לטענת באי כוחו של אולמרט, המדינה לא הגישה כראיה את דפי חשבונות הבנק של אורי מסר. זקן הסבירה בעדותה כי נודע לה מאורי מסר על גירעונות (עמ' 8133 לפרוטוקול), ומשכך ביקשה מעד המדינה כספים לכיסוי הגירעונות. את הכספים שקיבלה מעד המדינה, פרטה כאמור למזומן ומסרה למסר (עמ' 8136-8134 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, בהינתן גרסת זקן, לא היה כל טעם בהצגת דפי חשבונות הבנק של מסר, שהרי הלה החזיק כספים במזומן בלבד לטובת צרכי אולמרט ולא נטען כי הפקיד את הכספים בבנק דווקא. נראה, כי לו היה נמצא רישום להפקדת 60,000 ש"ח סמוך למועד העברת הכספים למסר, היה בכך כדי לחזק את גרסת זקן, אולם להעדר רישום כאמור, אין משמעות לדפי חשבונות הבנק של מסר. בכל מקרה, נראה,
--- סוף עמוד 788 ---
כי באי כוחו של אולמרט יכולים היו להגיש את דפי חשבונות הבנק של מסר או של העמותה, לו חשבו שיש בהם כדי לסייע לאולמרט.
עוד טוענים באי כוחו של אולמרט, כי שגה בית המשפט המחוזי בהתעלמו ממשמעות קביעותיו בדבר מערכת יחסי שוחד עצמאית ונפרדת בין זקן לבין עד המדינה ומהרשעתה של זקן בלקיחת שוחד בסך 50,000 ש"ח במועד קודם, ללא ידיעת אולמרט.
טענה זו דינה להידחות. אין חולק, כי זקן קיבלה מעד המדינה מתנות שונות בשווי אלפי שקלים ואף השתמשה בכספים שעד המדינה העביר לה, לצרכיה האישיים. בצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי המתנות והשלמונים שהועברו לזקן הגיעו אליה נוכח תפקידה הציבורי ומקומה הדומיננטי בלשכתו של אולמרט. כן נקבע, כי זקן שאבה את כוחה ממקור אחד ויחיד – אולמרט. ביחס לסכום של 50,000 ש"ח שזקן לקחה לכיסה, אף אולמרט הסכים ואמר כי: "...אני יכול להעריך שבהתנהגותו של דכנר, כפי שאמרתי קודם, היה אלמנט של שלח לחמך...". עם זאת, גרסת זקן – לפיה קיבלה את המתנות והכספים מעד המדינה במסגרת מערכת יחסים אישית שנרקמה בינה לבין דכנר – נדחתה. בית המשפט בחן בקפידה את התשתית הראייתית כנגד אולמרט וזקן וקבע, כי זקן נטלה טובות הנאה לעצמה ולטובת אולמרט. עוד קבע בית המשפט, כי מהראיות עולה, שזקן פנתה לעד המדינה, לאורך השנים (1994 ואילך) וביקשה תרומתו וסיועו לכיסוי גירעונות מערכת הבחירות של אולמרט. בית משפט קמא חזר והדגיש, כי ממארג הראיות שהונח בפניו עולה כי: "עד המדינה העביר כספים תמורת השירותים, שניתנו לו ע"י הנאשמים 8 ו-9". לפיכך, טענת אולמרט בעניין זה נדחית בזאת.
185. קיים הבדל ברור בין המתת שקיבלה זקן מעד המדינה בסך 50,000 ש"ח אשר ביחס לסכום זה הדגישה זקן כי הכסף נותר בחשבונותיה, לבין מתת שהתבקשה מעד המדינה עבור כיסוי גירעונות בחירות, בסך 60,000 ש"ח לטובת אולמרט, אשר ביחס לסכום זה גרסה זקן הן בחקירה במשטרה והן בעדותה בבית המשפט כי סכום זה נועד והועבר במזומן לכיסוי גירעונות בחירות לטובת אולמרט, באמצעות מקורבו, אורי מסר, האמון על ניהול כספים אלה.
לטענת באי כוחו של אולמרט, בעת הרלוונטית בשנת 2004, כלל לא היו גירעונות בחירות שהיה נדרש לכסותם. לטענתו, עובדה זו שוללת את המסקנה כי סכום של 60,000 ש"ח הועבר לטובתו.
--- סוף עמוד 789 ---
אף טענה זו לא אוכל לקבל. שכן, זקן מסרה, כי הבינה מאורי מסר שנותרו גירעונות בשנת 2004 וציינה, כי לראשונה הובהר לה, שלא קיימים גירעונות במהלך עדותו של אולמרט במשפט. שוכנעתי, כי די בדברים אלה כדי לדחות את טענת אולמרט. לא זו אף זו, עוד נקבע, כי בעת קבלת הכספים היתה בעיית גירעונות אמיתית. אומנם חשבון עמותת ירושלים המאוחדת נסגר ביום 25.1.2002, אולם סגירה זו נעשתה בנסיבות שהותירו גירעון כספי בסכום של 260,000 דולר בחשבון נאמנות שהחזיק מסר עבור טלנסקי, גירעון שאולמרט ומסר נדרשו להתמודד איתו (עמ' 7586 ש' 32 עד עמ' 7588 ש' 15 לפרוטוקול).
186. אשר על כן, מכל האמור לעיל שוכנעתי, כי במארג הראיות שהובאו לפנינו ובמיוחד בנסיבות בהן הודתה שולה זקן – יד ימינו ואשת אמונו וסודו של אולמרט – שהעבירה 60,000 ש"ח לאורי מסר לטובת אולמרט עבור כיסוי גירעונות בחירות, אין מנוס מלקבוע, כי דבריה אלה של זקן דברי אמת ויציב הם, וכי כך אכן היה.
האם אולמרט ידע אודות העברת 60,000 ש"ח מזקן למסר, לטובתו?
187. עיקר טענת אולמרט הוא, כי לא היה מקום לקביעה שידע אודות העברה של 60,000 ש"ח מזקן לאורי מסר, ככל שאכן כך היה. לטענתו, קביעה זו של בית המשפט המחוזי מסתמכת על חשדות והנחות ללא בסיס בראיות.
האומנם?
188. זקן היתה יד ימינו ואשת סודו של אולמרט. הן בחקירותיה והן בעדותה היא התייחסה ליחסיה הקרובים עם אולמרט בעבודתם המשותפת לאורך למעלה מ- 30 שנים. זקן מסרה, כי הייתה אשת אמונו הקרובה של אולמרט, אשר פעלה לטובתו ושמרה באדיקות על ענייניו הציבוריים והאישיים (ראו חקירותיה של זקן במשטרה מיום 26.4.2010 ומיום 27.4.2010). זקן הסבירה, כי עשתה כל אשר לאל ידה כדי לשרת את אולמרט נאמנה ולהיטיב עמו (עמ' 7767 ש' 17-13 לפרוטוקול).
זקן ציינה כי לא קבעה פגישה ולא הוציאה נייר מהמשרד, ללא אישורו של אולמרט.
"...מעולם לא העברתי מכתב מתוך המשרד שהוא לא שלי באופן אישי, מבלי לקבל אישור על כך, לעולם" (עמ' 7845 ש' 9-8 לפרוטוקול).
--- סוף עמוד 790 ---
"ש. את קבעת אי פעם פגישה רק משיקול הדעת שלך?
ת. בחיים לא, בכל שנות עבודתי עם אהוד אולמרט, אף פעם הוא לא מצא ביומן מישהו שהוא לא אישר את הרצון שלו לראות אותו" (עמ' 7870 ש' 18-16 לפרוטוקול).
מדבריה אלה ניתן ללמוד על מידת הריכוזיות של אולמרט בנעשה בלשכתו.
189. זקן אישרה בעדותה בבית המשפט המחוזי, כי דיווחה לאולמרט על כל תרומה של 5,000 ש"ח, וכדבריה:
"ש. למה על 5000 ש"ח את מעדכנת את אהוד ועל 60 אלף את לא מעדכנת?
ת. כי 5,000 שקל אלה התרומות החוקיות שמתקבלות ועליהן נעשות קבלות..." (עמ' 8211 ש' 9-8 לפרוטוקול).
אף בחקירתה במשטרה מסרה זקן, כי דיווחה לאולמרט על תרומות עבורו ובכלל זה תמורות עד המדינה.
"ש. זאת אומרת שאמרת לאהוד אולמרט עם מי דיברת ולמי פנית בבקשת תרומה, ואמרת לו גם מי תרם?
ת. בוודאי. אמרתי את זה גם קודם.
ש. ואמרת לאולמרט גם כמה כסף תרם כל אחד?
ת. אני לא יודעת אם נכנסתי לפירוט זה או אחר, זה היה יותר בגדול" (ת/603 ש' 292-288).
עוד אישרה זקן בחקירתה, כי דיווחה והעבירה לאולמרט תשורות עבורו, ובכלל זה תשורות ששלח עד המדינה בחגים, באמצעותה, בדמות שוקולדים ופרחים. כך אמרה:
"...כל שנה, אני מניחה שלרגל ראש השנה, שליח היה מביא בלילה אלי הביתה שוקולד גודייבה גם עבור אהוד, בגלל הביטחון הוא היה מביא את זה אלי, ואני למחרת הייתי לוקחת את זה לאהוד" (ת/596 ש' 106-103).
