נורמטיבי נוסף המאפשר חילוט כספים הוא סעיף 297 לחוק העונשין, שכותרתו "חילוט ושילום". לפי סעיף זה, אם הורשע אדם בעבירה לפי סימן ה' לחוק זה ("עבירות שוחד"), רשאי בית המשפט, נוסף על העונש שיטיל, "לצוות על חילוט מה שניתן כשוחד ומה שבא במקומו" (ס"ק 1). בית המשפט המחוזי חילט את שחילט מכוח הסמכות המסורה לו בסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון (ראו גזר הדין העיקרי, בעמ' 38), ולפיכך בכך יתמקד דיוננו.
115. כזכור, שטרית הורשע בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון בשל כך ששוחד שקיבל מדכנר בסך כולל של 883,500 ש"ח הופקד בחשבון משרד האדריכלים שבבעלותו ונרשם בחשבוניות המשרד כתשלום עבור "ייעוץ מקצועי". בית המשפט
--- סוף עמוד 692 ---
המחוזי הורה על חילוט בשווי של 500,000 ש"ח, וזאת בשים לב לעונש המאסר המשמעותי ולקנס הכספי שהוטלו על שטרית. נקל לראות כי הסכום שבית המשפט הורה על חילוטו נמוך מזה שהועבר בפועל למשרד האדריכלים. השאלה שעל הפרק היא אפוא אם קיימים טעמים "נימוקים מיוחדים" לפטור את שטרית כליל מחילוט הרכוש שהושג כשכר עבירה. בית משפט זה כבר הביע דעתו כי "חילוט בסכום שהוא נמוך מסך הרכוש שנעברה בו העבירה [...] מחטיא למטרה שלשמה נועד סעיף [21(א) לחוק איסור הלבנת הון]" (עניין תענך, פסקה 262). לכך יש להוסיף כי שטרית לא הגיש בערכאה זו נתונים לתמיכה בטענותיו שלפיהן תשלום הסכומים שעליהם הורה בית המשפט המחוזי – בקנס ובחילוט – יביא לקריסתו הכלכלית. בנסיבות אלו, סבורני כי אין מקום להתערב בשיעור רכיב החילוט שעליו הורה בית המשפט המחוזי.