בנוסף מפנה הבנק לכך שהתובעות התייחסו אל לקוחות הקצה של לקוחותיהן כאל "לקוחות קמעונאים" - התייחסות שאינה נכונה וחמור מכך, לכך שהתחוור כי לקוחות אלו הינם, בחלק המקרים, תושבי מדינות מוסלמיות וערביות המוגדרות כמדינות אויב או מדינות בסיכון גבוה. עוד הינו מפנה לכך שבדרישה לקבלת רישיון של חברת UFX TRADE הועבר אליו רישיון שאינו בתוקף ובאשר לחברות ריאלנטקו ו - MPF הועברו רק תדפיסים מאתר CYSEC מהם לא ברור האם רישיונות חברות אלו בתוקף. עוד היפנה הבנק לכך שבניגוד להצהרה ולפיה צורפו אישורי קציני ציות של לקוחות התובעות, לא צורפו אישורים כאמור.
באשר לחשבונו של מר טולדנו, טוען הבנק ראשית כי יש לקשור בין חשבונות התובעות לחשבונו של מר טולדנו וזאת, בהינתן שאין חולק בדבר קשריו עם התובעות ולכך, שהינו מקבל דיבידנדים מהחברה האם של התובעות- פרגון אי אקס. יתרה מכך, לטענת הבנק מר טולדנו לא הצליח להבהיר את מקור הכספים אותם ביקש לקבל לחשבונו ומשכך, לטענת הבנק, נוצר משבר אמון בינו לבין הבנק.
כסיכום לטענותיו טוען הבנק כי פעולותיהם של התובעים, כמו גם סירובם להמציא מידע לשם הפגת חששותיו של הבנק, הובילו למשבר אמון אשר מקשה על המשך ניהולם התקין של חשבונות התובעים ולטענתו גם מטעם זה החלטתו בדבר סגירת החשבונות מהווה סירוב סביר למתן שירות.
הבנק אף מפנה לכך שרף ההוכחה אשר בו נדרש הבנק לעמוד לשם ביסוס חשדותיו הינו נמוך יחסית וכן, לכך שאף עמדת הרגולטורים, כפי שהוגשה בתיק זה, יש בה בכדי לתמוך בעמדתו. עוד מפנה הבנק לכך שבהתאם לפסיקה הביקורת השיפוטית אשר תועבר על החלטותיו הינה בדומה לביקורת שיפוטית המופנית כלפי רשות מנהלית ובהתאמה הינו טוען כי בהינתן שהחלטתו אינה חורגת ממתחם הסבירות, הרי שאין כל מקום להתערב בה.
בשולי הדברים מפנה הבנק לכך שלחברת טויגה מדיה חשבון בנק נוסף, בבנק הפועלים ומשכך, הינו טוען כי אין בסגירת חשבונה על ידו בכדי להוביל להפסקת פעילותה. עוד מוסיף הבנק וטוען כי את חשבונה של חברת ליחט ביקש טולדנו לסגור ומשכך כי באשר לחשבון זה, ממילא לא מדובר ביוזמה של הבנק.
לאור כל האמור, טוען הבנק כי החלטת הסגירה הינה כדין ומשכך, כי יש לדחות את התביעה.
- התובעים, מצדו השני של המתרס, פותחים וטוענים כי בשנים האחרונות חל אמנם שינוי בחובות המוטלות על הבנקים, בין היתר, כפועל יוצא מהחקיקה אשר יעודה מניעת הלבנת הון וטרור, חובות אשר בשלן שונו "כללי המשחק" והבנקים ולקוחותיהם הובלו אל "טריטוריות אשר טרם מופו". כך, לטענתם, בעבר נקודת המוצא, באשר ליחסי התאגיד הבנקאי ולקוחותיו היתה כי הבנק הינו גוף דו מהותי הדומה לרשות מנהלית, המעוניין להגדיל את מסת לקוחותיו ואשר "אין לו דבר משל עצמו". בהתאמה לנקודת מוצא זו, כך נטען, הביקורת השיפוטית אשר ננקטה כלפי בחינת החלטות התאגידים הבנקאיים, הייתה דומה לאופן בו מעביר בית המשפט רשויות מנהליות תחת שבט ביקורתו - קרי כזו אשר חוסה תחת חזקת התקינות ואשר הביקורת עליה תחול רק מקום בו הינה סוטה ממתחם הסבירות. דא עקא, לטענת התובעים, החובות אשר הוטלו על הבנקים במסגרת החקיקה למניעת הלבנת הון וטרור, ובפרט קנסות העתק אשר הושתו על חלקם והחקירות של משרד המשפטים האמריקאי החושפות עובדיהם לסנקציות, הובילו לכך שהבנקים מעדיפים שלא להתמודד עם ערימת המטלות הכרוכה בחשבונות החורגים מהמסגרת הרגילה הגורמים להם: "כאב ראש" ולהודיע על סגירת חשבונות בכל מקום בו מתנוססים באשר לפעילותם דגלים אדומים והכל מבלי לבחון האם יש בדגלים האדומים בכדי לבסס חשדות לפעילות אסורה והאם לא ניתן לשלול חשדות אלו. לטענת התובעים, השינוי המהותי כאמור מחייב גם שינוי של מערך ואופן הפעלת הביקורת על הבנקים, כך שהבנקים לא ייהנו עוד מחזקת התקינות כמו גם ממתחם הסבירות ובהתאמה, החלטותיהם תהינה צפויות לביקורת שיפוטית רגילה.
מן הכלל אל הפרט, טוענים התובעים כי במקרה המונח להכרעת בית המשפט, כשל הבנק מהוכחה כי ההחלטה על סגירת חשבונות התובעים הייתה סבירה על בסיס המידע והעובדות אשר עמדו לנגד עיניו במועד קבלת ההחלטה ויתרה מכך, הבנק כשל והפר חובותיו הן בהתאם לדין, הן בהתאם למדיניות הראויה והן חובת האמון כלפי התובעים- לקוחותיו, בשעה שלא קיים הליך נאות כלפי התובעים, עובר לקבלת ההחלטה בדבר סגירת החשבונות ואף לאחריה. עוד טוענים התובעים כי ממילא החלטה בדבר סגירת החשבון הינה הסנקציה החריפה ביותר ב"ארגז הכלים" ומשכך, נקיטה בה, תחת נקיטה באפשרויות האחרות- כגון - בקרה ודיווח - אינה מידתית. בהקשר זה האחרון מוסיפים התובעים וטוענים כי הגישה אשר הבנק מונחה לפעול על פיה הינה גישה מבוססת סיכון (Risk Based Approach - RBA) אשר בהתאם לה, על הבנק למדרג רמות סיכון שונות ולהקצות, בהתאמה לקיומם ולדירוגם, משאבים לשם ניטור ובקרה על הלקוחות. לטענתם, ככלי לקביעת רמות הסיכון, על הבנק לזהות דגלים אדומים ואולם, בניגוד לגישת הבנק ולפיה די בקיומם של אלו בכדי להוביל לסירוב לבצע פעולות- ההיפך הוא הנכון- על הבנק לאפשר הפעולות, לנטרן באופן תועלתני, לעקוב אחריהן ולדווח עליהן לרשויות במקרים המתאימים.