--- סוף עמוד 791 ---
190. עינינו הרואות, כי זקן אישרה, כי גייסה כספים מעד המדינה לטובת כיסוי גירעונו בחירות והודתה כי העבירה את הכספים לאורי מסר (ת/600 ש' 446-436). כמו כן, כאמור, זקן אישרה, כי דיווחה לאולמרט על כל תרומה בסך 5,000 ש"ח שנתקבלה.
אולמרט עצמו מסר בחקירתו במשטרה, כי זקן סיפרה לו על תרומות עד המדינה לנזקקים (ת/594 עמ' 7-6). ברם, אולמרט העיד בבית המשפט, כי אינו יודע דבר אודות סיוע כספי של עד המדינה במערכות הבחירות בהן התמודד (עמ' 7555 ש' 9 לפרוטוקול). לדבריו, רק בחקירתו במשטרה למד לדעת על שלוש תרומות של עד המדינה, תרומות כחוק, פעם אחת 5,000 ש"ח (דו"ח מבקר 1995), פעם שנייה 5,000 ש"ח בשנת 2001 ופעם שלישית 8,898 ש"ח בשנת 2002 (עמ' 7555 ש' 24-21 לפרוטוקול; עמ' 7557 ש' 32-25 לפרוטוקול).
191. לא ניתן להתעלם מכך שאולמרט ביקש להרחיק עצמו מעד המדינה ככל הנראה בשל כך, שגרסת עד המדינה שימשה כבסיס מרכזי לחשדות נגדו. אולמרט ניסה להנמיך ולהעלים את טיב קשריו האישיים עם עד המדינה. כך למשל ביקש אולמרט לבטל את פניותיו של האחרון אליו, בנוגע לקידום האינטרסים שביקש לקדם, ולטשטש תרומתו לפרויקטים אלה. אומנם בעדותו הבהיר אולמרט, כי אינו חולק על קיומם של קשרי עבודה בינו לבין עד המדינה, הן כשכיהן כראש עיריית ירושלים והן כשכיהן כשר התמ"ת, אולם עיון בחקירותיו במשטרה מלמד, כי אולמרט ביקש להרחיק עצמו מכל מעורבות עם עד המדינה. בית המשפט המחוזי קבע, כי אולמרט מסר גרסה שקרית, עת ביקש לבטל ולהנמיך את דמותו של עד המדינה. זקן תיארה את הקשר הידידותי והחם בין עד המדינה לאולמרט (ת/598 ש' 458-457 הודעת זקן במשטרה מיום 27.4.2010; עמ' 8169 ש' 25-20 לפרוטוקול). זאת ועוד, אולמרט מופיע בראש רשימת הממליצים של עד המדינה במכתב ששימש את עד המדינה לקידום עסקיו (ת/710א(2), מסומן גם ת/714). לכך יש להוסיף, כי ביום השבעתו של אולמרט לכנסת ישראל, קיבל הלה מעד המדינה זר פרחים מפואר לביתו (ת/31; עמ' 7533 ש' 27-13 לפרוטוקול).
זקן ואולמרט ציינו, כי זקן פעלה וסייעה לאולמרט בגיוס כספים בכל מערכות הבחירות בהן הוא התמודד. אשר למעורבותו של עד המדינה, ציינה זקן כבר בחקירתה במשטרה, כי עד המדינה סייע להם (ת/602 ש' 724-719 הודעת זקן במשטרה מיום 2.5.2010; ת/597 ש' 134-132 הודעת זקן במשטרה מיום 26.4.2010; עמ' 7769 ש' 25-11 לפרוטוקול; עמ' 7412 ש' 16-12 לפרוטוקול; עמ' 7518 ש' 19-17 לפרוטוקול). הגם שזקן לא זכרה לומר סכומים, היא ידעה לספר כי מדובר ביותר מפעם אחת (ת/596 ש' 45-42 הודעת זקן במשטרה מיום 26.4.2010). בהמשך חקירתה ציינה זקן, כי
--- סוף עמוד 792 ---
כשפנתה לעד המדינה, הוא היה מיד מוציא פנקס שיקים ומוסר לה שיקים שלו (ת/596 ש' 45-42 הודעת זקן במשטרה מיום 26.4.2010). זקן מעולם לא נקבה בסכום. עד המדינה היה מחליט כמה ברצונו לתרום (ת/596 ש' 45-42 הודעת זקן במשטרה מיום 26.4.2010). בהמשך חקירותיה ציינה זקן, כי "יכול להיות" שעד המדינה תרם 1.5-1.2 מיליון ש"ח לכיסוי גירעונות מערכת הבחירות, וכי את הכספים היא העבירה לאורי מסר (ת/600 ש' 446-436).
