64. כידוע, ההלכה הנוהגת היא שלמעט מקרים חריגים, בית משפט שלערעור, לא יתערב בממצאים שבעובדה אותם קבעה הערכאה הדיונית על בסיס התרשמותה הישירה ממהימנות העדים שהופיעו בפניה (ראו לעניין זה ע"פ 4519/11 זייד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.5.2015); ע"פ 2848/14 סיגר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.11.2014); ע"פ 4655/12 אדרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.9.2014); עניין אבשלום; ע"פ 3873/08 אטיאס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.9.2010); ע"פ 9399/09 ארלקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.8.2010); ע"פ 1694/08 זוהר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.1.2009); ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.1.2007); ע"פ 6375/02 בבקוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 419 (2004); וכן האסמכתאות המובאות בפסקה 26 לעיל).
על כך למשל עמדתי בע"פ 1310/12 שוורצמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.11.2014) (להלן: עניין שוורצמן):
"הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי מהימנות ובממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר שומעת את העדים ובוחנת את התשתית הראייתית כולה, והוא יעשה כן רק במקרים חריגים, כאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה או כאשר הגרסה העובדתית שנתקבלה על-
--- סוף עמוד 723 ---
ידי הערכאה הראשונה אינה מתקבלת על הדעת" (פסקה 23 לפסק הדין).
65. לאור הדברים שמסר אברהם נתן בחקירותיו במשטרה, בנקל ניתן להשתכנע, כי הודעותיו של אברהם נתן במשטרה מחזקות את הודעתו של יוסי אולמרט במשטרה.
66. זאת ועוד, לאחר שקראתי מספר פעמים את חקירתו של יוסי אולמרט במשטרה בוושינגטון (תמליל ת/736א) אני סבור, כי ניתן ללמוד על התהליך שעבר על יוסי ממצב של הרחקה והכחשה במטרה לגונן על אחיו, למצב של חשיפה הדרגתית וחלקית. וזאת לאחר שנודע ליוסי כי בידי המשטרה מצויה לא רק עדותו של עד המדינה אלא גם עדותו של אברהם נתן שהיה עד ראיה לקבלת השיקים במשרדו של עד המדינה. בשלב זה הבין יוסי, כי הכחשתו לא תוכל עוד לעמוד ולכן החל לשתף פעולה ו"להיזכר". שוכנעתי, כי מדובר בחשיפה הדרגתית של האמת שהיתה זכורה ליוסי כל העת אולם הוסתרה במשך מספר שעות של חקירה על מנת להימנע מהפללת אחיו אולמרט. ברי, אפוא, כי יוסי אולמרט לא היה בודה מלבו סתם אמירה כה רצינית אשר עלולה גם לפגוע באחיו, לפיה קיבל כספים מעד המדינה. אמירה כזו נאמרה על ידו מאחר ואכן קיבל כספים מעד המדינה. אין כל סיבה או אינטרס לאמץ גרסה של אדם אחר כמו עד המדינה, אשר משמעותה עלולה להיות הפללת אחיו אולמרט – ראש ממשלת ישראל לשעבר – בקבלת שוחד בסכום משמעותי, אילולא היתה זו האמת, בה נאלץ להודות לאחר שהבין כי בידי רשויות החקירה כבר מצוי חומר ראיות מוצק המוכיח זאת. ובזאת לא די. יוסי אף הגדיל ואמר כי קיבל כספים בסכום משמעותי. ברי, אפוא, כי אם הדבר לא היה אמת, יוסי לא היה מציין מיוזמתו את העובדה, כי מדובר בסכום משמעותי של כסף.
67. משכך, טענת ההגנה, לפיה דברי יוסי אולמרט בחקירתו נאמרו אגב תהליך של "התיישרות" עם גרסת עד המדינה נדחית בזאת. אין מדובר ב"התיישרות" הנובעת מ"אימוץ" גרסת עד המדינה, אלא מדובר בחשיפה הדרגתית של אמת שהיתה ידועה ליוסי אולמרט כל העת אך הוסתרה במשך מספר שעות של חקירה על מנת להימנע מהפללת אולמרט.
