Q: by Dechner?
A: no, he did not say to me.
Q: and he didn't –
A: He did not say to me, and if he said it to me, it would have created me a problem, because then I would expect an immediate call from my brother, what are you doing behind my back, I don't know about it, and all this, and it never came. It was never mentioned in any of my conversations or discussions with my brother…"
(ת/736א, עמ' 233 ש' 16 עד עמ' 234 ש' 11).
--- סוף עמוד 849 ---
דברים אלה של יוסי מחדדים את הנקודה ומלמדים אף הם כי יוסי לא סיפר לאחיו כי קיבל כספים ממאן דהוא. כפי שהסביר זאת יוסי – הטעם בדבר היה חששו מתגובתו הקשה של אולמרט. ואכן, אולמרט הגיב באופן קשה עת נודע לו בשנת 2004 על התמוטטותו הכלכלית של יוסי (שם, עמ' 235 ש' 19-10). סביר כי חשש זה קינן בלב יוסי ביתר שאת בעניין הכספים שקיבל מדכנר – כאשר הוא מבין, וכך אף ציין, כי הכספים לא ניתנו לו כצדקה אלא לשם השגת אינטרס כלשהו של דכנר ביחסיו מול אולמרט (שם, עמ' 212 ש' 15-9 וכן עמ' 253).
גם בדבריו של אולמרט בעדותו עולים הסברים אפשריים – שאינם עומדים לבדם, אלא מעוגנים בחומר הראיות הכולל ואף בדבריו של יוסי עצמו – באשר לסיבות בשלן יוסי נטל את הכספים מדכנר (בין ביוזמתו ובין ביוזמת דכנר), ואף לא סיפר לאולמרט על כך לאחר מכן. אולמרט הדגיש כי בתקופה הרלוונטית יוסי פעל בצורה בלתי אחראית ומופקרת, וידע כי הוא יכול לגרום לאולמרט נזק כבד בהתנהגותו. עוד מסר אולמרט כי "הוא ידע שאם אני אדע על העניין הזה התגובה עלולה להיות קטלנית מבחינתו" (עמ' 7469 לפרוטוקול, ש' 25-24).
תשובה אפשרית נוספת לשאלה מדוע שיוסי לא יספר לאחיו קשורה בדכנר עצמו. כפי שיורחב להלן (במסגרת הדיון בשאלה כיצד ייתכן שדכנר לא סיפר לאולמרט על העברת הכספים), ייתכן שדכנר אמר ליוסי לא לספר על העברת הכספים – בין אם הדבר הוצג כבקשה שיוסי בחר לכבד ובין אם כדרישה. דכנר זקוק לשליטה בענייניו. מדובר בעניין רגיש. האם סביר או מחייב הוא כי דכנר יסמוך על יוסי לייצגו בפני אולמרט? בכל מקרה, יוסי, במצבו, לא יכול היה להציב תנאים. אף אינני סבור שרצה, שהרי גם לו היה אינטרס שאולמרט לא יידע.
יוסי במקום אחר. הוא לא חשש מכך שיישא באחריות פלילית בגין נטילת הכספים. הוא חשש מכך שיישא באחריות "משפחתית". הוא ביקש להימנע מאי הנעימות הכרוכה בהתייצבות בפני אולמרט, על מנת להסביר לו מדוע נטל הכספים, כיצד בכלל הגיע למצב הזה חרף אזהרות חוזרות ונשנות מצד משפחתו הקרובה, ואולי גם כיצד לא ראה כי הדבר עלול לסבך את אולמרט בחשד לקבלת כספי שוחד (כפי שאכן אירע). כך ניתן להבין גם מדוע נמנע יוסי מלהודות בתחילת חקירתו בעצם קבלת הכספים מדכנר. לא רצון לגונן על אולמרט אחיו היה שם (ולפחות לא בהכרח), כי אם רצון של יוסי לגונן על עצמו. ושוב, אינני קובע תרחיש זה כתרחיש הבלעדי. אינני קובע כי כך אירע במציאות. אך די לי בכך כי מחומר הראיות עולה ביסוס לתרחיש זה –
--- סוף עמוד 850 ---
לפיו יוסי לא סיפר לאולמרט כי קיבל כספים מדכנר – כתרחיש סביר, הגיוני ומתקבל על הדעת על רקע מכלול הנסיבות.
