45. לאור האמור לעיל, אני דוחה את דרישת הרשת להורות לזכיינים לחדול באופן מידי מהפעלת החנויות במקומן המקורי ואני מאפשר לזכיינים להמשיך להפעיל את חנויותיהם מחוץ לרשת ובנפרד מהסכמי הזיכיון.
חיוב הזכיינים בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרשת עקב ההפרה
46. הפסד דמי זיכיון – לטענת הנתבעים, הסכמי הזיכיון הינם לתקופה מינימלית של 5 שנים ועד תקופה מקסימלית של 20 שנה, כאשר החוזה מתחדש באופן אוטומטי במידה ואינו מבוטל בתום 5 שנים. שיעור דמי הזיכיון הינו 5% ממחזור המכירות החודשי של החנות. לכן, יש לחייב את הזכיינים בגין הפסד דמי זיכיון לפי חוות דעתו של אבנר גפני (נספח 27 למוצגי הנתבעים), בסך כולל של 1,502,170.1 ש"ח.
הזכיינים לא הציגו חוות דעת נגדית לזו של אבנר גפני וכל שציינו בסיכומי התשובה מטעמם (סעיף 17), ביחס לדרישת הנתבעים הוא כי: "בסעיף 90 לסיכומיהם, מבקשים הנתבעים פיצוי בגין הפסד דמי זיכיון, כאשר בתקופה הרלוונטית הוכח שהתובעים היו בהפסדים ובנוסף בהסכם לא מצוין בשום מקום תשלום של דמי זיכיון עתידיים, שכן דמי הזיכיון נגבים ממחזור המכירות (והסכומים משתנים כל חודש) ועל כן לא ניתן לדרוש תגמולים ממחזור מכירות שלא קיים.".
אין לקבל טענה זו של הזכיינים. משקבעתי כי הם הפרו את ההסכם, אזי הרשת זכאית לפיצוי בגין הפרתו בהתאם לסעיף 10 לחוק התרופות, המחייב פיצוי בגין הנזקים שנגרמו עקב ההפרה, כאשר הגדרת המונח "נזק" כוללת גם מניעת רווח. לפיכך, אלמלא הופרו הסכמי הזכיינות, הרשת הייתה זכאית להמשיך ולקבל דמי זיכיון כנגזרת מרווחי הזכיינים, עד לסיום תקופת הזיכיון בכל הסכם.
עם זאת, איני סבור כי יש לחייב את הזכיינים לשלם לרשת את מלוא הסכומים כפי שצוינו בחוות דעתו של אבנר גפני. לאור קביעותיי לעיל, בדבר ביטול מנגנון ההיפרדות וסעיפי אי התחרות הקבועים בהסכמים, התייחסות גפני בחוות דעתו לחוזים בעלי אופי חריג, אינה נכונה.
כך, הנחת היסוד שלו כי עבור הזכיין ברנע (סניף פלורנטין), החתום על הסכם המתחדש מדי חודש, יש לחשב הפסד דמי זיכיון בגין תקופה של שנתיים בהתאם לתקופת אי התחרות, הרי משבוטל הסעיף האוסר תחרות, יש לערוך את החישוב לגבי היתרה של חודש אחד בלבד.
כך גם לגבי סניפו של ברנע ברמת גן – לפי ההסכם, הוא רשאי לסיים את ההתקשרות בהתראה של 50 יום, לכן יש לחשב את ההפסד לפי תקופה זו, מבלי להתחשב בכך שלא פעל לפי מנגנון ההפרדות, היות ומנגנון זה בוטל, כאמור.
כמו כן, אני סבור כי יש להפחית מסכום הפיצויים בגין דמי הזיכיון, שיעור של 50% על פי הערכה ואומדנה, לנוכח העובדה שלא הוכח בוודאות כי מחזורי העבר של החנויות היו נשארים בעינם עד לתום תקופת הזיכיון (למשל עקב ירידות כלליות של מכירות בחנויות, העדפת קניה דרך האינטרנט וכד') ולנוכח העובדה שהרשת לא עמדה בנטל הקטנת הנזק הקבוע בסעיף 14(א) לחוק התרופות, היות ולא הוכח בפניי, כי הרשת פעלה לצמצום הנזקים הנטענים, לרבות על ידי התקשרות חלופית עם זכיינים חדשים בסמוך לאחר ביטול ההסכמים או עוד קודם לכן, משהחל המשא ומתן בין הצדדים בניסיון לפתור את הסכסוך (לכל המאוחר בראשית שנת 2013). כל שציין גור בהקשר זה בתצהירו (סעיף 12) היה כי: "לאחר שהנתבעים שכנגד עזבו שלא כדין... על מנת למזער את ההפסדים ועל מנת לשמור על כוחה של הרשת... נאלצתי לפתוח סניפים נוספים במהירות, תחילה בהתפעלה של הרשת, ולמצוא זכיינים חדשים במהירות. מהלך שהוא יקר כאשר נעשה בחופזה וכרוך בהוצאות מוגדלות.", אולם, הוא לא הציג ראיות / אסמכתאות מתאימות לכך וכן ביחס לשאלה האם פתיחת הסניפים החדשים (שהתאפשרה באותם האזורים בהם נסגרו חנויות הזכיינים) לא יצרה הכנסה נוספת, שלא הייתה לו, אם חוזי הזכיינות היו נמשכים.
47. הפסד רווחי ספק – לטענת הנתבעים, כחלק מההסדר בין הצדדים, הרשת ביצעה משא ומתן מול ספקים ומכרה את הסחורה לזכיינים. כיוון שהזכיינים אינם זכייני הרשת יותר, הרשת מפסידה רווחים אלו מול הספקים. לאור תקופות הסכמי הזיכיון ועל בסיס הרווח הגולמי ממחזורי המכירה לזכיינים, הרשת העריכה את הנזק בשיעור של 1,243,428.28 ₪.
יש לדחות דרישה זו. הרשת לא הוכיחה כי עצם ביטול החוזה על ידי הזכיינים, הוא שגרם לה להפסד הנטען ובכלל זה, לא הוכיחה קשר סיבתי בין ביטול הסכמי הזכיינות לבין הנזק הנטען.
48. פגיעה במוניטין בקשרי לקוחות ובערך המותג – לטענת הנתבעים, מעשי הזכיינים גרמו לפגיעה במוניטין הרשת, בשמה הטוב ובירידת ערך המותג, נוכח צמצום היקף הרשת והפרסומים ביחסי הרשת עם לקוחות וספקים. בהתאם לעדות אמיר איצקוביץ', הרשת השקיעה את כספה ומשאביה במיתוג, בשיווק ובפרסום הרשת שעזר לזכיינים לבסס את חנויותיהם. הרשת העמידה את נזקיה בגין פגיעה בערך מותג ובקשרי לקוחות בהתאם לאחוז פרסום ושיווק המיוחסים לזכיינים, הוצאות פרסום של הרשת שלא תזכה ליהנות מפירותיהם, בסך כולל של 584,798 ש"ח.
יש לדחות דרישה זו. הרשת לא הוכיחה כי הפגיעה הנטענת נבעה באופן ישיר מביטול הסכמי הזכיינות ולא מסיבות אחרות, כגון התנהלות של הרשת עצמה. אזכיר, כי ביטול ההסכמים על ידי הזכיינים לא נעשה בחלל ריק, אלא לאחר שנים, שלטענת הזכיינים, הרשת לא פעלה לשביעות רצונם.
בנוסף, כפי שהוצג בפניי, הלוגו החדש של רשת "זולו", אינו בעל מוטיבים הדומים ללוגו של רשת "פט ביי" ולכן לא ניתן לקבל את טענת הרשת כי פעילות הזכיינים פגעה בערך המותג שלה.
49. גיוס זכיינים והקמת חנויות חדשות – הנתבעים טענו, כי הרשת איבדה נקודות מכירה והיא נדרשת להוצאות כבדות עבור גיוס זכיינים ופתיחת חנויות חדשות. לצורך "שחזור" מערך החנויות, הרשת תזדקק לסכום משוער של כ – 100,000 ש"ח לחנות ובסך הכל כ – 700,000 ₪.
יש לדחות דרישה זו. מדובר בדרישה לכפל פיצוי. סעד זה סותר למעשה את הדרישה לקבלת פיצוי בגין הפסד דמי זיכיון. הדעת נותנת שאם הרשת דורשת תשלום עבור הפסד דמי זיכיון, כאילו ההסכמים לא הופרו מעולם, לא ניתן לדרוש במקביל פיצוי בגין החזר עבור גיוס זכיינים חדשים במקום הקודמים.
