--- סוף עמוד 823 ---
האחרון אף הטיח בפניו כי יש לו "היגיון קרימינלי מתוחכם ביותר" (עמ' 4134 לפרוטוקול, ש' 18). הנה כי כן, ובניגוד לעמדת בית המשפט קמא (פסקה 275 להכרעת הדין), איני סבור כי ההגנה מייחסת לדכנר כסילות דעת. אדרבה – היא רואה בו אדם חכם ומורכב, המחשב ומכלכל היטב את צעדיו. אכן כזה היה.
אוסיף כי עיינתי בעדותו של דכנר, בהתייחסות הפרקליטים משני צדדי המתרס אליו וכן בהכרעת הדין של בית המשפט קמא וחוות הדעת של חבריי. ארשה לעצמי לומר כי דכנר הינו אחד מהעדים המתוחכמים והערמומיים שנתקלתי בהם. שליטתו החריגה בפרטים, דרכי המניפולציה המורכבות, התאמת אישיותו ושיטות פעולתו לאנשים השונים שנקרו בדרכו – כל אלה עוררו בי חששות של ממש בדבר היכולת לדעת מתי הוא משקר, וחשוב לא פחות – מדוע הוא משקר ואיזה יתרון הוא מנסה להשיג בכך. הוא ניחן בזיכרון יוצא דופן, יצירתיות ויוזמה. כל זאת חרף גילו המתקדם. לצד החשיבה הרציונאלית של דכנר, לא אחת התגלה בו גם פן שרירותי ונקמני. לפעמים שקריו של דכנר – למשל היותו פרופסור – נועדו להאדיר את עצמו. לעיתים הוא רצה "לסגור חשבון" ולעיתים ריחם על האדם שנפל קורבן למעלליו. מקבץ כישוריו של דכנר ושילוב תכונותיו יוצרים אתגר משמעותי להסביר את התנהגותו, גם אם ברור שהוא שיקר.
דכנר פעל בכל דרך – כשרה ושאינה כשרה כאחת – לקידום האינטרסים האישיים והכלכליים שלו. דכנר יזם פעולות ונקט אמצעים לקדם את מטרותיו. הוא היה המניע (ראו והשוו: פסקה 18 לחוות דעת חברי, השופט זילברטל, בעניין אליעזר שמחיוף, המערער בע"פ 5433/14 (להלן: שמחיוף)). פעולתו העצמאית ומחשבתו היצירתית באו לידי ביטוי גם, ואף בעיקר, במתן שוחד. כינויו – הלא-מחמיא – בהליך קמא היה "שוחדניק" [ראו, למשל, דברי בית המשפט המחוזי במהלך שמיעת העדויות על דכנר: "הוא תמיד אמר המומחיות מספר אחת שלי היא לשחד" (עמ' 7678 ש' 15 לפרוטוקול). ראו גם עמ' 7673 ש' 29-27]. דכנר העיד כי מניסיונו, לא ניתן לקדם פרויקטי בנייה רחבי היקף בלי שלמונים (עמ' 663 ש' 14-13 לפרוטוקול). הוא ממש תר אחר הזדמנויות לשחד. במסגרת זו, דכנר טרח לטפח קשרים עם עובדי ציבור או עם המקורבים להם, ודוגמת יחסיו עם זקן היא אחת הדוגמאות המובהקות לכך. העובדה כי הצליח לשחד אנשי ציבור רבים במשך תקופה ממושכת מבלי להיתפס מעידה אף היא כי אכן היה "מומחה לדבר".
זאת ועוד. דכנר ידע לזהות את חולשתם של האנשים מולם התנהל – ושאת חסדיהם או את חסדי מקורביהם ביקש – וידע לנצלה לטובתו. משאיתר דכנר את
--- סוף עמוד 824 ---
נקודות התורפה באנשים עימם בא במגע, את מצוקותיהם האישיות, השתמש בכך באופן שקול ואינטרסנטי לקידום ענייניו או הפרויקטים בהם היה מעורב. כך היה, למשל, בעניין אורי שטרית, שכיהן בתקופה הרלוונטית כמהנדס העיר ירושלים (המערער בע"פ 5076/14, להלן: שטרית). לאחר שאחיו נפטר בנסיבות טרגיות ועסקו של שטרית נקלע לקשיים כלכליים חמורים, היה שטרית מצוי במצוקה ממשית ואף שקל לעזוב את עבודתו בעירייה. אך במקום שבו שטרית ראה קללה, ראה דכנר ברכה. הבעיה של שטרית נתפסה בעיני דכנר כפיתרון. במילותיו של דכנר עצמו: "אני מודה ומתוודה שכלפי הלל לא הסתכלתי על הצד האנושי, אמרתי לצ'רני שנפתח לנו חלון הזדמנויות. ושאם נוכל לעזור למר שטרית, אני מניח שנוכל לקבל את מבוקשנו" (עמ' 126 לפרוטוקול, ש' 33-31). דכנר רצה להבטיח את תמיכתו של שטרית בפרויקט הולילנד, ולכן העביר לו תשלומי שוחד בדרכים שונות (ראו חוות דעתו של חברי, השופט ע' פוגלמן). יוער, כי גם בעניין זה טען דכנר שהסיוע לשטרית ניתן לבקשת אולמרט. לעומת זאת, שטרית גרס כי דכנר זימנו אליו והציע לו עזרה בדרך של ביצוע עבודות שונות – הגם שהכחיש כי דיברו על שוחד (עמ' 7156 לפרוטוקול, ש' 10-9 וש' 26-22). עוד הוסיף שטרית כי לא ידוע לו על מעורבות של אולמרט בעניין (עמ' 7238 לפרוטוקול, ש' 12-8). בית המשפט קמא דחה את גרסת דכנר וזיכה את אולמרט מאישום זה (פסקה 304 להכרעת הדין).
