94. החישוב שיש לערוך הינו כדלקמן –
- לגבי שנת העבודה הראשונה – בשנה זו התובע עבד כזכור במשך 10 חודשים, כאשר בחודשים 10-11/2012 הוא לא עבד עבור הנתבעים. לפיכך, התובע זכאי ל-10 ימי חופשה בגין שנה זו. באותה עת, שכרו של התובע עמד על סך של 350 ₪ ליום עבודה. לפיכך, התובע זכאי לסך של 10 ימי חופשה X 350 ₪ = 3,500 ₪.
- לגבי שנת העבודה השניה – התובע עבד בשנה זו במלואה. לפיכך, התובע זכאי ל-12 ימי חופשה בגין שנה זו. באותה עת, שכרו של התובע עמד על סך של 350 ₪ ליום עבודה, כאשר לקראת סוף אותה שנה (החל מתחילת שנת 2014) שכרו עמד על סך של 380 ₪. לפיכך, התובע זכאי לסך של 12 ימי חופשה, כאשר 10.5 מהם יחושבו לפי 350 ₪ ליום עבודה (10.5 ימים X 350 ₪) = 3,675 ₪, ואילו 1.5 מהם יחושבו לפי 380 ₪ ליום עבודה (1.5 ימים X 380 ₪) = 570 ₪.
- לגבי שנת העבודה השלישית – התובע עבד בשנה זו במלואה. לפיכך, התובע זכאי ל-13 ימי חופשה בגין שנה זו. באותה עת, שכרו של התובע עמד על סך של 380 ₪ ליום עבודה, כאשר לקראת סוף אותה שנה (החל מתחילת שנת 2015) שכרו עמד על סך של 400 ₪. לפיכך, התובע זכאי לסך של 13 ימי חופשה, כאשר 11.375 מהם יחושבו לפי 380 ₪ ליום עבודה (13 ימים לתקופה של 10.5 חודשים, חלקי שנת עבודה של 12 חודשים X 380 ₪) = 4,323 ₪ (במעוגל), ואילו 1.625 מהם יחושבו לפי 400 ₪ ליום עבודה (13 ימים לתקופה של 1.5 חודשים, חלקי שנת עבודה של 12 חודשים X 400 ₪) = 650 ₪.
--- סוף עמוד 39 ---
- לגבי שנת העבודה הרביעית – התובע עבד בשנה זו החל מיום 15.2.2015 ועד ליום 31.7.2015, קרי – 5.5 חודשים. לפיכך, התובע זכאי לסך של 7.33 ימי חופשה (16 ימי חופשה לשנת עבודה מלאה X 5.5/12 X 400 ₪) = 2,933 ₪.
- בסיכומו של דבר, התובע זכאי לדמי חופשה, במצטבר, בסך של 15,561 ₪. עם זאת, שעה שהתובע עתר לסך של 15,160 ₪ בערכי נטו[90], ומשעה שאף קבענו כי אין כל מקום לפסיקת פיצוי בערכי נטו, ולפי פסיקתו העדכנית של בית הדין הארצי לעבודה בעניין גב, הסכום שייפסק לזכות התובע הינו סך של 15,160 ₪ בערכי ברוטו.
95. דמי הבראה – התובע מבקש לחייב את הנתבעים בתשלום בגין דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, בהיקף של 15 ימי הבראה ובסך של 5,610 ₪ (לא צוין האם המדובר בערכי ברוטו או נטו). הנתבעים מפנים לתלושי השכר וטוענים כי התובע קיבל את מלוא ימי ההבראה, וכי הם אף שילמו לתובע בגין רכיב זה, לפנים משורת הדין.