11. ביום 26.11.2017 ניתן פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי (להלן: פסק הדין המשלים). באשר לתרמית, עמד בית המשפט המחוזי על כך שהעדים מטעם המדינה העידו כי בלתי סביר ואף בלתי אפשרי שחברה שזה עתה הוקמה (חברה ב'), ללא כל תשתית שיווקית, תגיע להיקפי מסחר כה גדולים (כ-47 מיליון ש"ח) כבר בשנת פעילותה הראשונה. לעמדת העדים מטעם המדינה, מדובר בפועל במעשי תרמית, שבוצעו על ידי סמואל ורוזנבאום, שעניינם בהעברת הידע, הקשרים והתשתית השיווקית והמסחרית שצברה חברה א' במהלך השנים לחברה ב'. זאת, בין היתר, כדי לחמוק מתשלום התמלוגים. עוד צוין, כי גם עדותו של העד המומחה מטעם המערערים, מר אברהם דסקל, שאישר כי היקף המכירות של חברה ב' בשנת פעילותה הראשונה הוא "כמעט בלתי אפשרי", מחזקת את טענת המדינה לתרמית. בניגוד לכך, המערערים לא הגישו מסמכים לתמיכה בטענותיהם כי אין המדובר בתרמית. בנוסף, בחקירתו לא הצליח רוזנבאום להוכיח שונוּת בין החברות לעניין הספקים או הלקוחות שלהן. נקבע כי ממכלול הראיות עולה רצף פעילות בין כל המעורבים ללא ניתוק אמיתי של הקשר העסקי ביניהם והתחלה של פעילות חדשה ושונה על-ידי חברה ב' ולאחר מכן על-ידי חברה ג'.
12. באשר לבעלות הפורמלית והמעשית בחברות א' ו-ב'. בית המשפט ציין כי ב-99 מניות רגילות מתוך 100 מניותיה של חברה א' מחזיקה חברת ס.ר.ד. יהלומים (אחזקות) 1995 בע"מ (להלן: ס.ר.ד. אחזקות). במניה הנוספת מחזיקה חברת ס.ר.ד. יהלומים (נאמנות) 1994 בע"מ. בעלי המניות בס.ר.ד. אחזקות הם שלושה: סמואל מחזיק ב-15 מניות; רוזנבאום מחזיק ב-15 מניות; חברת דיטיק אינטרנשיונל, חברה זרה בשליטתו של מר ג'ק בייטנר (להלן: בייטנר), מחזיקה ב-70 מניות. מהאמור עולה, כי סמואל ורוזנבאום החזיקו בשרשור ב-14.85% ממניותיה של חברה א'. כמו כן, בעת הקמת חברה ב' ביום 15.12.1999 החזיקו סמואל ורוזנבאום במניותיה בחלקים שווים. אלא שנוכח התנהלותם של סמואל ורוזנבאום, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי הם שימשו הלכה למעשה כ"בעלים המעשיים" של החברות, ללא קשר לשיעור ההחזקות שלהם.
13. לעניין העברת הפעילות העסקית מחברה א' אל חברה ב' ותחומי העיסוק שלהן, ציין בית המשפט כי הוא מקבל את עמדת המדינה לפיה אין כל נפקות לשינויים הנטענים על ידי סמואל ורוזנבאום בסוגי היהלומים או במדינות אליהן מיוצאים היהלומים. בהתאם לחוזר המנכ"ל, התמלוגים אמורים היו להיות משולמים למדינה, ללא קשר לפרטים הטכניים או הגיאוגרפיים של פעילות החברה. בנוסף, סמואל ורוזנבאום לא הצביעו על הצדקות כלכליות או עסקיות לשינויים שחלו בפעילות. במצב דברים זה, קבע בית המשפט, כי יש להשקיף על השינויים והתמורות כניסיון נוסף ליצור מראית עין של שינויים בהעברת הפעילות בין החברות, בשעה שאין לכך כל הצדקה אמיתית.