עדים ועדויות
מטעם התובעים העידו בפניי; אורי ברנע, ליאור הירש, רו"ח משה הררי. התובע 3 – אסף אראל, הגיש תצהיר עדות ראשית, אולם, במהלך הדיון, הודיע ב"כ התובעים על משיכת תצהירו.
מטעם הנתבעים העידו בפניי; ארז גור, כפיר רהב, עירית גואל, גדעון יניב, נטלי פאר, חני פיינשטין, ליטל שמש, רו"ח גלעד ברזילאי, אפרים הר שמש, אבנר גפני, ערן לנגרמן, אמר איצקוביץ. העדה נילי קוויתי, הגישה תצהיר עדות ראשית, אולם, במהלך הדיון, הודיע ב"כ הנתבעים על משיכת תצהירה.
[הערה: ההדגשות והין היתר בקו, בפסק הדין אינן במקור, אלא אם צוין אחרת – י.ש.]
דיון
לאחר שעיינתי בכתבי הבי דין מטעם הצדדים וקיימתי דיוני הוכחות, אני סבור כי יש לדחות במלואה את התביעה (למעט קבלת הטענה בדבר "תנאי מקפח בחוזה אחיד" והקביעה כי חלק מסעיפי החוזה שבין הצדדים בטלים בהיותם "נוגדים את תקנת הציבור", כפי שיפורט בהמשך) ולקבל בחלקה את התביעה שכנגד, מהטעמים הבאים;
פעילות רשת באמצעות זכיינים – כללי
1. זכיינות היא מודל עסקי נפוץ, המאפשר לרשתות להתרחב מבחינה מסחרית, ובד בבד להימנע מסיכון מימוני מוגזם. זאת, תוך שמירה על ערך המותג הכרוך בשם הרשת עצמה, או במוצרים העיקריים שלה. את עיקר התועלת שבזכיינות, ניתן להבין מהשוואה לחלופה שלה: חנויות נוספות בבעלות הרשת עצמה. היתרון הבסיסי של מודל הזכיינות, הוא התמקצעות ושימור היתרון היחסי: יתרונה של הרשת, הוא שימוש במותג מוכר לציבור ובשיטות עבודה שהוכחו כיעילות; ואילו יתרונו של הזכיין, הוא בשיפור השירות המקומי ובצמצום עלויות, שעליהן יוכל לפקח במישרין, תוך מזעור הבירוקרטיה המאפיינת עסק גדול. הזכיין נהנה מהשתלבות בעסק קיים ומהישענות על מוניטין נצבר, והרשת נהנית מהקטנת הסיכון הפיננסי והעומס האדמיניסטרטיבי (לעומת בעלות ישירה על מספר גדול של חנויות והעסקה של עובדים רבים). הזכיינות מאפשרת התרחבות מהירה של רשתות מצליחות, תוך ניצול מקורות ההון (הכספי והאנושי) של הזכיינים, כאשר הסכמי הזכיינות מסדירים את חלוקת הרווחים והסיכונים בין הצדדים (עדי אייל "על הסכנה ההגבלית שבהסכם זכיינות – פטור ולא פטור", הפרקליט נ"ב תשע"ג, עמ' 4).
2. במקרה כאן בענייננו, מדובר על הסכמי זכיינות שנחתמו במועדים שונים, על ידי זכיינים שונים ובחלק מהמקרים, בגין כמה חנויות - עבור אותו זכיין.
בסופו של דבר, בחרו הזכיינים, מסיבותיהם השונות, להודיע על ביטול הסכמי הזכיינות, כאשר, לשיטתם, הביטול מוצדק לאור התנהלות הנתבעים לאורך כל שנות הזכיינות. הנתבעים מצדם, סבורים כי ביטול הסכמי הזכיינות היה שלא כדין.
לכן, בראש ובראשונה, יש לבחון לעומק האם הודעת ביטול הסכמי הזכיינות מצד הזכיינים, מהווה הודעת ביטול כדין.