זקן אישרה בחקירתה במשטרה, כי ביקשה מעד המדינה כספים לכיסוי הגירעונות אף מעבר לתקרת המגבלה הקבועה בחוק (ת/598א עמ' 84 ש' 30 – עמ' 85 ש' 28 תמליל הודעת זקן במשטרה מיום 27.4.2010 וגם ת/598 ש' 628-624 הודעת זקן במשטרה מיום 27.4.2010). היא אף אישרה, כי דיווחה לאולמרט אודות תורמים שהתרימה, ועד המדינה בכלל זה (עמ' 8201 ש' 16 – עמ' 8203 ש' 32 לפרוטוקול; ת/603א (חלק 1) עמ' 32 ש' 17-12, עמ' 36 ש' 37 – עמ' 37 ש' 18 וכן ש' 33-31 תמליל הודעת זקן במשטרה מיום 4.7.2010). עוד היא ציינה בעדותה, כי "יכול להיות" שאולמרט הפנה אותה לעד המדינה על מנת להתרימו (עמ' 8204 ש' 9-8 לפרוטוקול).
צחוקה הרם של זקן
192. והנה, בעת עדותה של זקן בבית המשפט המחוזי, היא הכחישה לאורך כל העדות, כי דיווחה לאולמרט על העברת הכספים בסך 60,000 ש"ח מעד המדינה לרשותו באמצעות אורי מסר. היא נשאלה פעם אחר פעם הכיצד לא דיווחה לאולמרט על העברת סכום כסף כה משמעותי לרשותו באמצעות אורי מסר. היא הניעה לשונה וגיבבה משפטים שונים, אולם נותרה בעמדתה, כי אולמרט לא ידע על תרומה זו מעד המדינה. או אז, כאשר נשאלה זקן על ידי בית המשפט האם העבירה את הכספים לאולמרט בדרך של "מתן בסתר"? היא פרצה בצחוק רם. אביא להלן את הדברים:
"ש. את אומרת שרצית לתת לאהוד אולמרט בסתר, אני מהחשבון שלי הולכת ומעבירה לך, ככה רצית להסתיר את זה?
ת. (העדה צוחקת)
ש. זה בסדר שאת צוחקת כי זו התשובה באמת, זה מגוחך לחשוב ככה.
ת. לא יכולתי לחבר את אהוד אולמרט לדכנר.
ש. אז לכן הסתרת את זה?
--- סוף עמוד 793 ---
ת. בוודאי. אני גם אמרתי את זה לאורי" (עמ' 8206 ש' 15-9 לפרוטוקול).
בית המשפט המחוזי פירש את צחוקה הרם של זקן כהודאה שנעשתה על דרך ההתנהגות. צחוקה של זקן היווה את אחת הראיות שעל בסיסן קבע בית המשפט המחוזי, כי אולמרט היה מודע להעברת הכספים מעד המדינה לרשותו. בית המשפט פירש את צחוקה של זקן כהודאה בכך שהעברת הכסף לא היתה בגדר תרומה ולא נעשתה בסתר אלא שהכספים שהועברו היו כספי שוחד שזקן דיווחה עליהם לאולמרט.
ההגנה טוענת בעניין זה שתי טענות עיקריות: האחת, לא ניתן מבחינה משפטית לבסס הודאה של עד או נאשם על ידי פירוש התנהגותו בזמן מתן עדות. והשנייה, גם אם ניתן לקבוע שהתבצעה הודאה באמצעות התנהגות, וצחוק בפרט, במקרה דנא לא ניתן לפרש את צחוקה של זקן כהודאה בכך שדיווחה לאולמרט על העברת הכספים מעד המדינה, שכן צחוקה סותר את דבריה בעדותה.
אדון בטענות אלה כסדרן.
193. בית המשפט המחוזי קבע, כי הודאה במהלך מתן עדות יכולה להתבצע בדרך של התנהגות. קביעתו זו התבססה על ע"פ 591/79 אסיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(4) 253 (1980) (להלן: עניין אסיאס), שם קבע הנשיא מ' שמגר את הדברים הבאים:
"אם הנאשם מאשר את הדברים שנאמרים בנוכחותו, בין במלים ובין על-ידי התנהגות, הרי יוכל בית-המשפט להחליט, בהתאם לנסיבות העניין, אם יש במילותיו של הנאשם או בהתנהגותו משום אימוץ הדברים המושמעים בנוכחותו, העולה כדי הודעה [כך במקור], אך שאלה זו צריכה להיות מוכרעת בכל מקרה, לאור נסיבותיו של העניין, היינו לאור טיבה ומהותה של התגובה".