עוד טוען הבנק כי יש לדחות הטענה ולפיה די היה בדיווח על חשדותיו ולטענת הבנק, אין בדיווח בכדי לפטור אותו מהחובות החלות עליו בהתאם לדין.
עוד מפנה הבנק לעמדת הרגולטורים אשר לטענתו יש בה בכדי לתמוך בטענתו והינו מבקש את בית המשפט לאמץ המלצותיה.
באשר לטענת התובעים, כי הבנק מבקש בסיכומיו להרחיב חזית באופן פסול על ידי כך שטען לכאורה לראשונה, רק במסגרת סיכומיו, כי נוצר "משבר אמון" מול התובעים, הרי שלטענת הבנק דין טענה זו דחיה וזאת, הואיל ולטענתו הטענה קיבלה ביטוי בטענות הבנק למן תחילת ההליך.
לאור כל האמור, טוען הבנק כי התובעים לא הצליחו להוכיח מדוע החלטת הבנק לסגור את החשבונות אינה סבירה ומשכך הינו שב על עתירתו לדחיית התביעה תוך חיוב התובעים בהוצאות ושכ"ט עו"ד.
- הנני מוצאת לציין כי בהתאם להחלטתי מיום 22/1/18 הוגשה לתיק ביום 7/5/18 גם עמדת בנק ישראל אשר גובשה בעבודת מטה משותפת עם הרשות לאיסור הלבנת הון (לעיל ולהלן: "עמדת הרגולטורים"). במסגרת עמדה זו, מפורטות החובות המוטלות על הבנקים בהתאם לחקיקה הנוגעת למניעת הלבנת הון וטרור, תוך חלוקת אלו לשתי קטגוריות- האחת- פעולות הכר את הלקוח והערכת הסיכון והשנייה- הפעולות אשר שומה על התאגיד הבנקאי לבצע, לשם הפחתת הסיכון לאחר ובהתאמה להערכתו.
ביתר פירוט, בעמדתם מצביעים הרגולטורים על מספר אינדיקציות אשר יש בהן בכדי לסייע בהערכת הסיכון הגלום בלקוח ובפעילותו, סיכון המכונה גם "הסיכון המובנה" ובכלל זה, לעניין סוג הלקוח- האם הוא תאגיד או יחיד, תושב ישראל או תושב חוץ, שכיר או עצמאי, זיקתו של הלקוח לסניף והאם הוא איש ציבור. באשר למידת הסיכון הגלומה בסוג הפעילות של הלקוח - הרי שזו פונקציה של פרמטרים כגון: חשבון פרטי או עסקי, פעילות במזומנים, העברות לחוץ לארץ, פעילות בהמחאות, פעילות מול מדינות בסיכון גבוה להלבנת הון ולמימון טרור, היגיון כלכלי או עסקי בפעילות, בנקאות קורספונדנטית, האם הלקוח פועל עבור עצמו או עבור צדדים שלישיים וכיוצא בכך.
לפי עמדת הרגולטורים, יש לנקוט באמצעים להקטנת הסיכון, בהתאם לסיווג הלקוח כלקוח בסיכון, בין בתחילת פעילותו ובין כפועל יוצא מהגדרתו ככזה במהלך מפעילותו וזאת, בין היתר, ככל שפעילות הלקוח אינה עולה בקנה אחד עם ציפיותיו של התאגיד הבנקאי לגבי הפעילות בחשבון או שקיים חשש בנוגע למקור הכספים בחשבון.
אמצעים אלו סוכמו על ידי הרגולטורים כדלקמן: