14. באשר לטענת ההתיישנות. בית המשפט חזר וציין כי מועד תחילת מרוץ ההתיישנות הוא המועד בו ידעה המדינה בפועל שבוצעה תרמית או הונאה ויש לה עילת תביעה בשל כך. על פי הדין הישן, לא יתחיל מרוץ ההתיישנות לפני שנודע לתובע על אודות ביצוע התרמית או האונאה. מחומר הראיות עלה כי המועד הראשון בו הייתה חייבת חברה א' בתשלום תמלוגים למדינה היה בשנת 2000. עוד הוכח כי המדינה ידעה על העברת הפעילות מחברה א' לחברות ב' ו-ג' בשנת 2011 ולכל המוקדם בשנת 2010. זאת בעקבות הקמת מנגנון איתור ובקרה מטעם המדינה בנוגע לחברות שקיבלו מענקים מהקרן. בית המשפט מצא כי בנסיבות אלו המערערים לא הצליחו לבסס את טענתם כי חלה על המדינה חובת בדיקה וגילוי, ומכל מקום לא ניתן היה לגלות את מעשי המערערים בזמן אמת.
15. לבסוף, התייחס בית המשפט בפסק דינו המשלים לתשתית הראייתית התומכת במסקנה כי המדינה אינה זכאית לסעד הנובע מביטול ההסכם – השבת המענקים. בהתאם לחוזר המנכ"ל, הממצאים שנקבעו בנוגע להתנהלות המערערים אינם מביאים מאליהם לביטול אוטומטי של ההסכם ולהטלת חובת השבה על המערערים. לשם כך נדרש מהלך אקטיבי מצד המדינה, הכולל שימוע, ולאחר מכן מעשה של ביטול. במקרה דנא, אין מחלוקת בין הצדדים כי לא התקיים כל הליך שימוע וגם לא ניתנה על ידי המדינה הודעת ביטול בסמוך לגילוי מעשי התרמית על-ידי המערערים.
לאחר מתן פסק הדין המשלים, התבקשנו על-ידי החברות לקבוע דיון המשך בשלושת הערעורים, ולהלן תמצית טענות הצדדים.
טענות המערערים בע"א 1713/16 – סמואל ורוזנבאום
16. סמואל ורוזנבאום טוענים לשלוש שגיאות עקרוניות שנפלו לטענתם בשני פסקי הדין של בית המשפט המחוזי: התיישנות התביעה; קיומה של תרמית; הטלת אחריות אישית עליהם.
17. התיישנות התביעה: לטענתם, בהתאם להלכה הפסוקה היה על בית המשפט לבחון האם תביעת המדינה התיישנה לפי הדין הישן. ככל שהתשובה לשאלה זו היא חיובית, היה עליו לדחותה מחמת התיישנות. ככל שהתביעה לא התיישנה על-פי הדין הישן, נדרש בית המשפט לבחון האם התיישנה התביעה על-פי הדין החדש. אולם, לשיטתם, בית המשפט לא עשה כן ובכך נפלה שגגה בפסק דינו. בהקשר זה, טוענים השניים כי הדין הישן והדין החדש יוצרים הסדרים שונים בתכלית, המצריכים הוכחת רכיבים שונים ובחינה שונה ונפרדת של נסיבות העניין. וביתר פירוט, נטען כי בית המשפט לא בחן את התנהגות המערערים לאחר התגבשות עילת התביעה; קיום קשר סיבתי בין התנהלותם לבין אי הגשת התביעה; האם הם פעלו ביודעין. לטענתם, בהתאם לדין החדש, התביעה התיישנה, שכן לא הוכח קיומו של אלמנט פסול שנעשה לאחר היווצרות עילת התביעה. גם על-פי הדין הישן, לשיטתם, התיישנה התביעה, זאת משום שהוראת סעיף 7 לחוק מטילה על המדינה בענייננו את הנטל להוכיח את ביצועה של תרמית ואת המועד שבו נודע לה עליה. אולם, המדינה לא עמדה בנטל זה. העדים מטעם המדינה הודו במסגרת עדויותיהם כי אין להם אסמכתא או ידיעה אישית בדבר מועד גילוי התרמית. לפיכך, קביעתו של בית המשפט כי דבר התרמית התגלה רק בשנת 2010 אין לה על מה להיסמך.