עדות יוסי אולמרט בבית המשפט באמצעות וידאו קונפרנס
68. יוסי אולמרט העיד בפני בית המשפט המחוזי באמצעות וידאו קונפרנס מוושינגטון. יוסי טען בעדותו, כי משלא הוצגו בפניו שיקים, הסביר בחקירה שאינו
--- סוף עמוד 724 ---
זוכר קבלת כספים מעד המדינה וכי כל תשובותיו בחקירה נאמרו בהקשר טנטטיבי. כך גם טען יוסי בעדותו, כי אינו זוכר את אברהם נתן ואינו זוכר שמאן דהוא העביר לו סכומים קטנים או גדולים ואינו זוכר כל פגישה עם עד המדינה בקפה "אפרופו" או "הבימה" בתל אביב. לדבריו, לא פגש את עד המדינה מעולם ולו היה רואה תמונה שלו בעיתון, לא היה מזהה אותו. ובלשונו:
"לא קיבלתי כספים משמואל דכנר... אפשר לראות בבקשה איזשהו שיק מהשיקים האלה? אותה תשובה בדיוק נתתי גם בראיון ב- 1.7.10, ביקשתי בכל צורה של בקשה שהיות ואני לא זוכר שהיו שיקים, שיראו לי בבקשה שיק כדי לעזור לי בריענון זיכרוני, והתשובה הייתה שאין שיקים כאלה.
ש. אז מה שאמרת פה היה לא אמת?
ת. חס וחלילה, אמרתי שאני לא זוכר, ואני גם עכשיו לא זוכר..." (עמ' 5419 ש' 9 – עמ' 5420 ש' 3).
וכן:
"...היות ומגמתי הייתה אז, כמו שהיא היום, לומר רק את האמת ואת כל האמת, כפי שאני זוכר אותה. ואני רוצה לומר עוד הפעם, לבית המשפט, לתובעת הנכבדה ולעוזרה הנכבד, שאני לא יכול לומר בוודאות שאני זוכר שהיו סכומים כאלה ושיקים כאלה, אם יראו לי אותם אני אשמח להודות שזה מה שהיה, אבל אין לי שום יכולת לומר את הדברים בצורה שהתבקשה ממני" (עמ' 5422 ש' 31 – עמ' 5423 ש' 4).
יוסי אולמרט לא זכר את אברהם נתן (עמ' 5423). הוא לא זכר שמאן דהוא העביר לו סכומים בסדר גודל כזה או סכומים קטנים יותר, כמו 50 אלף ש"ח (עמ' 5427 למעלה). יוסי אולמרט גם לא זכר פגישה עם עד המדינה בקפה אפרופו (עמ' 5428 למעלה). ועוד בעניין ה-500 אלף ש"ח:
"...כל הסכום הזה לא היה ולא נברא, אמרתי את זה בצורה חד-משמעית. שנית, הסיטואציה שבה הייתי לא הייתה פשוטה, יש שני חוקרים של משטרת ישראל, יש נציגים של המערכת האמריקאית, ואומרים לי שאברהם נתן אמר כך ואמר אחרת, לכן התשובות שלי היו כל הזמן בהקשר טנטטיבית, וזו השורה התחתונה, בדיוק מהסיבה שרציתי להיות בטוח שאני מסייע כמיטב יכולתי לפרוצדורה שהייתה ואני אומר את מה שאני זוכר
--- סוף עמוד 725 ---
באותו רגע ואני מנסה להיות הגון והוגן ככל האפשר, זה מה שהיה בזיכרוני באותה תקופה וגם אז אמרתי לא היה ולא נברא ואני אומר את זה גם עכשיו. אני ביקשתי אז ואני מבקש עכשיו שיראו לי שיק בבקשה" (עמ' 5431 ש' 8-1 לפרוטוקול).
יוסי אולמרט הדגיש, כי לא פגש את עד המדינה מעולם, וגם אם היה רואה את תמונתו בעיתון לא היה מזהה אותו (עמ' 5437 ש' 12 לפרוטוקול).
69. כבר בתחילת חקירתו הראשית של יוסי בבית המשפט, הסתמן כי הוא מבקש לסגת מהגרסה שמסר בחקירתו במשטרה. בעקבות תשובתו של יוסי בחקירה הראשית, לפיה לא קיבל כלל כספים מעד המדינה בשנים 2003-2002 ולא פגש אותו מעולם, בניגוד לדבריו בחקירתו במשטרה, נאלצה המדינה להכריז עליו כ"עד עוין" ולהעדיף דברים שאמר במשטרה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות (עמ' 5420 ש' 6 ואילך לפרוטוקול).
העדפת דבריו של יוסי אולמרט בחקירה על פני עדותו בבית המשפט מכוח סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות
70. סעיף 10א לפקודת הראיות מהווה חריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה ומאפשר לקבל אמרת עד שניתנה מחוץ לבית המשפט. סעיף זה נחקק בראש ובראשונה כדי לצמצם את השפעותיה המזיקות של תופעה במסגרתה חוזרים עדים במשפט מהגרסה שמסרו במשטרה. חזרה זו של עדים מגרסתם הראשונית נובעת פעמים רבות מאיומים ומלחצים שמופעלים על העדים לקראת מסירת עדותם בבית המשפט (קדמי – על הראיות, עמ' 352).
