פסק דין
על נושים ויהלומים
1. סכסוך שטרי בין בנק לבין מושך שיק על סך של 161,627.88 $. בתווך – הנפרע, תאגיד בעסקי היהלומים בשם לוקהיי דיאם (ישראל) בע"מ [להלן : "החברה"] אשר נקלע לקשיים כלכליים ובשל כך אף מונה לו כונס נכסים מטעם הבנק [פר"ק 23973-03-17 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב], והוא אשר הפקיד בידי הבנק את השיק שנמסר לו על ידי הנתבע.
2. בתצהיר ההתנגדות לביצוע השטר הטעים הנתבע כי השיק נמסר על ידו לחברה בגדרה של עסקה לרכישת יהלומים שלא יצאה אל הפועל, ומשכך עומדת לימינו הגנת כישלון התמורה המלא של עסקת היסוד, כל זאת לשיטתו של הנתבע משהבנק אינו אוחז בשטר בעד ערך, וממילא אף לא אוחז בו כשורה, ועל כן הוא חשוף לטענת ההגנה של הנתבע ביחס לעסקת היסוד. עוד הצביע הנתבע על כך שחובה של החברה לבנק הוקטן בין המועד בו הופקד השיק לבין מועד ביצועו, וסבר כי יש להשקיף על פנייתה של החברה עצמה לבנק בדרישה להשבת השטרות, כייחוס הכספים שהקטינו את החוב לפירעון השטר. לבסוף הלין הנתבע על כך שעצם הגשת השטר לביצוע כאשר מצויים בידי הבנק הנושה ביטחונות נוספים מטעם החברה אשר יש בהם כדי לפרוע את יתרת חובה של החברה כלפיו, נגועה בחוסר תום לב.
על שיקים ובנקים:
3. שלושה ראשי שיקים הם המופקדים בבנק - לגוביינא, לניכיון, ולביטחון. בהפקדה לגוביינא גרידא משמש הבנק כשלוח של המפקיד לצורך גביית סכום השיק, והוא אוחז בו ללא מתן ערך בעדו. בהפקדה לניכיון מוכר המפקיד לבנק שיק דחוי, והבנק הרוכש משלם לו את הסכום הנקוב בשיק בניכוי ריבית בשיעור מוסכם, וקונה מעמד של אוחז בעד ערך או אוחז כשורה. בהפקדה לביטחון מתקיים ביחס לבנק כפל פונקציות, בכתר אחד הוא שלוחו של המפקיד לגביית השיק הדחוי, ובכתר שני הוא נושה מובטח בשיק מכוח שעבודו כבטוחה לקבלת אשראי . באפיק זה הבנק אוחז בשיק למצער בעד ערך, וזאת הן בשל מתן האשראי, הן מעצם קיום החוב, והן מכוח זכות העיכבון שבידיו, ורשאי, אם במועד פירעון השיק קיימת יתרת חוב של המפקיד לבנק, לממש את השטר הממושכן שבידיו לצורך כיסוי החוב, וזאת בדרך של הצגתו לפירעון, והגשתו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, אם לא כובד. ככל שמעמדו של הבנק הינו כשל אוחז כשורה, יגבר הבנק על כל טענה הנוגעת לעסקת היסוד שבין מושך השיק לבין הלקוח שהפקיד את השיק בבנק. על מערכת היחסים שבין הבנק לבין הנפרע שהפקיד את השיק עשויות לחלוש בנסיבות המתוארות לעיל נורמות מדיני השטרות, דיני המשכון, דיני השליחות, דיני החוזים הכלליים וחוזי בנקאות בפרט, דיני חוזה הקבלנות, דיני השומרים, ודיני העיכבון [ראו סעיף 26 לפקודת השטרות, (נוסח חדש), להלן – "פקודת השטרות", וכן ע"א 2449-08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (2010) – להלן – "פרשת טואשי", ע"א 569-70 סלמה נ' בנק הפועלים, פ"מ כה (1) 569, ע"א 775-85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברוש מסחר בברזל בע"מ, פ"ד מב (1) 294, ע"א 389-67 בנק פ.ק.או בע"מ נ' קיבוביץ' ואח' פ"מ כב (1) 264, , ת"א 2790-07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מרדכיוב (2009), ש' לרנר, "שטר ביטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך בשטרות", משפטים יז', תשמ"ז, עמ' 72, ש' לרנר, "מישכון שטרות", , שערי משפט ב(1) תשנ"ט, מ' מאוטנר, "שטר הבטחון": חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך" עיוני משפט יב(1) (פברואר 1987) , 205-240, נ' זלצמן וע' גרוסקופף "מימוש עצמי של משכון על זכות אוכליגטורית", משפטים לנ( 3) תשס״ג, ש' לרנר ,דיני שטרות" מהדורה שניה, 2007, עמ' 387-402, להלן "לרנר"]