באשר לסיבה השלישית שהציג חברי לקביעתו לפיה יוסי סיפר לאולמרט על ההעברה – לדעתי אין לייחס לה משקל רב. אמנם, במהלך עדותו בבית המשפט מסר יוסי כי היה פונה ושואל את אולמרט בתרחיש שקיבל כספים מדכנר. והרי הוכח כי אכן קיבל. ברם, יש לזכור כי באותה עדות יוסי הכחיש הן את קבלת הכספים והן את מעורבותו של אולמרט. בניסיון לבסס את גרסתו לפיה לא קיבל כספים מדכנר כלל, הוסיף יוסי וטען כי ההוכחה לכך היא שאם היה מקבל – היה פונה לאולמרט. יש לקרוא את הדברים בתוך הקשרם. עסקינן לא בתיאור עובדתי אלא בתיאור היפותטי. יוסי אינו מעיד על עובדות אלא השערות – "מה היה עושה אילו עמד לקבל כספים". מלאכת השכנוע של יוסי בנקודה זו אינה פשוטה. במיוחד משעה שדברי יוסי בעדותו סותרים את דבריו בחקירתו, לפיהם קיבל כספים מדכנר, אך מעולם לא סיפר לאחיו על כספים שקיבל ממאן דהוא.
בראיה זו, יוסי רוצה להדגיש בעדותו כי אולמרט אינו מעורב בפלילים, וליתר דיוק – שיוסי לא עירב אותו בפלילים. לכן בהצגת גרסתו בבית המשפט – שאיננה אמת – לפיה לא קיבל כספים מדכנר, הוא מרוויח את הנגזרת מכך, לפיה אולמרט אינו מעורב במה שלא התרחש – העברת הכספים מדכנר אליו. אמרתו של יוסי לפיה היה פונה לאחיו אילו היה עתיד לקבל כספים אינה אלא טענה טקטית שמתיישבת עם התיאור העובדתי – בו הוא דבק בעדותו והוכח כלא נכון – לפיו לא קיבל כספים מדכנר כלל. במכלול, איני סבור כי ניתן לראות בדברים אלה של יוסי בעדותו, לפיהם היה פונה לאחיו אילו היה מקבל את הכספים – שעה שהוא מכחיש את עצם ההעברה – משום הוכחה או הודאה כי יוסי אכן סיפר לאולמרט. אין להעמיס על חצי-אמרה משקל שאין ביכולתה לשאת. אגב, בשל האמור בפסקה זו, התמקדתי בחוות דעתי בעיקר באמרות יוסי בחקירתו בארצות הברית, שם הוסכם כי אמר אמת בדבר עצם קבלת הכספים, ולא בעדותו בבית המשפט שבמסגרתה הכחיש אותה.
סיכומה של נקודה זו: יוסי ודכנר פעלו בצורה עצמאית, כל אחד לפי האינטרסים שלו. באשר ליוסי ניתן לומר – קבלת הכספים לחוד, והתמודדות עם אחיו לחוד. מצד אחד, יוסי היה זקוק באופן נואש לקבל את הכספים. במובן זה, ההשלכות של מעשיו לא הרתיעו אותו בשעתו עד כדי ויתור על חבל ההצלה שהציע לו דכנר. מצד שני, הוא חשש – כנראה בצדק – מתגובתו של אולמרט אם הדבר יוודע לו. כך נולדה התוצאה, למצער האפשרית, של קבלת הכספים ואי גילויה לאולמרט. מסקנתי
--- סוף עמוד 851 ---
היא, אפוא, כי היו ליוסי סיבות טובות שלא לספר לאולמרט על הכספים שקיבל מדכנר, אף לא בדיעבד. באשר לדכנר, הוא היה הצד השני להעברת הכספים. שיקוליו האפשריים באשר לשאלות האם, כיצד ומתי לספר לאולמרט על כך – ידונו להלן.
האפשרות שדכנר לא סיפר לאולמרט על העברת הכספים היא סבירה והגיונית
29. במסגרת הדיון ב"קווים לדמותו" של דכנר – כחלק מהצגת התרחיש לפיו דכנר היה היוזם של העברת הכספים ליוסי – עמדנו על מורכבותו של האיש. בין היתר, הראינו כי דכנר אימץ הזדמנויות שנקרו בדרכו – ואף יצר וזימן לעצמו הזדמנויות כאלה – לשחד. לא בכדי הוא כונה "שוחדניק" ואף "מומחה לשוחד". והכול לקידום האינטרסים האישיים שלו בתמורה. אכן, "עד המדינה היה אינטרסנט אשר בכל צעד ושעל שלו ניכר, כי פעל מתוך טובתו האישית ובוודאי שלא מתוך מניעים אלטרואיסטים" (פסקה 137 לחוות דעת השופט ג'ובראן). בחוות דעתו, מנה חברי דוגמאות נוספות הממחישות זאת: תרומותיו של דכנר ל"יד-שרה", שלא נעשו מטעמי צדיקות או גמילות חסדים טהורה, אם כי אין לשלול שהיו לו גם מניעים שונים, חלקם לגיטימיים [ראו בנקודה זו גם חוות דעת חברי, השופט פוגלמן, בעניין אורי לופוליאנסקי, המערער בע"פ 5076/14 (להלן: לופוליאנסקי), בפסקאות 43-39, 58-53, 95-94]; המאמצים האישיים והכספיים שהשקיע דכנר בטיפוח מערכת היחסים בינו לבין זקן; ואף חשיפת הפרשה מושא ענייננו על ידי דכנר – גם במחיר של פגיעה בידידים קרובים לו כקלנר. מדוגמאות אלה למד חברי, השופט ג'ובראן, כי מדובר באדם "אשר יעשה הכול כדי לרדוף ולהשיג את מטרותיו. אדם נטול עכבות מוסריות ובוודאי לא אדם שישחית את כספו לריק מבלי לצפות לתמורה" (פסקה 137 לחוות דעתו).
מסכים אני עם חברי כי לשיטתו של דכנר "אין ארוחות חינם" (פסקה 139). יחד עם זאת, סבורני כי אדם כדכנר היה יצירתי, מתוחכם ומפולפל דיו כדי שיבקש לגבות את המגיע לו עבור אותן ארוחות בדרכים שונות ואף בזמנים שונים. אין בכך כל סתירה להיותו מוכוון ומונע על ידי מערך שיקוליו האישיים בלבד. אדרבה, הדברים מתיישבים. כאשר מערך שיקוליו של דכנר הוא כה סבוך ומסועף, אין תימה כי התנהגותו לא תמיד ניתנת להבנה ברורה או מיידית. במילים אחרות, המסקנה כי דכנר לא פעל מטוב ליבו כי אם בתחכום ובאופן אינטרסנטי מובהק, וכי תכנן וקיווה "לפרוע" כל שטר שנתן – מקובלת עליי. ועדיין, אין היא מחייבת מסקנה נוספת לפיה מיהר לעשות כן (או כי תמיד הצליח בכך). תחכומו של דכנר, היכרותו את הנפשות הפועלות והבנתו כיצד ומתי נכון לגשת אליהן – כל אלה מלמדים כי בהחלט ייתכן
--- סוף עמוד 852 ---
שדכנר נתן את הכספים ליוסי בבחינת "שלח לחמך", מתוך אינטרס וציפייה כי הדבר ישתלם עבורו במישור היחסים מול אולמרט בעתיד – כשחשיפת העניין תביא למקסום התועלת מבחינתו. אין הכרח כי היה זה במועד העברת הכספים או בסמוך לכך, ולמעשה לא הוכח מתי הדבר אירע – אם בכלל. עוד יש לזכור, כי חרף כישוריו הרבים – דכנר היה אך בשר ודם. הוא תאב שליטה, אך אינו השחקן היחיד על הבמה. ייתכן כי חרף מאמציו, תכניותיו לא יצאו אל הפועל. נקודה זו ארחיב ואבסס יותר בהמשך.
30. אין חולק כי דכנר הוא "איש עסקים מנוסה ומתוחכם" (השוו: פסקה 283 להכרעת הדין). כאיש עסקים – הוא משקיע. עוד אין מחלוקת כי השקעותיו של דכנר – אותו אינטרסנט הרואה את טובתו לנגד עיניו – נעשו מתוך מחשבה, ציפייה, אמונה וכוונה כי תשאנה פירות. בפשטות, מטרתו הייתה להשקיע סכום כסף מסוים על מנת שיניב – בסופו של דבר – סכום כסף גבוה יותר בעתיד. הכספים שהעביר דכנר ליוסי אינם שונים במובן זה. אף הם נתפסו בעיניו כהשקעה. ער אני לכך כי כספים אלה ניתנו ליוסי ללא תמורה כנראה בהיותו אח של אולמרט, ורק מטעם זה. אין להיתמם ולחשוב כי דכנר העביר ליוסי כספים בסכום משמעותי משום שמצבו של יוסי נגע לליבו. עוד מוכן אני להניח כי בהענקת כספים אלה ביקש דכנר לקדם את ענייניו אצל אולמרט. דכנר קיווה והאמין כי השקעה זו תשתלם לו בעתיד. ואולם, כל אלה אינם מחייבים, כאמור, את המסקנה כי דכנר מיהר לחשוף את דבר העברת הכספים בפני אולמרט (או שעלה בידו לעשות כן).
ניתן לומר כך – A good businessman is always doing business. הוא מכיר את כללי המשחק. כדי להרוויח עליו להשקיע. עת להחיש ועת להמתין. כלומר, פעמים יהא עליו לקפוץ על ההזדמנות ולמהר לנצלה, ופעמים אחרות יהא עליו להתאזר בסבלנות. גם לאחר ששקל את מכלול שיקוליו, ייתכן שיתברר בדיעבד כי שגה, וכי השקעתו לא הייתה כדאית. או אז, עליו לנהוג בדרך של – cut your losses. אין ספק כי דכנר, איש עסקים ממולח, הביא גם שיקולים מעין אלה בחשבונותיו. קל וחומר על רקע מורכבותו וייחודיותו, כמי שפועל ברבדים שונים שלא כולם נהירים.
בחומר הראיות ניתן למצוא ביסוס לתרחיש הסביר הבא: דכנר ראה לנכון לסייע ליוסי בזמן שנודע לו על מצבו הכלכלי של האחרון – סוף שנת 2002. נזכיר שוב כי בעת ההיא יוסי היה שרוי במצוקה כלכלית חמורה, לאחר שנחל הפסד בבחירות והסתבך בחובות שהלכו ותפחו. בניסיון לצאת מהמשבר, יוסי פנה לאנשים שונים בבקשה לעזרה כספית. במהלך חיפושיו אחר רווח והצלה, הצטלבה דרכו בזו של דכנר. הלה, מצידו, ראה בפניו הזדמנות פז, שלא רצה להחמיץ (ונזכיר שוב את דבריו בעניין
--- סוף עמוד 853 ---
שטרית, ראו פסקה 12 לעיל). ובכל זאת, ייתכן כי בעת שבה נתן דכנר ליוסי את הכספים – שהיא, כאמור, העת שבה יוסי נזקק להם – סבר דכנר כי טרם הגיעה העת להביא את הדבר לידיעת אולמרט ולקצור את פירות השקעתו. אין הכרח כי דכנר חשב, ציפה או תכנן לקבל "תמורה" בעד העברת הכספים ליוסי באותה העת ממש. סיבה אפשרית לכך היא כי לא היה משהו קונקרטי "על השולחן" בפרויקט הולילנד באותה העת, שהצריך דווקא את סיועו של אולמרט כראש העיר (ראו להלן, הדיון בפרק "ציר הזמן").
זאת ועוד. אין זה מופרך להניח כי דכנר חשש שאולמרט יתנגד להעברת הכספים לאחיו, ירחיק את דכנר מעליו, ויסרב לשתף פעולה בדיעבד עם הסדר שלא הסכים לו מלכתחילה, המעניק כוח רב לדכנר. אולמרט אמנם העיד כי כך היה נוהג (עמ' 7672 לפרוטוקול ש' 18 עד עמ' 7674 ש' 18). יוער כי בסיכומיה בהליך קמא, במסגרת התייחסותה לחוסר הסבירות בטענה כי אולמרט לא ידע על הכספים, מוכנה הייתה אף המדינה להניח כי התרחיש לפיו אולמרט יתנגד להעברת הכספים הוא אפשרי, אלא שהגיעה למסקנה אחרת. כך או כך, הרחקה אפשרית זו של דכנר על ידי אולמרט הובילה להרחקה בכיוון ההפוך, לפיה דכנר הרחיק את אולמרט בכך שלא סיפר לו על העברת הכספים מיד. סיבה לכך עשויה להיות סיווגו של התשלום. כספים אלה מסווגים באופן זועק ככספי שוחד, שלא ניתנו במסגרת היחסים העסקיים בין דכנר לאולמרט דרך הלשכה, כי אם במסגרת חיצונית לה, בעלת אופי אישי מובהק (על אופייה וטיבה של מערכת היחסים בין אולמרט לדכנר ראו בהרחבה פסקאות 47-46 ו-51 להלן). על דרך הכלל, דכנר ואולמרט לא דיברו ביניהם על ענייני כספים, כפי שהעידו שניהם. הדבר לא "התאים" לקשר שנוצר ביניהם. בנסיבות אלה, קיימת אפשרות כי דכנר ביקש להימנע מחשיפה מוקדמת של העברת הכספים, מתוך הנחה כי מוטב להמתין לעיתוי מתאים יותר – אשר יאפשר לו להפחית את הסיכון הנשקף מן הגילוי ביחס לתמורה הפוטנציאלית.