71. סעיף 10א(א) לפקודת הראיות קובע שלושה תנאים לקבילותה של "אמרה בכתב שנתן עד מחוץ לבית המשפט". התנאי הראשון הוא כי מתן האמרה הוכח במשפט. התנאי השני הוא כי נותן האמרה הוא עד במשפט וכי ניתנה לצדדים הזדמנות לחקור אותו. התנאי השלישי הוא קיומו של שוני בפרט מהותי בין האמרה לבין העדות, או הכחשת העד את תוכן האמרה, או טענה מצדו כי אינו זוכר את תוכנה. יוער כי "אמרה בכתב" היא לרבות הודעה שמוסר עד בחקירתו על פי דין (קדמי – על הראיות, עמ' 349). בנסיבות אלה, חקירתו של יוסי אולמרט מהווה אמרה בכתב.
--- סוף עמוד 726 ---
להלן אבחן האם מתקיימים בענייננו התנאים המאפשרים לקבל את דבריו של יוסי אולמרט בחקירתו, כראיה קבילה. ראשית, דבריו של יוסי אולמרט נאמרו והועלו על הכתב בחקירה שערכו לו חוקרים אמריקאים פדראליים ונציגים ממשטרת ישראל. ברי, אפוא, כי חקירה משטרתית זו שנערכה על פי כל דין היא הוכחה מספקת לעצם מתן האמרה. שנית, יוסי אולמרט אכן היה עד במשפט וכאמור לעיל העיד במשפטו של אחיו אהוד אולמרט באמצעות שיחת וידאו קונפרנס מארצות הברית. שני הצדדים קיבלו הזדמנות לחקור אותו ואף הסכימו להכריז עליו כעד עוין. שלישית, עדותו של יוסי אולמרט מקיימת גם את הדרישה של סעיף 10א(א) לקיומם של שינויים בפרטים מהותיים בין חקירתו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט. פרט מהותי ביותר לגביו התקיים שוני בין גרסאותיו של יוסי אולמרט בחקירה במשטרה לעומת בית המשפט הוא שאלת קבלת הכסף מעד המדינה בשנת 2002. בעוד בחקירה הודה יוסי, כי קיבל מעד המדינה סכומים משמעותיים של כסף בתקופת זמן זו, בעדותו בבית המשפט הכחיש זאת מכל וכל. בהתקיים התנאים האמורים, יש לקבוע, כי חקירתו של יוסי אולמרט מהווה ראיה קבילה לפי סעיף 10א(א) לפקודת הראיות.
72. לאחר חציית משוכת הקבילות של ראיה ת/736א שעניינה חקירתו של יוסי אולמרט במשטרה בוושינגטון, עלינו לבחון מה המשקל שיש לייחס לחקירה זו והאם הפרטים שמסר בה עדיפים ומהימנים יותר מאלו שמסר בעדותו בבית המשפט המחוזי.
73. סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות קובע את התנאים להעדפתה של אמרת חוץ על פני אמרה שנתקבלה בעת עדות בבית המשפט:
(ג) בית המשפט רשאי לסמוך ממצאיו על אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה, או על חלקה, והוא רשאי להעדיף את האמרה על עדותו של העד, והכל אם ראה לעשות כן לנוכח נסיבות הענין, לרבות נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט, והטעמים יירשמו [ההדגשות הוספו – ס.ג'.].
74. בית המשפט המחוזי קבע כי חקירתו של יוסי אולמרט מהימנה ועדיפה על פני עדותו בבית המשפט וכי יש להעניק לחקירה משקל רב יותר. לאחר שעיינתי והפכתי בראיות ובפרוטוקולים של עדותו, לא מצאתי לנכון להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי ואף אני סבור, כי חקירתו של יוסי אולמרט במשטרה מהימנה יותר מעדותו בבית המשפט. קביעתי זו מתבססת על מספר אדנים. ראשית, כפי שכבר ציינתי לעיל, בפרק העוסק בהעדפת חקירתו של אברהם נתן במשטרה על פני עדותו, ההלכה היא
--- סוף עמוד 727 ---
שרק במקרים חריגים יתערב בית משפט שלערעור בממצאים שבעובדה אותם קבעה הערכאה הדיונית, זאת מאחר והערכאה הדיונית היא זו שמתרשמת מן העדים וממהימנותם באופן בלתי אמצעי (ראו שם את האסמכתאות). בית משפט קמא התרשם באופן ישיר מהתנהגותו של יוסי אולמרט במשפט וקבע כי האחרון ביקש בעדותו שלא להפליל את אחיו. בית המשפט המחוזי אף התרשם באופן ישיר מעדותה של החוקרת שהשתתפה בחקירותיו של יוסי אולמרט בוושינגטון ובכך אף בא לידי ביטוי יתרונו בקביעת ממצאי מהימנות ביחס לחקירה עצמה. שנית, בניגוד לטענות אולמרט, בית המשפט המחוזי התייחס ויישם את דרישותיו של סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות המאפשר את העדפתה של אמרת חוץ על פני עדות בבית המשפט. כפי שציינתי, בית המשפט המחוזי נתן דעתו "להתנהגות העד במשפט" וכן התייחס ל"נסיבות מתן האמרה" ובין השאר לטיב היחסים בין האחים אולמרט וכאמור גם שמע עדויות בנוגע לחקירתו בוושינגטון. שלישית, יוסי אולמרט הוכרז במהלך המשפט כ"עד עוין". גם בא כוחו של אולמרט טען נחרצות כי יוסי אולמרט לא דיבר אמת בחלק ניכר מתשובותיו במהלך העדות והצטרף לבקשת התביעה להגיש כראיה את חקירתו במשטרה לפי סעיף 10א (עמ' 5467 ש' 22-19 לפרוטוקול). הכרזתו של יוסי אולמרט כ"עד עוין" נבעה מהסתירות ומהשינויים הבלתי מבוטלים שהתגלעו בין חקירתו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט. סבורני, בדומה לעמדת בית המשפט המחוזי, כי יוסי אולמרט חזר בו בבית המשפט מדברים ברורים שמסר בחקירתו מול אנשי החוק. קשה מאוד להעלות על הדעת כי אדם משכיל ופיקח כיוסי אולמרט יבדה מליבו סיפורי מעשיות על קבלתם של סכומי כסף משמעותיים באמצעות שיקים דחויים מעד המדינה. בנוסף, יוסי אולמרט היה ער לכך שדבריו בחקירה עלולים לסבך את אחיו אהוד אולמרט ולמרות זאת הודה בפני חוקריו בקבלת כספים מעד המדינה. נדמה כי השוני בין גרסאותיו של יוסי אולמרט איננו נובע מלחצים שהופעלו עליו בזמן החקירה אלא מהרצון שלו להגן על אחיו בבית המשפט וזאת חרף ואולי בשל אמירותיו בחקירה. גם מבלי להכריע בשאלה האם הייתה הסכמה דיונית בשאלת העברת כספים מעד המדינה ליוסי אולמרט, ניתן לומר כי בא כוחו של אולמרט טען בעצמו שעדותו של יוסי אולמרט הייתה רצופה בשקרים ואף נכון היה לקבל (לפחות בחלק משלב ההוכחות) את עובדת העברת הכסף.
הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה חזרה ההגנה וטענה, כי יוסי אולמרט עבר בחקירתו תהליך של "התיישרות" במסגרתו התאים את תשובותיו למידע שנחשף בפניו על ידי חוקרי המשטרה. אינני מקבל טענה זו כלל ועיקר. עיון בתמליל ת/736 מלמד כי התהליך שעבר יוסי הוא מעבר ממצב של הרחקה והכחשה במטרה לגונן על אחיו לחשיפה הדרגתית וחלקית של עובדות העבר. אין המדובר בתהליך "התיישרות" אלא בעימותו של יוסי אולמרט עם ראיות שונות שנאספו בעניין, וביניהן
--- סוף עמוד 728 ---
עדותו של אברהם נתן, אשר אילצו אותו לחשוף פרטים נוספים אותם ביקש להסתיר במטרה להימנע מהפללת אחיו. יוסי אולמרט אישר את קבלת הכספים מעד המדינה ואת נסיבות קבלתם, כאשר נוכח לדעת, כי בידי רשויות החקירה מצוי חומר חקירה המוכיח זאת. בנוסף, יוסי אולמרט התייחס בחקירתו למספר פרטים עצמאיים אשר לא נאמרו לו על ידי חוקרי המשטרה המחזקים את אותנטיות חקירתו ומחלישים את טענת ההתיישרות. בין השאר היה זה יוסי אולמרט עצמו שהעלה לראשונה את העובדה שהכספים הועברו באמצעות שיקים דחויים (חקירת יוסי אולמרט עמ' 218 ש' 13-9) שמספרם אינו נופל משישה (שם, עמ' 218 ש' 20-19). הוא אף ציין מיוזמתו כי כל שיק היה בסכום עגול של 50,000 ש"ח או 80,000 ש"ח.