(4) מעורבות דכנר בתרומת צ'רני ליד שרה
66. לפסיפס הראיות המלמדות על מניעיהם של צ'רני ודכנר במתן התרומות יש להוסיף את העובדה שלפי דברי צ'רני במשטרה – דכנר היה מודע לתרומתו-שלו בסך 1.25 מיליון ש"ח ליד שרה. לפי צ'רני, דכנר עודכן בתרומתו של צ'רני ליד שרה, ואף האיץ בו להגדיל את סכומה (ראו ת/491, ש' 115-101, ש' 125-121). נזכיר הקשרם של דברים: לפי נ/425, לשם קבלת "ספונסרשיפ" על מוקד המצוקה, נתבקש צ'רני לתרום ליד שרה סך של מיליון דולר. בסופו של יום בחר צ'רני לתרום סך של 1.25 מיליון ש"ח בלבד. ציינו קודם לכן כי בחקירתו במשטרה אמר צ'רני כי ראה בכך משום בקשה "שערורייתית", ואף סבר כי בכך שלא נענה לבקשה לתרום את הסכום המלא
--- סוף עמוד 556 ---
"סיכן" את מערכת יחסיו עם לופוליאנסקי. ההיבט החשוב לענייננו בשלב זה של הדיון הוא האופן שבו תיאר צ'רני את מעורבותו של דכנר במתן התרומה האמורה בחקירתו במשטרה:
"שאלה: אנחנו שואלים אותך שוב האם דכנר בקש ממך ובעקבות בקשתו העברת לו כספים לצורך תשלום לגורמים בעיריית ירושלים בקשר לפרויקט הולילנד?
תשובה: אתה יכול להגיד לי באיזה שנים?
שאלה: תענה על השאלה.
תשובה: הגורם היחיד בעיריית ירושלים וגם הוא בעקיפין, הוא יד שרה שקיבלה כל שנה כ-5,000 ש"ח באמצעות הגברת שושנה שרעבי ופה ושם תרומות נוספות. בסוף הפרויקט [לאחר אישור תכנית ג' – ע' פ'] קיבלה יד שרה תרומה גדולה יותר למרות שדכנר ביקש שהתרומה תהיה עוד יותר גדולה. אני לא זוכר שום העברה נוספת" (ת/491, ש' 108-101; ההדגשות הוספו – ע' פ'. ראו ברוח זו גם ת/491, ש' 125-116; ת/494, ש' 75-62).
וראו גם מעדותו בבית המשפט:
"שאלה: כשדיברת על תרומות גמר פרויקט, על מה דיברת.
תשובה: איני זוכר את החלוקה אך מדובר על כמה וכמה מיליוני שקלים כשחלקם ניתנו ב-99 ולכן אינם בכתב האישום, וחלקם בכתב האישום כי ניתנו ב-2000. הם ניתנו בחלוקה של שלושה סקטורים. הדתי חרדי, שביקשתי מדכנר שימליץ על גוף כזה והוא המליץ על בית מלכה ושל לופוליאנסקי כגוף שני, הייתה תרומה ע"ש הדוד מקיבוץ ניצנים ותרומות 'הרגילות' של האונ' העברית, ב"ש למכון לארכיאולוגיה ועוד כפי הרשימה" (פרוטוקול הדיון, עמ' 5725 ש' 6-1; ההדגשות הוספו – ע' פ').
67. במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי ביקשה המדינה לתמוך את הטענה שלפיה דכנר הפעיל לחץ על צ'רני להגדיל את תרומתו ליד שרה גם במוצג ת/99א. ת/99א, כך נטען, הוא מכתב שכתב עד המדינה לצ'רני בחודש דצמבר 2001 ובו ביקש הראשון מהאחרון "לקיים את הבטחתו ללופוליאנסקי" ולהעביר תרומה ליד שרה. במכתב זה אף ציין דכנר את חשיבות תמיכתו של לופוליאנסקי בפרויקט הולילנד, נוכח התנגדותו של מהנדס העיר שטרית לשינוי ייעוד הקרקע. לפנינו שוב ביקשה המדינה לסמוך ידיה על ת/99א.
--- סוף עמוד 557 ---
68. בבית המשפט המחוזי ושוב בערעורם כאן טענו לופוליאנסקי וצ'רני כי ת/99א הוא מסמך שזויף בידי דכנר. בין היתר נסמכה טענתם על כך שבמכתב – שהוצג רק עותק מצולם שלו – תוארה פגישה שהתרחשה כביכול בין דכנר לבין לופוליאנסקי, שלגביה צוין בתחילה כי הפגישה התקיימה "היום" ובהמשך – משהתברר כי "היום" חל ביום שבת – שונתה המילה ל"שלשום"; כי המכתב, שלכאורה נוגע לתרומה בסך 1.25 מיליון ש"ח משנת 2000, מתוארך לסוף שנת 2001; וכי במועד כתיבת המכתב, שהתייחס גם להתנגדות לשינוי ייעוד, כלל לא דובר על שינוי ייעוד – עניין שעלה על הפרק רק בסוף שנת 2002. מנגד, ראוי לציין כי בעדותו של בבית המשפט צ'רני נמנע מלהשיב מפורשות לשאלת בית המשפט כיצד ידע דכנר להעיד על כך שצ'רני "התרגז" על הבקשה שהופנתה כלפיו לתרום מיליון דולר בתמורה ל"ספונסרשיפ" למוקד המצוקה (פרוטוקול הדיון, עמ' 5726 ש' 9-5).
69. איני סבור כי יש צורך להכריע כעת במחלוקת זו. עיון בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי מעלה כי בית המשפט לא קבע מסמרות לעניין שאלת הזיוף של מסמך זה, שהוזכר אמנם בהכרעת הדין אך לא מעבר לכך. להשקפתי אין זה נכון כי נכריע בשאלת האותנטיות של המסמך לראשונה בערכאתנו, ועל כן לא מצאתי לעשות בו שימוש ראייתי.
70. נשוב לטיעון לגופו של עניין. בערעוריהם מדגישים צ'רני ולופוליאנסקי כי התרומה דנן הייתה פרי יוזמתו של צ'רני, ואילו דכנר למד עליה בדיעבד בלבד. טענה זו מבססים השניים בעיקר על עדותו של דכנר בבית המשפט המחוזי, שם ציין עד המדינה כי נודע לו על התרומה בסך 1.25 מיליון ש"ח מאת צ'רני רק לאחר שלופוליאנסקי ציין בפניו כי צ'רני לא קיים את הבטחתו לתרום סכום גבוה יותר (ככל הנראה סך ארבעה מיליון ש"ח, הוא הסכום הנקוב בנ/425):
"שאלה: נדמה לי שאמרת בשלב מסוים שעל התרומה האישית של הלל ובני משפחתו אין לך ידיעה?
תשובה: אמרתי בשעתו שלא הייתה לי ידיעה מראש, בא אלי לופוליאנסקי והתלונן אליי שהלל [צ'רני – ע' פ'] כביכול הבטיח לו ולא קיים את הבטחתו.
שאלה: אז מה הוא סיפר לך?
--- סוף עמוד 558 ---
תשובה: שהוא נפגש עם גב' ויינברג וגם הלל, שהבטיחו לו תרומה גדולה והוא לא שילם" (פרוטוקול הדיון, עמ' 1404 ש' 30-25; ראו גם שם, עמ' 3649 ש' 31-28; ההדגשות הוספו – ע' פ').
71. לא ראיתי לקבל טענה זו. ראשית, יש לייחס משקל מוגבר לכך שהטענה שלפיה דכנר היה מעורב בתרומת צ'רני בסך 1.25 מיליון ש"ח נשמעה מפי צ'רני עצמו בחקירתו במשטרה. מתיאורו של צ'רני במשטרה עולה כי דכנר גילה מעורבות בכל הקשור לתרומתו-שלו ליד שרה ואף הפעיל עליו לחץ להגדיל את סכום התרומה. אכן, צ'רני חזר בו במידת מה מתיאור מעורבותו של דכנר בתרומה זו בעדותו במשפט (וראו פרוטוקול הדיון, עמ' 6014 ש' 32-26; עוד ראו שם, בעמ' 5726 ש' 2-1 ("דכנר לא יודע שתרמתי בשנת 2000, הוא לא מעודכן")) – ברם אין בכך כדי להשכיח את שאמר במפורש בחקירתו במשטרה. שנית, גם בבית המשפט ציין צ'רני כי דכנר היה זה שנקב בשמה של יד שרה כיעד לתרומות "סוף פרויקט" במגזר החרדי (לשם הבהירות יצוין כי במועד הרלוונטי התרומה היחידה שהורמה מצד צ'רני עצמו, באמצעות החברות שבבעלותו, ליד שרה, היא התרומה בסך 1.25 מיליון ש"ח – היא התרומה שבמקומות אחרים כינה צ'רני "תרומת סוף פרויקט", ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 5664 ש' 14-4). נוכח אלה, וגם מבלי להסתמך על ת/99א, לא מצאתי לסטות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר מעורבותו של דכנר בתרומתו זו של צ'רני, מעורבות המלמדת על זיקה ברורה בין מתן התרומה לבין פרויקט הולילנד.
72. נמצא אפוא כי דכנר היה מעודכן בתרומה שהרים צ'רני ליד שרה, ואף סבר כי על צ'רני להעמידה על סכום גדול יותר מזה שנתרם בסופו של יום. הקשר בין השניים סביב התרומה שהרים צ'רני ליד שרה מחזק את המסקנה שלפיה התרומות נועדו גם לשמש כלי שרת בידי צ'רני להשגת תמיכתו של לופוליאנסקי בפרויקט הולילנד.
(5) התרומות ליד שרה בשנים 1999-1994 והיקפן לעומת תרומות אחרות
73. בין השנים 1999-1994 תרמו צ'רני ועד המדינה ליד שרה 465,000 ש"ח – סכום שכונה לעיל "הסכום המוסכם". בית המשפט המחוזי קבע, כזכור, כי אין מחלוקת באשר לעובדה כי בשנים 1999-1994 תרמו צ'רני ודכנר את הסכום המוסכם ליד שרה (ראו: הכרעת הדין, עמ' 323-322; נ/115, שהוא "כרטיס התורם" של הולילנד שירות לנופש מטעם אגף יחסי ציבור והסברה ביד שרה; ת/704, כרטסת תרומות לשנים 1999-1994 של הנהלת החשבונות של חברת הולילנד שירות לנופש; ונ/335, שהן שתי קבלות של יד שרה שנמסרו לדכנר בחודש ינואר 1997, המלמדות על תרומות מצדו
--- סוף עמוד 559 ---
בסך של 72,000 ש"ח; נ/337, כרטיס "ריכוז התרומות" של דכנר באגף יחסי ציבור והסברה ביד שרה). עוד נזכיר כי באשר לסכומים נוספים שנתרמו מעבר לאלה שצוינו בכרטיסי התרומות של יד שרה קבע בית המשפט כי אין צורך לקבוע ממצאים לגביהם, וזאת בשל התיישנות העבירות בתקופה זו כאמור לעיל (הכרעת הדין, עמ' 323; עמ' 335).
74. ברקע הדברים, זאת יש לדעת, התנהלו בתקופה זו הליכי תכנון בתכנית 3507ג' (להלן: תב"ע ג'). בתמצית, תב"ע ג' היא התכנית שבמסגרתה אושר שינוי הייעוד של הקרקעות במתחם הולילנד; הוגדלו זכויות הבנייה לפרויקט; וניתן אישור לבנייה לגובה. בשנים 1999-1995 החל והושלם הטיפול בתכנית זו. אישור תב"ע ג' היה קריטי לקידום פרויקט הולילנד. לופוליאנסקי בעצמו הכיר בכך, בתארו את הדיון בתב"ע ג' בוועדת המשנה המקומית כ"תקופה []חיונית ביותר עבור היזמים"; "תקופה []פורמטיבית, שבה ההשפעה הנטענת [של לופוליאנסקי – ע' פ'] היתה הגורלית ביותר" (עמ' 44-43 להודעת הערעור מטעמו). שינוי הייעוד שאושר בגדרי תב"ע ג' הוא שהביא בהמשך להוצאתה לפועל של עסקת מכירה – אותה עסקה שבמסגרתה מכר צ'רני את רוב שטחו של המתחם תמורת כ-100 מיליון דולר לחברת הולילנד פארק.
75. לופוליאנסקי העלה שלל טענות בקשר להיקף התרומות שהרימו צ'רני ועד המדינה ליד שרה בשנות ה-90, תקופה שהעבירות בה התיישנו כאמור. בתמצית, נטען כי מעבר לתרומות צ'רני ועד המדינה ליד שרה בהיקף של 465,000 ש"ח – תרומות שנרשמו בכרטיסי התורמים של יד שרה ושאינן שנויות במחלוקת – יש לקבוע כי לא ניתנו תרומות נוספות. לפי לופוליאנסקי, יש לסמוך אך ורק על רישומי יד שרה, ולא על רישומים אחרים מספרי החברות שבבעלות דכנר וצ'רני (אמיאור והולילנד שירות לנופש בהתאמה). לעניין זה נטענו טענות שונות נגד קבילות כרטסת הנהלת החשבונות של חברת אמיאור, שהוגשה וסומנה ת/876 (המדובר בכרטסת הנהלת חשבונות משנת 1995, המתעדת לכאורה תרומה מדכנר ליד שרה בשנת 1995 בסך 170,000 ש"ח, סך שהוא חלק מהסכום השנוי במחלוקת); כמו גם טענות נגד אמיתות תוכנם של מסמכי הנהלת החשבונות של צ'רני ומסמכי חברה נוספים, שסומנו ת/704 (כרטסת הנהלת החשבונות של חברות צ'רני לשנים 1999-1995) ו-ת/64 (נייר עבודה של חברת אפשטיין, שסיפקה שירותי ניהול לפרויקט הולילנד)). עוד טוען לופוליאנסקי נגד קיומו של קשר סיבתי בין התרומות לבין תפקידו הציבורי בתקופה זו.
--- סוף עמוד 560 ---
76. המשיבה סבורה כי דין הטענות לגבי תרומות אלו להידחות. אשר לאמיתות תוכנם של המסמכים המבססים מסקנה בדבר קיומן של תרומות נוספות על הסכום המוסכם – מהנהלת החשבונות של צ'רני ומזו של עד המדינה – מפנה המדינה לעדותו של רואה החשבון של צ'רני, אלי חסון (להלן: חסון), ולעדות רואה החשבון של עד המדינה, ארז קומורניק (להלן: קומורניק), כמבססות את אמיתות תוכנם של המסמכים, וכמו כן לכך שבית המשפט המחוזי מצא כי עדויותיהם תומכות בגרסת עד המדינה (הכרעת הדין, עמ' 334-333. יוער כי בסופו של דבר כאמור לא נקבע ממצא עובדתי אשר לתרומות שמעבר לסכום המוסכם). המשיבה מוסיפה כי מסמכים זהים למסמכי הנהלת החשבונות של צ'רני – מסמכים שנתונים במחלוקת – הוגשו על ידי צ'רני; וצ'רני עצמו – כמו גם לופוליאנסקי – נסמך עליהם בטיעוניו (הכוונה היא לנ/414, שהם מסמכי הנהלת החשבונות של החברות בבעלות צ'רני, שהוגשו על ידו).
77. אומר כבר עתה כי איני רואה חשיבות של ממש להכרעה במחלוקת הניטשת בין הצדדים בעניין היקפן המדויק של התרומות בתקופה שהתיישנה, מחלוקת שאינה בליבת העניין. מרכז הכובד של הדיון בתקופה שהתיישנה הוא בהוכחת היחסים בין לופוליאנסקי לבין צ'רני ועד המדינה בתקופה הקריטית של קידום תב"ע ג', והזיקה שבין תרומותיהם לבין תפקידו הציבורי. בין הצדדים אין מחלוקת כי בתקופה זו – תקופת תחילת קידומו של פרויקט הולילנד בעיריית ירושלים – נתרמו תרומות שהיקפן עומד על מאות אלפי שקלים. כאמור, בית המשפט קמא קבע, כממצא עובדתי, כי בתקופה זו נתרמו תרומות בהיקף של 465,000 ש"ח, אך נמנע מהכרעה במחלוקת בין הצדדים לעניין תרומות נוספות על הסכום המוסכם בתקופה שהתיישנה, בשל כך ש"מדובר בסכומי כסף שהינם מחוץ לכתב האישום" (הכרעת הדין, עמ' 323; עמ' 335). די בקביעתו של בית המשפט המחוזי, קביעה המוסכמת על הצדדים, כדי ללמד כי כבר מאמצע שנות ה-90 – עת עמדה להכרעה תב"ע ג' – נתרמו תרומות ניכרות ליד שרה מצד ה"ה צ'רני ודכנר.
78. מה ניתן ללמוד ממתן התרומות בסכום המוסכם בתקופת קידומה של תב"ע ג'? בפי לופוליאנסקי שתי טענות מרכזיות לעניין המסקנות שיש להסיק מעובדה זו: טענה ראשונה היא כי הטעם לגידול בהיקפן של התרומות ממשפחת צ'רני ליד שרה החל מאמצע שנות ה-90 הוא הממון הרב שבו זכתה משפחת צ'רני בתקופה זו; טענה שנייה היא כי בתקופה שבה תב"ע ג' הייתה על שולחנו של לופוליאנסקי כיו"ר ועדת המשנה המקומית לא נתרמה כל תרומה ליד שרה. צירופן של שתי טענות אלו מוביל את לופוליאנסקי למסקנה שלפיה אין להקיש מדבר קיומן של התרומות בסכום המוסכם
--- סוף עמוד 561 ---
במחצית שנות ה-90 לעניין מניעי השוחד של צ'רני ודכנר. נדון בשתי טענות אלו לפי סדרן.
79. תחילה לטענה הנוגעת להתעשרות משפחת צ'רני בשנות ה-90. לדברי לופוליאנסקי, העברת התרומות בידי צ'רני בסכום המוסכם בשנים 1999-1994 (מצד צ'רני דובר בתרומות בסך 375,000 ש"ח) מקורה בגידול הניכר בעושרה של משפחת צ'רני שאירע אותה עת, עקב השבת רכושה בעקבות איחוד גרמניה (עמ' 43 להודעת הערעור של לופוליאנסקי; ראו גם עמ' 39 להודעת הערעור של צ'רני). לשיטת לופוליאנסקי, משפחת צ'רני החלה להרים תרומות בהיקפים ניכרים בשנות ה-90 אך בשל קבלת משאבים כלכליים מצידה בתקופה הרלוונטית, וללא כל קשר להליכי קידום פרויקט הולילנד. מתן התרומות האמורות אינו מלמד אפוא על כוונת שוחד.