באשר לטענת התובעים כי הבנק נמנע במכוון מלזמן עדים רלוונטיים מטעמו, לרבות הגב' סיגל סדי מנטין, וכי יש לזקוף זאת לרעתו, טוען הבנק כי העיד את העדים הרלוונטיים ובכלל זה את מנהל הסניף שהינו בעל ידיעה אישית בעניין החשבונות, וכן את מר לוטם שהיה בקר הציות האחראי על הציות בסניף הרלוונטי. עוד טוען הבנק כי חשף כל מסמך רלוונטי ובכלל זה חשף תכתובת ממערכת CRM במסגרת נספח 3 לתצהירו של לוטם. עוד הינו מפנה לכך שמסמכים נוספים הינם ממילא ממועד מאוחר יותר לתחילת ההליכים המשפטיים ומשכך, ברי כי לא נחשפו קודם לכן.
עוד טוען הבנק כי יש לדחות הטענה ולפיה די היה בדיווח על חשדותיו ולטענת הבנק, אין בדיווח בכדי לפטור אותו מהחובות החלות עליו בהתאם לדין.
עוד מפנה הבנק לעמדת הרגולטורים אשר לטענתו יש בה בכדי לתמוך בטענתו והינו מבקש את בית המשפט לאמץ המלצותיה.
באשר לטענת התובעים, כי הבנק מבקש בסיכומיו להרחיב חזית באופן פסול על ידי כך שטען לכאורה לראשונה, רק במסגרת סיכומיו, כי נוצר "משבר אמון" מול התובעים, הרי שלטענת הבנק דין טענה זו דחיה וזאת, הואיל ולטענתו הטענה קיבלה ביטוי בטענות הבנק למן תחילת ההליך.
לאור כל האמור, טוען הבנק כי התובעים לא הצליחו להוכיח מדוע החלטת הבנק לסגור את החשבונות אינה סבירה ומשכך הינו שב על עתירתו לדחיית התביעה תוך חיוב התובעים בהוצאות ושכ"ט עו"ד.
10. הנני מוצאת לציין כי בהתאם להחלטתי מיום 22/1/18 הוגשה לתיק ביום 7/5/18 גם עמדת בנק ישראל אשר גובשה בעבודת מטה משותפת עם הרשות לאיסור הלבנת הון (לעיל ולהלן: "עמדת הרגולטורים"). במסגרת עמדה זו, מפורטות החובות המוטלות על הבנקים בהתאם לחקיקה הנוגעת למניעת הלבנת הון וטרור, תוך חלוקת אלו לשתי קטגוריות- האחת- פעולות הכר את הלקוח והערכת הסיכון והשנייה- הפעולות אשר שומה על התאגיד הבנקאי לבצע, לשם הפחתת הסיכון לאחר ובהתאמה להערכתו.
ביתר פירוט, בעמדתם מצביעים הרגולטורים על מספר אינדיקציות אשר יש בהן בכדי לסייע בהערכת הסיכון הגלום בלקוח ובפעילותו, סיכון המכונה גם "הסיכון המובנה" ובכלל זה, לעניין סוג הלקוח- האם הוא תאגיד או יחיד, תושב ישראל או תושב חוץ, שכיר או עצמאי, זיקתו של הלקוח לסניף והאם הוא איש ציבור. באשר למידת הסיכון הגלומה בסוג הפעילות של הלקוח - הרי שזו פונקציה של פרמטרים כגון: חשבון פרטי או עסקי, פעילות במזומנים, העברות לחוץ לארץ, פעילות בהמחאות, פעילות מול מדינות בסיכון גבוה להלבנת הון ולמימון טרור, היגיון כלכלי או עסקי בפעילות, בנקאות קורספונדנטית, האם הלקוח פועל עבור עצמו או עבור צדדים שלישיים וכיוצא בכך.
לפי עמדת הרגולטורים, יש לנקוט באמצעים להקטנת הסיכון, בהתאם לסיווג הלקוח כלקוח בסיכון, בין בתחילת פעילותו ובין כפועל יוצא מהגדרתו ככזה במהלך מפעילותו וזאת, בין היתר, ככל שפעילות הלקוח אינה עולה בקנה אחד עם ציפיותיו של התאגיד הבנקאי לגבי הפעילות בחשבון או שקיים חשש בנוגע למקור הכספים בחשבון.
אמצעים אלו סוכמו על ידי הרגולטורים כדלקמן:
א. ביצוע הכר את הלקוח מוגבר הכולל העמקת הבירורים על פעילות הלקוח, וכן דרישת מסמכים ואסמכתאות (גם של צדדים שלישיים) לגיבוי הסברי הלקוח וזאת, טרם ביצוע פעולה.
ב. דיווח על פעילות בלתי רגילה לרשות לאיסור הלבנת הון לפי סעיף 9 לצו.
ג. ניטור מוגבר של הפעילות ובקרות;
ד. קביעת מגבלות על היקפי פעילות מסוימת- הגבלת פעילות הלקוח, למשל בדרך של הגבלת סכומי הפעילות או הגבלת סוגי הפעילות (או שניהם).
ה. איסור על סוגי פעולות מסוימות;
ו. סגירת החשבון ללקוח קיים או אי ביצוע פעולה או סוגי פעולות שהן, כך נכתב במקור: "כמובן צעד קיצוני יותר, אך מהווה בהחלט חלק מהצעדים האפשריים, עת הלקוח מסרב לשתף פעולה עם התאגיד הבנקאי, כאמור בסעיף 24 להוראת ניהול בנקאי תקין מס' 411 בנושא "מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות"; אי שיתוף פעולה יכול לבוא לידי ביטוי למשל באי המצאת אסמכתאות והסברים נדרשים לפעילות וכן בניסיון לעקוף מגבלות שהטיל על פעילותו התאגיד הבנקאי".