72. שלישית, גרסת הנתבעים באשר לתקיפה הנטענת כלל לא הוכחה לשיטתנו, ולא הובאה בפנינו כל עדות ממשית ובעלת משקל, ובוודאי שלא כזאת שהינה אובייקטיבית, שיש בה כדי לתמוך באותה טענה. כל זאת, בהתחשב בהתרשמותנו השלילית מעדותם של עדי הנתבעים.
73. כך הוא הנכון לגבי הראיות שהוגשו בהקשר זה. כך למשל, מאישורי המחלה שצירף מר עתאמנה לתיק בית הדין עולה כי נרשמה לו חופשת מחלה החל מיום 31.7.2015 ועד ליום 5.9.2015 בעקבות חבלה נטענת בראשו. באישור המחלה שהונפק לו ביום 31.7.2015 ועד ליום 2.8.2015, נרשם כך: "לדבריו
--- סוף עמוד 32 ---
נחבל בראש לאחר תקיפה מבן אדם בעבודה. שפשוף מקומי במצח ללא דימום פעיל או איבוד הכרה...". לפי אישור זה, לא ניתן לקבוע את זהותו של הפוגע הנטען או של נסיבות החבלה.
74. רביעית, הנתבעים כלל לא הסבירו, מדוע בגין אירוע שתואר על ידם בכתב ההגנה כ"אירוע פלילי ועבירה פלילית שנעשתה בידי התובע", בגינו גם "הוגשה תלונה למשטרת ישראל בגין ביצוע עבירה של תקיפה חבלנית הגורמת חבלה של ממש", ואשר גרמה לכך שמר עתאמנה יצטרך "... לקבל טיפול רפואי... והוא נאלץ לקבל טיפולי רפואי והיה בחופשת מחלה משך תקופות ארוכות ממושכות", הם שילמו לתובע פיצויי פיטורים.
75. שהרי, המדובר גם באקט פלילי מצידו של התובע כלפי מנהל בנתבעת 5, וגם באקט של נטישת העבודה. חרף האמור לעיל, בחרו הנתבעים לשלם לתובע פיצויי פיטורים, והדבר מעלה תמיהה רבתי, שלא ניתן לה כל הסבר מספק והגיוני על ידי הנתבעים[71].
76. רביעית, בענין שבנדון ממילא היו צריכות להיות מובאות על ידי הנתבעים ראיות בעלות משקל ביחס לאותה הטענה – שאינן בנמצא. ביחס לכך, כבר נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה, ובאשר למידת ההוכחה הדרושה במקרה כגון זה שלפנינו, כדלקמן: "הלכה פסוקה היא בבית הדין לעבודה, כי מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי בדיון בין עובד למעבידו אין די כי תישקל על פי מידת הסבירות"[72].
77. דהיינו, מידת ההוכחה הנדרשת להוכחת מעשה פלילי בדיון בין עובד למעסיקו, הינה גבוהה יותר מהרף הנדרש בתביעה רגילה, ואין די כי מידת ההוכחה תישקל רק על פי מאזן ההסתברויות. גם בפסיקתו העדכנית שב והדגיש בית
--- סוף עמוד 33 ---
הדין הארצי, כי טענות מעסיק לביצועם של מעשים פליליים על ידי עובד – כגון תקיפה של מעסיק, הינן טענות הדורשות רף הוכחה מוגבר[73].
78. לסיכום נושא זה, אנו קובעים בזאת כי לא הוכחה טענת הנתבעים לגבי מעשה התקיפה מצידו של התובע כלפי מר עתאמנה. בנוסף, מקובלת עלינו גרסתו של התובע כי מר עתאמנה סילק אותו מאתר העבודה ביום 31.7.2015, ולאחר ויכוח הדדי שנתגלע בין השניים, שכלל דחיפות מצידו של כל אחד מהם. על כן, יש להסיק כי התובע פוטר על ידי הנתבעים, וכי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים (שהנתבעים לשיטתם ממילא שילמו אותם, טרם הגשת התביעה).