107. דא עקא, שהנתבעים כלל לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל על כתפיהם, ובכלל זה לא על דרך של הצגת דו"ח מפורט של ימי החג ששולמו לתובע[99]. על כן, יש להסיק כי התובע אכן זכאי לפיצוי, גם ביחס רכיב זה. באשר לגובה החישוב – בהתאם לסעיף 40 לצו ההרחבה משנת 2010, זכאותו של התובע הינה ל-10 ימי חג בשנה, אשר אינם נופלים בשבת, וזאת לאחר שהשלים 3 חודשי עבודה ובתנאי שלא נעדר מעבודתו יום לפני ו/או יום אחרי חג.
108. החישוב שיש לערוך הינו כדלקמן –
- לגבי שנת העבודה הראשונה – בשנה זו התובע עבד כזכור במשך 10 חודשים, כאשר בחודשים 10-11/2012 הוא לא עבד עבור הנתבעים. לפיכך, התובע זכאי ל-8.33 ימי חג בגין שנה זו. באותה עת, שכרו של התובע עמד על סך של 350 ₪ ליום עבודה. לפיכך, התובע זכאי לסך של 8.33 ימי חג X 350 ₪ = 2,917 ₪.
- לגבי שנת העבודה השניה – התובע עבד בשנה זו במלואה. לפיכך, התובע זכאי ל-10 ימי חג בגין שנה זו. באותה עת, שכרו של התובע עמד על סך של 350 ₪ ליום עבודה, כאשר לקראת סוף אותה שנה (החל מתחילת שנת 2014) שכרו עמד על סך של 380 ₪. לפיכך, התובע זכאי לסך של 10 ימי חג, כאשר 8.75 מהם יחושבו לפי 350 ₪ ליום עבודה (8.75 ימים X 350 ₪) =
--- סוף עמוד 43 ---
3,063 ₪, ואילו 1.25 מהם יחושבו לפי 380 ₪ ליום עבודה (1.25 ימים X 380 ₪) = 475 ₪.
- לגבי שנת העבודה השלישית – התובע עבד בשנה זו במלואה. לפיכך, התובע זכאי ל-10 ימי חג בגין שנה זו. באותה עת, שכרו של התובע עמד על סך של 380 ₪ ליום עבודה, כאשר לקראת סוף אותה שנה (החל מתחילת שנת 2015) שכרו עמד על סך של 400 ₪. לפיכך, התובע זכאי לסך של 13 ימי חג, כאשר 8.75 מהם יחושבו לפי 380 ₪ ליום עבודה (8.75 ימים X 380 ₪) = 3,325 ₪, ואילו 1.25 מהם יחושבו לפי 400 ₪ ליום עבודה (1.25 ימים X 400 ₪) = 500 ₪.
- לגבי שנת העבודה הרביעית – התובע עבד בשנה זו החל מיום 15.2.2015 ועד ליום 31.7.2015, קרי – 5.5 חודשים. לפיכך, התובע זכאי לסך של 4.58 ימי חג (10 ימי חג לשנת עבודה מלאה X 5.5/12) X 400 ₪ = 1,833 ₪ (במעוגל).
- בסיכומו של דבר, התובע זכאי לדמי חג, במצטבר, בסך של 12,113 ₪. עם זאת, שעה שהתובע עתר לסך של 11,966 ₪[100] (לא הובהר האם המדובר בערכי ברוטו או נטו), ומשעה שאף קבענו כי אין כל מקום לפסיקת פיצוי בערכי נטו, ולפי פסיקתו העדכנית של בית הדין הארצי לעבודה בעניין גב, הסכום שייפסק לזכות התובע הינו סך של 11,996 ₪ בערכי ברוטו.