50. עשיית עושר ולא במשפט – לטענת הנתבעים, מעבר לפיצוי עבור ההפסדים שנגרמו לרשת עקב אובדן הכנסות מדמי זיכיון ורווחי ספק, הזכיינים התעשרו על חשבון הרשת תוך שימוש במוניטין שלה וברשימת לקוחותיה, לאחר ביטול ההסכמים. פיצוי ההשבה בגין רכיב זה הינו בסך של 1,000,000 ₪.
יש לדחות דרישה זו. הרשת לא הוכיחה כי הזכיינים התעשרו בעת שימוש ברשימת הלקוחות. הגם שנפסק כי רשימת הלקוחות היא אינטרס לגיטימי עליו יש להגן (עניין סער, עמ' 878) והגם שהוצגו בפניי פניות ובדואר אלקטרוני ופנייה ב – SMS ללקוחות הרשת (נספח 7 לתצהירי הנתבעים), לאחר ביטול ההסכמים, לא הוכח בפניי שימוש משמעותי ברשימת הלקוחות ולא הוכח, כי בעקבות פניות אלו, אכן שוכללו התקשרויות בין התובעים לבין אותם לקוחות, באופן שהזכיינים אכן התעשרו מכך (עניין סער, עמ' 880).
בנוסף, לא הוכח כי הזכיינים השתמשו במוניטין הרשת לאחר ביטול ההסכמים, היות והם חדלו מלהשתמש בשלטים של הרשת וכאמור, קיים הבדל משמעותי בין הלוגו של רשת "זולו" לזה של רשת "פט ביי".
סוף דבר
1. לאור האמור לעיל, התביעה העיקרית נדחית ברובה ומתקבלת רק לעניין טענת התובעים לחוזה אחיד וביטול סעיפי מנגנון ההיפרדות ואיסור התחרות.
2. משבוטלו סעיפי אי התחרות בהסכמי הזכיינות, התובעים רשאים להשתמש בחנויות לטובת חנויות לממכר מוצרים ומזון לבעלי חיים מחוץ לרשת "פט ביי".
3. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.
4. כל אחד מהנתבעים שכנגד ישלם לנתבעת 2 את הסכומים לפי הפירוט הבא, בהתאם לנתוני המחזור החודשי הממוצע בחודשים 1-6/2013, כפי שהוצגו בטבלה בעמ' 8 לחוות דעת גפני ולא נסתרו על ידי הזכיינים:
א. אורי ברנע – בגין הסניף ברחוב פלורנטין: עבור חודש אחד ובניכוי 50% = 3857.75 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17.8.2013 ועד ליום התשלום בפועל.
אורי ברנע – בגין הסניף ברחוב הרצל רמת גן: עבור 50 יום ובניכוי 50% = 6396.75 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17.8.2013 ועד ליום התשלום בפועל.
ב. דניאל רובין וחברת מסי פט, ביחד ולחוד – בגין הסניף ברחוב יהודה מכבי: עבור 52
חודשים ובניכוי 50% = 208,114.66 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום
28.9.2015 (מחצית תקופת היתרה) ועד ליום התשלום בפועל.
דניאל רובין וחברת מסי פט, ביחד ולחוד – בגין הסניף ברחוב נגבה: עבור 52 חודשים
ובניכוי 50% = 147,048.2 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 28.9.2015 (מחצית תקופת היתרה) ועד ליום התשלום בפועל.
דניאל רובין וחברת מסי פט, ביחד ולחוד – בגין הסניף בגבעתיים: עבור 52 חודשים ובניכוי 50% = 112,214.44 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 28.9.2015 (מחצית תקופת היתרה) ועד ליום התשלום בפועל.
ג. אילן בלום – בגין הסניף בחולון: עבור 32 חודשים ובניכוי 50% = 129,012.16 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31.11.2014 (מחצית תקופת היתרה) ועד ליום התשלום בפועל.
ד. אסף אראל – בגין הסניף בראשון לציון: עבור 25 חודשים ובניכוי 50% = 52,558.25 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 24.8.2014 (מחצית תקופת היתרה) ועד ליום התשלום בפועל.
5. הנתבעים שכנגד יישאו בהוצאות התובעת שכנגד בסך כולל של 18,000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 63,000 ₪, בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהם בתשלום הפיצוי כאמור לעיל.
ניתן היום, כ"ו אב תשע"ח, 07 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.
יעקב שינמן