בהתייחס לרף הראייתי שעל המבקשים לעמוד בו בשלב הדיון בבקשת האישור, קבע בית-המשפט העליון בעניין אפריקה כי על המבקשים להצביע על ראיות ראשוניות התומכות בטענותיהם וכי אין להסתפק ב"רסיסי מידע" (ר' עניין אפריקה, פס' 18 לפסק דינו של השופט י' עמית). השופט י' עמית קבע שהבדיקה המקדמית היא "מחמירה ומעמיקה יותר מהבדיקה של מחיקה על הסף בהיעדר עילה בתביעה רגילה". השופט נ' סולברג הבהיר כי לגישתו "יש להישמר שלא לנטות לצד המחמיר יתר על המידה" וציין כי "ראוי להסתמך על השכל הישר, ולהביט על הראיות כמכלול, תוך התחשבות בין היתר בנסיבות התביעה, במעמדו של התובע ובפערי הכוחות והאינפורמציה בינו לבין נושאי המשרה בחברה" (פס' 14 לפסק דינו).
13. לאור האמור, אני סבורה כי בקביעת הרף הראייתי הרלוונטי, על בית-המשפט להתייחס לפערי המידע בין הצדדים ולשאלה האם במסגרת בקשת האישור הציג המבקש לבית-המשפט את כל התשתית הראייתית הנדרשת לשם קבלת החלטה, או שמא ישנן ראיות שלא עמדו בפני המבקש בשלב בקשת האישור (ושיתכן שיוצגו בשלב הבא של הדיון בתביעה לגופה). בהקשר זה יש מקום להבחין בין שאלות משפטיות המתעוררות במסגרת הדיון בבקשת האישור (שלגביהן אין פערי מידע ולכן אין מניעה שבית-המשפט יבחן אותן ויכריע בהן בשלב בקשת האישור); לבין שאלות עובדתיות - שלגביהן ייתכנו פערי מידע. ככל שבשלב בקשת האישור הוצגה לבית-המשפט תמונה עובדתית מלאה ואין מקום להניח כי בשלב הבא יוצגו לו ראיות נוספות - כך יעלה הרף הראייתי שיוטל על המבקש בשלב זה (ר' החלטתי בתנ"ג (ת"א-כלכלית) 13663-03-14 ניומן נ' פיננסיטק בע"מ (24.5.2015)).
בענייננו, המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה לשאלה האם עסקת הכספומטים הייתה הזדמנות עסקית של החברה אם לאו. מענה לשאלה זו מחייב הידרשות הן לשאלות עובדתיות והן ובעיקר לשאלות משפטיות. באשר לפן העובדתי, המבקשים לא הצביעו על פערי מידע שמנעו מהם להביא ראיות לתמיכה בבקשתם. המבקשים לא הצביעו על ראיות שחסרו להם ושהם יוכלו להציגן רק בשלב הבא של הדיון. לבית-המשפט הוצגו במהלך הדיון ראיות רבות המאפשרות בחינה מעמיקה של המחלוקת על כל היבטיה. לכן במקרה זה הרף הראייתי לאורו יש לבחון את טענות המבקש הוא רף ראייתי גבוה יחסית, הקרוב לרף הראייתי הנדרש במסגרת התביעה עצמה.
14. יצוין כי מעבר לעילה הנוגעת לגזל הזדמנות עסקית של החברה, העלה מוטי במסגרת התובענה טענות אישיות לקיפוח המיעוט (טענות שבגינן אף הוגשה בקשה לצווים זמניים). טענות הקיפוח הן טענות המקנות זכות תביעה אישית לבעלי-המניות ולא לחברה. בדרך-כלל מחייבת טובתה של החברה כי בתביעה שתנוהל בשמה באמצעות בעלי-מניות מיעוט, ייכללו רק עילות תביעה של החברה ולא העילות האישיות של התובע הנגזר המבקש לתבוע בשמה. על-כל-פנים, טענות הקיפוח לא נזכרו במסגרת הסיכומים, ולכן יש לראות במבקשים כמי שזנחו אותן (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט, פ"ד מט(2) 102 (1995)).