זהו האיש דכנר. זוהי דרכו. על רקע תמונה עגומה זו, מדוע ייפלא הדבר כי גם העברת הכספים ליוסי – שהיה אז במצוקה כלכלית חמורה, כפי שיפורט – נעשתה ביוזמת דכנר עצמו? האמנם ניתן לומר כי אין זה ולו תרחיש סביר? לדעתי התשובה לכך שלילית. אישיותו החריגה של דכנר בולטת ומידת תחכומו זועקת. הללו, לצד שגרת פעולותיו, מסבירות לא רק מדוע אין לתת לעדותו כל משקל, אלא תומכות באופן פוזיטיבי במסקנה – ודאי כמסקנה אפשרית – שגם העברת הכספים ליוסי הייתה יוזמתו של דכנר. לפיכך, חולק אני על מסקנת חברי, השופט ג'ובראן, לפיה אפשרות זו "אינה נתמכת בראיות ואף אינה מתיישבת עם השכל הישר" (פסקה 147 לחוות דעתו). לטעמי היא עושה את שתיהן. בהמשך אבהיר כי לדעתי, תכונותיו של דכנר ודרכי פעולתו המגוונות לא רק שמבססות את האפשרות כי העברת הכספים נעשתה ביוזמתו כאפשרות ממשית, אלא גם יש בכוחן להסביר כיצד ייתכן שדכנר אף לא הביא את הדבר לידיעת אולמרט, ולמצער לא בתקופה בה היה לאולמרט ממשק לפרויקט הולילנד או השפעה עליו. נקודות אלו תנומקנה במקומן.
13. טרם סיום הדיון בתרחיש לפיו העברת הכספים נעשתה ביוזמת דכנר, אתייחס לשתי טענות שהועלו כנגד אפשרות זו.
--- סוף עמוד 825 ---
הטענה האחת, קשורה לשיעור הכספים שהעביר דכנר ליוסי. חברי הוסיף כי "על מנת להשפיע על אולמרט, תוך ניצול מצוקתו של יוסי, די היה לעד המדינה לתת סכום נמוך בהרבה מהסכום שנתן, בתשלומים מתועדים" (שם). לכך אשיב בשניים: ראשית, כפי שאף הסכים חברי, לא הוכח מהו הסכום שכן הועבר לידי יוסי. כל שידוע הוא כי מדובר בסכום משמעותי. טענה זו, לפיה די היה לדכנר להעביר סכום נמוך בהרבה ליוסי, כפי יכולתו ומבלי לפרוש לתשלומים, הועלתה על ידי המדינה. לגישתה, הדבר מהווה אינדיקציה לכך שאולמרט ביקש מדכנר להעביר ליוסי חצי מיליון ש"ח דווקא, וחרף הקושי להיעתר לבקשה – דכנר לא רצה לסרב לה, משהבין כי העברת הכספים תשרת את ענייניו ותקדם את פרויקט הולילנד. לטעמי, טענה זו נחלשת מקום שלא הוכח איזה סכום בדיוק העביר דכנר ליוסי, ובפרט כשאין כל ביסוס לקביעה כי היה זה סכום ספציפי של חצי מיליון ש"ח. שנית, לא הוכח כי הכספים שהעביר דכנר ליוסי שולמו, בפועל, מכיסו. דכנר אמנם העיד כך, אך כבר ראינו שאין לייחס לעדותו המפלילה כל משקל, בייחוד לנוכח העדרה של חקירה נגדית. לא הוכח, בראיה חיצונית לעדות דכנר, כי שילם ליוסי מכספו. נזכיר שוב, כי אין כל תיעוד בנקאי בחשבונותיו של דכנר התומך בהעברת הכספים. יתר על כן, אפילו היה בנמצא תיעוד כאמור – ייתכן כי מקורם "המהותי" של כספים אלה הוא אחר, כגון צ'רני. חברי, השופט עמית, התייחס בחוות דעתו להעברות כספים מצ'רני לדכנר בשנים 1999-1996 (תקופה שכונתה על ידו "האפיזודה הראשונה"). אמנם, ביחס לתקופה זו הואשם צ'רני אך בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, באשר עבירות השוחד – ככל שבוצעו בשנים אלה – התיישנו. יחד עם זאת, לאחר בחינה של הדברים לגופם, בא חברי למסקנה כי צ'רני לא היה מודע לכך שהכספים שהעביר לדכנר עד לשנת 1999 כהלוואות, בסכום של כ-9 מיליון ש"ח, שימשו לתשלומי שוחד (ראו הסיכום בפסקה 53 לחוות דעתו. כך קבע חברי גם ביחס ל"אפיזודה השנייה", שעניינה השנים 2001-2000 ובמסגרתה הורשע צ'רני בשוחד בבית המשפט קמא). לצד זאת, דכנר טען כי מתוך הכספים שהעביר לו צ'רני בתקופה הראשונה – כ-9 מיליון ש"ח – שילם תשלומי שוחד לעובדי ציבור. דוגמה אחת לכך היא 350,000 ש"ח, שהעביר דכנר, על פי עדותו, לזקן בשנת 1997 לערך, כסיוע ברכישת ביתה (עמ' 134 לפרוטוקול, ש' 23-22, עמ' 2219 ש' 23-17 ובפרט שורה 20). אגב, גם סכום זה שולם בשיקים (דברי דכנר בעמ' 134 לפרוטוקול, ש' 20-9). על פי עדויותיהם של אולמרט ושל זקן – אולמרט לא ידע על העברת הכספים לידי זקן (עמ' 7409 לפרוטוקול, ש' 4-1; עמ' 7596 ש' 30 עד עמ' 7597 ש' 3; עמ' 8316 ש' 32-28), והוא אף לא הורשע בגינה. צא ולמד, כי העברה למקורב של אולמרט – אף בסכום גדול – איננה ערובה לכך שהדבר נעשה לבקשת אולמרט או בידיעתו.
--- סוף עמוד 826 ---
הטענה השנייה נוגעת לשאלה כיצד נוצר הקשר בין דכנר ליוסי, אלמלא היה אולמרט מעורב בתמונה. במילים אחרות, אחת השאלות העולות מקו טיעון זה – לפיו התרחיש כי דכנר יזם את העברת הכספים הוא סביר והגיוני – היא כיצד ידע דכנר על מצוקתו הכלכלית של יוסי, אלמלא סיפר לו על כך אולמרט. כמובן, איני מתיימר לקבוע את שאירע במדויק, אלא אך להצביע על תשובה אפשרית לשאלה זו. לדעתי, קיים בסיס בראיות לסבור כי נתן היה מי שהביא את הדבר לידיעת דכנר.
נתן הכיר הן את דכנר והן את יוסי במשך שנים רבות, ועמד עימם בקשר גם בשנים 2003-2002 (ראו, למשל, ת/672, ש' 42-1; עמ' 4485 לפרוטוקול ש' 15 עד עמ' 4486 ש' 12; עמ' 4488 ש' 13-6; עמ' 4507 ש' 32-5; עמ' 4508 ש' 24 עד עמ' 4509 ש' 20; עמ' 5423 ש' 12-11). נתן היה מודע למצבו הכלכלי של יוסי, בדומה לחברים אחרים (ראו שם, וכן בעמ' 4510). ודוק, אינני טוען כי נתן בהכרח ביקש מדכנר שיעביר הכספים ליוסי, ואף אין זה מתחייב כי נתן קישר בין השניים לשם העברת הכספים (נתן הכחיש כי נהג כך או כך. באשר ליוסי, קיימות אמירות סותרות בחקירתו בנוגע לשאלה האם נתן קישר או תיווך בינו לבין דכנר, או היה מעורב בהעברת הכספים (ת/736א, עמ' 188 ש' 18-15 לעומת עמ' 201 ש' 17-14 ועמ' 243 ש' 22-13). ראו והשוו לתרחיש הראשון שהוצג בחוות דעת חברי, השופט ג'ובראן). טענתי צנועה יותר: די לומר שייתכן כי נתן סיפר לדכנר – בדרך אגב, מבלי משים או כוונה מיוחדת – על מצוקתו של יוסי. כך אף העיד נתן בעצמו, עת נחקר בחקירה נגדית על ידי בא-כוחו של אולמרט, עו"ד בלכר:
"ש: אבל אנחנו חושבים שלמר דכנר יש שיטה, השיטה של מר דכנר זה לנסות לאתר נקודות חולשה כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות. אני אתן לך רק דוגמא אחת שאתה סיפרת עליה, היא לא נוגעת אלי, הוא מזהה בעל תפקיד בוועדה המקומית, מזהה אינטרסים אחרים שחשובים לו, הולך ותורם, מציג עצמו כפילנתרופ שמאוד התעניין במוסד הזה [יד-שרה] וכך מנסה לרכך את דרכו. זאת שיטת עבודתו. אנחנו חושבים שמר דכנר שמע על המצוקה של יוסי אולמרט, יזם פגישה איתו והציע לו כסף. מה שאני רוצה לשאול אותך זה האם אתה יכול לשלול את האפשרות שבאחת השיחות עם מר דכנר, שבה אתם מדברים על פוליטיקה וכלכלה ומכרים משותפים, עלה בשיחה הזאת, אתה מספר על יוסי אולמרט כי הוא חבר שלך, ודכנר מכיר אותו כי הוא תרם לו בפריימריז של 1996 ואומר לו שהוא נקלע למצוקה וחברים עוזרים לו. האם זה יכול להיות?
