מן הכלל אל הפרט, טוענים התובעים כי במקרה המונח להכרעת בית המשפט, כשל הבנק מהוכחה כי ההחלטה על סגירת חשבונות התובעים הייתה סבירה על בסיס המידע והעובדות אשר עמדו לנגד עיניו במועד קבלת ההחלטה ויתרה מכך, הבנק כשל והפר חובותיו הן בהתאם לדין, הן בהתאם למדיניות הראויה והן חובת האמון כלפי התובעים- לקוחותיו, בשעה שלא קיים הליך נאות כלפי התובעים, עובר לקבלת ההחלטה בדבר סגירת החשבונות ואף לאחריה. עוד טוענים התובעים כי ממילא החלטה בדבר סגירת החשבון הינה הסנקציה החריפה ביותר ב"ארגז הכלים" ומשכך, נקיטה בה, תחת נקיטה באפשרויות האחרות- כגון - בקרה ודיווח - אינה מידתית. בהקשר זה האחרון מוסיפים התובעים וטוענים כי הגישה אשר הבנק מונחה לפעול על פיה הינה גישה מבוססת סיכון (Risk Based Approach - RBA) אשר בהתאם לה, על הבנק למדרג רמות סיכון שונות ולהקצות, בהתאמה לקיומם ולדירוגם, משאבים לשם ניטור ובקרה על הלקוחות. לטענתם, ככלי לקביעת רמות הסיכון, על הבנק לזהות דגלים אדומים ואולם, בניגוד לגישת הבנק ולפיה די בקיומם של אלו בכדי להוביל לסירוב לבצע פעולות- ההיפך הוא הנכון- על הבנק לאפשר הפעולות, לנטרן באופן תועלתני, לעקוב אחריהן ולדווח עליהן לרשויות במקרים המתאימים.
בהינתן ההליך הלקוי אשר התקיים בעניינם טוענים התובעים כי דין החלטת הסגירה אשר ניתנה על ידי הבנק - בטלות וזאת, בין אם תינקט כלפי החלטת הבנק ביקורת שיפוטית בדומה להחלטת רשות מנהלית וקל וחומר שככל שתינקט כלפיו ביקורת שיפוטית רגילה.
ביתר פירוט מוסיפים התובעים וטוענים כי ההחלטה בדבר סגירת החשבונות התקבלה על ידי הבנק כבר בחודש נובמבר 2016 וזאת, מבלי שהייתה במועד זה כל עילה לסגירת החשבונות, מבלי שהיה כל שינוי בפעילות החשבונות אשר התנהלו באותה מתכונת במשך שנים קודם למועד זה, מבלי שהתקיים דיון מקדים בין עובדי הבנק עצמם ויתרה מכך אל מול הלקוחות והכל בהתבסס אך ורק על פרסום באמצעי התקשורת בדבר קיום חקירות אשר התנהלו כנגד מר טולדנו ומר סער פילוסוף (אשר שימש במועדים הרלוונטיים כמורשה חתימה בתובעות) וכן על גחמה של עובדת הבנק - הגב' סיגל סדי מנטין, אשר הייתה זו אשר קיבלה את ההחלטה בדבר סגירת החשבון. בהקשר זה האחרון, כבר בשלב זה אציין, כי התובעים מפנים למחדל הבנק מהעדת עדה זו (כמו גם עדים אחרים אשר היו שותפים לדין והדברים בינם לבין הבנק) וזאת, למרות התפקיד המרכזי אשר נטלה בקבלת ההחלטה לסגור חשבונותיהם הינם טוענים כי יש בו בכדי להקים חזקות ראייתיות הפועלות כנגד גרסתו של הבנק, בכל הנוגע לטעמים אשר עמדו בבסיס ההחלטה.
עוד טוענים התובעים כי לאחר קבלת ההחלטה - אשר לא שוקפה לתובעים בזמן אמת- עשה הבנק כל שלאיל ידו על מנת להצדיק החלטתו וליצור תשתית מלאכותית על מנת לאפשר הוצאתה לפועל. בכלל זה, לטענתם, הגם שקודם למועד קבלת ההחלטה, עוד בחודשים מאי עד יולי 2016- הועברו על ידם- באשר לכל אחד מהחשבונות, מסמכים אשר נדרשו על ידי הבנק ואשר הניחו את דעתו והראייה- הבנק איפשר את המשך פעילותם, הרי שהחל מחודש נובמבר 2016, משהבנק קיבל החלטה, בלא כל הצדקה של ממש, לסגור את החשבונות, שב הבנק ודרש מסמכים נוספים - בחלקם שאינם רלוונטיים, בחלקם אשר נמסרו לו בעבר ובחלקם - מסמכים חדשים ושונים מאלו שהתבקשו, לאחר שהמסמכים אשר התבקשו כבר הומצאו. לטענתם, במסגרת ההליך המשפטי התחוור כי בחלק מהמקרים, פקידי הבנק כלל לא העבירו את המסמכים אשר הומצאו לגורמי הציות, מחדל המלמד על כך שלא הייתה כוונה אמיתית לבחון את המסמכים אשר הומצאו. עוד מפנים התובעים לכך, שבמכתבי התראה אשר נשלחו להם על ידי הבנק נכללו נתונים אשר אין חולק שאינם נכונים והבנק ידע על כך - בכלל זה הינם מפנים לכך שכחלק מהפעילות הבעייתית כביכול עליה הצביע הבנק במכתביו (ולעניין זה הינם מפנים בפרט למכתב התראה מיום 18/1/17 אשר נשלח באשר לחשבונו של טולדנו) נטען כי קיימות הפקדות משמעותיות במזומן- פעילות אשר אף עובדי הבנק אישרו כי אינה קיימת כלל. עוד מצביעים התובעים על ניסיונות לייצר יש מאין עילות סגירה ובכלל זה תוך בחינת אפשרות לסגירת החשבון בשל איומים לכאורה - טענות עליהן לא שב הבנק במסגרת ההליך ומחדלו זה מלמד על כך שלא היו דברים מעולם. התובעים טוענים כי כלל האינדיקציות האמורות יש בהן בכדי ללמד על כך שהבנק קיבל החלטה לסגור את החשבונות ולאחריה פעל על מנת ליצור הצדקה ועילה לסגירת החשבונות והכל מבלי שהייתה לו נכונות אמיתית להמשיך וליתן שירות לתובעים. בנסיבות אלו, טוענים התובעים כי דין החלטת הבנק - בטלות.