רכיב הקנס
116. נפנה כעת לשיעור הקנס שקבע בית המשפט המחוזי. כפי שציינו בדיון בעניינו של לופוליאנסקי, סעיף 290(א)(1) לחוק העונשין משמיע כי בעניינו של עובד ציבור שקיבל שוחד יכול בית משפט להורות על עונש קנס ששיעורו פי חמישה מזה שקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק (226,000 ש"ח); או פי ארבעה משווי טובת ההנאה שהשיג או שהתכוון להשיג (סעיף 290(א)(2) לחוק זה; ראו גם סעיף 63(א) לחוק העונשין), לפי הגבוה ביניהם. מנגנון זה תכליתו להתאים בין טובת ההנאה שהופקה מן העבירה לבין שיעור הקנס (וראו יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין כרך א 1484 (מהדורה שלישית, 2014), שם מסבירים המחברים כי לאחר תיקון 113 לחוק העונשין יש לקבוע את מתחם העונש לעניין הקנס בשים לב לקנס המרבי לפי סעיפים אלה), תוך "פגיעה ממונית" בעבריין המושפעת מהתועלת שצמחה לו מביצוע העבירה (ראו שם, עמ' 1718-1717). הטלת קנס בשיעור שמותאם לטובת ההנאה שהופקה מן העבירה חשובה לשם שמיטת הקרקע תחת הכדאיות הכלכלית שבביצוע העבירה. עמד על כך בית משפט זה בעניין מרקדו:
"ראוי סעיף זה [סעיף 63(א) לחוק העונשין – ע' פ'] שיוחל במיוחד בעבירות כלכליות, בנוסף לשלילת חירותו של הנאשם. זאת כדי שחוטא לא יצא נשכר משללו, והעבירה תיהפך לבלתי משתלמת גם מההיבט הכלכלי" (ע"פ 8573/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481, 587 (1997) (להלן: עניין מרקדו)).
117. לפי ההוראות שעליהן עמדנו, עונש הקנס המרבי שהיה רשאי בית המשפט קמא להטיל על שטרית עומד על כ-5 מיליון ש"ח (קרי: פי ארבעה מהסכום הכולל
--- סוף עמוד 693 ---
שקיבל שטרית כשוחד – סך של כ-1.3 מיליון ש"ח). בית המשפט המחוזי החליט להשית על שטרית קנס בסך של מיליון ש"ח, כאמור, ולטענת שטרית, יש להפחית את שיעורו בהתחשב בעונש המאסר בפועל ובשווי החילוט שכבר הוטלו עליו. מצאתי ממש בטענה זו. סעיף 40ח לחוק העונשין מורנו כי במקרים שבהם בוחר בית המשפט להשית על נאשם עונש קנס עליו להתחשב, נוסף על השיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) לחוק זה – שהם: ענישה לפי עקרון ההלימה; הערך המוגן שנפגע מביצוע העבירה; מדיניות הענישה; ונסיבות ביצוע העבירה – במצבו הכלכלי של הנאשם. כפי שציינו, שטרית לא הציג לפנינו נתונים על אודות מצבו הכלכלי הנוכחי (אף שציין שאלה הובאו לפני בית המשפט המחוזי), אך נראה לי שלא יימצא חולק על כך שהפגיעה בפרנסתו של שטרית כפועל יוצא מהרשעתו בהליך זה אינה מבוטלת. בשים לב לשיקול זה; לנסיבות ביצוע העבירה כאמור מעלה; ובנתון לעונש המאסר בפועל המשמעותי שהושת על שטרית, סבורני כי יש מקום להפחית קמעה את הקנס שהושת על שטרית, ולהעמידו על 850,000 ש"ח (או 9 חודשי מאסר בפועל תמורתו).
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט נ' הנדל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' עמית:
אני מסכים.
--- סוף עמוד 694 ---
ש ו פ ט
השופט צ' זילברטל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
ע"פ 5270/14 - אולמרט נ' מדינת ישראל
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
פתח דבר
1. חלק זה ידון בעניינו של אהוד אולמרט (להלן: אולמרט), הוא המערער בע"פ 5270/14 (נאשם 8 בכתב האישום המקורי), אשר הורשע בשתי עבירות של שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק).
2. אולמרט כיהן בין השנים 2003-1993 כראש העיר ירושלים, וכיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. בשלהי שנת 2002 התמודד אולמרט בבחירות המקדימות של תנועת הליכוד לכנסת ובתחילת 2003 נבחר לכנסת בבחירות הארציות. ביום 16.2.2003 התפטר אולמרט מתפקידו כראש עיר ולמחרת הושבע אמונים לכהן כחבר כנסת. ביום 27.2.2003 מונה אולמרט לכהן כממלא מקום ראש הממשלה וכשר התמ"ת, הממונה גם על מינהל מקרקעי ישראל. בחודש מאי 2006 מונה אולמרט לכהן כראש ממשלת ישראל.
3. שולה זקן (להלן: זקן) שימשה משנת 1975 כמזכירתו של אולמרט, וכשזה כיהן כראש עיר – כראש לשכתו. זקן עברה לשמש כראש לשכתו של אולמרט, כשזה מונה לשר התמ"ת ועם מינויו לראש הממשלה – שימשה כעוזרתו, וכ'יועצת בכירה לראש הממשלה'. זקן עסקה בניהול ענייניו האישיים והכספיים של אולמרט, בגיוס כספים לטובתו, לרבות לצורך מימון מערכות הבחירות בהן התמודד וכיסוי הגירעונות
--- סוף עמוד 695 ---
בעקבותיהן. מתוקף תפקידיו הציבוריים, היה אולמרט מעורב בנושאים שונים הקשורים לפרויקט הולילנד ובהמשך לענייני חברת הזרע, אותם קידם עד המדינה.
ערעורו של אולמרט מתמקד בעבירות השוחד, בדומה לאישומים והנאשמים בכל התיקים שחוברו יחדיו. אולמרט הורשע בבית המשפט המחוזי בכך שקיבל בסוף שנת 2002 סכום של 500,000 ש"ח באמצעות אחיו יוסי ובלקיחת שוחד בשנת 2004 בסך של 60,000 ש"ח באמצעות שולה זקן.
להלן אבחן הרשעותיו אלה לעומקן.
האישום הראשון – העברת 500,000 ש"ח ליוסי אולמרט על ידי עד המדינה לבקשת אולמרט
כתב האישום
4. על פי הנטען בכתב האישום, הליכי התכנון הראשוניים של פרויקט הולילנד החלו בשנת 1994 עם הגשת התכנית הראשונה במתחם, תכנית 3507ג', בראשית כהונתו של אולמרט כראש העיר ירושלים ונמשכו לאורך כל תקופת כהונתו. במהלך שנת 1994 נפגשו הלל צ'רני ועד המדינה עם אולמרט, והציגו בפניו את תכניתם לשינוי יעוד הקרקע במתחם הולילנד, שמשמעותה היתה שינוי פניו של המתחם ושינוי מראהו של רכס הולילנד.
לפי הנטען בכתב האישום, אולמרט ידע שעד המדינה פועל מטעמו של צ'רני והחברות שבבעלותו לקידום פרויקט הולילנד. במהלך שנת 1994 נפגש עד המדינה גם עם שולה זקן, שכיהנה כראש לשכתו של אולמרט ויד ימינו, והציג עצמו כמי שפועל מטעמו של צ'רני והחברות בבעלותו לקידום פרויקט הולילנד. לפי הנטען, החל משנת 1994 פעל עד המדינה בהתאם לתכנית העבריינית שנרקמה בינו לבין צ'רני ונתן כספים לאולמרט וזקן, בסך של 1.8 מיליון ש"ח כמפורט בפרק הרקע לאישום זה, כדי שיפעלו לקידום תכנית 3507ג'.
לפי הנטען בכתב האישום, בשלהי שנת 2002, לאחר שתכנית מק/3507ד' אושרה בוועדה המקומית והוחל בקידום תכנית 3507ו', פנה אולמרט לעד המדינה וביקש לקבל כספים בסכומים משמעותיים לידי יוסי אולמרט אותו הציג כאחיו (להלן: יוסי), שנקלע למצוקה כלכלית. אולמרט פנה לעד המדינה וביקש את סיועו נוכח מערכת יחסי התן וקח שנוצרה ביניהם לאורך השנים, תפקידו הציבורי כראש העיר
--- סוף עמוד 696 ---
ויכולתו להשפיע על קידום תכניות הולילנד ההולכות ונרקמות, והצורך בהמשך תמיכתו לקידום פרויקט הולילנד, בהתאם לתכניות השונות. סמוך לאחר בקשת אולמרט, פנה עד המדינה לצ'רני, ושטח בפניו את בקשתו של אולמרט. צ'רני, שהיה מעוניין בהמשך מחויבותו ותמיכתו של אולמרט בפרויקט הולילנד ובקידומה של תכנית 3507ו', סיכם עם עד המדינה לתת שוחד לאולמרט באמצעות מתן כספים ליוסי בסכום שלא עלה על 500,000 ש"ח. צ'רני ועד המדינה סיכמו לשאת במשותף בתשלומים אלה. בהתאם לסיכום זה, בסוף שנת 2002 או בסמוך לכך, מסר עד המדינה לאולמרט כי על פי הסכמת צ'רני ובהתאם לבקשתו, יינתן סיוע כספי לאחיו, יוסי. לפיכך, בסוף שנת 2002 או בסמוך לכך, נפגש עד המדינה עם יוסי בבית קפה בתל אביב. במהלך אותה פגישה הבהיר עד המדינה ליוסי, כי הפגישה נערכת לבקשת אולמרט. באותה פגישה מסר עד המדינה ליוסי סדרת שיקים מעותדים בסך מאות אלפי שקלים שלא עלו על 500,000 ש"ח. לפי הנטען בכתב האישום, כספי השוחד ניתנו ליוסי בעד פעולה של אולמרט לקידום פרויקט הולילנד ועל מנת להטותו למשוא פנים במילוי תפקידו. במעשיו המתוארים נטען, כי לקח אולמרט שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו.
קביעות בית המשפט המחוזי – האישום הראשון
5. בית המשפט המחוזי קבע, כי עד המדינה מסר ליוסי כ-500,000 ש"ח לבקשת אולמרט, בשיקים דחויים. קביעה זו מבוססת על גרסת יוסי אולמרט בהודעה שנגבתה ממנו במסגרת חיקור דין בארה"ב; על דברי אברהם נתן בחקירתו במשטרה; על היעדר היכרות בין עד המדינה ליוסי; על עדות מוריס טלנסקי; על גרסת זקן; על גרסת קלנר לגבי פנייתו לאולמרט טרם פתיחת החקירה. לאלו הצטרפה הערכת בית משפט קמא בדבר גרסתו הבלתי מהימנה של אולמרט. בנוסף, שפכה עדותו של עד המדינה אור על פסיפס הראיות הנסיבתיות שהוכחו בבית משפט קמא. הודגש, כי בקשת אולמרט מעד המדינה להעביר חצי מיליון ש"ח ליוסי אינה עומדת בחלל ריק. יש לראותה באספקלריה של מערכת יחסים ארוכת השנים בין אולמרט לבין עד המדינה. בהסתמך על הצהרות באי כוחו של אולמרט, כמו גם על עדות אולמרט עצמו, קבע בית משפט קמא, כי גדר המחלוקת אינו בשאלה אם עד המדינה העביר ליוסי חצי מיליון ש"ח, אלא אם אולמרט היה מודע להעברת הכספים או מעורב בה. לאחר שסקר באריכות את הודעותיו ואת עדותו של יוסי אולמרט, קבע בית המשפט על בסיס דבריו בהודעתו – אותם העדיף על פני עדותו, כי עד המדינה העביר את הכספים ליוסי.
--- סוף עמוד 697 ---
לעניין חקירתו של יוסי קבע בית משפט קמא, כי בתחילת החקירה הלה ניסה להרחיק עצמו מעד המדינה והכחיש כליל קבלת הכספים ממנו. רק משהובהר ליוסי שבידי החוקרים מצויה עדות של אברהם נתן, "נזכר" יוסי ואישר כי קיבל מעד המדינה סכום כסף משמעותי. בית משפט קמא קבע, כי גרסתו של יוסי תאמה "להפליא" את גרסת עד המדינה, במספר נושאים: (א) סכום הכסף שקיבל לידיו. (ב) מועד קבלת הכסף. (ג) העברת הכסף – בשיקים דחויים. (ד) מספר השיקים – לפחות שישה. (ה) סכומם המקורב של השיקים. (ו) מקום מסירת השיקים – קפה "אפרופו" בתל אביב. (ז) אברהם נתן היה עד לפגישה בין יוסי לעד המדינה בנושא.
בעדותו של יוסי בבית המשפט, בניגוד לאמרותיו בחקירת המשטרה, טען יוסי, כי לא הובן כהלכה וכי לא קיבל מעד המדינה את הכספים. בשל כך הוכרז כ"עד עוין" ואמרתו הוגשה לבית המשפט, בהסכמת הצדדים, לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. בית משפט קמא העדיף את גרסתו של יוסי בחקירתו על פני עדותו בבית המשפט גם נוכח הצטרפות ההגנה לבקשת התביעה להגשת האמרה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות ונוכח הסכמתה כי יש להעדיף את הדברים שמסר העד בחקירתו על פני עדותו, ולאור התרשמותו של בית משפט קמא כי יוסי הוכיח את רצונו לסייע לאולמרט.
בהודעותיו במשטרה מסר אברהם נתן (להלן: נתן), כי במהלך ביקורו במשרדי עד המדינה, פגש את יוסי, אשר יצא מחדרו של עד המדינה ובידיו שיק שקיבל ממנו. בבית המשפט ביקש נתן לחזור בו מהודעותיו ואמרותיו הוגשו לבית משפט קמא לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. בית משפט קמא סקר את אמרת העד ואת עדותו והעדיף את דברי העד שנמסרו במשטרה. בשים לב להשפעת אזכור שמו של אברהם נתן לפני יוסי במהלך חקירתו נקבע, כי יש להניח שאברהם נתן נמנע מלתאר תיאור מלא את שראה. עוד קבע בית משפט קמא, כי הודעתו של אברהם נתן במשטרה מעגנת את גרסת יוסי במהלך החקירה ומוכיחה, כי האחרון הגיע למשרדו של עד המדינה וקיבל ממנו שיק.
בית משפט קמא מצא תמיכה גם בתשובתה של זקן בחקירתה במשטרה לטענת עד המדינה לפיה כשיצא מחדרו של אולמרט וסיפר לזקן על בקשת העזרה, הגיבה זקן כי ראוי היה שאולמרט ידאג לכסות את חובותיו שלו, בטרם יסייע לאחיו. זקן השיבה לטענה זו בחקירתה במשטרה, כי איננה זוכרת וכי "יכול להיות" שכך אמרה. חיזוק ראייתי נוסף לאישום זה מצא בית משפט קמא בפנייתו של קלנר לאולמרט בשלהי 2009, במסגרת מאמציו למנוע מעד המדינה לפנות למשטרה. קלנר הזכיר לאולמרט את טענת עד המדינה בדבר העברת כספי שוחד לאולמרט באמצעות אחיו, יוסי.
--- סוף עמוד 698 ---
בית משפט קמא מצא בגרסת אולמרט עצמו משום חיזוק לממצאיו באשר לדרכי התמודדותו של אולמרט עם צרכים וקשיים כלכליים בדרך של פנייה לידידיו האמידים. מוריס טלנסקי העיד על בקשתו של אולמרט לסייע כספית ליוסי. בית משפט קמא קבע, כי מדובר בעדות מהימנה, הנתמכת בראיות נוספות כעדותה של זקן, תיעוד יומן בדבר פגישה קצרה בין אולמרט לטלנסקי שבוטלה, פלטי בנק ופלטי תקשורת. בית משפט קמא בחן את גרסתו של אולמרט בנוגע לסיבה להעברת הכסף מטלנסקי – לפיה טלנסקי התעניין מיוזמתו (וללא ידיעת אולמרט) במצבו של יוסי כמו גם במספר חשבון הבנק של יוסי – וקבע, כי גרסה זו אינה סבירה ואינה אמינה.
בית משפט קמא דחה את טענת אולמרט, לפיה העביר עד המדינה את המתת ליוסי מבלי שנתבקש לעשות כן ומבלי ששיתף את אולמרט בכך. בנוסף לקביעת בית משפט קמא אודות בקשת אולמרט מעד המדינה ליתן המתת ליוסי, נתן בית משפט קמא דעתו לטענת אולמרט, לפיה נושא מתת זה לא נדון מעולם בינו לבין עד המדינה. בית משפט קמא עמד על מניעיו של עד המדינה לקבל מאולמרט סיוע בקידום ענייניו בפרויקט הולילנד וליידע אותו בדבר מתן המתת. בית משפט קמא קבע, כי אין מדובר בהעברת כספים דיסקרטית מעד המדינה ליוסי וכי אולמרט היה מעורב במהלך זה מתחילתו. כן קבע בית המשפט, כי מצבו הכלכלי של עד המדינה העצים את האינטרס שלו לספר לאולמרט על "השקעתו" באחיו.
בית משפט קמא דחה את טענת ההגנה לפיה אולמרט לא היה מודע בשנת 2002 למצבו הכלכלי הקשה של יוסי. בית המשפט התייחס לחוסר הסבירות בטענת ההגנה ובעדויות ההגנה שניסו להוכיח טענה זו: אשתו של יוסי, אחיו (וביניהם אולמרט) לא ידעו לטענתם על מצבו הכלכלי הקשה וזאת עד מחצית 2004. ברם, בניגוד לכל אלה, דווקא עד המדינה, אשר לא הכיר כלל את יוסי, ידע על מצבו הכלכלי הקשה, עד שאסף כספים שלא היו ברשותו, חילקם לשיקים דחויים ומסרם בידו. לפיכך, קבע בית משפט קמא, כי עד המדינה העביר את השיקים ליוסי, לבקשתו של אולמרט ובידיעתו והרשיע את אולמרט בלקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין.