3. בית משפט השלום דחה את בקשת האנייה לסילוק תביעת מילובר תערובות על הסף. נקבע כי הוספת מילובר אגש"ח כתובעת מהווה תיקון טכני פורמלי בלבד, ומקום שניתן לתקן טעות טכנית כדי למנוע סילוק על הסף וחסימת הגישה לערכאות – ראוי יהיה לעשות זאת. אמנם תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי המועד הרלוונטי למניין תקופת ההתיישנות במקרה דנן הינו מועד הגשת כתב התביעה המתוקן, אלא שיש לבחון את מהות התיקון ולא לראות בפורמליות חזות הכל. כך, בין אם התובעת היא מילובר תערובות ובין אם מילובר אגש"ח, הרי שאין שוני מהותי בין התביעות: העילה נגד האנייה היא אותה עילה, הסעד המבוקש הוא אותו סעד והנזק שנגרם, לכאורה, הוא אותו נזק. על כן מדובר בתיקון פורמלי גרידא. בית משפט השלום הדגיש כי מאחר שהאנייה ממילא נערכה לתביעה כנגדה – אספה ראיות, גבתה עדויות וכיו"ב, שינוי שם התובעת לא פוגע ביכולתה להתגונן ומשכך לא חותר תחת תכלית הוראת ההתיישנות המהותית המעוגנת בכללי האג-ויסבי. בהתאם, דחה בית משפט השלום את הבקשה לסילוק על הסף והורה למילובר תערובות להגיש כתב תביעה מתוקן.
4. על החלטה זו הגישה האנייה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה לגופה, אם כי מסיבות אחרות מאלו שהנחו את בית משפט השלום. בית משפט קמא קבע כי הפסיקה שהנחתה את בית משפט השלום בהחלטתו, נשענת על שיקולים הנוגעים להתיישנות דיונית, ולא מהותית, ועל כן לא ניתן היה לבסס עליה את ההחלטה במקרה דנן. הדרך שבה הילך בית המשפט המחוזי היא פרשנות התיבה "אלא אם כן הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה אחת", המופיעה בהוראת ההתיישנות שבכללי האג-ויסבי. דהיינו, בית המשפט בחן האם ישנן תביעות שהוגשו כנגד האנייה תוך שנה מיום 13.5.2015, אשר יש בהן כדי לעצור את התיישנות עילת התביעה של מילובר אגש"ח. נמצא כי ישנן שתי תביעות שעשויות להיות רלוונטיות: תביעת מילובר תערובות, אשר התאריך הרלוונטי לענייננו הוא ביום 24.4.2016 – הוא התאריך שבו אושרה הגשת כתב התביעה המתוקן, שבמסגרתו נוספה האנייה כנתבעת נוספת; ותביעת הפניקס, אשר הוגשה ביום 5.4.2016.
באשר לתביעת מילובר תערובות, נקבע כי קיים קושי לראות בה כתביעה המקיימת את התיבה "הוגשה תביעה לבית משפט", היות שלמילובר תערובות אין זכות תביעה כנגד האנייה, כך שלא מדובר בתביעה תקינה בין צדדים מתאימים. אולם, באשר לתביעת הפניקס, נפסק כי יש בה כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות. בית המשפט המחוזי הסתמך, בין היתר, על ההלכה שנקבעה בע"א 6260/97 Polska Zegluga Morska נ' Banque Nationale de Paris, New York, פ"ד נז(5) 193 (2003) (להלן: עניין Polska) ועל הדין הזר שנסקר במסגרתה, וקבע כי על מנת לענות על הדרישה העוצרת את הוראת ההתיישנות שבכללי האג-ויסבי, שלפיה "הוגשה תביעה לבית משפט", די בכך שתוגש תוך שנה תביעה כנגד המוביל הימי לבית משפט מוסמך כלשהו, על-ידי צד שהיה זכאי לתבוע, על-מנת לאפשר לגורם אחר להגיש תביעה, לאחר חלוף השנה. לפיכך, הואיל והפניקס הגישה תביעה כנגד האנייה בתוך שנה ממועד מסירת המטען לבית המשפט המוסמך לכך, והצדדים אינם חלוקים כי הפניקס הייתה רשאית להגיש תביעה זו, והתביעה היא באותו עניין, די בכך כדי לעצור את ההתיישנות. אשר על כן נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי כי אין מקום לסלק את תביעת מילובר תעשיות על הסף מחמת התיישנות. מכאן בקשת רשות הערעור המונחת לפניי.