ת: יכול להיות" (עמ' 4512 לפרוטוקול, ש' 20-10).
--- סוף עמוד 827 ---
הדברים מתיישבים עם דבריו של יוסי בחקירתו (ת/736א, עמ' 217 ש' 15-11) וכן בעדותו בבית המשפט (עמ' 5512 לפרוטוקול, ש' 15-9).
עולה, אם כך, כי התרחיש לפיו העברת הכספים נעשתה ביוזמת דכנר מוצא עיגון בראיות, לרבות לעניין קווי דמותו של דכנר, לכל הפחות כתרחיש סביר ומתקבל על הדעת. אף שיעור הכספים ומקורם, וכן האופן המדויק בו נוצר הקשר בין דכנר ליוסי – אינם מהווים משוכה בלתי עבירה בפני מסקנה זו אלא מתיישבים עימה.
נעיר, כי תשובה נוספת לשאלה כיצד ידע דכנר על מצוקתו של יוסי מתיישבת עם תרחיש שונה ביחס לסוגיית הבקשה, לפיו יוסי פנה לדכנר בעצמו. לתרחיש זה בדבר זהותו של יוזם המהלך של העברת הכספים אפנה כעת.
התרחיש לפיו יוסי פנה לדכנר בבקשה לסיוע כספי
14. כרקע לתרחיש זה, אציג בכלליות את המצב הכלכלי והאישי שבו היה שרוי יוסי בתקופה הרלוונטית, כפי שהוא עולה מדבריו בחקירה (ת/736א) ומעדותו בבית המשפט המחוזי. בשנת 1998, התמודד יוסי בבחירות המוניציפאליות לראשות עיריית רעננה, והפסיד בהן. ניתן לומר כי החל ממועד זה, החל מצבו הכלכלי להתערער. ההפסד בבחירות היה כרוך בהפסד כספי של כרבע מיליון ש"ח. הצעות עבודה שונות שהוצעו לו לא הגיעו לכדי מימוש. יוסי התקשה למצוא עבודה קבועה ויציבה התואמת את כישוריו – עליהם אין חולק. ככל שחלף הזמן הלך החוב ותפח, בצורה דרמטית ומשמעותית ("I was sliding down all the time financially" – ת/736א, עמ' 52 ש' 3-2. ראו גם עמ' 5454 לפרוטוקול, ש' 2-1). בשנת 2004, לפני שהפרשה "התפוצצה" ויוסי עזב את הארץ, עמד חובו על כ-3 מיליון ש"ח (כעולה מהבקשה לפשיטת רגל – נ/403). במהלך שנים אלה, ובפרט החל משנת 2001-2000, יוסי נטל הלוואות הן מבנקים והן מאנשים פרטיים – בין אם הכיר אותם במישרין ובין אם חבריו קישרו בינו לבינם. בדיעבד התברר לו כי חלקם פעלו בשוק האפור (ראו גם פסקה 42 לחוות דעת חברי, השופט ג'ובראן). בחקירתו הנגדית, אישר יוסי את דבריו של נתן לפיהם כבר בשנת 2002 ידעו חבריו של יוסי, ונתן ביניהם, שיש ליוסי בעיה כספית (עמ' 5503 לפרוטוקול, ש' 31-27). יוסי מתאר את מצבו בתקופה זו כנואש, ואת תחושתו ככישלון אישי. הוא כיתת רגליו ממקום למקום, מחבר למכר, במטרה לגייס כספים ו"להמשיך את ההצגה" ש"יהיה בסדר": "… I was playing the game, and I was really at my best or my worst, depends how you look at it, you know,