פסק דין
לפניי תביעתו של התובע לתשלום סך של 46,300 ₪ בגין עבודות שביצע עבור הנתבעת לטענתו.
דין התובענה להתקבל בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה
1. נתחיל מהסוף: דבריו של התובע בתום הדיון האחרון בו נשמעו סיכומי ב"כ הצדדים ולפיהם "אני כתבתי בתביעה את מה שמגיע לי ואני רוצה" מדגימים היטב את החלוקה בין שני חלקיה של התביעה, זה הנוגע למוסכם בין הצדדים וזה הנוגע לעבודות שבעבורן לא סוכם בין הצדדים מראש על תשלום מסוים. ביצוע עבודות מהסוג שבוצעו בענייננו אינו בגדר גזירת גורל. ביצוע העבודה לא נכפה על התובע ולא הייתה שום מניעה כי התובע יסכם מראש עם הנתבעת על התשלום המגיע לו בגין העבודות הנוספות שביצע. מצב דברים שבו הצדדים אינם מסכמים מראש על תשלום ושבו אין כל ראיה חיצונית שתתמוך בתחשיב שערך התובע לעצמו לאחר מעשה אינו מותיר בידי בית המשפט ברירה: פסיקה ביחס לעבודות אלו על דרך האומדנה, כפי שציין ב"כ התובע עצמו בהגינותו בסיכומיו (עמ' 16)
2. לענייננו: התובע הינו קבלן לביצוע עבודת נגרות ועץ ובמועדים הרלוונטיים לתובענה ביצע עבור הנתבעת עבודות בחצר ביתה כפי שיפורט להלן. הנתבעת הינה בעלת המקרקעין בהן בוצעה העבודה הנטענת.
3. התובע הגיש לביצוע שיק ע"ס 10,000 ₪ המשוך מחשבונה של הנתבעת ואשר בוטל ע"י הנתבעת. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיק. בתצהירה התומך בהתנגדות טענה הנתבעת כי התובע "טרם ביצע את העבודות בהתאם לסיכום עמו" וטענה גם כי "העבודות שכן בוצעו, בוצעו ברשלנות רבתי ובניגוד לכללי מקצוע סבירים ומקובלים כמצופה מבעל מקצוע מיומן ומקצועי". הנתבעת טענה, בין היתר, להיותן של הזכוכיות מסביב לג'קוזי בלתי מחוסמות וטענה כי הדבר מהווה ליקוי בטיחותי חמור. באשר לתשלום לחברת הארזים באר שבע בע"מ (להלן: "חברת ארזים") טענה הנתבעת כי התחייבה לשלם סך של 20,000 ₪ בלבד ואילו את יתרת התשלום עבור החומרים היה אמור התובע לשלם ולפיכך יש לקזז מכל סכום המגיע לתובע, והמוכחש לשיטתה, את התשלום ששילמה הנתבעת לחברת ארזים מעבר לסך של 20,000 ₪. עוד טענה הנתבעת כי כל העבודות בגינן ביקש התובע תשלום נוסף בסך של כ- 40,000 ₪ כלולות בעבודות שהיה עליו לבצע בהתאם למוסכם ועל כן לא הסכימה לשלם.
4. לאחר שנחקרה על הנתבעת תצהירה הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות ולפיהן תינתן לנתבעת רשות להתגונן כנגד השיק והתובע יגיש כתב תביעה מתוקן. במסגרת ההסכמות זכאית הייתה הנתבעת להגיש תביעה שכנגד אך היא לא עשתה כן.
5. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן ופירט את השלבים השונים של העבודה. אין מחלוקת כי לא נחתם בין הצדדים כל הסכם שהוא וכל הדברים שנעשו נעשו על סמך סיכום בעל פה. בכתב התביעה טען התובע כי בתחילה הזמינה ממנו הנתבעת את העבודות שפורטו בנספח א' לכתב התביעה (להלן: "העבודה המקורית"). בגין עבודה זו קיבל התובע את מלוא שכרו בסך של 45,000 ₪. הנתבעת טענה כי בגין העבודה המקורית שילמה סך של 40,000 ₪ אך מחלוקת זו אינה טעונה הכרעה שכן התובע אינו תובע דבר בגין העבודה המקורית.
התובע טען כי תוך כדי ביצוע העבודה המקורית הזמינה ממנו הנתבעת עבודות נוספות שפורטו בנספח ב' לכתב התביעה (להלן: "העבודה הנוספת"). אין מחלוקת כי בגין העבודה הנוספת סוכם בין הצדדים על תשלום סך של 75,000 ₪. התובע טען כי התשלום היה אמור להיות משולם באופן הבא: סך של 20,000 ₪ משולם לחברת ארזים "לצורך רכישת חומרים לביצוע העבודות", סך של 50,000 ₪ משולם לתובע בחמישה שיקים וסך של 5,000 ₪ משולם בדרך של קיזוז חוב שהיה לתובע כלפי מוסך קלדרון שבבעלותה של הנתבעת. השיק שבוטל ע"י הנתבעת ואשר הוגש לביצוע הינו אחד מאותם חמישה שיקים כאמור. אין מחלוקת ביחס לקיזוז מחובו של התובע כלפי המוסך.
עוד טען התובע כי במהלך ביצוע העבודה הנוספת ביקשו ממנו הנתבעת ובנה, מר אלי קלדרון שהעיד מטעם הנתבעת, לבצע תוספות ושינויים (להלן: "התוספות") והם התחייבו לשלם עליהם בנפרד. התובע פירט בכתב התביעה את התוספות שבוצעו וכן את החשבון הסופי שערך לאחר הפחתת סכומים שונים בגין עבודות שהוא אכן לא השלים בידיעתה ובהסכמתה של הנתבעת (ס' 19-20 לכתב התביעה). התובע עתר לתשלום יתרת החוב בסך של 41,300 ₪ וכן לפיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין עגמת הנפש.
לטעמי נפלה טעות סופר בתחשיב שנערך בס' 20 לכתב התביעה שכן אם נפחית סך של 9,000 ₪ מהסכום של 51,300 ₪ הסכום לתשלום הינו 42,300 ₪ אך טעות זו אינה קריטית לנוכח ההערכה על דרך האומדנה כפי שיפורט בהמשך. ועוד בהקשר זה, האמור בס' 8 לתצהירו של התובע והאמור בנספח ג' לכתב התביעה תומכים באפשרות כי מקורה של הטעות הינו בציון הסכום 51,300 ₪ בכתב התביעה שכן החישוב בנספח ג' מעיד כי הסכום הנדרש עבור התוספות הינו סך של 40,300 ₪. לסכום זה הוסף הסכום של 10,000 ₪ בגין השיק שחולל ומסך כל הסכומים הופחת סך של 9,000 ₪ בגין זיכויים כאמור בנספח ג' ואז התוצאה היא אכן 41,300 ₪.
6. הנתבעת הגישה כתב הגנה ושבה על טענותיה כפי שהועלו בתצהיר התומך בהתנגדות ואין צורך לשוב על הדברים. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה שכנגד אף שבכתב ההגנה טענה כי "שכיום התובע חייב לפצות את הנתבעת בסכום של עשרות אלפי ₪" (ס' 25 לכתב ההגנה).
7. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלות הבאות:
א. האם התובע ביצע את כלל העבודות שהיה עליו לבצע בקשר עם העבודה המקורית ועם העבודה הנוספת.
ב. האם התרשל התובע בביצוע עבודתו באופן שגרם לליקויים בעבודה ואם כן – מה עלות הליקויים.
ג. האם התוספות שבוצעו מהוות חלק מהעבודה המקורית ו/או מהעבודה הנוספת ואם לא – מה הסכום שיש לשלם בגינן.
ד. האם התחייבה הנתבעת לשלם עבור החומרים שנדרשו לצורך ביצוע העבודה הנוספת או שמא הסכום של 75,000 ₪ שהיה על הנתבעת לשלם עבור העבודה הנוספת כולל את אספקת החומר והסכום של 20,000 ₪ שהיה על הנתבעת לשלם לחברת ארזים הוא רק אמצעי תשלום.