7. שני מישורים לדיון
7.1 כתב התביעה שהוגש מלמד שהמחלוקת בין הצדדים מתנהלת בשני מישורי דיון. האחד – מישור ההתחשבנות הכספית במהלך הפעילות המשותפת, והשאלה האם הנתבעת נותרה חייבת כספים לתובעת.
7.2 המישור השני של הדיון הוא התנהלות הנתבעת לאחר היפרדות הצדדים, כאשר התובעת מייחסת לנתבעים הפרות בתחום הקנין הרוחני , עוולות מסחריות ועשיית עושר ולא במשפט.
8. המחלוקת החשבונאית
8.1 נקודות ההתייחסות בנושא ההתחשבנות יהיו משלוח של שתי מכולות ממחסני התובעת בארץ לארה"ב, משלוח של 4 מכולות מויטנאם לנתבעת (במחיר מנופח) , משלוח של שתי מכולות נוספות מוויטנאם לארה"ב שלא שוחררו שם והוחזרו לאירופה, מכירות שהתבצעו בארה"ב, הערכת עלויות ספציפיות של הצדדים ככל שניתן בשל דלות הראיות בענין זה, וביצוע תשלומים בין הצדדים.
8.2 משלוח 2 מכולות ממחסן התובעת
א. צורפו שתי תעודות המשלוח של המכולות אשר נשלחו לארה"ב בחודש אוקטובר 2014 , הגיעו ליעדן ושוחררו על ידי הנתבעת. (נספח 11 ונספח 12 לתצהיר ת/2). המכולה הראשונה הכילה סחורה בשווי של 14,963.5 דולר ארה"ב (חשבונית 5588). המכולה השניה הכילה סחורה בשווי של 13,990.5 דולר ארה"ב. סכום זה לא שולם על ידי הנתבעת לתובעת. (סה"כ 28,954 דולר ארה"ב ).
ב. התובעת הוסיפה לחשבון זה את מסי המכס שהיתה צריכה לשלם כדי להכניס את הסחורה לארץ מויטנאם (כדי 12% ממחיר הסחורה) שלטענתה לא יכולה היתה לקבל החזר בגינם. ענין זה לא הוכחש על ידי הנתבע 1. סכום המכולות בתוספת 12% מגיע לסך של 32,428 דולר ארה"ב. (שער הדולר היציג הממוצע לסוף חודש אוקטובר 2014 היה 3.784 ₪ ).
ג. התובעת טענה כי היו לה עלויות נוספות בגין משלוח המכולות כמו "הכנת הסחורה למשלוח", הובלה לנמל, הוצאות F.O.B, אלא שהוצאות אלו לא פורטו ולא צורפה בגינן אסמכתא כלשהי.
סכומים אלו , לטענת התובעת, ביחד עם עלויות הסחורה בשתי המכולות מגיע לסך של 301,382 ₪.
לא מצאתי כי ההוצאות הנוספות שנטען להן ולא הוכחו, יכולות להגיע לסכום שהוא למעלה מכפול מערך הסחורה עצמה בשקלים. מדובר בסכום מופרך וממילא לא הוכח.
ד. מר שוחט הצהיר כי הנתבעת היא זו שנשאה בעלויות ההובלה של שתי המכולות לארה"ב (ס' 61 לתצהיר ת/2). לא הוצג מידע לגבי סכום ההובלה שנשאה בו הנתבעת.
8.3 4 מכולות נוספות בגינן שלמה הנתבעת 50% מערך הסחורה
א. כפי שעולה מעדות גב' איה גולדשטין, מנהלת משרד התובעת, בעבור 4 מכולות שיצאו מויטנאם לנתבעת, שלמה הנתבעת 50% מסכום הסחורה. (ס' 13 לת/8).
ב. לפי נספח 19,20 לתצהיר ת/2 המפרטים את תעודות המשלוח והחשבוניות היה סכום המכולה כדלקמן –
הזמנה 32 – 16,542 דולר ארה"ב.
הזמנה 33 – 10,354.8 דולר ארה"ב
הזמנה 37 – 11,570 דולר ארה"ב
הזמנה 39 – 16,550 דולר ארה"ב.
המכולות נשלחו בחודשים מאי –יולי 2015 לניו יורק ודאלאס. הנתבעת שלמה מחצית מסכום הסחורה , כפי שסוכם, דהיינו 27,508 $ ).
ג. אלא שהנתבעת הראתה כי תחילה התובעת רכשה מהמפעל בויטנאם (שנטען שהוא המפעל של התובעת) בדיוק את אותה הסחורה עבור המכולות במחיר מופחת בהרבה – לדוגמא – את הזמנה מס' 32 רכשה בסכום של 11,992 דולר ארה"ב (נספח י"ז לנ / 3) . את הזמנה מס' 37 רכשה בסכום של 8,258.16 דולר ארה"ב. דהיינו, המחיר של אותה סחורה בעבור הנתבעת היה בתוספת של כ -37%-40%.
ד. מר שוחט לא הסביר בעדותו או בתצהירו את פשר הפערים. בחישוב פשוט הנתבעת אשר שלמה בעבור 4 מכולות אלו סכום של 27,262 דולר ארה"ב . (דהיינו שלמה ביתר כדי 37% מעל הסכום של הסחורה מהמפעל בויטנאם . באופן שחלקה בתשלום יתר - 7,363 דולר ארה"ב.