12. כפי שהובהר בע"פ 7593/08 ריטבלט נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (1.9.2009) לעניין עבירת השוחד, אין צורך בסיוע לעדותו של עד מדינה על אף הוראתו של סעיף 54א
--- סוף עמוד 705 ---
לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (שם, פסקה 11 לפסק דינה של השופטת (כתארה אז) מ' נאור; ראו גם סעיף 296 לחוק העונשין וכן פסקה 38 לחוות דעתי בחלק הכללי).
13. בעניינו של אהוד אולמרט, השאלה המרכזית הנשאלת הינה האם יסודות העבירה של לקיחת שוחד, המהווים תנאי לקביעת האחריות הפלילית, הוכחו במקרה דנא מעבר לספק סביר? על בית המשפט לבחון האם המסכת הראייתית מאפשרת לייחס לאהוד אולמרט אחריות פלילית מעבר לכל ספק סביר? (ראו ע"פ 3636/12 שווקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.10.2013)). שאלות אלה ייבחנו להלן, בשני האישומים.
בית המשפט המחוזי הרשיע, כאמור, את אולמרט באישום הראשון בקבעו, כי "עד המדינה העביר סך של כ- 500,000 ש"ח ליוסי אולמרט על פי בקשת הנאשם 8" (פסקה 273 להכרעת הדין). הרשעה זו התבססה בעיקרה על עדות עד המדינה, זאת למרות שעד המדינה לא נחקר בחקירה נגדית מטעם אולמרט.
עדות עד המדינה
14. עד המדינה העיד בבית משפט קמא על נסיבות היכרותו את אולמרט באמצעות עידו דיסנצ'יק, עת נבחר אולמרט לראש עיריית ירושלים בשנת 1993. דיסנצ'יק עבד בין השנים 1993 עד 1999 כ"לוביסט" מטעם עד המדינה בשכר (עמ' 92 ש' 16-14 לפרוטוקול). לגישת עד המדינה, לראש עיריית ירושלים יועד תפקיד חשוב בקידום פרויקט הולילנד לאמור "הפרויקט יקום או ייפול עם גיבוי האדם" (עמ' 93 ש' 19-18 לפרוטוקול). לפיכך, ביקש מדיסנצ'יק שיכיר לו את אולמרט. עד המדינה נפגש עם אולמרט על מנת להציג לו את הפרויקט. עד המדינה ביקש את עזרת אולמרט לקידום הפרויקט וציין בפניו כי חברת הולילנד תשמח לסייע לו ולעירייה. עד המדינה הבין, לאחר שתי פגישות, כי אולמרט יהיה מוכן לתמוך בפרויקט וכי "יש על מה לדבר" (עמ' 93 ש' 30-20; עמ' 94 ש' 3-1 לפרוטוקול). בלשון עד המדינה: "הבנתי שאם נמצא איתו שפה משותפת, בהמשך הדרך איך הוא יוכל לעזור לנו בתמורה", תמורה שתיתן הולילנד (עמ' 94, ש' 7-5). עד המדינה תיאר פגישותיו עם אולמרט כפגישות של "קרובים" שלוו בחיבוקים, עם זאת מעולם לא היו בבחינת ידידים קרובים.
15. עד המדינה העיד בבית משפט קמא על העברת סכום של 500,000 ש"ח ליוסי אולמרט, לבקשת אולמרט. וכלשונו:
--- סוף עמוד 706 ---
"במחצית השנייה של שנת 2000 ביקש מר אולמרט שאני אבוא אליו ללשכה. מר אולמרט אמר לי שיש לו בקשה אישית גדולה, שאחיו הסתבך בחובות כבדים עם העולם התחתון, הסתבך בחובות שהוא לא יכול לעזור, המשפחה לא יכלה לעזור מעבר למה שהם כבר עזרו. הוא ביקש ממני שאני אדבר עם מר צ'רני לעזור לאחיו... הוא ביקש מאיתנו [...] שנזרים לו 500 אלף שקל להוציא אותו מהחובות" (עמ' 118 ש' 6-1 לפרוטוקול).
16. עד המדינה ציין, כי כמעט ולא היה קשר בין הלל צ'רני לבין אולמרט, למעט שתיים או שלוש פגישות, כאשר הקשר המשמעותי ביותר היה בשנים 1995/6 משנערכה פגישה במשרדו של אולמרט בהשתתפות הלל צ'רני, אמו הגב' ויינברג ועד המדינה, בה הם הודו לאולמרט על כל עזרתו עד לאותה העת – אישור בוועדה המקומית, בוועדה המחוזית והגיבוי שנתן לתכנית. בנוסף, הלל צ'רני ואמו אמרו לאולמרט, כי עד המדינה הינו נציגם וכל עזרה לה יזדקק אולמרט, הוא יכול לפנות אליהם דרך עד המדינה. לדבריו: "... זה היה ברור לגמרי שכל עזרה זה לא לניהול העיר, אלא עזרה כספית". (עמ' 111 ש' 32-21; עמ' 112 ש' 4-3 לפרוטוקול).
17. עד המדינה סיפר, כאמור, בבית המשפט על הפגישה שלו עם אולמרט בלשכתו של אולמרט, בה האחרון סיפר לו על החובות הכבדים בהם הסתבך אחיו, יוסי אולמרט. אולמרט ציין בפניו, כי המשפחה לא יכולה לעזור מעבר למה שהם כבר עזרו והוא ביקש שעד המדינה יפנה להלל צ'רני בבקשת עזרה, שכן: "...הוא לא יכול לפנות לאף אחד אחר, שהוא פונה רק אלינו. ואז הוא ביקש מאיתנו שנעזור לאחיו, ונזרים לו 500 אלף ש"ח להוציא אותו מהחובות" (עמ' 118 ש' 6-5 לפרוטוקול).
18. לדברי עד המדינה, שולה זקן לא נכחה בשיחה עם אולמרט, אבל משיצא מלשכתו של אולמרט, סיפר לה: "...שהוא ביקש עזרה עבור אחיו, יוסי אולמרט, וגב' זקן מאוד כעסה על מר אולמרט, הוא לא היה נוכח, אמרה שיותר טוב אם הוא היה מבקש את הכספים לכיסוי החובות שלו ולא של יוסי" (עמ' 118 ש' 14-12 לפרוטוקול).
19. עד המדינה סיכם עם הלל צ'רני על הזרמת 500 אלף ש"ח ליוסי אולמרט: "שמתוך זה אני אשא ב- 150 אלף ש"ח, שהלל צ'רני יישא ב- 350 אלף ש"ח..." (עמ' 120 ש' 13-12 לפרוטוקול) והודיע לאולמרט כי לא יהיה בכוחו להעביר 500 אלף ש"ח "במכה אחת" ועל כן ימסור את הכסף בשיקים דחויים. ואכן: "יוסי, אני לא זוכר אם
--- סוף עמוד 707 ---
אותו יום או לא אותו יום, צלצל, קבע איתי פגישה, הוא בא למשרדי בתל אביב, ברח' החשמונאים" (עמ' 120 לפרוטוקול). עד המדינה זכר בבית המשפט, כי יוסי אולמרט הגיע למשרדו בסביבות יום 1.10.2002, בפגישה זו הוא הודיע ליוסי אולמרט, כי ימסור לו את הכסף במספר שיקים, ולא שיק אחד, ויוסי אולמרט: "ביקש ממני שהוא מאוד לחוץ, אם הוא יכול לקבל משהו על החשבון, למיטב זכרוני, מסרתי לו שיק אחד או שני שיקים באותה הזדמנות, שלי, על החשבון הפרטי שלי, וקבעתי להיפגש איתו כעבור מספר ימים" (עמ' 121 ש' 9-6 לפרוטוקול).
20. עד המדינה ציין בעדותו, כי משיצא יוסי אולמרט מחדרו, נתקל באברהם נתן, שבדיוק הגיע אליו למשרד, והאחרון שאל אותו מה עשה אצלו יוסי ומאיפה הוא מכיר אותו. לדבריו, סיפר לאברהם נתן כי נתן ליוסי אולמרט כסף והוא גם: "...ראה אותו עם שיקים ביד, שהוא יצא מהחדר, כנראה הוא היה עם השיקים ביד" (עמ' 121 לפרוטוקול).
21. כמוסכם ביניהם, זמן קצר לאחר מכן, פגש עד המדינה את יוסי אולמרט בקפה אפרופו בתל אביב ומסר לו שמונה שיקים נותרים, דחויים, כל אחד על סך 50 אלף ש"ח, להשלמת ה- 500 אלף ש"ח המובטחים (עמ' 122 לפרוטוקול). בהמשך, העיד עד המדינה, כי אולמרט התקשר אליו והודה לו (עמ' 123 ש' 13 לפרוטוקול). עד המדינה ציין, כי אלו הפעמים היחידות בהן פגש את יוסי אולמרט.
22. משקל עדותו של עד המדינה – כאמור, בית משפט קמא קבע, כי עדות עד המדינה לא תשמש בעניינו של אולמרט (כמו בעניינם של נאשמים אחרים שלא חקרו אותו נגדית) "לבנה בחומת ההרשעה", אלא רק "להארת התמונה העובדתית שהוכחה" ו"להסרת מיני כתמים".
23. כך גם נעשה ונבחן אנו את עדותו של עד המדינה ומשקלה, בהתאם לקביעת בית משפט קמא, כאמור בפרק הדן במשקל עדותו, ובאופן ספציפי לעניינו של אולמרט.
אי אמינותו של אהוד אולמרט
24. בית המשפט המחוזי מצא בשורה של נושאים מרכזיים את עדותו של אולמרט כבלתי אמינה. בית המשפט התרשם באופן חד משמעי מגרסתו של אולמרט וקבע, כי
--- סוף עמוד 708 ---
אולמרט לא העיד אמת וכי לא ניתן לייחס לעדותו כל משקל (עמ' 441-439, 452, 473, 486, 495 להכרעת הדין).
25. בית המשפט המחוזי מנה עניינים שונים בהם נתפס אולמרט לאי אמירת אמת. בקצרה, אציין, כי בין הדברים שהובילו את בית משפט קמא למסקנה, לפיה עדותו של אולמרט אינה מהימנה, ניתן למנות את תיאורו של אולמרט ליחסיו עם עד המדינה; תיאורו את עד המדינה כ"קמצן"; אולמרט ניסה להרחיק עצמו מעד המדינה, אלא שגרסה זו לא עלתה בקנה אחד עם עדותה של שולה זקן בדבר טיב היחסים בין השניים ואף לא עם העובדה שאולמרט הזמין את עד המדינה לשורה של אירועים שארגן; גרסתו של אולמרט בדבר תרומות שהעביר עד המדינה באמצעות זקן למערכות הבחירות שלו ולכיסוי גירעונותיו וכן ניסיונו של אולמרט להרחיק עצמו ממעורבות בנושאים אשר בהם סייע לעד המדינה.
26. לאחר בחינת הראיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין הצדקה להתערב בקביעות המהימנות של הערכאה הדיונית. כידוע, לערכאה הדיונית ששמעה וראתה את העדים והתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי ישנו יתרון בולט על ערכאת הערעור. בעניין קצב הביאה השופטת (כתוארה אז) מ' נאור את דבריו של המלומד קרמניצר שלפיהם "שונה מצבו של שופט החי רק מפי הפרוטוקול שבפניו ממצבו של השופט החי מפי הפרוטוקול בצרוף מה שקלט לפני כן ממראה עיניים ומשמע אוזניים של העדויות החיות אשר באו בפניו" (ע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 122 (10.11.2011) (להלן: עניין קצב) וההפניות שם; מרדכי קרמניצר "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה 407 (תשמ"ד) (להלן: קרמניצר)). עוד עמדה השופטת נאור על כך שקריאת הפרוטוקול על ידי השופט היושב בערכאה הדיונית מחזירה ומרעננת את זכרונו ביחס לעדויות ששמע "ואל האותיות היבשות מצטרפים המראות והקולות" (קרמניצר; עניין קצב, שם). אין ספק, כי לערכאה דיונית היכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים הבאים לפניה. פועל יוצא של יתרון זה של הערכאה הדיונית מצמצם את היקף יכולת ההתערבות של ערכאת הערעור (ראו גם ע"פ 7860/10 אלפסי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.2.2013); ע"פ 60/12 עמר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.11.2012); ע"פ 816/10 גולד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.9.2012); ע"פ 6073/11 סגל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.6.2012); ע"פ 2694/09 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (23.6.2010)). ברי, אפוא, כי לבית המשפט הרואה ושומע את העדים יתרון על פני התרשמותו העקיפה של בית המשפט לערעורים שרק קורא את העדויות (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 644 (2000)
--- סוף עמוד 709 ---
(להלן: עניין יומטוביאן). לכלל אי ההתערבות קיימים חריגים. בע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 28 (10.3.2008) התייחס השופט א' א' לוי לחריגים אלו:
"ליבתו של כלל זה – אי- התערבות בממצאים הנסמכים על התרשמות ישירה מן העדים – נותרה בעינה אף לאחר שהוכרו לו חריגים. לאורם של אלה נקבע, ראשית, שיש מקום לביקורת של ערכאת הערעור על ממצאים עובדתיים, כאשר אלה מתבססים על שיקולים שבהיגיון – הגיונה הפנימי של העדות או סבירותה ביחס למכלול הראיות... שנית, מסקנות שהסיקה הערכאה הדיונית מן העובדות אשר הוכחו – להבדיל מקביעת העובדות עצמן – חשופות לביקורתה של ערכאת הערעור. שלישית, תתכן ביקורת ערעורית על קביעות עובדתיות המתבססות על ראיות שבכתב, להבדיל מאלו המתבססות על דבריהם של עדים. חריג זה מתבסס על העובדה שראיות מסוג זה מונחות בפני ערכאת הערעור בדיוק כפי שהיו מונחות בפני הערכאה דיונית... הוא הדין בכל ראיה חפצית אחרת, כגון, קלטות שמע, אשר שופטי הערעור עשויים להאזין להן כדי להשוות זאת מול התרשמותו של בית-משפט דלמטה" (לסקירה נוספת ראו יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1919-1918 (2009) (להלן: קדמי – על הראיות).
27. בע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.9.2011) התייחס השופט י' עמית לחריגים נוספים אשר בהתקיימם, אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור:
"כאשר הערכאה דיונית התעלמה לחלוטין מראיות או לא שמה לב לפרטים מהותיים בחומר הראיות... כאשר הערכאה הדיונית התעלמה מסתירות מהותיות בעדות עליה נסמכה או מסתירות בין העדות עליה נסמכה לבין עדויות אחרות... כאשר הערכאה הדיונית אימצה גרסה מופרכת וחסרת הגיון... כאשר נפלה טעות מהותית או טעות 'בולטת לעין' בהערכת המהימנות... כאשר שופט אחד שמע את הראיות אך נבצר ממנו להשלים את כתיבת פסק הדין והתיק מועבר לכתיבה לשופט אחר... כאשר חלף זמן רב מאז נשמעו הראיות ועד שנכתב פסק הדין, הנטייה של ערכאת הערעור להתערב תגדל, אם כי אין בחלוף הזמן כדי לאיין לחלוטין את היתרון שיש לערכאה הדיונית..." (שם, פסקה 19).
28. אומנם יכול בית המשפט להתערב בקביעת מהימנות של הערכאה הדיונית, אולם במקרה כזה יש להראות כי העובדות מלמדות שהשופט לא יכול היה להתרשם
--- סוף עמוד 710 ---
כפי שהתרשם. כלומר, לא ניתן להסתפק בהעלאת תמיהות כאלה ואחרות (ראו עניין קצב; ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205, 221 (2002)).
29. בענייננו, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני, לא מצאתי כל מקום להתערב בממצאי המהימנות של בית המשפט המחוזי. בית משפט קמא בחן את גרסאותיו של אולמרט במהלך חקירותיו במשטרה, כמו גם את עדותו בפניו, אשר השתרעה על פני ארבעה ימי דיונים בבית המשפט. לבית משפט קמא היתה האפשרות להתרשם מאולמרט באופן בלתי אמצעי ואכן התרשמותו של בית משפט קמא היתה חד משמעית, ברורה ונחרצת. מטעם זה, לא מצאתי כל מקום להתערב בממצאי המהימנות שנקבעו אודותיו.
לגופו של עניין
30. באישום זה עולות שתי שאלות מרכזיות המצריכות מענה, הנוגעות ליסוד העובדתי וליסוד הנפשי של העבירה. האחת, האם יוסי אולמרט קיבל מתת בסך 500,000 ש"ח מעד המדינה? השנייה, האם אהוד אולמרט היה מודע לכך שיוסי אולמרט קיבל כספים מעד המדינה, ואף האם העברת הכספים נעשתה לבקשת אולמרט?
נדון בשאלות אלה כסדרן.
האם יוסי אולמרט קיבל סכום של 500,000 ש"ח מעד המדינה?
שאלה מקדימה: האם הושגה בין הצדדים בבית המשפט המחוזי הסכמה דיונית בנוגע לשאלה אם יוסי אולמרט קיבל סכום של כסף מעד המדינה?