85. טענה נוספת שהועלתה מפי הנתבעים, בדיון המוקדם, היתה כי לתובע שולמו פיצויי פיטורים, בגין התקופה שבה הוא עבד אצל הנתבעת 3. ב"כ הנתבעים טען ביחס לכך, כדלקמן[79]:
--- סוף עמוד 35 ---
"אצל הנתבעת 3, התובע עבד החל מ- 1/8/13 עד סוף 9/14, שזה 14 חודשים ובכל זאת אחרי שהחליט התובע לעבור לחברה אחרת, בכל זאת הנתבעת 3 שילמה לו בתלוש חודש 10/14 את כל הזכויות שמגיעות לו בסך 5,200 ₪, בגין תגמולים, חופש והבראה. שולמו פיצויי פיטורים חרף העובדה שלא מגיע לו."
86. דא עקא, שגם כאן ופעם נוספת, גרסת הנתבעים מעלה תמיהה רבתי, בשל מספר סיבות[80]: ראשית, פעם נוספת הנתבעים טענו כי הם שילמו לתובע פיצויי פיטורים, כאשר אלה לא הגיעו לו מלכתחילה. שנית, בחקירתו הנגדית של הנתבע 4 עלתה גרסה אחרת ושונה, ולפתע הוא הודה שהוא כן פיטר בשעתו את התובע. אולם, גם גרסה זו לוותה בקשיים, כפי שנראה להלן:
"ש: פיטרת אותו או שהוא התפטר?
ת: העבודה אצלי הייתה חלשה והייתי חייב לשחרר כמה פועלים, והתובע אחד מהם. אני פיטרתי אותו ונתתי לו מכתב פיטורים. הוא קיבל את כל זכויותיו.
ש: איפה מכתב הפיטורים?
ת: אני לא יודע."
87. שלישית, כאמור לעיל, הנתבעת 3 שילמה לפי לטענתה לתובע פיצויי פיטורים, אולם גם כאן, לא הוצג בפנינו התחשיב המדויק של הפיצויים, ובגין איזה תקופת עבודה ועל בסיס איזה שכר קובע שולם הסכום הנטען. גם הנתבע 4 לא ידע להוסיף פרטים נוספים בהקשר זה, וגרסתו היתה מגומגמת[81]: "זה היה או במזומן או בשיק. לא זוכר בדיוק זה היה מלפני תקופה.... אני לא זוכר אם זה בשיק או במזומן, אולי בשיק".
88. יתירה מכך, גם עד זה – בדומה לעדותם של אחיו, יתר הנתבעים האישיים – טען כי חישוב הסכום שבנדון נעשה על ידי רואה החשבון[82], שכזכור לא הובא לעדות. פעם נוספת, נציין כי הדבר פועל לחובתם של הנתבעים. לסיכום עניין
--- סוף עמוד 36 ---
זה, טענת הנתבעים, גם ביחס לאותו תשלום נטען משנת 2014, דינה להידחות אף היא[83].
89. דמי חופשה – התובע טען כי הוא לא קיבל דמי חופשה מהנתבעים, ובדיון המוקדם טען בא-כוחו ביחס לכך, כי "התובע לא קיבל באופן חד משמעי ולו יום חופש אחד ולא יצא לחופשה בתשלום בכלל"[84]. הנתבעים הפנו מצידם לתלושי השכר של התובע, וטענו כי ימי החופשה שולמו לתובע במלואם. אולם, כבר קבענו כי תלושי השכר הינם פיקטיביים ומכאן כי דין טענה זו להידחות.
90. זאת ועוד, לא הוצג כל מסמך אחר מטעמם של הנתבעים, בהקשר זה, לרבות דו"ח חופשות, ואשר יעיד על כך שהתובע קיבל את זכויותיו ביחס לאותה עילה. יתירה מכך, גם מחקירתו הנגדית של הנתבע 2, וכפי שכבר ציינו בהרחבה, עלה כי אין כל קשר מציאותי בין המצוין בתלושי השכר של התובע, לבין ניצול בפועל של ימי חופשה. ראו ביחס לכך בדיאלוג הבא[85]: